סליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סליים ירוק

סליים הוא חומר דמוי פלסטלינה המשמש למטרות משחק, רפואה, ומסחר.

החומר ומרכיביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליים (Slime) הוא חומר המורכב ממולקולות ענק המכונות פולימר. בעת הכנת הסליים מתווספים חומרים נוספים, כמו הבוראקס (borax), הגורם לחיבור מיוחד בין מולקולות הפולימר ומייצר את המרקם הסליימי המוכר: הסליים נוטף בין האצבעות כאשר מנסים לאסוף אותו ובכל זאת אינו נדבק לעור. הסליים הוא זורם לא ניוטוני.

סליים (Slime) בתרגומו לעברית: רפש; בוץ; ריר; ליחה. זוהי תערובת המכילה דבק, ג'ל כביסה, בוראקס וחומרים נוספים. הוא דמוי בצק או אדמה רכה בעלת איכות של דבק ובמרקם צמיגי.

הסליים מכיל בעיקרו דבק פלסטי (דבק לבן- C4H6O2), המיוצר מפולימר סינתטי צמיגי ומשמש לרוב להדבקת מוצריי נייר ועץ. הסליים מכיל גם בוראקס (Na2B4O7·10H2O) - תרכובת כימית של מלח נתרן וחומצת בור. סליים עשוי להכיל לעיתים גם פרסיל-ג'ל, המשמש ג'ל לכביסה, שכן גם הוא מכיל בוראקס. קיימים חומרים שונים המרכיבים את הסליים וביניהם ג'ל גילוח וקרם ידיים.[1]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו הראשונית של הסליים - משחק ועיסוק ידיים. השימוש בו התרחב וצבר תאוצה ב-2016 על ידי פרסום ברשתות חברתיות.

הסליים משמש גם כחומר תרפויטי, בשל היותו בעל פוטנציאל לעבודה בפסיכותרפית הצבע, המייחסת חשיבות ראשונית למרכיבי המבנה האינדיבידואליים לכל אדם. קיימת גישה לפיה תפקוד יעיל של מנגנוני החישה, התפיסה, החשיבה והרגש, מאפשר לנפש להכיל, לעבד ולהתמודד עם תוכן עכשווי וביוגרפי, מודע ולא-מודע. לפיכך, ההתערבויות הטיפוליות מתייחסות בעיקר לדפוסי הפעילות של המנגנונים האלה. השימוש בסליים ככלי טיפולי נשען על גישת פסיכותרפית הצבע, המציעה טיפול במבנה ובתוכן בדרך עקיפה ומעמיקה.

על-פי הפרקטיקה הטיפולית של פסיכותרפית הצבע, ה"פירוש" שמציע המטפל לקשייו של המטופל, מתורגם להתמקדות במנגנונים שיאפשרו התמודדות עם גורמים מעכבים. התמקדות זו יכולה להתבצע דרך התבוננות משותפת אשר מתוקשרת ורבאלית.

שימוש נוסף של הסליים הוא במסחר. הוא נמכר בעיקר דרך הרשתות החברתיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-70 הסליים הופיע בתוכניות טלוויזיה לילדים, אותו חומר ירוק הנשפך מדליים בערוצי הילדים. כמו כן, אפשר היה לראות אותו בפחיות הפלסטיק של חברת הצעצועים "מאטל", אשר החלה את מכירותיה בסוף שנות ה-70. בשנות ה-80 של המאה ה-20 היה גם סליים שנמכר יחד עם דמות סליימר ממכסחי השדים[2].

הטרנד האחרון בתחילת המאה ה-21 נבע גם מסרטונים של קרינה גרסיה המכונה "מלכת הסליים". היא החלה לפרסם סרטוני הדרכה ביוטיוב למוצרים שיצרה בעצמה, ובסתיו 2015 הגיעה לסליים[3] וקטפה את התואר. שבעה חודשים לאחר פרסום הסרטונים, זה החל להיות ויראלי ואופנתי.[4]

הסליים הוא חומר המכיל תכונות רב-ממדיות. תחילה, הוא נוטה להיות חומר נוזלי, בהיותו מורכב בעיקר מחומרים נוזליים. בהתהוותו הראשונית עשויים לשקוע גרגירים בעיסה, שעדיין אינה נראית כגוף מלוכד. במהלך הכנת הסליים, מאפייניו של הגוש המתפתח הולכים ומשתנים, והוא הופך מחומר רטוב ובלתי ניתן לאחיזה לגוש דביק, שנוטה תחילה להתפרק. בשלב הבא, הופך הסליים לגוש גמיש ודביק במידה סבירה המגנה עליו מהתפוררות, כך שביכולתו לשמור על שלמותו גם לאחר שנמתח ונמעך. התוצאה היא גוף גושי אשר, למרות הפלסטיות שלו, ניתן לייצוב צורני כאוות נפשו של היוצר-פסל העומד מאחוריו.

בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליים הוא מרכיב מרכזי בשני סרטים בעלי עלילה זהה. הראשון הוא The Absent-Minded Professor משנת 1961, בכיכובו של פרש מקומורי. השני הוא חידוש של אותו סרט, Flubber משנת 1997, בכיכובו של רובין ויליאמס. בעלילת הסרטים מוצג מדען גאון, אך גם מטורף ומפוזר, שאינו מצליח לאזן בין המצאותיו וניסוייו לבין חיי החברה וחיי האהבה שלו. המצאתו - "פלאבר" - שהוא סליים בצבע ירוק, מייצגת את מוחו הילדותי ועוזרת לו לזכות מחדש בארוסתו, לאחר שלא הגיע לחתונתם בפעם השלישית.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליים מייצור ביתי עלול להכיל חומרים מסוכנים במקרה של בליעה, או לגרום לגירוי נשימתי. מרבית המתכונים להכנת הסליים כוללים בוראקס, שצריכתו בכמויות גבוהות יכולה לגרום לגירוי, ולעיתים אבקת כביסה – שעלולה לגרום לגירוי בעור ובעיניים ולסכנה במקרה של בליעה. לכן, נדרשת השגחה כאשר ילדים קטנים, תינוקות או חיות מחמד משחקים בסליים.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי