עבדעשתרת הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
עבדעשתרת הראשון
Abdashtart (Straton) I. Circa 365-352 BC.jpg
לידה המאה ה-4 לפנה"ס
פטירה 352 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צידון בחסות האימפריה האכמנית
מלך צידון
365 לפנה"ס – 352 לפנה"ס
(כ־13 שנים)
מונרך בתקופה ארתחששה השני, מלך פרס
ארתחששה השלישי, מלך פרס
→ בעלשילם השני
תבנת השני ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עבדעשתרת הראשון (בתרגום: "עבר עשתורת"; ביוונית: Στράτων A סטרטון הראשון במאה הרביעית לפנה"ס, מת ב-352 לפנה"ס) היה שליט עיר-המדינה הפיניקית צידון בערך בשנים 365-352 לפנה"ס. הוא היה שותף בשלטון לאביו, בעלשילם השני, עוד משנות ה-380 לפנה"ס. היוונים קראו לו "הפילוהלני", כלומר ה"ידיד היוונים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העליה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מקורות היסטוריים היה עבדעשתרת הראשון בן ויורש של המלך בעלשלים השני של צידון, בגיל 20 לערך היה עבדעשתרת הראשון שותף לשלטון אביו החל משנות ה-380 לפנה"ס. רואים זאת על מטבעות שהונפקו על ידי המלך כשעל צד אחד הוטבעה גם ראש תיבה של שם הבן השותף לשלטון.[1] .אחרי מות אביו בסביבות 365 עלה עבדעשתרת לשלטון בגיל 40 והיה מלך בן חסות של האימפריה האכמנית הפרסית, בימי המלך ארתחששתא השני.

מדיניות פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע אוקטודראכמה של עבדשתרת. בצד השני שלה נראית אונייה צבאית צידונית
מצבת שיש שהוצבה באקרופוליס באתונה שבו צוינה החלטת אספת העם של אתונה לכבוד המלך עבדעשתרת הראשון ועל ההטבות בסחר עם צידון

ככל הנראה בהתחלת שלטונו התמודדה עירו עם משבר כלכלי ועם קשיים פוליטיים. על בסיס נתונים נומיסמטיים נתגלה שבשנת 365 לפנה"ס כהופחת משקלן של מטבעות המדינה - השקל הכפול - ב- 12%. (2.35 גרם מתוך המשקל של 28.02 גרם) באותו זמן העלה את אחוז הכסף בהן [2] במקביל למטבעות הכסף, הונהגו גם מטבעות ברונזה. הרווחים שהופקו מהרפורמה הכלכלית שימשו לשיקום הצי הצבאי הצידוני.[3]

ישנה השערה שעבדעשתרת העניק את שמו לעיר חוף שנודעה בעולם ההלניסטי כ"מגדל של סטרטון" (סטרטונוס פירגוס). יש סבורים שבאתר זה יותר מאוחר בנה מלך יהודה הורדוס הגדול את נמל קיסריה. עם זאת לפי ג'וזף פטריק מגדל סטרטון נבנתה כנראה בימי הממלכה הפתולמאית במאה השנייה לפנה"ס ושמה ניתן לפי גנרל מצרי ממלכה זאת במאה השלישית לפנה"ס. [4]

המרד באימפריה האכמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדעשתרת כרת בריתות דיפלומטיות עם אתונה ועם מצרים (השושלת ה-30). מלך מצרים עצמו, טאוס כרת ברית עם הגנרל האתונאי כבריאס ועם מלך ספרטה, אגסילאוס השני. בהתחלת שלטנו, אולי בשנת 364 לפנה"ס השיג עבדעשתרת מהמלך ארתחששה השני היתר כניסה לאימפרה הפרסית למשלחת אתונאית שהייתה בדרך לחצר המלך.[5]. כמו כן הקל המלך על פעילות הסוחרים האתונאים בצידון. בהמשך הושג הסכם מסחר בין צידון לאתונה. אספת העם של אתונה החליטה להעניק לעבדעשתרת הראשון ולצאצאיו את המעמד של "פרוקסנוס של העם האתונאי", (מעין "קונסול כבוד" במונחים של היום) במסגרת מה שנקרא "הפספיזמה הצידונית". הוחלט גם לפטור את סוחרי צידון מתשלום המסים שנועדו לזרים ("מטויקון") ומהמס המיוחד "איספורה". פרטים אלו מוצגים במצבת שיש שהוצבה באקרופוליס של אתונה קרוב לפרתנון. מצבה דומה הוצבה באקרופוליס של צידון. [5] [6]

...בהיותו אדם שוחר טוב ביחסו לעם של אתונה, לא ייתקל לעולם מלך צידון בסירוב לבקשה כלשהי מהעם האתונאי...

תוך הסתמכות על הצי המתוגבר שלו, בעקבות שורה של התקוממות של סטראפים נגד השלטון המרכזי , בסביבות שנת 360 או 359 לפנה"ס, הרגיש עבדעשתרת מספיק חזק כדי למרוד גם הוא במלך הפרסי. כוחות המלך הפרסי נאבקו באותה תקופה גם בכוחות המצרים שמלכם, הפרעה טאכוס (טאוס) [7] פלש לפניקיה, ובהתחלה השיגו המורדים שני נצחונות נגד הגנרלים של ארתחששה השלישי בשנים 358 ו-356 לפנה"ס. עבדעשרתת הנפיק מטבעות עם דיוקנו של עצמו שהחליף את זה של המלך הפרסי. אבל הפרסים התעשתו ובשנת 355 לפנה"ס דיכאו את המרד. הפרעה טאוס הודח על ידי אחיו נכתנבו השני וקיבל מקלט בצידון.[8] הפרסים השתלטו על פניקיהו למשך 4 שנים. המטבע הצידוני נאסר להנפקה ולשימוש והוהנג מטבע פרסי. צידון אף אולצה לוותר על שטחים לטובת שכנתה, צור. המרד בפרסים התחיל להיחשב לשגיאה פוליטית גדולה של עבדעשתרת.

סוף שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הפרסי השאיר עם זאת את עבדעשתרת על כס המלכות של צידון והוא המשיך לטפח את קשריו עם אתונה ועם המושבה היוונית סלמיס שבקפריסין. ההיסטוריונים אינם יודעים לקבוע אם הוא היה האחרון בשושלתו ולא ברור עם יורשו לכתר, תבנת (תנס), היה בנו או בכלל קרוב משפחה שלו.

בין התרבות ההלנית לזו המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לידידו, שליט סלמיס שבקפריסין, ניקוקלס, יש עדויות על כי עבדעשתרת ניהל סגנון חיים נהנתני ומנקר עיניים. אורגנו בחצרו מסיבות משתה ושחיתות שבהן השתתפו מוזיקאים, זמרות, רקדניות וזונות שהובאו מפלופונסוס ומיוניה. [9] רכילויות על כך מצויות אצל תאופומפוס, המצוטט בין השאר, בכתבי אתנאיוס. הוא העריך את אמנות יוון וכונה בשם היווני סטרטון ועוד "ידיד היוונים" .מצד שני על המטבעות דמותו מוצגת כשליט פיניקי שורשי, לרבות בפרטי לבושו ובהתמסרותו לפולחן אלי עמו.[10]

האמנות בצידון בימי שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנות הפולחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1887 גילה אוסמאן המדי ביי בנקרופוליס המלכותי של צידון את "סרקופג הנשים הבוכות", שיתכן כי נבנה בערך בשנים 355-360 לפנה"ס כדי לאחסן את גופתו של עבדעשתרת הראשון. התבליטים בסגנון הלניסטי שעל צדי הסרקופג מתארים נשים המבכות את מות המלך, ומשם שם הסרקופג. כיום הוא נמצא במוזיאון הארכאולוגי של אסטנבול לצד סרקופגים נוספים של מלכי צידון. ידוע כי עבדעשתרת עודד את מלאכת פיסול הקברות ובימי שלטונו נבנו סרקופגים על ידי אמנים מקומיים בהשפעה יוונית שהחליפה את הסגנון המצרי. הוא בנה גם מקדש משיש על במת המקדש של אשמון בבוסאתן א-שיח שחיצוניותו יוונית והפנים לפי המסורת הצידונית. על יד המקדש של אשמון בבוסתאן א-שיח נבנה בזמנו או אולי בזמן אחד המלכים ששלטו אחריו מזבח הידוע בשם "במת אשמון" הנמצא כיום במוזיאון הלאומי בבירות. [11]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sabatino Moscati - Fenicienii
  • 2018 Josette Elayi - Histoire de la Phénicie, Coll. Tempus, Perrin, Paris,
  • Corpus Inscriptionum Judeae/Palestinae vol.2 - Caesarea and the Middle Coast

Ed. by Walter Ameling, Hannah M.Cotton,Werner Eck,Benjamin Isaac,,Alla Kushnir-Stein, Haggai Misgav, Jonathan Price, Ada Yardeni 2011 Introduction ISBN: 9783110222180

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J.Elayi עמ' 379
  2. ^ J.Elayi 2018.עמ' 382-381
  3. ^ S.Moscati
  4. ^ Corpus Inscriptionum udeae/Palestinae vol.2011 Introduction עמ' 17
  5. ^ 5.0 5.1 J.Elayi עמ' 382-383
  6. ^ כתובות באתיקה
  7. ^ פלוטרכוס "אגסילאוס" 37
  8. ^ פלוטרכוס "אגסילאוס" 38
  9. ^ J.Elayi עמ' 383
  10. ^ J.Elayi עמ' 384
  11. ^ 2018 J.Elayi עמ' 385