סורת אל-פג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סורת אל-פג'רערבית: سورة الفجر) היא הסורה ה-89 בקוראן, והיא מונה 30 פסוקים[1].

שם הסורה בערבית

שמה של הסורה נגזר מהפסוק הראשון בה[2], ומשמעות השם היא "השחר"[3]

תוכן הסורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסר העיקרי בסורת אל-פג'ר הוא שעושר חומר אינו בהכרח סימן להתרצות האל.

בחלק הראשון של הסורה, אשר מורכב מפסוקים 1–14, מוצגת הטענה שאללה יכול לתת חסדים למי שהוא רוצה ולקחת אותם ממי שהוא רוצה, תוך שימת דגש על כך שהוא לכאורה לוקח את החסדים מאלה שבנוסף להיותם לא מאמינים, הם גם אנשים מושחתים. פסוקים 1–4 הם למעשה סדרת שבועות שנעשות לכאורה על ידי האל[4]. בחלק השני, אשר מורכב מפסוקים 15–26, מסופר שאושרו של אדם אינו נמדד על פי כמו נכסיו, ושזעמו של האל לא חייב להתבטא בכך שהאדם החוטא יסבול בעולם הזה, אלא שהוא כביכול ייענש בעולם הבא. החלק השלישי והאחרון של הסורה גורס שעל המאמין להמשיך ללכת בדרכו של האל גם כשטוב לו בחיים וגם כשרע לו[5].

חלק ממדעני הקוראן גורסים כי מתוכנה של הסורה עולה כי היא נכתבה בשלב בו החלו אנשי מכה לרדוף את האנשים שהחליטו לאמץ את האסלאם[6][7].

הסורה במסורת השיעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אחת המסורות באסלאם השיעי, אללה סולח על טעויותיו של זה אשר קורא את סורת אל-פג'ר בעשרת הלילות הראשונים של החודש ד'ו אל-חיג'ה. על פי מסורת שיעית נוספת, מי שקורא את הסורה הזאת במהלך תפילותיו, יהיה עם חוסיין בגן העדן ביום הדין[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט סורת אל-פג'ר, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט
  • ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סורת אל-פג'ר בוויקישיתוף

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    הסורה הקודמת:
    סורת אל-ע'אשיה
    הקוראן הסורה הבאה:
    סורת אל-בלד
    סורה 89

    1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114