גלן בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלן בק
Glenn Beck by Gage Skidmore 3.jpg
גלן בק, 8 באוקטובר 2011
לידה 10 בפברואר 1964 (בן 53)
אוורט, וושינגטון
מדינה ארצות הברית
עיסוק שדרן רדיו וטלוויזיה, סופר, פרשן פוליטי ויזם
קישורים חיצוניים
פייסבוק GlennBeck
www.glennbeck.com

גְּלֶן לִי בֶּק (Glenn Lee Beck; נולד ב-10 בפברואר 1964 באוורט, וושינגטון) הוא מגיש של תוכנית טלוויזיה ותוכנית רדיו, סופר, פרשן פוליטי ויזם אמריקאי.

בק מגיש את תוכנית הרדיו "The Glenn Beck Program", אשר משודרת בסינדיקציה ברחבי ארצות הברית ברשתות הרדיו הגדולות וזוכה למיליוני מאזינים. בנוסף, בק הגיש עד יוני 2011 גם תוכנית אקטואליה אישית בערוץ פוקס ניוז. כסופר, בק זכה להצלחה רבה כאשר חמשת ספריו כיכבו בעבר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. שכרו השנתי מוערך ב-23 מיליון דולר. בק הוא גם המייסד והמנכ"ל של חברת "Mercury Radio Arts", חברת ההפקה שדרכה הוא מפיק תכנים עבור הרדיו, הטלוויזיה, המדיה המודפסת, והאינטרנט.

בק הפך עם השנים לדמות ציבורית ידועה, כאשר השקפותיו הפוליטיות זיכו אותו בהכרה ופופולריות רבה בתקשורת האמריקאית לצד ביקורת כלפיו. אירועים פומביים שאותם הוא מארגן סוחפים קהל רב. תומכיו מאמינים שבק מגן על הערכים האמריקאיים המסורתיים של ליברליזם, ואילו מבקריו טוענים כי הוא מקדם תאוריות קונספירציה וכי הוא נוהג להשתמש ברטוריקה מתסיסה באופן קבוע וכי תוכניותיו מכוונות להשיג אחוזי צפייה גבוהים גם במחיר איכותן.

בשנת 2011 הקים בק רשת טלוויזיה שמרנית הנקראת TheBlaze.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בק נולד באוורט שבמדינת וושינגטון ב-10 בפברואר 1964 לויליאם ומרי בק. הוא גדל בבית נוצרי קתולי ולמד בילדותו בבית הספר הקתולי הפרטי בעיירה מאונט ורנון שבוושינגטון. בגיל 13 זכה בק בתחרות אשר אפשרה לו באופן חד פעמי להיות די.ג'יי בתחנת הרדיו המקומית KBRC.

בשנת 1977, הגיש אביו תביעת גירושין מאמו של בק עקב התמכרותה לאלכוהול. גלן ואחותו הגדולה עברו בעקבות כך יחד עם אמם לעיר סאמנר שבוושינגטון. ב-15 במאי 1979 אמו טבעה בים. האדם אשר לקח אותה לשייט בסירה טבע גם הוא. בראיונות טלוויזיה ושידורי רדיו ציין בק כי אמו התאבדה.

לאחר מות האם, עברו הוא ואחותו הגדולה לגור בבית אביהם בעיר בלינגהאם שבוושינגטון. ביוני 1982 סיים בק את לימודיו בתיכון סיהום. בעקבות מותה של אמו ובעקבות התאבדותו של אחיו החורג לאחר מכן, ציין כי החל לשתות אלכוהול על מנת להתמודד עם המשבר בחייו.

בגיל 18, לאחר סיום לימודיו בתיכון, עבר לעיר פרובו שבמדינת יוטה שם עבד בתחנת הרדיו KAYK. בק הרגיש כי לא השתלב שם, עזב את יוטה לאחר שישה חודשים, והחל לעבוד בתחנת הרדיו WPGC בוושינגטון בפברואר 1983.

בעת שעבד בתחנת הרדיו WPGC, פגש את אשתו הראשונה, קלייר. הזוג נישא ונולדו להם שתי בנות, מרי והאנה. מרי אשר נולדה בשנת 1988 נולדה עם שיתוק מוחין. בני הזוג התגרשו בשנת 1994. בנוסף להיותו אלכוהוליסט מחלים, ובעל התמכרות לסמים קלים, אובחן בק גם כבעל הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. הוא ציין בעבר כי בזכות השתתפותו בפעילות הארגון אלכוהוליסטים אנונימיים הוא הצליח להיגמל מאלכוהוליזם ומעישון חשיש.

בשנת 1996, בעת שעבד בתחנת רדיו בניו הייבן, התקבל ללימודים באוניברסיטת ייל. בק השתתף בקורס תאולוגיה אחד ולאחר מכן הפסיק את לימודיו במוסד.

בשנת 1999 נישא בק לאשתו השנייה, טניה. באוקטובר של אותה השנה הצטרף הזוג לכנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים (אחת מתוך כנסיות המורמונים). בהמשך נולדה לזוג ילדה וכמו כן הם אימצו ילד. כיום הם מתגוררים בעיירה ניו כנען שבקונטיקט.

השקפותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ המהפכה הפרוגרסיבית אותו הציג בק על גבי לוח גיר בתוכנית הטלוויזיה שלו ב-18 בספטמבר 2009. בחלק "השורשים" של העץ (משמאל לימין) מיקם את צ'ה גווארה, וודרו וילסון וסול אלינסקי, ואילו בחלק ה"גזע" מיקם את הארגון סטודנטים למען חברה דמוקרטית ואסטרטגיית קלאווארד-פיבן. בחלק "עלי הכסף" של העץ מיקם את הארגון ACORN, מייסד ACORN ווייד ראת'קי, האיגוד המקצועי האמריקני SEIU, דייל ראת'קי, הנשיא ברק אובמה, הפעיל החברתי ביל איירס, הפוליטיקאית ואלרי ג'ארט, ברית אפולו, פעיל זכויות האדם ואן ג'ונס, מנהיג איגוד העובדים ליאו ג'רארד, פעיל איכות הסביבה קרל פופ, ראובן ארונין ופעיל איכות הסביבה ג'ף ג'ונס.[1]

בק מזדהה כשמרן בעל נטייה לליברטריאניזם. הערכים העיקריים בהם בק דוגל כוללים אחריות אישית של אזרחים על מעשיהם, צדקה ביוזמה פרטית (בניגוד למדינת רווחה), הזכות לחיים ולביטחון (מתנגד להפלות מלאכותיות), חופש דת ומניעת דעות קדומות לגבי מורמונים, הגבלת מעורבות הממשלה הפדרלית, חוב ציבורי נמוך וחשיבות המשפחה כיסוד החברה.

בק תומך בזכות החוקתית של כל אזרח בארצות הברית לשאת כלי נשק להגנה עצמית ומתנגד לחקיקה שתגביל זכות זו.

בק סבור כי אין מספיק ראיות המצביעות באופן חד משמעי כי פעילות האדם היא הגורם העיקרי להתחממות כדור הארץ, אף כי הוא מאמין שהתחממות כהתקררות הם דברים שבאים במחזוריות. הוא גם טוען כי חוק ההתחממות הגלובלית והאנרגיה הנקייה (American Clean Energy and Security Act) הינו רק צורה לחלוקה מחדש של הון, ואף קידם עצומה לביטול פרוטוקול קיוטו.

גלן בק וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלן בק תומך נלהב במדינת ישראל. הוא טוען שהעולם נוהג בצביעות כלפי ישראל, בין היתר, ממניעים אנטישמיים. במהלך תוכניותיו הרבות ברדיו ובטלוויזיה הוא מרבה להפגין תמיכה בעם היהודי ובמדינת ישראל. לאחר אירוע המשט לעזה ב-2010, כאשר ישראל ספגה ביקורת נוקבת על פעולתה, הקדיש בק שתי תוכניות רצופות כדי להראות את הקשר שבין מארגני המשט לטרור האסלאמי הערבי, וטען כי יש קשר היסטורי בין סוציאליזם, פשיזם, אנטישמיות, נאציזם והטרור האסלאמי, וכי המשט לעזה הוא המשך לכל אלה. בק גם טען שהיתקלות של כל צבא אחר בספינה כזו עם "פעילי שלום" שכאלה, היה מסתיים בהטבעת הספינה.

בתוכניתו ב-17 במאי 2011 הודיע על "עצרת החזרת האומץ" שתתקיים באוגוסט באותה השנה בירושלים ומטרתה הבעת תמיכה והזדהות עם מדינת ישראל והעם היהודי אך בעיקר הבעת התנגדות לתוכנית חלוקת ירושלים.

ב-11 ביולי 2011 ביקר בכנסת והשתתף בישיבת ועדת העלייה והתפוצות בנושא המאבק בדה-לגיטימציה לישראל בעולם באמצעות גיוס ידוענים לטובתה. בק מתח ביקורת על אמצעי התקשורת הבינלאומיים שאינם מספרים את "הסיפור האמיתי" על ישראל אלא פועלים בצביעות, כגון אי סיקור רצח בני משפחת פוגל באיתמר שסותר את הנרטיב שהם מציגים. לדבריו, הוא היה "אמריקאי רגיל, עד הפיגוע במגדלי התאומים. האמנתי למה שהתקשורת האמריקאית אמרה על ישראל – אבל אז הלכתי לעשות שיעורי בית". בק אמר כי הסכסוך הישראלי-ערבי הוא מלחמה על קיומה של ישראל ועל אורח החיים המערבי.[2]

בכנס של ארגון ציוני אמריקה שנערך בנובמבר 2011 הוענק לבק אות "מגן ישראל" של מרים ושלדון אדלסון. במהלך האירוע הוקרן סרטון ברכה מאת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בו הוא בירך את בק על קבלת הפרס ושיבח אותו על ההגנה חסרת הפחד שלו על ישראל כנגד המוציאים דיבתה רעה.[3] בדצמבר 2011 כינה נתניהו את בק "אחד מתומכיה הגדולים והאמיצים של מדינת ישראל".[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הרדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הרדיו של בק משודרת בימי חול ולמעלה מ 8 מיליון מאזינים לה. החצי הראשון של התוכנית הוא מונולוג של בק בנושאים פוליטיים ובנושא המוסריות של מדיניות ציבורית, בדגש על אירועים אקטואליים. לאחר מכן הוא משוחח עם מאזינים.

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 במאי 2006 החל בק להגיש תוכנית פרשנות לאירועים חדשותיים בשם "Glenn Beck" בערוץ CNN. התוכנית שודרה במהלך ימי השבוע בשעה 19:00 ובשידור חוזר בשעה 21:00 ובחצות. ב-21 ביולי 2008, בק אף מילא את מקומו של לארי קינג בתוכנית האירוח הפופולרית שלו "לארי קינג לייב" בערוץ CNN.

ב-16 באוקטובר 2008, יצאה הודעה רשמית על כך שבק עוזב את צוות החדשות של ערוץ CNN וכי הוא יצטרף לצוות החדשות של ערוץ פוקס ניוז.

בפוקס ניוז, החל בק לשדר תוכנית משלו בשם "The Glenn Beck show" אשר שודרה החל מ-19 בינואר 2009 בימי חול בשעה 17:00 ובסופי השבוע. כמו כן, בק קיבל גם פינה קבועה בתוכניתו של ביל אוריילי "The O'Reilly Factor" אשר משודרת בימי שישי בערוץ פוקס ניוז.

בק זכה לרייטינג גבוה בזכות אמירותיו הנוקבות (שבר את שיאי הרייטינג לשעה בה התוכנית משודרת).לאורך הדרך תוכניתו הביאה לו אהדה רבה ואף הערצה מצדה הימני של המפה הפוליטית בארצות הברית ושמו הועלה כאחד המועמדים לרוץ לנשיאות (גלן טען שהוא אינו מעוניין בפוליטיקה). מנגד תוכניותיו הפכו אותו לשנוי במחלוקת וליעד לביקורת גדולה מצד גורמים שונים אשר טענו בין היתר כי הוא מקדם תאוריות קונספירציה וכי הוא נוהג להשתמש ברטוריקה מתסיסה באופן קבוע בתוכניותיו במטרה להשיג אחוזי רייטינג גבוהים.

ב-6 באפריל 2011 פרסמו פוקס ניוז וחברת ההפקה של בק הצהרה משותפת לפיה תוכניתו הנוכחית "המופע של גלן בק" תרד מלוח השידורים של רשת פוקס ניוז בהמשך השנה אך שיתוף הפעולה ביניהם ימשיך בדמות תכנים טלוויזיונים ואינטרנטים חדשים שבק יפיק בעבור רשת הטלוויזיה.[5] השידור האחרון של תוכנית הטלוויזיה התקיים ב-30 ביוני 2011.[6]

ספרים ואתרי האינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של בק "Arguing with Idiots" אשר יצא לשווקים בסוף 2009, נשאר במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך שלושה שבועות.

משנת 2003 ועד היום בק הספיק להוציא חאור עשרה ספרים שהפכו לרבי מכר בעקבות הפרסום הרב לו זכה.

  • The Real America: Messages from the Heart and Heartland - פורסם על ידי הוצאת Pocket Books בשנת 2003. הרעיון לספר הגיע לבק בעת שנסע באוטובוס בין עצרות שערך כדי להביע הזדהות עם צבא ארצות הברית ערב הפלישה לעיראק.
  • An Inconvenient Book: Real Solutions to the World's Biggest Problems - פורסם על ידי הוצאת סיימון אנד שוסטר בשנת 2007. ספר זה היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס החל מ-9 בדצמבר 2007 ונשאר בראש הרשימה במשך 17 שבועות.
  • The Christmas Sweater - יצא לאור בהוצאת סיימון אנד שוסטר בשנת 2008. ספר זה הוא אוטוביוגרפי למחצה ועוסק באירועים משמעותיים מילדותו של בק דרך דמותו של נער בדיוני. הספר היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס החל מ-30 בנובמבר 2008 ועד 25 דצמבר 2008.
  • Glenn Beck's Common Sense: The Case Against an Out-Of-Control Government, Inspired by Thomas Paine - יצא לאור בהוצאת סיימון אנד שוסטר בשנת 2009. הספר היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס החל מ-26 ביוני 2009 ועד 18 באוקטובר 2009.
  • Arguing with Idiots: How to Stop Small Minds and Big Government - יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת סיימון אנד שוסטר. הספר היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס החל מ-30 בספטמבר 2009 ונשאר בראש הרשימה במשך שלושה שבועות.
  • The Christmas Sweater: A Picture Book - פורסמה על ידי הוצאת Threshold Editions בשנת 2008. הספר היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ב-15 בנובמבר 2009.
  • The Overton Window - פורסם ב-15 ביוני 2010 על ידי הוצאת Threshold Editions. זהו מותחן פוליטי אשר שואב השראה בעיקר מהשקפותיו של בק לגבי האקלים הפוליטי בממשל הפדרלי הנוכחי של ארצות הברית. הספר היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ב-25 ביוני 2010.
  • Broke: The Plan to Restore Our Trust, Truth and Treasure - יצא לשווקים ב-26 באוקטובר 2010.

כמו כן, פרסם בק גם שלושה ספרים בפורמט אודיו בלבד:

  • America's March to Socialism: Why We're One Step Closer to Giant Missile Parades - פורסם על ידי הוצאת סיימון אנד שוסטר בשנת 2008.
  • An Unlikely Mormon, The Conversion Story of Glenn Beck - פורסם על ידי הוצאת Deseret Book בשנת 2008.
  • Idiots Unplugged - פורסם על ידי הוצאת סיימון אנד שוסטר בשנת 2010.

GlennBeck.com, אתר הדגל של חברת ההפקות של בק, מכיל גם תוכן פרימיום אשר זמין למנויים בלבד. באוגוסט 2010 השיק בק אתר עצמאי נוסף בשם The Blaze.

מופעים ואירועים בפני קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2005, בק נוהג לערוך מופע יחיד בערים שונות בארצות הברית פעמיים בשנה.

במהלך ינואר ופברואר 2010, בק וביל אוריילי הופיעו בערים שונות בארצות הברית במופע משותף בשם "The Bold and Fresh Tour 2010". במהלך המופע, בק ואוריילי נאמו כל אחד בנפרד במשך 30–40 דקות והציעו פרשנות משלהם למגוון סוגיות שונים. לאחר מכן, לקראת סיום המופע הופיעו בק ואוריילי יחד על הבמה במשך כ-30 דקות, ענו על שאלות מהקהל ודנו בהשקפותיהם לגבי סוגיות שונות.

המחאות של פרויקט 9–12 ותנועת מסיבת התה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת מפגינים אשר מציגה את תמיכתם בגלן בק במהלך עצרת מחאה בוושינגטון בספטמבר 2009

בק הוא היוזם של המניפסט הפוליטי וקבוצת הפעילים הפוליטיים המכונה "פרויקט 9–12". המניפסט הוצג לראשונה בתוכניתו של בק ב-13 במרץ 2009. לדברי בק, מטרת הפרויקט היא לקרב את כל האמריקאים לתחושת האחדות אשר בה אמריקה הייתה שרויה ב-12 בספטמבר 2001, יום לאחר פיגועי 11 בספטמבר. המניפסט נקרא על שם 9 העקרונות ו-12 הערכים אשר לדעתו של בק ייצגו את הלך רוחו של העם האמריקאי יום לאחר פיגועי 11 בספטמבר (וכמובן מציין את התאריך המדובר, 12/09).

פרויקט 9–12 הוא למעשה חלק מתנועת מסיבת התה. אנשי התנועה וקבוצת פעילי "פרויקט 9–12" אינם מזדהים עם אף אחת מהמפלגות הפוליטיות הגדולות, על אף שהן נחשבות לתנועות אמריקאיות שמרניות ואפילו אנטי ממשלתיות. בק תמך בהפגנות "מסיבת התה" בתוכניותיו ואף דירבן אנשים לצאת ולהשתתף בהן. באפריל 2009 שודרה תוכניתו של בק מעצרת מחאה של מפגיני "מסיבת התה" בסן אנטוניו.

פרויקט 9–12 ספג ביקורת רבה כאשר מתנגדיו טענו כי הוא משמש לצורך הסתה ודוגל תיאוקרטיה, תוך ניצול פיגועי 11 בספטמבר למטרות רווח פוליטי.[7]

עצרת השבת הכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בק במהלך נאומו ב"עצרת השבת הכבוד" בוושינגטון די. סי., 28 באוגוסט 2010

"עצרת השבת הכבוד" (Restoring Honor rally) היא עצרת אותה ערך בק לצד אנדרטת לינקולן בוושינגטון די. סי. ב-28 באוגוסט 2010. מלבד בק, נאמו בעצרת המועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגנית נשיא ארצות הברית, שרה פיילין ואחייניתו של מרטין לותר קינג, אלבדה קינג.

העצרת ספגה ביקורת רבה מצד מנהיגי זכויות אזרח אמריקאיים, ואנשי תקשורת שונים, בעיקר על כך שהעצרת שהתקיימה ביום השנה לנאום ה"יש לי חלום" של מרטין לותר קינג ובאותו המקום בו מרטין לותר קינג נאם את הנאום ההיסטורי.

במהלך נאומו של בק בעצרת, הוא הדגיש כי על האמריקאים מכל הדתות לחדש את אמונתם באל, ולחזור לערכים והעקרונות המשותפים לעם האמריקאי. בק קרא לאמריקאים להתאחד למרות חילוקי הדעות הפוליטיים והדתיים. בסוף העצרת עלו לבמה 240 אנשי דת אמריקאיים שונים מדתות שונות.

עצרת השבת האומץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אוגוסט 2011 ערך בק עצרת בשם "השבת האומץ" (Restoring Courage) בירושלים שמטרתה הפגנת תמיכה בעם היהודי. בעת שהודיע על כוונתו לערוך את העצרת ציין בק כי לפי דעתו פתרון שתי המדינות יחתוך את ירושלים, ואת העיר העתיקה, משאר העולם.[8][9] כמו כן, הוא ציין כי סידורי ביטחון והלוגיסטיקה בעיר העתיקה יהוו אתגר ממשי לעריכת העצרת והדגיש כי הוא סבור ש"שערי הגיהנום יפתחו נגדנו".[10] חברת ההפקה של בק "Mercury Radio Arts" הפיקה שלושה אירועים שונים במסגרת עצרת "השבת האומץ", בהם עצרת שנערכה ב-24 באוגוסט בכותל הדרומי של הר הבית.[11] בנוסף לכך, בק שידר את התוכנית שלו מאושוויץ במסגרת עצרת "השבת האומץ".[12]

במהלך שהייתו בישראל ביראלבק באתרים היסטוריים שונים ברחבי ישראל אשר קדושים הן ליהודים והן לנוצרים. כמו כן הוא ביקר את תמר פוגל, אשר הוריה ושלושת אחיה נרצחו בפיגוע באיתמר.[13]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 עורר בק ביקורת מצד ארגונים מוסלמים כאשר פיקפק בשידור בנאמנותו של קית' אליסון לארצות הברית.

במהלך 2009 בעקבות פרשת מעצרו של פרופסור שחור מאוניברסיטת הרווארד ובעקבות תגובתו של הנשיא אובמה אשר ציין כי "המשטרה נהגה בצורה מטומטמת" בק טען כי הנשיא ברק אובמה חושף עצמו שוב ושוב כבעל "שנאה עמוקה לאנשים לבנים ותרבות לבנה", ובנוסף ציין כי "אני לא אומר שהוא לא אוהב אנשים לבנים. אני אומר שיש לו בעיה. הבחור הזה, אני מאמין, הוא גזען." דבריו עוררו סערה רבה בתקשורת האמריקאית אשר הובילה לכך שחברות מסחריות רבות הודיעו כי יפסיקו לפרסם בתוכניתו של בק על מנת למנוע שיוך של המותגים שלהם עם תוכן שעלול להיחשב לפוגעני בקרב קהל הלקוחות הפוטנציאלי שלהם.

השוואות לנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בק עורר ביקורת רבה בשימוש הרב שלו בהשוואות של יריבים לנאצים. בדיילי שואו הוא הוצג כמי שיש לו "טורט-נאצי".[14]

הוא טען כי רפורמת הבריאות שיזם אובמה תוביל לתוצאה דומה לתוכנית T4 הנאצית לחיסול נכים וחולי נפש.[15]

אחרי הטבח בנורווגיה בקיץ 2011, בו נרצחו עשרות משתתפים במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית, אמר בתוכנית הרדיו שלו: "היה ירי במחנה פוליטי, שנשמע קצת כמו מחנה הנוער ההיטלראי. מי מקיים מחנה לילדים שכולו עוסק בפוליטיקה?[16]

ביקורת בקהילה היהודית בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 האשים בק את המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס בסיוע למשלוח יהודים הונגרים למחנות השמדה בתקופת השואה.[17] בתגובה פרסמה הליגה נגד השמצה הודעה שבה היא מוקיעה את הקשר שיצר בק בין סורוס, שהיה ילד קטן בתקופת השואה, לבין פעולותיהם של אחרים ששלחו יהודים למחנות השמדה.

במהלך ינואר 2011 כ-400 רבנים רפורמים אמריקנים חתמו על מכתב שפורסם בתשלום בוול סטריט ג'ורנל בו מחו על כך שלפי דעתם בק נוהג להתייחס לעתים רבות לשואה ולנאצים באופן שאיננו הולם ואף מוזיל את זכר השואה. פרסום המכתב מומן על ידי הארגון "Jewish Funds for Justice" אשר קרא בעבר לפיטוריו של בק מערוץ פוקס ניוז. באתר האינטרנט של הארגון נטען כי נדמה שבק "שואב את החומר שלו הישר מן המסמך האנטישמי "הפרוטוקולים של זקני ציון".[18] במכתב נאמר כי בק ופוקס ניוז " ...ממעיטים בזכר ובמשמעות של השואה, כאשר הם משתמשים במונח על מנת לערער על כל אדם או ארגון אשר עמו הם אינם מסכימים." בתגובה, מנהל פוקס ניוז, ציין בפני סוכנות רויטרס כי המכתב נבע מ"ארגון פוליטי שמאלני אשר נתמך על ידי ג'ורג' סורוס".[19][20]

ב-22 בפברואר 2011, במהלך דיון בתוכנית הרדיו של בק אשר התמקדה בפולמוס סביב הערותיו הקודמות של בק על סורוס, ציין בק כי "רבנים רפורמים הינם בדרך כלל פוליטיים מטבעם. במידה רבה, באותו האופן שהאסלאם הרדיקלי מתמקד פחות בדת ויותר בפוליטיקה". בק זכה לביקורת רבה על דבריו מצד אישים רבים בתקשורת בהם שמרנים אמריקנים אחרים ורבנים יהודיים. הליגה נגד השמצה ציינה בתגובה כי דבריו של בק הינם "דברי בורות של קנאים". ב-24 בפברואר, התנצל בק על דבריו והסכים כי אלו היו "דברי בורות".[21][22]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלן בק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Remember to Look at the Big Picture by Glenn Beck, Fox News, September 18, 2009
  2. ^ בוועדת הקליטה ייסד גלן בק את מדינת היהודים, וואלה, 12 ביולי 2011.
  3. ^ Netanyahu: Glenn Beck 'Fearless In Defending Israel Against Slanders' - YouTube
  4. ^ מוסף "יתד השבוע" של יתד נאמן. 2.12.2011. עמוד 25
  5. ^ "Fox News Announces New TV, Digital Projects With Glenn Beck". FoxNews.com. 7 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  6. ^ Glenn Beck's last show on Fox News, באתר Politico
  7. ^ Neiwert, David (14 בספטמבר 2009). "Glenn Beck exploits 9/11 tragedy for ratings: Because cheap symbology matters more than people". Crooks and Liars. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  8. ^ Kim, Mallie Jane (18 במאי 2011). "Will Glenn Beck’s Israel Rally Hurt U.S. Foreign Policy?". U.S. News & World Report. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2011. 
  9. ^ Horn, Jordana (18 במאי 2011). "Glenn Beck heading to Israel again – for summer rally". The Jerusalem Post. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2011. 
  10. ^ Gelles, David (17 במאי 2011). "Glenn Beck plans Jerusalem rally to back Israel". Financial Times. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2011. 
  11. ^ MacNicol, Glynnis (20 במאי 2011). "It Will Cost You $5000 To See Glenn Beck In Israel". Business Insider. 
  12. ^ "Glenn Beck to visit Auschwitz for live show", Hal Boyd. Deseret News. June 9, 2011. Accessed June 14, 2011
  13. ^ Glenn Beck to address Knesset panel in July
  14. ^ Back in Black - Glenn Beck's Nazi Tourette's באתר הדיילי שואו
  15. ^ Beck links health care reform to Nazis, suggests reform would kill elderly and newborns באתר ביקורת העיתונות Media Matters
  16. ^ גלן בק: הנרצחים בנורווגיה - כמו הנוער ההיטלראי, ynet,‏ 26 ביולי 2011
  17. ^ רן דגוני, ‏פוקס ניוז במתקפה על ג'ורג' סורוס: "שלח יהודים למחנות", באתר גלובס, 12 בנובמבר 2010
  18. ^ Jewish Funds for Justice website
  19. ^ Pilkington, Ed (27 בינואר 2011). "Rabbis warn Rupert Murdoch: Fox News and Glenn Beck 'using' Holocaust". The Guardian (London). 
  20. ^ Stern, Andrew (27 בינואר 2011). "UPDATE 1-Rabbis protest Fox host's use of Holocaust imagery". Reuters. 
  21. ^ Mandell, Nina (24 בפברואר 2011), "Glenn Beck apologizes for comparing Reform Judaism to radical Islam; says it was a bad analogy", Daily News (New York), בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2011. 
  22. ^ Bershad, Jon (24 בפברואר 2011), "Glenn Beck Apologizes For Reform Judaism Comments", Mediaite, בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2011.