סיריקיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיריקיוס
Siricius
Siricius.jpg
סיריקיוס
לידה 334
רומא
פטירה 26 בנובמבר 399 (בגיל 65 בערך)
רומא
עיסוק איש דת, כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־38
384399
(כ־15 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סיריקיוסלטינית: Siricius;‏ 334 - 26 בנובמבר 399) היה יורשו של דמסוס הראשון על כס האפיפיור וכיהן בערך בין השנים 384-399. סיריקיוס נולד בערך בשנת 334 ברומא, בן לאדם בשם טיבּוּרטיוס. הוא נכנס לשירות הכנסייה בגיל צעיר והיה לקטור ואחר כך דיאקון בתקופת כהונתו של האפיפיור ליבריוס בשנים 352-366.

אחרי מות דמסוס נבחר סיריקיוס פה אחד ליורשו בדצמבר 384. אורסינוס, יריבו של דמסוס עדיין חי ועדיין טען כי הוא האפיפיור, אך הקיסר ולנטיניאנוס השלישי נתן הסכמתו ב-23 בפברואר 385 לבחירת סיריקיוס ובכך הביא את הבעיה לפתרונה.

פעולתו הראשונה הייתה דקרטל כמענה למכתב שכתב הבישוף הימריוס מטרגונה שבספרד בו שאל חמש עשרה שאלות שונות בנושאים כמו טבילה, כפרה, משמעת כנסייתית ופרישותם של אנשי הכמורה. סיריקיוס ענה למכתב בפברואר 385, ובתשובתו קבע את עמדת האפיפיורות בנושאים אלו, כשהוא מדגיש את סמכותה העליונה של הכנסייה. סיריקיוס הורה להימריוס להפיץ את דבריו בפרובינקיות השכנות. למכתב זה חשיבות מיוחדת משום שזהו הצו האפיפיורי העתיק ביותר ששרד.

סיריקיוס הקדיש תשומת לב מיוחדת למשמעת הכנסייתית ושמירה על הקנונים על–ידי הכמורה. בויעוד (סינוד) ברומא ב-6 בינואר 386 הדגיש סיריקיוס את תשעת הקנונים ואת תקנות הכנסייה בנושאי משמעת (משיחת בישופים, פרישות, וכדומה). החלטות הקונציל הועברו לבישופים בצפון אפריקה ובאופן דומה גם לבישופים אחרים שלא היו בסינוד עם הפקודה לפעול בהתאם להם. סיריקיוס שיגר מכתבים דומים גם בנסיבות אחרות, גם כאן בדגש על סמכות ומשמעת כנסייתית.

סיריקיוס נדרש להתמודד כנגד הנזיר הרומי יוביניאנוס שהתנגד לצומות, עבודות טובות ולכך שחיי פרישות הם נעלים יותר. היו לו חסידים בקרב הנזירים והנזירות ברומא. בערך בין 390-392 ערך סיריקיוס ויעוד ברומא שבו גונו וגורשו מן הכנסייה יוביניאנוס ושמונה מחסידיו. ההחלטה נשלחה לאמברוסיוס הקדוש, הבישוף הגדול של מילנו וידידו של סיריקיוס וזה ערך ויעוד של בישופים באיטליה הצפונית, ששבו ואישרו את ההחלטה. סיריקיוס נדרש להתמודד באותן שנים גם עם הבישוף בונוסוס מדרדיקה, שאף הוא הואשם בשגיאות בדוֹגמת השילוש הקדוש וטענה שמריה הקדושה לא הייתה תמיד בתולה. במחלוקת בשאלת פריסקיליאנוס התנגד סיריקיוס להוצאתו להורג של פריסקיליאנוס על ידי סמכות חילונית ואף גירש מן הכנסייה את הבישוף פליקס מטרייר שתמך במאשימו של פריסקיליאנוס, איתאקיוס, ושבעירו הוצא פריסקיליאנוס להורג.

נטען ב"ספר האפיפיורים", הליבר פונטיפיקליס, כי סיריקיוס נקט צעדים חריפים כנגד המניכאים ברומא. קרוב לוודאי שהפעולה שייכת לתקופת חייו של האפיפיור לאו הראשון. ייתכן והכוונה היא לפעולת הפריסקיליאנים, שהכתובים נוטים לבלבל בינם לבין המניכאים.

במזרח, התערב סיריקיוס כדי ליישב את הקרע המלטיאני באנטיוכיה. אחרי מותו של מלטיאנוס בשנת 381 בחרו חסידיו בפלביאנוס כיורשו, ואילו חסידי הבישוף פאולינוס בחרו אחרי מותו בשנת 388 באווגריוס ואחרי מותו של זה נותר פלביאנוס לבדו. סיריקיוס שוכנע כאן להכיר בפלביאנוס ולהחזיר אותו לשורות הכנסייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיריקיוס בוויקישיתוף


הקודם:
דמסוס הראשון
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
אנסטסיוס הראשון