סורת אל-אנביאא'
 | |
| שם הסורה בערבית | |
| שם מתורגם | סורת הנביאים |
|---|---|
| מספר הסורה | 21 |
| מספר פסוקים | 112 |
| מיקום | מכה |
| ויקיטקסט | סורת אל-אנביאא (תרגום רקנדורף) |
סורת אל-אנביאא' (בערבית: سورة الأنبياء) היא הסורה ה-21 בקוראן, המונה 112 פסוקים.[1]
תוכן הסורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנושא המרכזי בסורת אל-אנביא הוא נביאי האסלאם.[2]
פסוקים 11–15 מדברים על אומות קדומות שלכאורה הוכחדו מפני שהם לא הקשיבו לנביאים שכביכול נשלחו אליהם.
פסוקים 51–72 מגוללים את סיפרו אברהם והצלמים.
פסוקים 73–75 דנים בלוט.
פסוקים 76–77 עוסקים בנח.
פסוקים 78–82 מדברים על דוד ושלמה.
הנושא של פסוקים 83–84 הוא איוב.
בפסוקים 85–86 מוזכרים ישמעאל וחנוך בן ירד.
פסוקים 87–88 דנים ביונה בן אמיתי.
פסוקים 89–90 עוסקים ביוחנן המטביל ובאביו.
בפסוק 91 מוזכר הריונה של מרים, אם ישו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סורת אל-אנביאא', בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסטהערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Surah Al-’Anbiya’, Chapter 21, Al-Islam.org, 24 בינואר 2014 (באנגלית)
- ^ Sura al-Anbiya', WikiShia (באנגלית)
