סלרינה
| |||
 | |||
| מדינה |
 שווייץ | ||
|---|---|---|---|
| קנטון |
 גראובינדן | ||
| מחוז | מחוז מאלוג'ה | ||
| שטח | 24.02 קמ"ר | ||
| גובה | 1,714 מ' (5,623 רגל) מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 1,502 (31 בדצמבר 2018) | ||
| קואורדינטות | 46°30′44″N 9°51′33″E / 46.512138888889°N 9.8590555555556°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.gemeinde-celerina.ch | |||
  | |||
סלרינה/שלארינה (בגרמנית ובאיטלקית: Celerina ; ברומאנש: Schlarigna) היא עיירה במחוז מאלוג'ה בקנטון גראובינדן שבשווייץ.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלרינה/שלארינה הוזכרה לראשונה בשנת 1313 כשלרין ובשנת 1320 כסלרינה. בשנת 1631, שריפה הרסה 43 בתים. משנות ה-60 ואילך, התיירות הפכה חשובה יותר ויותר לכפר. מסלול הקרסטה נחנך ב-1884, מסלול הבובסליין האולימפי סנט מוריץ-סלרינה נחנך ב-1904 והרכבל לסאלוור נחנך ב-1958. במהלך המאה ה-20, המבנה הדמוגרפי של הכפר החקלאי דובר הרומאנש במקור עבר שינוי קיצוני, עם מעבר אנשים מהחלק הדובר גרמנית של שווייץ וגם מאיטליה אל אתר הנופש המשגשג.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסלרינה/שלאריניה שטח של 24 קמ"ר (נכון לשנת 2006). 34% משטח זה משמש לחקלאות, בעוד ש-30.5% מכוסים יערות. יתרת הקרקע (4.1%) בנויה (מבנים או כבישים) והשאר (31.4%) אינה ניתנת לניצול (נהרות, קרחונים או הרים).[1]
הוא מורכב מהכפר האופנדורף (כפר לא סדיר, לא מתוכנן ודחוס למדי, בנוי סביב כיכר מרכזית) של סלרינה/שלאריניהוהכפר הקטן קראסטה, במחוז המשנה אוברנגדין של מחוז מאלוג'ה, לאחר 2017 הוא היה חלק מ אזור מאלוג'ה.[2] השם הרשמי של העיירה היה סלרינה, עד שנת 1943, אז אימצה את השם שלאריניה/סלרינה. בשנת 1950 שונה שמה שוב לסלרינה/שלאריניה.
היא ממוקמת בעמק אנגדין העליון מחוז המשנה אוברנגדין של מחוז מאלוג'ה וממול לכניסה של מעבר ברנינה לתוך אנגדין. הכפר ממוקם בין סנט מוריץ, סמדן ופונטרסינה. מסלול הקרסטה המפורסם לגלישה במזחלות מוביל מסנט מוריץ לשכונת קרסטה של סלרינה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-31 בדצמבר 2020, מספר התושבים בסלרינה/שלאריניה הוא 1,484. נכון לשנת 2008, 31.8% מהאוכלוסייה היו אזרחים זרים. בעשור האחרון, האוכלוסייה גדלה בקצב של 13.7%.[1]
נכון לשנת 2000, החלוקה לפי מגדר של האוכלוסייה הייתה 48.4% גברים ו-51.6% נשים.[3] החלוקה לפי קבוצות גיל, נכון לשנת 2000, בסלרינה/שלאריניה היא: 152 ילדים או 11.2% מהאוכלוסייה הם בין גילאי 0 ו-9 שנים. 78 נוערים או 5.8% הם בני 10 עד 14, ו-68 נוערים או 5.0% הם בני 15 עד 19. מתוך האוכלוסייה הבוגרת, 215 אנשים או 15.9% מהאוכלוסייה הם בין גילאי 20 ל-29. 279 אנשים או 20.6% הם בני 30 עד 39, 222 אנשים או 16.4% הם בני 40 עד 49, ו-169 אנשים או 12.5% הם בני 50 עד 59. התפלגות האוכלוסייה המבוגרת היא 85 אנשים או 6.3% מהאוכלוסייה הם בין גילאי 60 ל-69, 56 אנשים או 4.1% הם בני 70 עד 79, ישנם 27 אנשים או 2.0% שהם בני 80 עד 89, וישנם 2 אנשים או 0.1% שהם בני 90 עד 99.[4]
בבחירות הפדרליות של 2007 המפלגה הפופולרית ביותר הייתה SVP שקיבלה 30.3% מהקולות. שלוש המפלגות הפופולריות הבאות היו ה־SP (29.3%), ה-FDP (26.9%) וה- CVP (10.2%).[1]
אוכלוסיית שווייץ כולה נחשבת משכילה בדרך כלל. בסלרינה/שלאריניה, כ-69.9% מהאוכלוסייה (בגילאי 25-64) סיימו לימודי המשך (תיכון על-תיכוני) או השכלה גבוהה נוספת (אוניברסיטה או פאכבוכשולה)[1]
שיעור האבטלה בסלרינה/שלאריניה הוא 1.47%. נכון לשנת 2005, היו 20 אנשים מועסקים במגזר הכלכלי הראשוני וכ-5 עסקים בתחום זה. 153 אנשים מועסקים במגזר המשני וישנם 22 עסקים בתחום זה. 564 אנשים מועסקים במגזר השלישוני, עם 85 עסקים בתחום זה.[1]
לפי מפקד האוכלוסין משנת 2000, 641 או 47.4% הם קתולים, בעוד 532 או 39.3% השתייכו לכנסייה הרפורמית השווייצרית. שאר האוכלוסייה כוללת 17 יחידים (או כ-1.26% מהאוכלוסייה) השייכים לכנסייה האורתודוקסית, ו-10 יחידים (או כ-0.74% מהאוכלוסייה) השייכים לכנסייה נוצרית אחרת. ישנם 11 יחידים (או כ-0.81% מהאוכלוסייה) שהם יהודים. ישנם 5 יחידים (או כ-0.37% מהאוכלוסייה) השייכים לכנסייה אחרת (לא רשומה במפקד), 84 (או כ-6.21% מהאוכלוסייה) לא משתייכים לכנסייה כלשהי, הם אגוניסטים או אתאיסטים, ו-53 יחידים (או כ-3.92% מהאוכלוסייה) לא ענו על השאלה.[4]
הטבלה הבאה מציגה את האוכלוסייה לאורך השנים:
| שָׁנָה | אוּכְלוֹסִיָה |
|---|---|
| 1850 | 245 |
| 1900 | 341 |
| 1950 | 713 |
| 1960 | 868 |
| 1970 | 983 |
| 1980 | 890 |
| 1990 | 975 |
| 2000 | 1,353 |
שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב האוכלוסייה (נכון לשנת 2000) דוברת גרמנית (58.3%), השפה האיטלקית היא השנייה בשכיחות (19.3%) והרומאנש היא השלישית (12.8%).[5] עד אמצע המאה ה-19, כל האוכלוסייה דיברה בניב הרומאנש של עמק אנגדין העליון – פוטר. בשל המסחר הגובר עם העולם החיצון, השימוש ברומאנש החל לרדת. בשנת 1860 דברו כ-96% רומאנש כשפה ראשונה, בעוד שבשנת 1880 ירד שיעור זה ל-76.9% ובשנת 1900 ל-68%. הפעם האחרונה בה הרומאנש הייתה השפה העיקרית בסלרינה/שלאריניה הייתה בשנת 1941. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה הגרמנית לשפה העיקרית. עם זאת, בשנת 1990 עדיין היו 41% שהבינו רומאנש בסלרינה/שלאריניה ובשנת 2000 ירד שיעור זה ל-35%.
| שפות ב-Celerina/Schlarigna GR' | ||||||
| שפות | מפקד 1980 | מפקד 1990 | מפקד האוכלוסין 2000 | |||
| מספר | אָחוּז | מספר | אָחוּז | מספר | אָחוּז | |
| גרמנית | 390 | 43.82% | 535 | 54.87% | 789 | 58.31% |
| רומאנש | 273 | 30.67% | 198 | 20.31% | 173 | 12.79% |
| איטלקית | 178 | 20.00% | 176 | 18.05% | 261 | 19.29% |
| אוכלוסייה | 890 | 100% | 975 | 100% | 1353 | 100% |
אתרי מורשת בעלי משמעות לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה הרפורמית השווייצרית של סן ג'יאן רשומה כאתר מורשת שווייצרי בעל משמעות לאומית. הכנסייה ממוקמת על גבעה מעל נהר אין. היא נבנתה בשנת 1478 במקום בו עמדה קפלה שהייתה בת כ-500 שנה. הכנסייה היא מבנה אפסיס יחיד עם גג עץ צבוע וציורי קיר בולטים. בשנת 1682 נפגע מגדל הפעמונים הגדול מברק והגג השרוף מעולם לא הוחלף.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שסלרינה/שלארינה ממוקמת בקצה המישור שבו נהר פלאז (המגיע ממעבר ברנינה) פוגש את הפונדק, זהו החלק הרחב ביותר של עמק אנגדין, מה שהופך את סלרינה למקום שטוף השמש בעמק אנגדין העליון. בניגוד לסנט מוריץ, העיירה השכנה המפורסמת יותר שלה מדרום-מערב, סלרינה שמרה על מבנים היסטוריים רבים במרכז העיר שלה, רבים מהמאה ה-17. בעיירה שלוש כנסיות היסטוריות: הכנסייה הרומנסקית הקטנה בקרסטה, הכנסייה הגותית של סן ג'יאן (מבנה נוכחי משנת 1478, אך מבוסס על קפלה עתיקה ממנה לפחות ב-400 שנה) באמצע המישור, והבארוק -סגנון, 1669 בל טיימפל בלב הכפר.
בעבר הייתה סלרינה/שלאריניה כפר חקלאי, אך במהלך העשורים האחרונים חשיבות התיירות גדלה באופן דרמטי. אין בעיירה מלונות גדולים במיוחד, אבל יש בה מספר בתי מלון ופנסיונים בינוניים וקטנים. עיקר התיירות מבוסס על דירות נופש, הכוללות גם דירות נופש בבעלות משנה וגם השכרות קצרות מועד. התיירות משגשגת הן בקיץ והן בחורף, אך עונת החורף נחשבת לחשובה יותר. תיירים המגיעים בקיץ נהנים מטיולים רגליים וטיפוס הרים. גם רכיבה על אופני הרים הפכה לפופולרית. בסביבה הקרובה ישנן גם אפשרויות לגולף, טיסה בכח רחף, שחייה וטיסת דאייה. בקרבת מקום יש גם הזדמנויות לגולף, לטיסת רחפנים, לשחייה ולרחיפה. ספורט החורף כולל סקי נורדי ואלפיני, בובס מזחלות ושלד (מסלול הקרסטה המפורסם מסתיים בסלרינה). ישנה גונדולה ישירה לגולשים מסלרינה אל לב אזור הסקי סנט מוריץ של קורביליה/מרגונס, שחלק עיקרי ממנו נמצא בעיריית סלרינה/שלארינה.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיירה שלוש תחנות רכבת: סלרינה, סלרינה סטאץ, פונט מורגל סטאץ. כולן ממוקמות על קווי הרכבת של רכבת רהטיה ומציעות שירותים סדירים אל סנט מוריץ, קור, לאנדקוורט וטיראנו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סלרינה- סלרינה - לשכת התיירות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Swiss Federal Statistical Office (אורכב 05.01.2016 בארכיון Wayback Machine) accessed 20-Oct-2009
- ^ Swiss Federal Statistical Office - Amtliches Gemeindeverzeichnis der Schweiz - Mutationsmeldungen 2016 accessed 16 February 2017
- ^ Graubunden in Numbers (אורכב 24.09.2009 בארכיון Wayback Machine) תבנית:In lang accessed 21 September 2009
- ^ 1 2 Graubunden Population Statistics (אורכב 27.08.2009 בארכיון Wayback Machine) תבנית:In lang accessed 21 September 2009
- ^ Swiss Federal Statistical Office (אורכב 05.01.2016 בארכיון Wayback Machine) accessed 20-Oct-2009
