רובין ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רובין ויליאמס
Robin Williams 2011a (2).jpg
רובין ויליאמס בפרמיירה של "תזיזו ת'רגליים 2", 2011
תאריך לידה: 21 ביולי 1951
מקום לידה: שיקגו, אילינוי
תאריך פטירה: 11 באוגוסט 2014 (בגיל 63)
מקום פטירה: פרדייס סיטי, קליפורניה, ארצות הברית
שנות הפעילות: 1972–2014
פרסים: פרס האוסקר
4 פרסי גלובוס הזהב
2 פרסי אמי
פרס גילדת שחקני המסך
רובין ווילאמס, 2008
כוכבו של ויליאמס בשדרת הכוכבים של הוליווד

רובין מקלורין ויליאמסאנגלית: Robin McLaurin Williams;‏ 21 ביולי 1951 - 11 באוגוסט 2014) היה קומיקאי, מדבב ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, 4 פרסי גלובוס הזהב (1 למפעל חיים), 2 פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס, בנו של רוברט פיצג'רלד ויליאמס, נולד ב-21 ביולי 1951 בשיקגו שבאילינוי, גדל במישיגן ומאוחר יותר עברה משפחתו לקליפורניה. ויליאמס קיבל את תשומת הלב לראשונה במועדוני סטנד-אפ בסן פרנסיסקו, בהם זכה להצלחה רבה. באותה העת, הוא למד בבתי ספר למשחק ובחוג התיאטרון במכללה בקליפורניה. כמו כן שיחק את תפקיד אסטראגון ב-"מחכים לגודו".

הוא היה מעריץ של משחק הווידאו "האגדה של זלדה" ואף קרא לבתו זלדה על שמה של הנסיכה.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 שיחק בסרטו הראשון, "פופאי" של הבמאי רוברט אלטמן. ב-1982, שיחק ב-2 סרטים: "העולם על פי גארפ", , ו"המובטלים", שניהם לא הצליחו בקופות. ב-1984 שיחק בסרט "מוסקבה על ההאדסון", עליו קיבל את שבחי המבקרים ומחמאות, על גילום דמותו של זמר רוסי שמתאהב במהגרת איטלקייה. ב-1986 שיחק ב-3 סרטים: "הזמנים הטובים", "מועדון גן עדן" ו"נצל את היום", שלושתם לא הצליחו בקופות. ב-1987 זכה לפרסומו הגדול, בעקבות סרטו של בארי לוינסון, "בוקר טוב, וייטנאם", עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ-"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי" ועליו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. אותו תפקיד בסרט "בוקר טוב, וייטנאם", הפך לתפקידו הידוע ביותר באותן שנים. ב-1988 שיחק בסרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן". ב-1989 שיחק ב-"ללכת שבי אחריו", עליו היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". ב-1990 שיחק בסרט "איש הקאדילק". ב-1990 שיחק בסרט "התעוררות". ב-1991 שיחק ב-3 סרטים: "רצח מן העבר", שנכשל בקופות, "מנער את הליצן", שנכשל בקופות ו"פישר קינג" לצד עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ-"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי" ועליו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". באותה שנה, שיחק בסרטים: "צעצועים" וב-"הוק". ב-1993 שיחק את דניאל הילארד, בסרטו של כריס קולומבוס, "גברת דאוטפייר", עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ-"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי".

ב-1995, שיחק בסרט נוסף של כריס קולומבוס, "תשעה חודשים", שנכשל בקופות. באותה שנה, שיחק בסרטו של ג'ו ג'ונסטון, "ג'ומנג'י". ב-1996 שיחק בסרטו של מייק ניקולס, "כלוב הציפורים". באותה שנה, נכלל שמו בין הזוכים בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית "צוות השחקנים הטובים ביותר" על הקאסט של הסרט "כלוב הציפורים". באותה שנה, שיחק בסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "ג'ק" שבו גילם את ג'ק פאוול, ילד בן 10, שמבחינה חיצונית וגופנית, התפתח באיטיות ובגלל זה נראה כמבוגר בן 40. על התפקיד ב-"ג'ק", זכה ויליאמס, לשבחי המבקרים ואהבת הקהל, שהניבה לו 58,600,000 בקופות ובכך הפך "ג'ק" בכיכובו, לאחד הסרטים הכי רווחים שלו. ב-1997, שיחק ב-3 סרטים: "לפרק את הארי" עם בילי קריסטל, "פלאבר" של דיסני, שם גילם את הפרופסור המפוזר בריינרד ואת הפסיכולוג שון מגוויר בסרטו של גאס ואן סנט, "סיפורו של ויל האנטינג", עליו זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. ב-1998 שיחק בסרטו של טום שדיאק, "פאץ' אדמס", שם גילם את הדוקטור פאץ' אדמס, שהפך לליצן רפואי שריפא חולים רבים. התפקיד ב"פאץ' אדמס", הפך לאחד התפקידים הכי זכורים שלו, מאז "בוקר טוב ווייטנאם" וגרם לקהל מעריציו לתאהב בו מחדש. ב-1999, שיחק ב-2 סרטים: "יעקב השקרן", שנכשל בקופות ובסרט נוסף של כריס קולומבוס, "איש המאתיים", שנכשל בקופות.

ב-2001 שיחק בסרטו של סטיבן שפילברג, "אינטליגנציה מלאכותית". ב-2002 שיחק בסרטו של כריסטופר נולאן, "אינסומניה", שם גילם רוצח סדרתי. באותה שנה שיחק ב-"לחיות בתמונות", שבו גילם את סיי, מוכר בחנות צילום, שמתאהב באחת הלקוחות הקבועות שלו, מחליט לעקוב אחריה ומתעסק באופן אובססיבי בחייה, על התפקיד הזה, קיבל ויליאמס ביקורות טובות, בגלל שזאת הייתה אחת הפעמים הבודדות שהוא הצליח לצאת מ-"משבצת הקומדיה" ולעשות סרט דרמה משובח, לפי דעתם. באותה שנה, שיחק בסרט "סמוצ'י חייב למות", שנכשל בקופות. ב-2004, שיחק בסרט "בית הזיכרונות". באותה שנה שיחק בסרט "בסוף הדרך" שנכשל בקופות. ב-2005 שיחק בסרט "הלבן הגדול" שנכשל בקופות. ב-2006, שיחק ב-2 סרטים: בסרטו של בארי זוננפלד, "משפחה על גלגלים" ובסרטו של בארי לוינסון, "איש השנה". באותה שנה שיחק, ב-2 סרטים: בסרטו של שון לוי, "לילה מוטרף במוזיאון" שם גילם את נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט ובסרט "המאזין הלילי". ב-2007 שיחק ב-2 סרטים: בסרט "ריקוד לאור ירח" ובסרט "רישיון לחתונה". ב-2009 שיחק בסרט של דיסני, "מזל תאומים" ובסרט ההמשך, "לילה מוטרף במוזיאון 2".

ב-2013, שיחק ב-3 סרטים: "החתונה הגדולה", "פנים לאהבה" ו-"המשרת" שם גילם את הנשיא דווייט אייזנהאואר. ב-2014, יצא הסרט האחרון שבו הספיק להשתתף לפני מותו, "האיש הכי כועס בברוקלין". במהלך אותה שנה, יצאו הסרטים: "לילה מוטרף במוזיאון 3" ו"השדרה" שאמור לצאת ב-2015. בתחילת 2016, יצא סרטו האחרון, "הכל בהחלט".

קריירה טלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 לוהק לתפקיד אורח בסדרה "ימים מאושרים". הופעתו הייתה כה מוצלחת עד שהוחלט ברשת ABC על ספין-אוף לדמות ששיחק, החייזר "מורק". ב-1978 הוא לוהק לסדרה "מורק ומינדי" ושיחק בה בכל 4 העונות בהן היא שודרה, מ-1978 עד 1982. בעונה הראשונה, ששודרה ב-1978, זכה ויליאמס בפרס גלובוס הזהב כ-"שחקן הטוב ביותר בסדרת קומדיה או סדרה מוזיקלית".

אחרי "מורק ומינדי", הוא הנחה 4 פעמים, את תוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב", ב-1981, ב-1984, ב-1986 וב-1988. ושיחק בתפקידי אורח: ב-"רצח מאדום לשחור" ב-1994, בפרק של "חברים" ב-1997, בתוכנית המערכונים "של מי השורה הזאת בכלל?", בשנת 2000, בפרק בסדרה "המחשבה של מנסיה" ב-2006 ובפרק בסדרה "חוק וסדר: מדור מיוחד" ב-2008.

בשנת 2013 שב ויליאמס לטלוויזיה כאשר כיכב בסדרה "המטורפים", של היוצר דייוויד אי קלי. הסדרה בוטלה לאחר עונה אחת.

קריירת דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחת הסרט "פופאי" מ-1980, התקבל ויליאמס כמדבב ראשי בסדרה שהפיקו אלזי סיגר. גם בסרטונים שהופקו, דיבב ויליאמס את "פופאי" לצידם של שלי דובאל ופול ל. סמית'.

ב-1992 דיבב את הג'ני בסרט "אלאדין". תפקיד הג'ני ב-"אלאדין", הפך למזוהה איתו ובמהלך הסרט עצמו, רובין ויליאמס, עשה המון חיקויים של מפורסמים, שהשתלבו בעלילת הסרט. ב-1995, דיבב שוב פעם את הג'ני, בסרט "אלאדין ומלך הגנבים". ב-2005 דיבב את כפנדר (רובוט אדום מתפרק) בסרט "רובוטס". ב-2006 דיבב ב-2 סרטים: את נפוליאון קרוס ב-"גיבור של כולם" ו-3 דמויות במקביל ב-"תזיזו ת'רגליים" (ראמון, לאבלייס וקליטוס), ב-2011, חזר לדיבב את ראמון ולאבלייס בסרט ההמשך "תזיזו ת'רגליים 2".

לוויליאמס היו יכולות קוליות נרחבות והוא גילם דמויות ממגוון סוגות, את הכישרון הזה, הפגין ב-"גברת דאוטפייר" וב"אלאדין" של דיסני.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרי אבל שהונחו על ידי מעריצים בפתח הבית בו צולם הסרט "גברת דאוטפייר" בסן פרנסיסקו, יומיים לאחר מותו של ויליאמס.

ב-11 באוגוסט 2014, בהיותו בן 63, נמצא ויליאמס בחדרו שבביתו ללא רוח חיים ועל פי ממצאים ראשוניים הוסק כי התאבד בתלייה.‏[1][2] דוח הנתיחה לאחר המוות הסופי, אשר פורסם בנובמבר 2014, אימת את החשדות הראשוניים. הדו"ח ציין גם שוויליאמס סבל מפרנויה מוגברת בתקופה שקדמה למותו.[3] בחינה של רקמות מוחו גילתה שהוא סבל מDementia with Lewy bodies (DLB) אשר ככל הנראה אובחנה בשגגה כמחלת פרקינסון זמן קצר לפני מותו.[4] הרופאים חושדים שהדמנטיה היווה גורם מכריע בהדרדרותו להתאבדות.[5] גופתו של ויליאמס נשרפה, ואפרו פוזר במפרץ סן פרנסיסקו ב-12 באוגוסט.[6][7]

בנובמבר 2015, יצא הודעה לתקשורת, שבה נאמר ש-"ויליאמס, סבל מ-דימנציה", מחלה שדומה להמשך לאלצהיימר. אשתו של ויליאמס, אישרה את המידע.

ויליאמס השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים מנישואים קודמים.‏[1]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 נשא את אשתו הראשונה, ואלרי ולרדי. הם נפגשו בשנת 1976, כשויליאמס עבד כברמן בפאב בסן פרנסיסקו. בנם, זאקרי "זאק" פים ויליאמס, נולד בשנת 1983. ויליאמס התגרש מולרדי בשנת 1988, וכשנה לאחר מכן נשא את האומנת של בנו זאק, מרשה גארסס, פיליפינית-אמריקנית, כשכבר הייתה בהריון ממנו מספר חודשים. נולדו להם שני ילדים, זלדה ראי ויליאמס (1989), וקודי אלאן ויליאמס (1991). בשנת 2008 יזמה גארסס את גירושיהם. בשלהי 2011, נשא ויליאמס את סוזן שניידר, מעצבת גרפית, בסנט הלנה קליפורניה. הם התגוררו בביתו של ויליאמס בשכונת סי קליף בסן פרנסיסקו, קליפורניה.

אובחן כבעל הפרעה דו-קוטבית[דרוש מקור].

תוכניות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רובין ויליאמס בוויקישיתוף
בעקבות מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ynet, רובין וויליאמס מת בגיל 63, באתר ynet‏, 12 באוגוסט 2014
  2. ^ משטרת קליפורניה: רובין ויליאמס התאבד בתלייה, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2014
  3. ^ Stucker, Matthew (November 7, 2014). "Robin Williams' death ruled suicide". CNN. Retrieved November 7, 2014. 
  4. ^ "Robin Williams coroner’s report finds no illegal drugs or alcohol in system". New York Daily News. Retrieved November 11, 2014. 
  5. ^ "Dementia Hallucinations Triggered Suicide". TMZ. Retrieved November 11, 2014. 
  6. ^ Ford, Dana (August 21, 2014). "Robin Williams' ashes scattered in San Francisco Bay". CNN. Retrieved August 21, 2014. 
  7. ^ "Death Certificate Indicates Robin Williams Cremated, Ashes Scattered In San Francisco Bay". sanfrancisco.cbslocal.com. August 21, 2014. Retrieved September 16, 2014. 
[הצגה]
רובין ויליאמס - פרסים