סעוד, מלך ערב הסעודית

סעוד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן
سعود بن عبد العزيز بن عبد الرحمن
לידה	12 בינואר 1902; כווית סיטי, שייח'ות כווית
פטירה	23 בפברואר 1969 (בגיל 67); אתונה, ממלכת יוון
מדינה	ערב הסעודית
מקום קבורה	ריאד, ערב הסעודית
שושלת בית סעוד
אב	אבן סעוד
אם	ודחא בנת מוחמד
צאצאים	מישהרי בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד; Mamdouh bin Saud bin Abdulaziz Al Saud; Abdul Aziz bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud; Nayef bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud; Ahmed bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud; Faysal bin Sa'ud Al Sa'ud; Sultan bin Saud; Khalid bin Sa'ud Al Sa'ud; Talal bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud; Nahar bin Saud bin Abdulaziz Al Saud; Dalal bint Saud Al Saud; Abdul Karim bin Saud bin Abdulaziz Al Saud; Nasser bin Sa'ud Al Sa'ud; Prince Bandar bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud; פהד בן סעוד בן עבד אל-עזיז אאל סעוד; בסמה בנת סעוד אאל סעוד; עבדול רחמן בן סעוד אל סעוד; פאחדה בנט סעוד אל סעוד; Noura bint Saud; מוחמד בן סעוד אל סעוד; בדר בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד; משעל בן סעוד אאל סעוד; משחור בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד; חוסאם בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד; Abd al-Ilah bin Sa'ud Al Sa'ud
	www.thekingsaudlibrary.org
	9 בנובמבר 1953 – 2 בנובמבר 1964; (11 שנים)
	→ אבן סעוד פייצל בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן ←
פרסים והוקרה
	לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר (1947); Imperial Order of the Yoke and Arrows (1 באפריל 1952, פרנסיסקו פרנקו); עיטור המופת האזרחי (15 בפברואר 1962, פרנסיסקו פרנקו); מפקד בלגיון ההצטיינות; מסדר אומיה; מסדר אבן סעוד; Honorary Knight Grand Cross of the Order of the British Empire ;

סעוד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן (בערבית: سعود بن عبد العزيز بن عبد الرحمن; 12 בינואר 1902 – 23 בפברואר 1969) היה מלכה השני של ערב הסעודית (בשנים 1953–1964), ומנהיגו השבעה-עשר של בית סעוד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעוד היה בנו השני של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז "אבן סעוד". לאחר שאחיו הבכור, נסיך הכתר טורקי (אנ'), מת בגיל צעיר והותיר אחריו בן אחד, הנסיך פייסל בן טורקי (אנ'), שלא נתפש כיורש ראוי משום שהיה עדיין ילד, שינה אבן סעוד את חוקי הירושה כך שלא תעבור מאב לבן, אלא בין האחים על פי מספר קריטריונים, כגון סדר הילודה, וכך מצא עצמו סעוד כיורש העצר הסעודי למרות שלא היה בן בכור.

כשנה וחצי לאחר כינון הממלכה, ב-11 במאי 1933, התמנה סעוד על ידי אביו ליורש העצר ולמשנה למלך באזור נג'ד, כאשר אחיו למחצה פייסל נבחר לבוא אחריו (זאת אף שסעוד ניסה למנות את בכורו פהד כיורש עצר). עם מותו של אבן סעוד ב-9 בנובמבר 1953, עלה סעוד לכס המלוכה ללא מאבקים, כאשר שלושה חודשים קודם לכן התמנה לראש ממשלת ערב הסעודית.

סעוד הקים מוסדות ציבוריים, ממשלתיים ואקדמיים (ביניהם מועצת השרים הסעודית, משרדים לענייני מסחר, חינוך ובריאות, וכן אוניברסיטת המלך סעוד בריאד). יחד עם זאת, שלטונו היה רצוף קשיים. יריבותו העזה עם אחיו למחצה פייצל, אשר התנגד נחרצות לסמכות שמעניק סעוד לבניו, רק הוחרפה לנוכח המשבר הכלכלי שפקד את ערב הסעודית בשנות החמישים. אף על פי שהכנסות הנפט בתקופה זו עלו על 300 מיליון דולר, שחיתות ובזבוזי עתק של בית המלוכה (ביניהם ארמון השיש שבנה סעוד בריאד בסכום של 140 מיליון דולר), שבלעו כ-17% מהכנסות המדינה, המחישו את הפערים האדירים בין שכבות האוכלוסייה והכניסו את המדינה לסחרור כלכלי: ב-1957 גירעון התקציב הסתכם ב-500 מיליון דולר. בתקופתו של סעוד ירד כוחו של הווהביזם האסקטי, ואורח חיי מותרות פשט בקרב שכבות עשירי הממלכה.

סעוד נתקל גם בקשיים דיפלומטיים. חיכוכים עם בריטניה, מעצמת החסות של עומאן, בעניין בוריימי הסלימו לכדי ניתוק יחסים בשנת 1956 בעקבות מבצע קדש (סעוד אף הטיל חרם נפט על בריטניה ועל צרפת). סעוד נקט בעמדה אנטי-האשמית, התנגד לברית בגדאד ופעל במשותף עם מצרים כדי למנוע הרחבת השפעתם של שליטי ירדן ומצרים. כמו אביו, התנגד בחריפות לציונות ולמדינת ישראל.

יחד עם זאת, מתיחות ביחסים עם מצרים הנאצריסטית, בהיותה מדינה חילונית-מהפכנית והשואפת להגמוניה אזורית, ואף התאחדה בפברואר 1958 עם סוריה ויצרה את קע"ם. הייתה בלתי נמנעת, עד כי תחילת חודש מרץ 1958 האשים נשיא מצרים נאצר את סעוד בניסיון לרוצחו.

בריאותו הרופפת של סעוד, שבגינה נאלץ להיעדר מהמדינה תכופות, אף היא פגעה בסדרי השלטון בממלכה. הוא נודע כצרכן משקאות חריפים, דבר האסור לפי האסלאם.

ב-24 במרץ 1958, התכנסה משפחת המלוכה בבירה ריאד ואילצה את המלך סעוד להעביר את רוב סמכויותיו לאחיו למחצה פייצל אחיו ששכנע את המשפחה לא להכריח את סעוד לוותר על הכתר אלא "רק" על השליטה בממלכה. כלומר סעוד יישאר מלך אבל פייצל ישלוט.

פייצל פייס את נאצר ושיקם את הכלכלה הסעודית. ואולם סעוד, אשר ניצל את התמרמרות הנסיכים לנוכח הקיצוץ בהוצאות בית המלוכה, שב והתמנה לראש הממשלה בדצמבר 1960. מצבו הרפואי אילצו להיכנע לאחיו למחצה בשנית ב-1962, ופייצל שב ונטל את ראשות הממשלה. ב-1964 ציווה על פייצל לוותר על סמכויותיו, אולם הלה לא נענה, ובתום משבר חריף גבר פייצל. ב-2 בנובמבר הדיחה מועצת העולמא (חכמי דת) הסעודית את סעוד מכס המלוכה, והמליכה את פייצל תחתיו.

לאחר הדחתו יצא סעוד לגלות, תחילה בשווייץ ולאחר מכן במצרים, תוך שהוא מסייע לנאצר במאבקו מול פייצל. לאחר מלחמת ששת הימים שככה המתיחות המצרית-סעודית, סעוד נדחק לשוליים וחדל מפעילות מדינית. ב-1969 מת באתונה שביוון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

מדיה וקבצים בנושא סעוד, מלך ערב הסעודית בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סעוד, מלך ערב הסעודית
סעוד בן עבד אל-עזיז (1902-1969), מלך סעודיה, דף שער בספרייה הלאומית
סעוד, מלך ערב הסעודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הקודם: המלך עבד-אל-עזיז אבן סעוד	מלך ערב הסעודית ה-2 9 בנובמבר 1953 - 2 בנובמבר 1964	הבא: פייסל, מלך ערב הסעודית

הקודם: המלך עבד-אל-עזיז אבן סעוד	ראש בית סעוד ה-17 9 בנובמבר 1953 - 2 בנובמבר 1964	הבא: פייסל, מלך ערב הסעודית