סימון ברוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד סטוליאר משמאל וסימון ברוד מימין, באיסטנבול, 1942

סימון ברודטורקית: Simon Brod18931962) היה איש עסקים ועסקן יהודי ציוני, יליד איסטנבול, האימפריה העות'מאנית.

אבי ברוד היה חיט יהודי רוסי, שהתיישב באיסטנבול. סימון ברוד ואחיו מקס פתחו ופיתחו עסק מצליח של ייבוא טקסטיל בריטי[1]. סימון, היה מראשי קהילת יהדות איסטנבול, חרף היותו אשכנזי בקהילה יהודית ספרדית. בימי מלחמת העולם השנייה היה נציג הג'וינט והסוכנות היהודית בטורקיה ופעל רבות בסיוע ליהודים הבורחים מאירופה לכיוון ארץ ישראל.

בפעילותו למען היהודים הבורחים מאירופה נעזר ברוד בקשריו עם ארתור ויטאל, שעבד אז במשרד הדרכונים הבריטי באיסטנבול ובאחמט דמיר, שהיה בכיר במשטרה הטורקית. שמו של ברוד מקושר לאסון סטרומה וניצול היחיד, דוד סטוליאר, שברוד טיפל בו ודאג לו בעת כליאתו בבית הסוהר ובשחרורו ושילוחו לסוריה.

בשנת 1942 נכלא ברוד למספר שבועות בגין עבירות כלכליות לכאורה ועל מס העושר שהוטל על בסיס אתני – טורקים מוסלמים חמישה אחוזים, יוונים 156 אחוזים, יהודים 179 אחוזים, ארמנים 222 אחוזים – הוא איבד בסופו של דבר חלק גדול מהונו[2].

אסון סטרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אסון סטרומה

לאחר שהחלה מלחמת העולם השנייה יצאה מרומניה ספחנה עם קרוב לשמונה מאות יהודים לכיוון ארץ ישראל, הספינה, תחת השם סטרומה, עצרה באיסטנבול, כדי לקבל ויזות לארץ ישראל, אך השלטונות הבריטיים סירבו, גרמניה האיצה בטורקיה לגרש את הספינה ורומניה סירבה לקבלה בחזרה. המפליגים, שלפני יציאתם לדרך נבזזו על ידי השלטונות הרומניים ולאחר היציאה, כשהמנוע התקלקל, נאלצו לוותר על טבעות הנישואים, כדי לשלם למתקנים, כך שנותרו בחוסר כל.

מנוע האוניה התקלקל שוב, השלטונות הטורקיים לא אפשרו למפליגים לרדת מהספינה ומזונם אזל. הספינה נשארה בנמל 72 ימים ובזמן הזה דאג ברוד, יחד עם יהודים נוספים ועם הסהר האדום, לספק מזון ללמפליגים הכלואים בספינה. לאחר שהמשא ומתן עם הבריטים נכשל, ציוו הטורקיה על יציאת הספינה, שרשרת העוגן נכרתה, האוניה נגררה מחוץ למים הטריטוריאליים ונסחפה בזרם עד שצוללת סובייטית הטביעה אותה. היה רק ניצול אחד, דוד סטוליאר, שנמשה מהמים במצב קשה. ברוד דאג לטיפול בו ולאחר שנכלא דאג למזונו בבית הכלא, עד ששוחרר כעבור חודשיים. לאחר שחרורו סיפק לו ברוד אישור כניסה לארץ ישראל, בגדים מזוודה וכרטיס נסיעה לסוריה. סטוליאר הגיע לארץ והתגייס לצבא הבריטי.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר Portraits From a Bygone Istanbul: Georg Mayer and Simon Brod ("דיוקנאות מאיסטנבול הישנה"), שנכתב על ידי ריפעת נ. באלי, מסופר על שני מנהיגי הקהילה היהודית: גאורג מאייר וסימון ברוד[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]