סליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סליים ירוק

סלייםאנגלית: Slime; מילולית: "רפש") הוא חומר דמוי פלסטלינה המשמש בעיקר למשחק. הסליים נוטף בין האצבעות כאשר מנסים לאסוף אותו ובכל זאת אינו נדבק לעור. הסליים הוא זורם לא ניוטוני. הוא דמוי בצק או אדמה רכה בעלת איכות של דבק ובמרקם צמיגי.

החומר ומרכיביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליים מכיל בעיקרו דבק פלסטי המיוצר מפולימר סינתטי צמיגי ומשמש לרוב להדבקת מוצרי נייר ועץ. הסליים מכיל גם בוראקס - תרכובת כימית של מלח נתרן וחומצת בור. סליים עשוי להכיל לעיתים ג'ל כביסה המכיל בוראקס וגם תמיסה לעדשות מגע שהיא תמיסת מי מלח סטרילית לשטיפה של עדשות מגע שאיתה גם אפשר להכין סליים. קיימים חומרים שונים המרכיבים את הסליים ובהם ג'ל גילוח וקרם ידיים.[1]

הסליים הוא חומר המכיל תכונות רב-ממדיות. תחילה, הוא נוטה להיות חומר נוזלי, בהיותו מורכב בעיקר מחומרים נוזליים. בהתהוותו הראשונית עשויים לשקוע גרגירים בעיסה, שעדיין אינה נראית כגוף מלוכד. במהלך הכנת הסליים, מאפייניו של הגוש המתפתח הולכים ומשתנים, והוא הופך מחומר רטוב ובלתי ניתן לאחיזה לגוש דביק, שנוטה תחילה להתפרק. בשלב הבא, הופך הסליים לגוש גמיש ודביק במידה סבירה המגנה עליו מהתפוררות, כך שביכולתו לשמור על שלמותו גם לאחר שנמתח ונמעך. התוצאה היא גוף גושי אשר, למרות הפלסטיות שלו, ניתן לייצוב צורני כאוות נפשו של היוצר-פסל העומד מאחוריו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-70 הופיע הסליים בתוכניות טלוויזיה לילדים, אותו חומר ירוק הנשפך מדליים בערוצי הילדים. כמו כן, אפשר היה לראות אותו בפחיות הפלסטיק של חברת הצעצועים "מאטל", אשר החלה את מכירותיה בסוף שנות ה-70. בשנות ה-80 היה גם סליים שנמכר יחד עם הדמות סליימר מ"מכסחי השדים".[2]

השימוש בסליים התרחב וצבר תאוצה ב-2016 על ידי פרסום ברשתות חברתיות.

בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליים הוא מרכיב מרכזי בשני סרטים בעלי עלילה זהה. הראשון הוא "The Absent-Minded Professor" משנת 1961, בכיכובו של פרד מקמורי. השני הוא חידוש של אותו סרט, "Flubber", משנת 1997, בכיכובו של רובין ויליאמס. בעלילת הסרטים מוצג מדען גאון, אך גם מטורף ומפוזר, שאינו מצליח לאזן בין המצאותיו וניסוייו לבין חיי החברה וחיי האהבה שלו. המצאתו - "פלאבר" - שהוא סליים בצבע ירוק, מייצגת את מוחו הילדותי ועוזרת לו לזכות מחדש בארוסתו, לאחר שפעם השלישית לא הגיע לחתונתם.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליים מייצור ביתי עלול להכיל חומרים מסוכנים במקרה של בליעה, או לגרום לגירוי נשימתי. מרבית המתכונים להכנת הסליים כוללים בוראקס, שצריכתו בכמויות גבוהות יכולה לגרום לגירוי, ולעיתים ג'ל כביסה שעלול לגרום לגירוי בעור ובעיניים ולסכנה במקרה של בליעה. לכן, נדרשת השגחה כאשר ילדים קטנים, תינוקות או חיות מחמד משחקים בסליים.[3]

בפסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליים משמש גם כחומר תרפויטי, בשל היותו בעל פוטנציאל לעבודה בפסיכותרפיית הצבע, המייחסת חשיבות ראשונית למרכיבי המבנה האינדיבידואליים לכל אדם. קיימת גישה לפיה תפקוד יעיל של מנגנוני החישה, התפיסה, החשיבה והרגש, מאפשר לנפש להכיל, לעבד ולהתמודד עם תוכן עכשווי וביוגרפי, מודע ולא-מודע. לפיכך, ההתערבויות הטיפוליות מתייחסות בעיקר לדפוסי הפעילות של המנגנונים האלה. השימוש בסליים ככלי טיפולי נשען על גישת פסיכותרפית הצבע.[1]

על-פי הפרקטיקה הטיפולית של פסיכותרפית הצבע, ה"פירוש" שמציע המטפל לקשייו של המטופל, מתורגם להתמקדות במנגנונים שיאפשרו התמודדות עם גורמים מעכבים. התמקדות זו יכולה להתבצע דרך התבוננות משותפת אשר מתוקשרת מילולית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.