סונאטת סלסולי השטן בסול מינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"החלום של טרטיני" מאת לואי-ליאופולד בוילי (1761–1845). איור של האגדה מאחורי "סונאטת סלסולי השטן" של ג'וזפה טרטיני.

סונאטת סלסולי השטןאיטלקית: il trillo del diavolo) היא סונאטה לכינור ופסנתר בסול מינור שאותה כתב המלחין האיטלקי ג'וזפה טרטיני.

על פי המסופר, בתקופת גלותו באסיזי חלם טרטיני שהשטן נפגש איתו וביקש ממנו להשאיל לו את כינורו. השטן התחיל לנגן נעימה נפלאה מלאה בסלסולים. טרטיני היה מוקסם ומהופנט עד שנשימתו נעצרה והוא התעורר. מיד תפס את הכינור כדי לשמר חלק מהיצירה ששמע בחלום, אך לשווא. בעקבות החלום כתב את יצירתו "סונאטת סלסולי השטן". טרטיני אמר כי זו הייתה היצירה הטובה ביותר שיצר בימי חייו, אבל לדבריו "ההבדל בינה לבין מה ששמעתי בחלום היה כה גדול, עד שהייתי מוכן להרוס את כינורי ולא לשוב אל המוזיקה לעולמים, אילו רק נתאפשר לי לשוב ולחוות את העונג שהתענגתי אז".

הסונאטה מהווה עד היום אתגר טכני לכנרים. על פי האגדה לטרטיני היו שש אצבעות ביד שמאל, דבר שהקל עליו את נגינת היצירה.

המשורר הגרמני אפולוניוס פון מלטיץ חיבר סונטה בשם "סונאטת השטן", בהשפעת סיפורו של טרטיני.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר, טרטיני סיפר לאסטרונום הצרפתי ז'רום לאלנד על חלום שחלם, ובו נגלה לפניו השטן וביקש להיות משרת ומורה לטרטיני. בסוף שיעור הנגינה, הושיט טרטיני לשטן את כינורו כדי לעמוד על טיב נגינתו. השטן פצח בנגינה וירטואוזית, והגיש ביצוע נמרץ ומרהיב. כה ייחודית ביופיה ומושלמת בדיוקה הייתה נגינת השטן, שהמלחין חש כי נשימתו נעתקת מעוצם הפליאה וההתפעלות.[1]

את הסיפור המלא מספר טרטיני עצמו ב"Voyage d'un François en Italie" של לאלנד:

לילה אחד, בשנת 1713, חלמתי שכרתי ברית עם השטן בתמורה לנשמתי. הכל התרחש כפי שייחלתי: משרתי החדש צפה מראש כל משאלה שלי. בין השאר, הגשתי לו את כינורי כדי להיווכח אם הוא יודע לנגן. מה גדולה הייתה השתוממותי כששמעתי סונאטה נפלאה כל כך ומקסימה כל כך ביופיה, מנוגנת באמנות ובתבונה נשגבות כל כך, שכמותן לא חזיתי אף במעופי הדמיון הנועזים ביותר שלי. הרגשתי מרותק בעבותות קסם, נרגש, מכושף: נשימתי נעתקה, והקיצותי. מיד חטפתי את כינורי וניסיתי לשמר, ולו במעט, את רישומו של חלומי. לשווא! המוזיקה שהלחנתי אז אכן עולה על כל מה שהלחנתי מאז ומעולם, ואני עדיין מכנה אותה "סלסולי השטן", אבל ההבדל בינה לבין מה שהפעים כה את לבי גדול כל כך, שהייתי מנתץ את כינורי ונפרד לעד מן המוזיקה לו רק יכולתי לחיות ללא העונג שהיא מסיבה לי.

תקליטי היפריון, פיטר הולמן, "סונאטה בסול מינור "סלסולי השטן"[2]

אחוז בחבלי קסם מנגינתו המבריקה והמרשימה של השטן, השתדל טרטיני לשחזר את מה ששמע. אך על אף טענתו, כי הסונאטה הייתה יצירתו הנבחרת, כתב טרטיני לאחר זמן שהיא הייתה "נחותה כל כך בהשוואה למה ששמעתי, שלו היה בידי להתפרנס באמצעים אחרים, הייתי שובר את כינורי ונוטש את המוזיקה לעד."[3] אף כי לדברי טרטיני, הוא חיבר את הסונאטה ב-1713, הרי לדעת חוקרים סביר להניח שהיא לא חוברה לפני שנות ה-40' של המאה ה-18, בהתחשב בסגנונה הבוגר. היצירה התפרסמה רק בשנת 1798 או 1799, כמעט שלושים שנה לאחר מות המלחין.[4]

הסונאטה שימשה בסיס לבלט של צ'זארה פוני מ-1849, "כינור השטן" וכן לפרלוד של פרדריק שופן "סלסולי השטן", מס' 27.[5]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסונאטה, שנכתבה לכינור עם באסו קונטינואו (בס ממוספר) כתובה בארבעה פרקים:

  1. לרגטו מה נון טרופו
  2. אלגרו- מודרטו
  3. אנדנטה
  4. אלגרו אסאי – אנדנטה – אלגרו אסאי

הפרק הראשון, במשקל 12 שמיניות, עדין ומהורהר בראשיתו, עם עצירות כפולות רפויות וקו מלודי זורם בכינור, עתיר קישוטים ללא הפרזה.[6] המלודיה, העוברת מסולם טוניקה לסולם המדיאנטה באמצע הפרק, כוללת כמה קדנצות מטעות, לפני שהיא חוזרת לנושא הטוניקה הדומה להתחלה. לאחר זאת באה ברוורה מהירה ונמרצת, מרובת קישוטים, שלאחריה פרק קצר ושירתי, האמור לסמל את חלומו של טרטיני.

"טריל השטן למרגלות המיטה"

הפרק האחרון, הקשה מבחינה טכנית, מתחיל בקצב מהיר, לפני שהוא מתמוסס למנגינת כינור מודולרית חוזרת ונשנית על רקע ליווי מתגבר. זה מוביל לנושא כרומטי איטי, ואחריו רצפים נוספים של שני הנושאים. מקור הכינוי של הסונאטה הוא קטע בו הכנר מסלסל בקישוטים תוך כדי נגינה של שלשות בארפג'י. את קדנציית הברוורה שמקובל לנגן הלחין פריץ קרייזלר. הליווי מצטרף שוב לכינור למספר תיבות סיום דרמטיות. הטריל בפרק האחרון הוא אחת הדוגמאות הראשונות לטריל הממחיש נושא מוזיקלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]