יורש העצר של ערב הסעודית
 | |
 | |
| איוש נוכחי | מוחמד בן סלמאן אאל סעוד |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 21 ביוני 2017 |
| דרכי מינוי | על ידי המלך, עם אישור מועצת הנאמנות |
| תחום שיפוט |
 ערב הסעודית |
| כפוף | מלך ערב הסעודית |
| משך כהונה קצוב | כרצון המלך או עד לירושתו |
| ייסוד המשרה | 11 במאי 1933 |
| איוש ראשון | סעוד בן עבד אל-עזיז אאל סעוד |
  | |
יורש העצר של הממלכה הערבית הסעודית (בערבית: ولي عهد المملكة العربية السعودية) הוא התפקיד השני בחשיבותו בערב הסעודית, שני רק למלך, ויורשו המיועד. נכון ל-2023 יורש העצר מקבל את השלטון באישור מועצת הנאמנות לאחר שהוא מועמד על ידי המלך. מערכת זו הוצגה למדינה בתקופת שלטונו של המלך עבדאללה. בהיעדרו של המלך יורש העצר מנהל את ענייני המדינה עד שובו של המלך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורש העצר האחרון של המדינה הסעודית השנייה (אמירות נג'ד) היה עבד אל-עזיז,הידוע כאבן סעוד, שאיבד את התואר כאשר המדינה נכבשה על ידי הרשידים ב-1890 וסופחה לאמירות ג'בל שמר.[1] בני בית סעוד יצאו לגלות ומצאו מקלט במספר מדינות ערביות במפרץ הפרסי במשך כמעט עשור.[2][3] לאחר התבוסה בקרב סריף בשנת 1900 ויתר עבד א-רחמן בן פייסל, אביו של עבד אל-עזיז, על שאיפותיו להחזיר את השטח,[4] אך עבד אל-עזיז אבן סעוד וקרוביו נותרו נחושים להחזיר את נג'ד. בראשית העשור הראשון של המאה ה-20 יצאו בני סעוד לפשיטות מרובות ולמלחמות כיבוש כדי לנסות להשיב את נג'ד מהרשידים.[5] מאמציהם היו מוצלחים, והם הקימו את המדינה הסעודית השלישית (אמירות ריאד).[6] לאחר שעבד אל-עזיז כבש מספיק שטח והוכר כאמיר, הוא מינה את בנו הבכור תורכי כיורשו. לאחר שתורקי מת במגפת השפעת הספרדית ב-1919, מינה עבד אל-עזיז את בנו השני סעוד ליורשו. הסעודים המשיכו להרחיב את גבולותיהם לכל נג'ד וב-1925 כבשו את החיג'אז. ב-1932, לאחר שאבן סעוד ניהל את ממלכת נג'ד וחג'אז כשתי מדינות נפרדות, הוא איחד אותן לערב הסעודית. אבן סעוד הכריז על עצמו כמלך, וקבע את סעוד לנסיך הכתר.
כשדן המלך אבן סעוד בירושה לפני מותו נראה היה שהוא מעדיף את הנסיך פייסל נסיך הכתר סעוד בשל ניסיונו הרב של פייסל. שנים רבות לפני כן זיהה אבן סעוד את פייסל בתור המבריק מבין בניו ונתן לו אחריות רבה במלחמה ובדיפלומטיה.[7] עם זאת, אבן סעוד קיבל את ההחלטה להשאיר את הנסיך סעוד כנסיך הכתר. מילותיו האחרונות לשני בניו, סעוד ופייסל, שכבר נאבקו זה בזה, היו "אחים אתם, התאחדו!"[8]
לאחר מותו של אבן סעוד פרץ מאבק עז בין בניו הבכורים של עבד אל-עזיז, סעוד ופייסל. פייסל הוכרז כראש ממשלת ערב הסעודית ב-1954, אך היו לו סמכויות מוגבלות. זמן קצר לאחר מכן חוותה הממלכה בעיות כלכליות וחובות כתוצאה מהמדיניות ההרסנית של סעוד,[9] שכללה גזלת הכנסות הנפט, ארמונות מפוארים ותככים בתוך ומחוץ לערב הסעודית, בעוד שפייסל היה מקושר לפיכחות, אדיקות, צניעות, חסכנות ומודרניות.[10] כשהמצב במדינה החמיר אילץ בית סעוד את המלך סעוד להאציל את רוב סמכויותיו הביצועיות לפייסל ב-1958. עם זאת, פייסל עדיין לא היה מסוגל להשתמש בסמכויותיו שכן סעוד המשיך למנוע את מהלכיו, מה שגרם לפייסל להתפטר. לאחר שסעוד המשיך במדיניותו הכושלת הוא הביא את ערב הסעודית לסף קריסה. ב-4 במרץ 1964 פתחו פייסל ואחיו בהפיכה לא אלימה. פייסל הפך לעוצר, וסעוד נשאר המלך כתפקיד טקסי בלבד. בנובמבר אילצו העולמא, הקבינט ובכירי משפחה המלוכה את סעוד להתפטר, ופייסל הפך למלך.[11][12] ב-6 בינואר 1965 הצהיר סעוד על נאמנותו למלך פייסל.[13]
הבא בתור, הנסיך מוחמד, היה יורש העצר לזמן קצר אך ויתר על תוארו זה לטובת הנסיך ח'אלד ב-1965.
זמן קצר לאחר שהמלך פייסל נרצח על ידי אחיינו הפך ח'אלד למלך ערב הסעודית ופהד לנסיך הכתר. בתקופת שלטונם אימצו ח'אלד ופהד מדיניות אסלאמית שמרנית לאחר הניצחון בקרב על הכעבה ב-1979, שפרץ לאחר שהמיליציה האסלאמיסטית הקיצונית אל-אח'ואן תפסה את השליטה בכעבה שבמכה.[14] ב-1982 מת המלך ח'אלד ופהד עלה לשלטון. לאחר שלקה בשבץ מוחי ב-1995 הפך נסיך הכתר עבדאללה לעוצר הרשמי למשך שארית שלטונו של פהד. כשעבדאללה הפך למלך ב-2005 עם מותו של פהד, הוא החל בתהליך מודרניזציה, נתן זכות בחירה לנשים ואיפשר להן לעבוד בתפקידים ממשלתיים.[15] עבדאללה גם הקים את מועצת הנאמנות, גוף המורכב מבניו ונכדיו של מייסד ערב הסעודית אבן סעוד, כדי לבחור בהצבעה חשאית מלכים ויורשי עצר עתידיים.
כשהמדינה הפכה לגרונטוקרטיה בשנות ה-2000 ובתחילת שנות ה-2010, מתו מזקנה שני יורשי עצר, סולטאן ונאיף, תוך פחות משנה.[16] בינואר 2015, עם המלכתו של סלמאן, הפך בנו האחרון של המלך עבד אל-עזיז, מוקרן, לנסיך הכתר. הוא הודח לאחר שלושה חודשים בלבד לטובת אחיינו, מוחמד בן נאיף. מוחמד, נכדו הראשון של אבן בעוד שהחזיק בתואר, הודח בעצמו ביוני 2017 על ידי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד, והוא ואביו סלמאן הפכו לאב ובן הראשונים, מאז ימיו של אבן סעוד, בתוארי המלך ויורש העצר.[17][18][19]
נסיכי הכתר של ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת חיים | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות | תמונה |
|---|---|---|---|---|---|
| סעוד בן עבד אל-עזיז | 15 בינואר 1902 – 23 בפברואר 1969 (בגיל 67) | 11 במאי 1933 | 9 בנובמבר 1953 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד ו-ודחאא בנת מוחמד בן עריער | 
|
| פייסל בן עבד אל-עזיז | 14 באפריל 1906 – 25 במרץ 1975 (בגיל 68) | 9 בנובמבר 1953 | 2 בנובמבר 1964 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד וטרפה בנת עבדאללה בן עבד א-לטיף אאל שייח' | .jpg)
|
| מוחמד בן עבד אל-עזיז | 4 במרץ 1910 – 25 בנובמבר 1988 (בגיל 78) | 2 בנובמבר 1964 | 29 במרץ 1965 (התפטר) | בנם של אבן סעוד ואל ג'והרה בנת מסאעד בן ג'ילווי | 
|
| ח'אלד בן עבד אל-עזיז | 13 בפברואר 1913 – 13 ביוני 1982 (בגיל 69) | 29 במרץ 1965 | 25 במרץ 1975 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד ואל ג'והרה בנת מסאעד בן ג'ילווי | 
|
| פהד בן עבד אל-עזיז | 16 במרץ 1921 – 1 באוגוסט 2005 (בגיל 84) | 25 במרץ 1975 | 13 ביוני 1982 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי | 
|
| עבדאללה בן עבד אל-עזיז | 1 באוגוסט 1924 – 22 בינואר 2015 (בגיל 90) | 13 ביוני 1982 | 1 באוגוסט 2005 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד ופהדה בנת עאסי א-שורים | 
|
| סולטאן בן עבד אל-עזיז | 1 באוגוסט 1931 – 22 באוקטובר 2011 (בגיל 80) | 1 באוגוסט 2005 | 22 באוקטובר 2011 (נפטר) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי | 
|
| נאיף בן עבד אל-עזיז | 23 באוגוסט 1934 – 16 ביוני 2012 (בגיל 77) | 22 באוקטובר 2011 | 16 ביוני 2012 (נפטר) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי | 
|
| סלמאן בן עבד אל-עזיז | 31 בדצמבר 1935 (בן 88) | 16 ביוני 2012 | 23 בינואר 2015 (הפך למלך) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי | _(cropped).jpg)
|
| מוקרן בן עבד אל-עזיז | 15 בספטמבר 1945 (בן 78) | 23 בינואר 2015 | 29 באפריל 2015 (התפטר) | בנם של אבן סעוד וברכה אל ימנייה |
|
| מוחמד בן נאיף | 13 באוגוסט 1959 (בן 64) | 29 באפריל 2015 | 21 ביוני 2017 (הודח) | בנם של הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד ואל ג'והרה בנת מסאעד בן ג'ילווי | 
|
| מוחמד בן סלמאן | 31 באוגוסט 1985 (בן 38) | 21 ביוני 2017 | מכהן | בנם של סלמאן, מלך ערב הסעודית, ופהדה בנת פלאח אאל חת'לין |
|
סגן ראש הממשלה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
תואר הכבוד "הסגן השני לראש הממשלה" נוצר ב-1967 על ידי פייסל, מלך ערב הסעודית.
במרץ 1965, בלחץ המלך פייסל ובית סעוד, פרש יורש העצר מוחמד, שהיה ידוע כבעל בעיות שתייה ומצבי רוח, מתפקידו כיורש העצר.[20] כתוצאה מכך מינה המלך פייסל את ח'אלד לנסיך הכתר, אך הוא סירב להצעתו של המלך פייסל מספר פעמים עד מרץ 1965. בנוסף, בזמן כהונתו ביקש ח'אלד מפייסל כמה פעמים להסיר אותו מהתפקיד. אחת ההשערות לגבי בחירתו של ח'אלד כיורש הייתה חוסר נטייתו לפוליטיקה והתקווה כי מינויו ייצור קונצנזוס פנים-משפחתי.[21] ב-1967 הביע נסיך הכתר ח'אלד את רצונו שלא לעמוד בראש מועצת השרים, בינגוד לבקשתו של המלך פייסל, מה שהוביל למינויו של הנסיך פהד לסגן השני של ראש הממשלה.[22] הנסיכים סעד ונאצר, שהיו מבוגרים מפהד, לא מונו בשל היותם פחות מנוסים.[23]
לאחר שהמלך פייסל נרצח ב-1975 מינה המלך ח'אלד מינה את הנסיך פהד לנסיך הכתר ואת הנסיך עבדאללה לסגן ראש הממשלה השני.
ככל שהמלך ח'אלד נהיה יותר ויותר חולה וזקן הפכה השאלה מי ירש את עבדאללה כסגן ראש הממשלה השני דחופה יותר. לבסוף מונה לתפקיד סולטאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד, ואחריו נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד. המשרה בוטלה בשנת 2011, כשנאיף מונה ליורש העצר ולא הוחלף בתפקיד הסגן השני של ראש הממשלה.
סגן ראש הממשלה השני של ערב הסעודית (1967–2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת חיים | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות | תמונה |
|---|---|---|---|---|---|
| פהד בן עבד אל-עזיז | 16 במרץ 1921 – 1 באוגוסט 2005 (בגיל 84) | 1967 | 25 במרץ 1975 (הפך ליורש העצר) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי |
|
| עבדאללה בן עבד אל-עזיז | 1 באוגוסט 1924 – 22 בינואר 2015 (בגיל 90) | 25 במרץ 1975 | 13 ביוני 1982 (הפך ליורש העצר) | בנם של אבן סעוד ופהדה בנת עאסי א-שורים |
|
| סולטאן בן עבד אל-עזיז | 1 באוגוסט 1931 – 22 באוקטובר 2011 (בגיל 80) | 13 ביוני 1982 | 1 באוגוסט 2005 (הפך ליורש העצר) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי |
|
| נאיף בן עבד אל-עזיז | 23 באוגוסט 1934 – 16 ביוני 2012 (בגיל 77) | 1 באוגוסט 2005 | 22 באוקטובר 2011 (הפך ליורש העצר) | בנם של אבן סעוד וחסה בנת אחמד א-סודיירי |
|
סגן יורש העצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תואר הכבוד "סגן יורש העצר" נוצר ב-2014 על ידי עבדאללה, מלך ערב הסעודית. מוקרן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד היה הראשון שהחזיק בתפקיד זה. מאז 21 ביוני 2017, עם מינויו של מוחמד בן סלמאן לנסיך הכתר, נותר התפקיד פנוי. נכון ל-2023, אף אדם ששימש כסגן נסיך הכתר לא הפך למלך.
סגני יורש העצר של ערב הסעודית (2014–2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת חיים | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות | תמונה |
|---|---|---|---|---|---|
| מוקרן בן עבד אל-עזיז | 15 בספטמבר 1945 (בן 78) | 27 במרץ 2014 | 23 בינואר 2015 (הפך ליורש העצר) | בנם של אבן סעוד וברכה אל ימנייה |
|
| מוחמד בן נאיף | 13 באוגוסט 1959 (בן 64) | 23 בינואר 2015 | 29 באפריל 2015 (הפך ליורש העצר) | בנם של הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז אאל סעוד ואל ג'והרה בנת מסאעד בן ג'ילווי |
|
| מוחמד בן סלמאן | 31 באוגוסט 1985 (בן 38) | 29 באפריל 2015 | 21 ביוני 2017 (הפך ליורש העצר) | בנם של סלמאן, מלך ערב הסעודית, ופהדה בנת פלאח אאל חת'לין |
|
הנס המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנס המלכותי של יורש העצר מורכב מדגל ערב הסעודית, דגל ירוק עם כיתוב בערבית וחרב בלבן, עם סמל ערב הסעודית בכסף בקנטון הימני התחתון. הכתב על הדגל, הכתוב בכתב ת'ולות', הוא הצהרת האמונה האסלאמית שהאדה:
- لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله
- לַא אִלַּהַה אִלַּא (א)לְלַה מֻחַמַּד רַסוּל (א)לְלַה
- אין אלוהים מלבדי אללה ומוחמד שליח אללה.[24]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וולאס סטגנר (2007). "Discovery! The Search for Arabian Oil" (PDF). Selwa Press. אורכב מ-המקור (PDF) ב-20 באוקטובר 2013. נבדק ב-29 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מוחמד זאיד אל קחטאני (בדצמבר 2004). "The Foreign Policy of King Abdulaziz" (PDF). אוניברסיטת לידס. נבדק ב-21 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ג'ואל קרמייקל (ביולי 1942). "Prince of Arabs". Foreign Affairs.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ ה. סנט ג'ון פילבי (1955). Saʻudi Arabia. לונדון: ארנסט בן. p. 236. OCLC 781827671.
- ^ ויליאם אושנוולד (2004). The Middle East: A History. מק'גרו היל. p. 697. ISBN 978-0-07-244233-5.
- ^ ג'וזף קוסטינר. (1993). The Making of Saudi Arabia, 1916–1936: From Chieftaincy to Monarchical State (אוניברסיטת אוקספורד), מסת"ב 0-19-507440-8, עמ' 104
- ^ מונטגומרי, פול (26 במרץ 1975). "Faisal, Rich and Powerful, Led Saudis into 20th Century and to Arab Forefront". הניו יורק טיימס. נבדק ב-6 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ מאי ימאני (בינואר–במרץ 2009). "From fragility to stability: a survival strategy for the Saudi monarchy" (PDF). Contemporary Arab Affairs. 2 (1): 90–105. doi:10.1080/17550910802576114. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בספטמבר 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ מ. אל רשיד. (2002). A History of Saudi Arabia. אוניברסיטת קיימברידג'; עמ' 108–9
- ^ וילארד בלינג (1979). King Faisal and the Modernisation of Saudi Arabia. וסטוויו. pp. 4–5. ISBN 978-0-367-02170-2.
- ^ ואסילאייב, אלכסיי, The History of Saudi Arabia, לונדון, הממלכה המאוחדת: Al Saqi Books, 1998, עמ' 366-7
- ^ Faisal of Saudi Arabia, בריטניקה (באנגלית)
- ^ ג'וזף מאן (2013). "King without a Kingdom: Deposed King Saud and his intrigues". Studia Orientalia Electronica. 1. ארכיון מ-12 ביולי 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ ויליאם אושנוולד (באוגוסט 1981). "Saudi Arabia and The Islamic Revival" (PDF). International Journal of Middle East Studies. 13 (3): 271–286. doi:10.1017/S0020743800053423. JSTOR 162837.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Saudi Arabia profile (אורכב 27.05.2018 בארכיון Wayback Machine) BBC
- ^ ריד, סטנלי; חמדאן, שרה (20 ביוני 2012). "Aging of Saudi Royalty Brings Question of Succession to Fore". הניו יורק טיימס. נבדק ב-6 באפריל 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ רועי קייס, דרמה בסעודיה: המלך הדיח את יורש העצר ומינה את בנו, באתר ynet, 21 ביוני 2017
- ^ צ'אווס, ניקול; קבלאווי, תמרה; גריפית'ס, ג'יימס. "Saudi Arabia's king replaces nephew with son as heir to throne". CNN. ארכיון מ-22 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ רגאבן, סודרסן; פחים, כרים (21 ביוני 2017). "Saudi king names son as new crown prince, upending the royal succession line". וושינגטון פוסט. נבדק ב-21 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דונלד אינבאדי (1984). "Saudi Arabia and the United States: Perception and Gulf security". מונטריי, קליפורניה: Naval Postgraduate School. p. 23. נבדק ב-30 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מ. אשאן אחרארי (1999). "Political succession in Saudi Arabia". Comparative Strategy. 18 (1): 13–29. doi:10.1080/01495939908403160.
- ^ "Saudi Arabia" (PDF). Association for Diplomatic Studies and Training. p. 77. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 בינואר 2021. נבדק ב-7 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ סיימון הנדרסון (1994). "After King Fahd" (PDF). Washington Institute. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 במאי 2013. נבדק ב-2 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "About Saudi Arabia: Facts and figures". שגרירות ערב הסעודית בוושינגטון די. סי. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2012. נבדק ב-24 באפריל 2012.
{{cite web}}: (עזרה)