סתוונית
 סתוונית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | שושנאים |
| משפחה: | סתווניים |
| סוג: | סתוונית |
| שם מדעי | |
 Colchicumליניאוס, 1753 | |
סתוונית (שם מדעי: Colchicum, ניקוד:סִתְוָנִית[1]) היא סוג במשפחת הסתווניים (Colchicaceae, בעבר שויכה למשפחת השושניים). מיני הסתוונית הם גאופיטים הנפוצים במערב יבשת אסיה ובחלקים מחופיו של הים התיכון. לפרחי הסתוונית שישה עלי עטיף, שישה אבקנים, ושלושה עמודי עלי. שחלת הפרח נמצאת מתחת לאדמה.
עלי הסתוונית, הפקעת שלה והזרעים שלה הם רעילים, בהכילם את האלקלואיד קולכיצין (Colchicine). לשורשים והזרעים מיוחסות סגולות רפואיות זה זמן רב, שכן מפיקים מהם מנות קטנות בהן משתמשים כתרופה לטיפול בשיגדון.
תוכן עניינים
הסתוונית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמה העברי של הסתוונית ניתן לה ככל הנראה בהשראתו של המין הנפוץ באירופה, Colchicum autumnale (סתיו בלטינית - Autum). הצורה 'סתוונית' מקורה במשנה, שם הוזכר "חומץ סתווניות" (משנה, מסכת תרומות, י"א, ג). מאז, הוצעו כמה וכמה שמות לפרח זה, שהסתמכו על עובדות שונות ומיוחדות. לדוגמה, אפרים הראובני, בוטנאי ישראלי, הציע את השם "מבשר החורף", משום שבניגוד לאירופה בישראל היא צומחת עם בוא החורף, כמו כן זהו התרגום מילולי של שם הפרח מערבית. ב-1929 הפרח הוזכר ביומן-נוער, ושם הוא מכונה "סתווית" ואף "בר-יורה", בשל הופעתו לאחר הגשם הראשון, הלא הוא היורה. באותה שנה ציין המורה לטבע אוריה פלדמן כי בתחילת שנות ה-20 נקרא הפרח "חבצלת", ולאחר מכן הוא הציע את השם המקובל כיום, סתוונית.
בישראל גדלים עשרה מינים מהסוג סתוונית:
- סתוונית טוביה (Colchicum tuviae)
- סתוונית הנגב (Colchicum ritchii)
- סתוונית היורה (Colchicum stevenii[2])
- סתוונית התשבץ (Colchicum feinbruniae)
- סתוונית בכירה (Colchicum troodi)
- סתוונית ירושלים (Colchicum hierosolymitanum)
- סתוונית החרמון (Colchicum antilibanoticum)
- סתוונית הקלפות (Colchicum tunicatum)
- סתוונית קצרת-עלים (Colchicum szovitsii ssp. brachyphyllum)
- סתוונית רמון (טקסון חדש למדע, עדיין ללא שם מדעי)
- סתוונית שימפר
המין הנפוץ ביותר בישראל הוא סתוונית היורה, אותה ניתן למצוא בסלעים ובבתות בצפון הארץ ומרכזה. סתוונית ירושלים גדלה על קרקעות כבדות בצפון הארץ ומרכזה, ואילו את סתוונית הנגב ניתן למצוא, כפי שרומז שמה, בצפון הנגב וכן במדבר יהודה. כל מיני הסתוונית הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק בישראל.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינים הגדלים בר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סתוונית היורה
סתוונית ירושלים
סתוונית הנגב
סתוונית הקליפות
סתוונית בכירה
סתוונית התשבץ
סתוונית קצרת-עלים
סתוונית החרמון
סתוונית טוביה
סתווניות מרחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
סתוונית באי קורפו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סתוונית, באתר ITIS (באנגלית)
- סתוונית, באתר NCBI (באנגלית)
- סתוונית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סתוונית, באתר צמחיית ישראל ברשת
- סתוונית, באתר Tropicos (באנגלית)
- סתוונית, באתר GBIF (באנגלית)
- סתוונית היורה, באתר "טיולי"
- על הסתוונית באתר סנופי
- "החצב והסתוונית" באתר האקדמיה ללשון העברית
- אפרים הראובני, מְבַשֵּׂר הַחֹרף (הסתונית), מחקרים בשמות צמחי א"י, לשוננו, 1928, באתר האקדמיה ללשון
- אריק איינשטיין שר 'סְתָוָנִית' בשיר "רוח סתיו" למילותיו של יחיאל מוהר, באלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה" מ-1973 באתר YouTube
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בתחילת המאה העשרים נכתב סְתָוָנִית, אך במילון של ועד הלשון מ-1946 נקבע הניקוד הנוכחי
- ^ שם המין stevenii נגזר כנראה מהשם Steven ואינו קשור לסתיו העברי. במילון מ-1939 המין מזוהה כ"סְתֶוֶנִית" וכן כ"חבצלת סְטֶוֶן"
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה - 2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־31 במרץ 2009), באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים
