סון וון-פיונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

סון וון-פיונגאנגלית: Sohn Won-pyung; בקוריאנית: 손원평; ילידת 1979) היא סופרת ילידת קוריאה הדרומית, שזכתה בפרסים ספרותיים בארצה. בספריה היא חוקרת את משמעות הקיום האנושי וכתיבתה מתאפיינת בדמויות ייחודיות ובהתפתחות מהירה של העלילה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בסיאול, בירת קוריאה הדרומית, ב-1979, והיא בתו השנייה של סון האק-קיו (אנ')[א], פוליטיקאי דרום קוריאני ומי שהיה מושל של מחוז קיונגי, המאוכלס ביותר במדינה[1]. היא סיימה לימודי סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת סוגנג (אנ'). סון מאמינה שאת כישורי החשיבה המובנית היא רכשה בלימודי הסוציולוגיה, ושתפישת האינדיבידואליות, שעליה למדה כסטודנטית לפילוסופיה, תרמה לכתיבתה[2]. סון עוסקת גם ביצירת סרטים וגם בכתיבת רומנים. לדבריה לכל אחד מהתחומים יש אפיון ייחודי משלו, אך מאחר שהיא נמשכת הן לתהליכי יצירה המחייבים עבודת צוות (כמו בקולנוע) והן לתהליכי יצירה אישיים (כמו כתיבה) היא תמשיך לפעול ולהתפתח בשני התחומים הללו ולא תוותר על אף אחד מהם[3].

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שסון חלמה להיות סופרת עוד בהיותה תלמידה בבית הספר היסודי[4], היא פנתה תחילה לעולם הקולנוע. בשנת 2001 היא זכתה בפרס ביקורת הסרטים מטעם מגזין הקולנוע הדרום קוריאני Cine 21 (אנ'). בהמשך היא למדה בימוי באקדמיה הקוריאנית לאומנות הקולנוע (Korean Academy of Film Arts) אותה סיימה במגמת הבימוי[ב].

לאחר סיום לימודיה הפיקה סון כמה סרטים קצרים, ואף זכתה בשנת 2005 בפסטיבל סרטי הנשים של סיאול בפרסים ובשבחי הביקורת על הסרט "אתה עושה אותי חולה" (Ooh, You Make Me Sick)[5]. סון גם זכתה בפרס על התסריט הטוב ביותר בתחרות כתיבה יוצרת שנערכה ב-2006 על התסריט לסרט "אני מאמין ברגע" (I Believe in the Moment).

בשנת 2020 יצא לאקרנים סרט ראשון באורך מלא שכתבה וביימה סון. הסרט "פורצת" (Intruder) (אנ') הוא סרט מתח בלשי שמספר על אישה שחוזרת לביתה אחרי 25 שנות היעדרות, ואחיה חש שמשהו אינו בסדר בסיפור שלה. זכויות הקרנת הסרט נמכרו לעשרות מדינות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שסיימה את לימודיה הגישה סון שוב ושוב מועמדויות לפרסים ספרותיים רבים והשתמשה ביותר מ-30 שמות עט שונים, אך אף פעם לא זכתה[6]. בשנת 2013 ילדה סון את ילדהּ הראשון, והיא ניצלה כל רגע פנוי כדי לכתוב כמה מילים. לדבריה, היא כתבה בתקופה זו הרבה יותר מהצפוי[4], ולמעשה בתקופה זו של חייה החלה הקריירה שלה כסופרת.

לדברי סון, היא אינה מתעניינת בכתיבת וידוי אישי או חשיפה אוטוביוגרפית. ספריה, כמו תסריטיה, עוסקים בנושאים חברתיים[2], והיא בוחרת דמויות ומאפיינת אותן רק אחרי שהיא מחליטה באיזו סוגיה חברתית יעסוק הספר. סון גם נמנעת מכתיבה על גיבורים או גיבורות בני גילה[7].

מאז 2013 פרסמה סון שלושה ספרים:

  • Almond (שקד), 2013 – ספר הביכורים של סון הוא מייצג נאמן של כתיבתה. הביקורת שיבחה אותו כרומן התבגרות מעולה, המציג סיפור יוצא־דופן לבני הנעורים והוא תורגם ליותר מעשר שפות[8]. הדמות הראשית בסיפור הוא יון-ג'ה, צעיר שסובל מאלקסיתימיה – חוסר יכולת להרגיש, להביע או לזהות רגשות – משום שיש לו אמיגדלה[ג] קטנה. חברו גון, לעומת זאת, אינו יכול לשלוט ברגשותיו וסובל מהתפרצויות זעם. באופן אירוני דווקא יון-ג'ה הוא זה שעוזר לגון, שכן אינו חש פחד מהתפרצויות הזעם שלו. באמצעות הדמות שאינה חשה רגשות, ולפיכך מגלה סקרנות להתנהגות האחר, מראה המחברת שחמלה אמיתית דורשת מאמצים חברתיים.
  • Seoreunui bangyeok (מתקפת הנגד של בני השלושים), 2017 – הוא רומן על הדאגות ותחושת האובדן שחשים בני הדורות הצעירים שמבקשים להיות מבוגרים הגונים. משפט קצר ברומן – "הדמות הראשית קים ג'י-האי נולדה ב-1988" – מזכירה את המשמעות המיוחדת שהייתה לשנת 1988 בחברה הקוריאנית[ד] ואת השם "ג'י-האי" שהיה פופולרי מאוד באותה עת, ומסמל בני דור שלם, שאפילו לאחר שהם מסיימים אוניברסיטה אינם מוצאים עבודה קבועה, והם נאלצים להסתפק במשרות מזדמנות בלי שום עתיד תעסוקתי ברור. הרומן מספר על כמה מהצעירים האלו, שהחליטו לבצע "מתקפת נגד" במחאה על אי־הצדק החברתי, אך פעולותיהם הן לא יותר מאשר מעשי קונדס. מעשיהם אמנם אינם יכולים לקעקע את הסדר החברתי, אך הם מראים שהצעירים אינם משלימים עם המציאות אלא מביעים את מחאתם בדרכים משעשעות הסודקות את חיי היומיום שלהם.
  • Saworui nun (השלג של אפריל), 2018 – רומן שעוסק ב"רגע החמלה" בין אדם שסובל לאדם שמנסה להבין את סבלו של האחר[9]. זוג שמתייסר מהלידה השקטה של תינוקם פוגש אישה, מארי, המשתייכת ללאום, לגזע ולשכבת גיל שונה משלהם. הסיבה לסבל של מארי אינה ידועה, אך היא מגלה אמפתיה רבה לזוג ומנחמת אותם. שיחתם היא אירוע בלתי צפוי בעליל, כמו סופת שלג באפריל. מכל מקום, השיחה הזו מספקת לכל הסובלים, בלי יוצא מהכלל, חיבה מנחמת, ללמדנו שאמפתיה אינה דורשת שום תרגום והיא חוצה גבולות, מגדר וגיל כמו מוזיקה או ריקוד[9].

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שקד, תרגמה מקוריאנית ענת חיינה, הוצאת הכורסא, 2021.

פרסים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2016 – פרס "צ'אנגבי" (Changbi Prize) לספרי נוער על ספרהּ Almond.
  • 2017 – הפרס הספרותי "ג'ג'ו 4.3 לשלום" (Jeju 4.3 Peace Literary Prize)[ה] על ספרהּ Seoreunui bangyeok.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש לשים לב ששם המשפחה הוא סון. לפי הנוהג הקוריאני שם המשפחה מקדים את השם הפרטי שבו יש בדרך כלל שני מרכיבים.
  2. ^ האקדמיה נוסדה בשנת 1984, ונלמדים בה כל תחומי הפקת הסרטים. תלמידיה מפיקים במהלך הלימודים סרטים שמשתתפים במיטב פסטיבלי הקולנוע בעולם. אתר האקדמיה
  3. ^ לאמיגדלה מבנה דמוי שקד. מקור המילה ב(ביוונית), ופירושה שקד. מכאן גם נובע שמו של הספר.
  4. ^ בשנה זו הגיעה לסיומה הדיקטטורה הצבאית ארוכת השנים, אך הציפיות והתקווה של החברה הקוריאנית להשלטת דמוקרטיה הוגשמו רק בחלקן.
  5. ^ ב-4 במרץ 1948 פרצה התקוממות באי ג'ג'ו, הנמצא מדרום לחצי האי קוריאה. השקט חזר לאי רק לאחר סיום מלחמת קוריאה בשנת 1953. בהתקוממות נספו עשרות אלפי בני אדם, והיא נהפכה לטראומה לאומית בקוריאה הדרומית. מידע מפורט על ההתקוממות אפשר למצוא בוויקיפדיה האנגלית (אנ').

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]