רובין ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רובין ויליאמס
Robin Williams
ויליאמס בפרמיירה של "תזיזו ת'רגליים 2", 2011
ויליאמס בפרמיירה של "תזיזו ת'רגליים 2", 2011
לידה 21 ביולי 1951
ארצות הבריתארצות הברית שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
התאבד 11 באוגוסט 2014 (בגיל 63)
פרדייס סיטי, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה מפרץ סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Robin McLaurin Williams עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1976–2014 (כ־38 שנים)
מקום לימודים
  • בית הספר ג'וליארד (1976)
  • College of Marin
  • קולג' קלרמונט מק'קנה
  • תיכון רדווד
  • Detroit Country Day School
  • Durham College עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Valerie Velardi (יוני 19781988)
  • Marsha Garces (30 באפריל 19892010)
  • Susan Schneider (22 באוקטובר 201111 באוגוסט 2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Zachary Williams, זלדה ויליאמס, Cody Williams עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האוסקר
4 פרסי גלובוס הזהב
2 פרסי אמי
פרס גילדת שחקני המסך
http://www.robinwilliams.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רובין ווילאמס, 2008
כוכבו של ויליאמס בשדרת הכוכבים של הוליווד

רובין מקלורין ויליאמסאנגלית: Robin McLaurin Williams;‏ 21 ביולי 1951 - 11 באוגוסט 2014) היה קומיקאי, מדבב ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, 4 פרסי גלובוס הזהב (1 למפעל חיים), 2 פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד בשיקגו, אילינוי שבארצות הברית. אביו רוברט פיצג'רלד ויליאמס - מנהל בכיר בחברת רכב ונוצרי-אפיסקופלי. אימו מקלורין, דוגמנית עבר ונוצרית-מדעית. הוא גדל במישיגן וחונך על פי ערכי הכנסייה האפיסקופלית. בהמשך עברה משפחתו לקליפורניה.

כאשר גדל ויליאמס החל להופיע במועדוני סטנד-אפ בסן פרנסיסקו וזכה להצלחה רבה. הוא נרשם ללימודי מדעי המדינה במכללה בקליפורניה, אך פרש ממנה כדי ללמוד משחק במכללה קהילתית בקליפורניה. בהמשך קיבל מלגה לבית הספר ג'וליארד היוקרתי לאמנויות שבניו יורק.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס הופיע לראשונה בקולנוע בשנת 1980 בסרט "פופאי" בבימויו של רוברט אלטמן. בשנת 1982 הוא שיחק בשני סרטים: "העולם על פי גארפ" על פי רב המכר של ג'ון אירווינג באותו השם ובסרט "המובטלים" (שלא הצליח בקופות). בשנת 1984 הוא שיחק בסרט עטור השבחים "מוסקבה על ההדסון בו הוא גילם את דמותו של זמר רוסי שמתאהב במהגרת מאיטליה. בשנת 1986 הופיע בשלושה סרטים: "הזמנים הטובים", "מועדון גן עדן" ו"נצל את היום". הוא התפרסם ככוכב קולנוע בשנת 1987, כאשר גילם בסרטו של בארי לוינסון "בוקר טוב, וייטנאם" את דמותו של שדרן הרדיו אדריאן קרונאוור. הסרט אשר זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי" וכן מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. בשנת 1988 שיחק ויליאמס בסרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" ובשנת 1989 ב"ללכת שבי אחריו" בו הוא גילם מורה נערץ שמחנך תלמידי פנימייה יוקרתית בדרכים לא שגרתיות, על תפקיד זה היה מועמד לפרס אוסקר.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 כיכב בסרטים רבים - ביניהם "איש הקאדילק" "התעוררות", "רצח מן העבר" - שזכו להצלחה בביקורת ובקופות. לא כל הסרטים בהם השתתף הצליחו בקופות לדוגמא "מנער את הליצן". בשנת 1991 שיחק בסרט "פישר קינג" לצד ג'ף ברידג'ס ותפקידו זה עורר הדים רבים ואף זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי" וכן במועמדות לפרס האוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר"[1]. באותה שנה שיחק בלהיטי קולנוע נוספים כגון "צעצועים" ו"הוק" (בתפקיד פיטר פן). תפקיד בולט נוסף בשנים אלה היה תפקידו בסרטו של כריס קולומבוס "גברת דאוטפייר" מ-1993. בסרט זה מגלם ויליאמס גבר שמתחפש לאומנת בריטית ועל תפקידו בסרט זה זכה בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי" בפעם השלישית. ב-1991 זכה בפרס ההומניטרי על שם נורמה זרקי, מטעם ארגון נשים בקולנוע ובטלוויזיה.

בשנת 1995 זכה ויליאמס להצלחה נוספת בעקבות תפקידו בסרט "ג'ומנג'י" ושנה לאחר מכן גילם את דמותו של ארמנד גולדמן בסרט הרימייק של מייק ניקולס, "כלוב הציפורים". באותה שנה זכה בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית "צוות השחקנים הטובים ביותר" עבור חלקו בקאסט של סרט זה. באותה שנה גילם את דמותו של ג'ק פאוול בסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "ג'ק", שמגולל את קורותיו של ילד בן 10 שנראה כמבוגר בן 40, וזכה בשבחי המבקרים. בשנת 1997 שיחק בסרטים "לפרק את הארי" לצד בילי קריסטל ו"הפרופסור המפוזר" של דיסני, אך תפקידו הבולט באותה שנה היה של הפסיכולוג שון מגוויר בסרטו של גאס ואן סנט "סיפורו של ויל האנטינג", שזיכה אותו בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 1998 שיחק בסרטו של טום שדיאק "פאץ' אדמס", שם גילם את דמותו של הדוקטור האנטר דוהרטי "פאץ'" אדמס - אבי הליצנות הרפואית. סרט זה סימן את סוף תקופת תהילתו הגדולה של ויליאמס בקולנוע. לאחריו שיחק בכמה סרטים שכשלו בביקורת ובקופות, ובהם "יעקב השקרן", "איש המאתיים", "אינסומניה" ועוד. בשנת 2001 שיחק בסרט אינטליגנציה מלאכותית את ד"ר ידע. ויליאמס שב למרכז הבמה בעקבות הופעתו המוצלחת בסרטו של שון לוי "לילה מוטרף במוזיאון" בו גילם את נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט. סרט זה הכניס למעלה מ-250 מיליון דולרים, והוא המכניס מבין הסרטים שבהם השתתף ויליאמס. הצלחתו הובילה ליצירת סדרה ובה שני המשכונים כשהאחרון שבהם יצא לקולנוע כחודש לאחר מותו.

בשנת 2014 יצא הסרט האחרון שאליו הצטלם ויליאמס, "האיש הכי כועס בברוקלין", המבוסס על סרטו של אסי דיין, "מר באום". בראשית 2016 עלה לאקרנים סרטו האחרון, "הכל בהחלט".

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 לוהק ויליאמס לתפקיד אורח בסדרה "ימים מאושרים". הופעתו הייתה כה מוצלחת, עד שהוחלט ברשת ABC לייצר סדרת בת (ספין אוף) לדמות ששיחק, החייזר "מורק". כך נוצרה ב-1978 הסדרה "מורק ומינדי" שבה גילם את דמותו של מורק במשך ארבע העונות עד 1982. על תפקידו בעונה הראשונה זכה ויליאמס בפרס גלובוס הזהב בתור "השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית או מוזיקלית". הופעתו בסדרה הובילה, למעשה, לקריירה המשגשגת שלו בקולנוע.

אחרי "מורק ומינדי" הנחה ויליאמס ארבע תוכניות של משדר הסאטירה הוותיק "סאטרדיי נייט לייב": ב-1981, ב-1984, ב-1986 וב-1988. הוא שיחק בתפקידי אורח: בסדרות המצליחות "רצח מאדום לשחור", "חברים" ו"חוק וסדר: מדור מיוחד", וכן בתוכנית המערכונים המאולתרים ה"של מי השורה הזאת בכלל?".

בשנת 2013 ניסה ויליאמס לשוב לטלוויזיה כשחקן ראשי בסדרה "המטורפים" של דייוויד אי קלי, אך הסדרה בוטלה לאחר עונה אחת.

דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת הסרט "פופאי" משנת 1980 הובילה לשיבוצו של ויליאמס כמדבב ראשי בסדרה שהפיק אלזי סיגר. גם בסרטונים שהופקו דיבב ויליאמס את פופאי לצד שלי דובאל ופול ל. סמית'. ואולם תפקיד הדיבוב הזכור ביותר שלו היה של הג'יני בסרט ההנפשה "אלאדין". במהלך תפקידו אילתר ויליאמס רבות, בין השאר חיקויים של ידוענים כגון ג'ק ניקולסון ואחרים. בשנת 1996 שב ודיבב את ג'יני בהמשכון "אלאדין ומלך הגנבים" ובשנת 2005 דיבב את פנדר, הרובוט האדום והמתפרק, בסרט "רובוטס". בשנת 2006 דיבב את נפוליאון קרוס ב"גיבור של כולם" וכן שלוש דמויות שונות ב"תזיזו ת'רגליים" (ראמון, לאבלייס וקליטוס). בשנת 2011 חזר ויליאמס לדבב את ראמון ואת לאבלייס בסרט ההמשך "תזיזו ת'רגליים 2".

ויליאמס היה בעל יכולות אלתור נרחבות, שאפשרו לו לייצר קומדיה מילולית מהירה כברק, כישרון שבא לידי ביטוי בעיקר בקומדיות כגון "אלאדין" "גברת דאוטפייר" ו"בוקר טוב וייטנאם".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 התחתן עם ואלרי ולרדי, שאותה פגש שנתיים לפני כן כשעבד כברמן בסן פרנסיסקו. לשניים נולד בן, זאקרי "זאק" פים ויליאמס. כעבור עשר שנים התגרש הזוג ורובין נישא למרשה גארסס, שהייתה האומנת של זאקרי. בניגוד לשמועות שנפוצו אז, הצהירה אשתו הראשונה ב-2018 שהרומן בין ויליאמס לגארסס התחיל לאחר שוויליאמס נפרד ממנה. לשניים נולדו שני ילדים, זלדה ריי ויליאמס וקודי אלן ויליאמס. בשנת 2008 יזמה גארסס את גירושיהם ובשלהי 2011, התחתן ויליאמס עם סוזן שניידר, מעצבת גרפית אמריקאית-יהודית, בסנט הלנה שבקליפורניה. הם התגוררו בביתו של ויליאמס בשכונת סי קליף בסן פרנסיסקו.

ויליאמס אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית[2], ובראיונות עמו אף סיפר על היסטוריה ארוכה של צריכת סמים ושימוש באלכוהול[3].

משחק הווידאו "האגדה של זלדה" היה אהוב על בני משפחתו ויליאמס אף קרא לבתו זלדה על שם הדמות שבמשחק. זלדה ויליאמס היא בעצמה שחקנית ומדבבת, בדומה לאביה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרי אבל שהונחו על ידי מעריצים בפתח הבית בו צולם הסרט "גברת דאוטפייר" בסן פרנסיסקו, יומיים לאחר מותו של ויליאמס.

ב-11 באוגוסט 2014, כשהיה בן 63, נמצא ויליאמס מת בביתו שבקליפורניה. על פי ממצאים ראשוניים הוסק כי הוא התאבד בתלייה[4][5]. דוח סופי של הנתיחה לאחר המוות פורסם בנובמבר 2014 ואימת את החשדות הראשוניים. הדו"ח ציין גם שוויליאמס סבל מפרנויה מוגברת בתקופה שקדמה למותו[6]. בחינה של רקמות מוחו גילתה שהוא סבל מדמנציה עם גופיפי לואי (Dementia with Lewy bodies), אשר ככל הנראה אובחן בשגגה כמחלת פרקינסון זמן קצר לפני מותו[7]. הרופאים חושדים שהדמנציה היוותה גורם מכריע בהידרדרותו הנפשית, שהובילה להתאבדות[8]. גופתו של ויליאמס נשרפה, ואפרה פוזר במפרץ סן פרנסיסקו ב-12 באוגוסט[9][10].

בנובמבר 2015 הודיעה משפחתו לתקשורת שוויליאמס אכן סבל מדמנציה.

ויליאמס הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים משלוש מערכות נישואין[4].

להקת המטאל המצליחה Iron Maiden הקדישה לזכרו את השיר "Tears Of A Clown" באלבומה The Book of Souls, ששוחרר בשנת 2015.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The 64th Academy Awards | 1992, Oscars.org | Academy of Motion Picture Arts and Sciences (באנגלית)
  2. ^ Not "Depression": Manic-Depression and Robin Williams, Psychology Today (באנגלית)
  3. ^ ABCLibrarySales (2017-11-07), Robin Williams: Alcohol, Cocaine, & Rehab, נבדק ב-2019-03-10
  4. ^ 1 2 ynet, רובין וויליאמס מת בגיל 63, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014
  5. ^ משטרת קליפורניה: רובין ויליאמס התאבד בתלייה, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2014
  6. ^ Stucker, Matthew (7 בנובמבר 2014). "Robin Williams' death ruled suicide". CNN. נבדק ב-7 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Robin Williams coroner's report finds no illegal drugs or alcohol in system". New York Daily News. נבדק ב-11 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Dementia Hallucinations Triggered Suicide". TMZ. נבדק ב-11 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Ford, Dana (21 באוגוסט 2014). "Robin Williams' ashes scattered in San Francisco Bay". CNN. נבדק ב-21 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Death Certificate Indicates Robin Williams Cremated, Ashes Scattered In San Francisco Bay". sanfrancisco.cbslocal.com. 21 באוגוסט 2014. נבדק ב-16 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
רובין ויליאמס - פרסים