רובין ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רובין ויליאמס
Robin Williams
Robin Williams 2011a (2).jpg
ויליאמס בפרמיירה של "תזיזו ת'רגליים 2", 2011
לידה 21 ביולי 1951
ארצות הבריתארצות הברית שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
התאבד 11 באוגוסט 2014 (בגיל 63)
פרדייס סיטי, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה Robin McLaurin Williams עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1976–2014
פרסים פרס האוסקר
4 פרסי גלובוס הזהב
2 פרסי אמי
פרס גילדת שחקני המסך
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סטנדאפיסט, שחקן טלוויזיה, שחקן קולנוע, שחקן, קומיקאי, מפיק קולנוע, תסריטאי, קריין ספר מוקלט, שחקן תיאטרון, מדבב עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.robinwilliams.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רובין ווילאמס, 2008
כוכבו של ויליאמס בשדרת הכוכבים של הוליווד

רובין מקלורין ויליאמסאנגלית: Robin McLaurin Williams;‏ 21 ביולי 1951 - 11 באוגוסט 2014) היה קומיקאי, מדבב ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, 4 פרסי גלובוס הזהב (1 למפעל חיים), 2 פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד בשיקגו, אילינוי שבארצות הברית לאב נוצרי-אפיסקופלי ולאם נוצרית-מדעית. הוריו הם רוברט פיצג'רלד ויליאמס- מנהל בכיר בחברת רכב, ולורי מקלורין- דוגמנית עבר. הוא גדל במישיגן, חונך על פי ערכי הכנסייה האפיסקופלית כמו אביו, ומאוחר יותר עברה משפחתו עמו לקליפורניה.

ויליאמס קיבל את תשומת הלב לראשונה במועדוני סטנד-אפ בסן פרנסיסקו, בהם זכה להצלחה רבה. בתחילה למד מדעי המדינה במכללה בקליפורניה, אך הוא פרש ממנה כדי ללמוד ממשחק במכללה קהילתית אחרת בקליפורניה, לאחר מכן קיבל מלגה לבית הספר ג'וליארד שבניו יורק. בין השאר, שיחק את תפקיד אסטראגון במחזה "מחכים לגודו".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 שיחק בסרטו הראשון, "פופאי" של הבמאי רוברט אלטמן. בשנת 1982, שיחק בשני סרטים: "העולם על פי גארפ" ו"המובטלים", שניהם לא הצליחו בקופות. בשנת 1984 שיחק בסרט "מוסקבה על ההדסון", עליו קיבל את שבחי המבקרים ומחמאות, על גילום דמותו של זמר רוסי שמתאהב במהגרת איטלקייה. בשנת 1986 שיחק בשלושה סרטים: "הזמנים הטובים", "מועדון גן עדן" ו"נצל את היום", שלושתם לא הצליחו בקופות. בשנת 1987 זכה לפרסומו הגדול, בעקבות סרטו של בארי לוינסון, "בוקר טוב, וייטנאם", עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ-"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי" ועליו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. אותו תפקיד בסרט "בוקר טוב, וייטנאם", הפך לתפקידו הידוע ביותר באותן שנים. בשנת 1988 שיחק בסרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן". בשנת 1989 שיחק בסרט "ללכת שבי אחריו", עליו היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". בשנת 1990 שיחק בסרטים "איש הקאדילק" ו"התעוררות". בשנת 1991 שיחק בשלושה 3 סרטים: "רצח מן העבר" ו"מנער את הליצן", שנכשלו בקופות, ו"פישר קינג" לצד ג'ף ברידג'ס עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי" ועליו היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". באותה שנה שיחק בסרטים "צעצועים" ו"הוק" (בתפקיד פיטר פן). בשנת 1993 שיחק את דניאל הילארד, בסרטו של כריס קולומבוס, "גברת דאוטפייר", עליו זכה בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי". ב-1991 זכה בפרס ההומניטרי על שם נורמה זרקי, מטעם ארגון נשים בקולנוע ובטלוויזיה.

בשנת 1995 שיחק בסרט נוסף של כריס קולומבוס, "תשעה חודשים", שנכשל בקופות. באותה שנה, שיחק בסרטו של ג'ו ג'ונסטון, "ג'ומנג'י". בשנת 1996 שיחק בסרטו של מייק ניקולס, "כלוב הציפורים". באותה שנה, נכלל שמו בין הזוכים בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית "צוות השחקנים הטובים ביותר" על הקאסט של הסרט "כלוב הציפורים". באותה שנה, שיחק בסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "ג'ק" שבו גילם את ג'ק פאוול, ילד בן 10, שמבחינה חיצונית וגופנית, התפתח במהירות ובשל כך נראה כמבוגר בן 40. על התפקיד ב"ג'ק", זכה ויליאמס, לשבחי המבקרים ואהבת הקהל, שהניבה לו 58,600,000 דולר בקופות ובכך הפך "ג'ק" בכיכובו, לאחד הסרטים הכי רווחים שלו. בשנת 1997, שיחק בשלושה סרטים: "לפרק את הארי" עם בילי קריסטל, "פלאבר" של דיסני, שם גילם את הפרופסור המפוזר בריינרד ואת הפסיכולוג שון מגוויר בסרטו של גאס ואן סנט, "סיפורו של ויל האנטינג", עליו זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 1998 שיחק בסרטו של טום שדיאק, "פאץ' אדמס", שם גילם את הדוקטור פאץ' אדמס, שהפך לליצן רפואי שריפא חולים רבים. התפקיד ב"פאץ' אדמס", הפך לאחד התפקידים הכי זכורים שלו, מאז "בוקר טוב, ווייטנאם" וגרם לקהל מעריציו להתאהב בו מחדש. בשנת 1999 שיחק בשני סרטים: "יעקב השקרן", שנכשל בקופות ובסרט נוסף של כריס קולומבוס, "איש המאתיים", שנכשל בקופות.

בשנת 2001 שיחק בסרטו של סטיבן שפילברג, "אינטליגנציה מלאכותית". בשנת 2002 שיחק בסרטו של כריסטופר נולאן, "אינסומניה", שם גילם רוצח סדרתי. באותה שנה שיחק ב"לחיות בתמונות", שבו גילם את סיי, מוכר בחנות צילום, שמתאהב באחת הלקוחות הקבועות שלו, מחליט לעקוב אחריה ומתעסק באופן אובססיבי בחייה, על התפקיד הזה, קיבל ויליאמס ביקורות טובות, מפני שזאת הייתה אחת הפעמים הבודדות שהוא הצליח לצאת מ-"משבצת הקומדיה" ולעשות סרט דרמה משובח, לפי דעתם. באותה שנה, שיחק בסרט "סמוצ'י חייב למות", שנכשל בקופות. בשנת 2004 שיחק בסרט "בית הזיכרונות". באותה שנה שיחק בסרט "בסוף הדרך" שנכשל בקופות. בשנת 2005 שיחק בסרט "הלבן הגדול" שנכשל בקופות. בשנת 2006 שיחק בשני סרטים: בסרטו של בארי זוננפלד, "משפחה על גלגלים" ובסרטו של בארי לוינסון, "איש השנה". באותה שנה שיחק, בשני סרטים: בסרטו של שון לוי, "לילה מוטרף במוזיאון" שם גילם את נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט ובסרט "המאזין הלילי". בשנת 2007 שיחק בשני סרטים: "ריקוד לאור ירח" ו"רישיון לחתונה" לצד מנדי מור. בשנת 2009 שיחק בסרט "מזל תאומים" של חברת וולט דיסני ובסרט ההמשך "לילה מוטרף במוזיאון 2".

בשנת 2013, שיחק בשלושה סרטים: "החתונה הגדולה", "פנים לאהבה" ו-"המשרת" שם גילם את הנשיא דווייט אייזנהאואר. בשנת 2014 יצא הסרט האחרון בו הספיק להשתתף לפני מותו, "האיש הכי כועס בברוקלין". במהלך אותה השנה יצאו הסרטים "לילה מוטרף במוזיאון 3" ו"השדרה" שיצא בשנת 2015. בתחילת 2016 יצא סרטו האחרון, "הכל בהחלט".

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 לוהק לתפקיד אורח בסדרה "ימים מאושרים". הופעתו הייתה כה מוצלחת עד שהוחלט ברשת ABC על ספין-אוף לדמות ששיחק, החייזר "מורק". ב-1978 הוא לוהק לסדרה "מורק ומינדי" ושיחק בה בכל ארבע העונות בהן היא שודרה, מ-1978 עד 1982. בעונה הראשונה, ששודרה ב-1978, זכה ויליאמס בפרס גלובוס הזהב בתור "השחקן הטוב ביותר בסדרת קומדיה או סדרה מוזיקלית".

אחרי "מורק ומינדי", הוא הנחה ארבע פעמים את תוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב", ב-1981, ב-1984, ב-1986 וב-1988. ושיחק בתפקידי אורח: ב"רצח מאדום לשחור" ב-1994, בפרק של "חברים" ב-1997, בתוכנית המערכונים "של מי השורה הזאת בכלל?", בשנת 2000, בפרק בסדרה "המחשבה של מנסיה" ב-2006 ובפרק בסדרה "חוק וסדר: מדור מיוחד" ב-2008.

בשנת 2013 שב ויליאמס לטלוויזיה כאשר כיכב בסדרה "המטורפים", של היוצר דייוויד אי קלי. הסדרה בוטלה לאחר עונה אחת.

דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות להצלחת הסרט "פופאי" משנת 1980 התקבל ויליאמס כמדבב ראשי בסדרה שהפיק אלזי סיגר. גם בסרטונים שהופקו דיבב ויליאמס את פופאי לצד שלי דובאל ופול ל. סמית'.

בשנת 1992 דיבב את ג'יני בסרט ההנפשה "אלאדין" של חברת וולט דיסני, תפקיד שהפך לאחד המזוהים איתו ביותר. במהלך הסרט ביצע ויליאמס חיקויים רבים של מפורסמים, שהשתלבו בעלילת הסרט. בשנת 1996 חזר לדבב את ג'יני בסרט ההמשך "אלאדין ומלך הגנבים". בשנת 2005 דיבב את פנדר, הרובוט האדום והמתפרק, בסרט "רובוטס". בשנת 2006 דיבב בשני סרטים: את נפוליאון קרוס ב"גיבור של כולם" ושלוש דמויות במקביל ב"תזיזו ת'רגליים" (ראמון, לאבלייס וקליטוס). בשנת 2011 חזר ויליאמס לדבב את ראמון ואת לאבלייס בסרט ההמשך "תזיזו ת'רגליים 2".

ויליאמס היה בעל יכולות ווקליות נרחבות והוא גילם מגוון דמויות, כישרון שבא לידי ביטוי בסרט "גברת דאוטפייר" ובתפקיד ג'יני בסרט "אלאדין".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 התחתן עם אשתו הראשונה, ואלרי ולרדי. הם נפגשו בשנת 1976, כשוויליאמס עבד כברמן בפאב בסן פרנסיסקו. בנם, זאקרי "זאק" פים ויליאמס, נולד בשנת 1983. ויליאמס התגרש מוולרדי בשנת 1988, וכשנה לאחר מכן התחתן עם האומנת של בנו זאק, מארשה גארסס, כשכבר הייתה בהריון ממנו מספר חודשים. נולדו להם שני ילדים, זלדה ריי ויליאמס (1989), וקודי אלן ויליאמס (1991). בשנת 2008 יזמה גארסס את גירושיהם. בשלהי 2011, התחתן ויליאמס עם סוזן שניידר, מעצבת גרפית אמריקאית-יהודית, בסנט הלנה שבקליפורניה. הם התגוררו בביתו של ויליאמס בשכונת סי קליף בסן פרנסיסקו.

הוא אובחן כבעל הפרעה דו-קוטבית[דרוש מקור].

משחק הווידאו "האגדה של זלדה" היה אחד המועדפים בקרב משפחתו, והוא אף קרא לבתו זלדה (ילידת 1989) על שם הדמות שעל שמה נקראת סדרת המשחקים. זלדה ויליאמס היא כיום שחקנית ומדבבת, בדומה לאביה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרי אבל שהונחו על ידי מעריצים בפתח הבית בו צולם הסרט "גברת דאוטפייר" בסן פרנסיסקו, יומיים לאחר מותו של ויליאמס.

ב-11 באוגוסט 2014, בגיל 63, נמצא ויליאמס בחדרו שבביתו ללא רוח חיים ועל פי ממצאים ראשוניים הוסק כי התאבד בתלייה.[1][2] דוח הנתיחה לאחר המוות הסופי, אשר פורסם בנובמבר 2014, אימת את החשדות הראשוניים. הדו"ח ציין גם שוויליאמס סבל מפרנויה מוגברת בתקופה שקדמה למותו.[3] בחינה של רקמות מוחו גילתה שהוא סבל משיטיון Dementia with Lewy bodies) DLB), אשר ככל הנראה אובחן בשגגה כמחלת פרקינסון זמן קצר לפני מותו.[4] הרופאים חושדים שהדמנציה היוותה גורם מכריע בהדרדרותו להתאבדות.[5] גופתו של ויליאמס נשרפה, ואפרה פוזר במפרץ סן פרנסיסקו ב-12 באוגוסט.[6][7]

בנובמבר 2015, יצאה הודעה לתקשורת, לפיה ויליאמס סבל מדמנציה. אשתו של ויליאמס אישרה את המידע.

ויליאמס הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים מנישואים קודמים.[1]

להקת המטאל המצליחה Iron Maiden הקדישה לזכרו את השיר Tears Of A Clown מאלבומם The Book Of Souls אשר יצא בשנת 2015.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רובין ויליאמס בוויקישיתוף
בעקבות מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ynet, רובין וויליאמס מת בגיל 63, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014
  2. ^ משטרת קליפורניה: רובין ויליאמס התאבד בתלייה, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2014
  3. ^ Stucker, Matthew (7 בנובמבר 2014). "Robin Williams' death ruled suicide". CNN. בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2014. 
  4. ^ "Robin Williams coroner’s report finds no illegal drugs or alcohol in system". New York Daily News. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2014. 
  5. ^ "Dementia Hallucinations Triggered Suicide". TMZ. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2014. 
  6. ^ Ford, Dana (21 באוגוסט 2014). "Robin Williams' ashes scattered in San Francisco Bay". CNN. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2014. 
  7. ^ "Death Certificate Indicates Robin Williams Cremated, Ashes Scattered In San Francisco Bay". sanfrancisco.cbslocal.com. 21 באוגוסט 2014. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2014. 
רובין ויליאמס - פרסים