עובדיה טוביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עובדיה טוביה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עובדיה טוביה (1920מרץ 2006) היה מלחין ישראלי, ממייסדי תיאטרון המחול ענבל ומנהל המדרשה למורי מוזיקה בתל אביב. בצעירותו הקים את תנועת הנוער "החלוץ הצעיר" בתימן ולקח חלק מרכזי בהעלאת יהודי תימן לישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעדן, תימן, בשם עווד'ה מנחם (בערבית: קיבלת את שלך או מתנת חיים) לזכר אחיו שנפטר כתינוק. הוא עלה לישראל בגיל שלוש יחד עם משפחתו. בישראל בכיתה א המורה של הכיתה שהיו לו 6 תלמידים באותו השם, כינה אותו עובדיה, והוא החליט לאמץ שם זה. מאוחר יותר, כמקובל אצל יוצאי עדן, שינה עם אחיו את שם משפחתו לטוביה על שם האבא, טוב.

בגיל 17 החל ללמוד נגינה בכינור בעידודו של עמנואל עמירן לאחר שראה אותו מנצח על מקהלת הנוער העובד ללא ידיעת תווים.

התנדב לפלמ"ח בה היה במחלקה הערבית ואומן על ידי הבריטים כאיש קומנדו ימי. בתום מלחמת העולם השנייה נשלח בתור שליח להעלות את יהדות תימן ועדן לישראל. בעדן הקים את תנועת הנוער "החלוץ הצעיר". ריכז וניהל את מחנה הפליטים ״גאולה״ שקם במדבר חאשד ליד עדן לאחר מכן, השיג בצנעא צו שמתיר ליהודים לעזוב את תימן. בסוף 1947 סייע בהגנה על השכונות היהודיות בעדן, עת התרחשו שם פרעות בדצמבר 1947. עם התקדמות מבצע על כנפי נשרים שהחל בשנת 1949 להעלאת יהדות תימן במטוסים לישראל, חזר ארצה והחליף לתקופה קצרה את ישראל ישעיהו-שרעבי בוועד הפועל של ההסתדרות.

עובדיה היה המנהל המוזיקלי ומלחין הבית של תיאטרון המחול ענבל מראשיתו. שם חיבר יצירות מוזיקליות לכוריאוגרפיות של שרה לוי-תנאי. גילה טולדנו, שהייתה בן מקימות הלהקה והייתה פעילה בה במשך 26 שנים, אמרה עליו, "היו עוד מלחינים שכתבו מוזיקה לענבל והיו גם מנהלים מוזיקליים שונים [...] אבל אף אחד מהם לא היה כשם שהיה עובדיה - חלק אינטגראלי מענבל".[1]

לשיתוף הפעולה הפורה בין לוי-תנאי לעובדיה תרמו גם חברי ענבל, שהמוזיקה שלו דיברה אל לבם והקלה עליהם את העבודה על עבודותיה החדשות של לוי-תנאי.[1] על תהליך ההלחנה אמר, "כאן באה מלאכת המרכבה. לקחת מנגינות חופשיות...ולהתאימן לטקסטים... בתנאי שמקצב השפה והלחן יתאימו".[2]

עובדיה למד במדרשה למורי מוזיקה בתל אביב ובהמשך היה למורה ומנהל במדרשה. הוא למד קומפוזיציה אצל מרדכי סתר ופאול בן חיים במחזור הראשון שיזמו הוא וחבריו ללימודי קומפוזיציה באקדמיה של תל אביב. הוא למד בטריניטי קולג' אוף מיוזיק בלונדון ובבתי ספר למדעי המזרח שליד אוניברסיטת לונדון. טוביה ניהל את המדרשה למוזיקה בשנים 1966–1986. הוא עודד את הכנסת "שיטת קודאי" לחינוך המוזיקלי בישראל. הוא הקים את "מקהלת עדן" וחוגי מוזיקה רבים ברחבי הארץ.

אין צורך לתרץ את הצורך בחינוך מוזיקלי בתרומתו לחינוך הכללי. צריך מוזיקה כיוון שזהו תחום תרבותי, המפרה את נפש האדם ואת תרבות האדם. אין דבר הנפוץ בעולם כמו המוזיקה.[3]

עובדיה היה נשוי למרים טוביה בונה בין השנים 1955 ל-1972, ולהם 2 ילדים משותפים; אפרים ואיל. לאחר מכן ב-1973 נישא לצופיה טוביה, ממנו נולדו ילדיו אלצפן, אליאל ואהלי. טוביה גדל בתל אביב, ונפטר בגבעתיים במרץ[4] 2006. ארכיונו נמצא בספריה הלאומית בירושלים.

יצירות ועיבודים[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

ללהקת "ענבל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 - "מלכת שבא" - נעימה תימנית
  • 1958 - "מדבר" - נעימות מזרחיות
  • 1961 - "מגילת רות" - מוזיקה לתזמורת וזמרים
  • 1963 - "ורד בר" - מילים: רפאל ספורטה; "דוד ואבישג"
  • 1964 - "זמר כד" - שירי עמנואל עמירן; "מזמור לדוד" - על פי תהילים כ"ג (פיתוח של "דוד ואבישג")
  • 1966 - "דבקה תפוח"; "מבעד לצעיף"
  • 1971 - "מיניאטורות" - נעימות תמניות; "הפלך"; "למדבר שאנו"
  • 1973 - "אשירה לשבזי" - על פי שירים תימניים מקוריים
  • 1976 - "חבלי אנוש" - כורוגראפיה: שלמה חזיז; "ליד הריחיים"
  • 1977- "ואטאבינה"; "בעקבות הדבקה" - כורוגראפיה: שלמה חזיז
  • 1980 - "אלגיה לכרם"; "הנערה ודולה הפנינים"
  • 1982 - "רישומים"
  • 1983 - "דקלים ותמרים"
  • 1988 - "חיזור" - שירים תימניים מקוריים, כורוגרפיה: מלכה חג'בי.

למקהלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת רות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מגילת רות" היא המחזה המוזיקלי הרצוף הראשון שהעלה תיאטרון המחול "ענבל" (1961). טוביה כינה יצירה זו בשם "סוויטה מתוך תמונות הקציר". בתכניה המקורית כתבה שרה לוי תנאי:[5]

הנושא התנ"כי ועמו הנושאים מן הפולקלור היהודי-מזרחי ומן ההווי הישראלי הם המסד עליהם בונה "ענבל" את בניינו... בחרנו בדרך הצגת הטקסט התנ"כי כמות שהוא... אוזננו קשובה למלים ולצלילים, ועיננו פקוחה אל המראות והחזיונות העולים מן הספר העתיק–חדש... המוזיקה נכתבה בידי עובדיה טוביה ... אשר המלוס המזרחי מצא בו גואל בן-בית החושף את יופיו הגנוז.

ורד בר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מבוססת על סיפור פרי עטו של רפאל ספורטה. היא מיועדת לסולנים, מקהלה והרכב כלי. היצירה מושתתת על מזמורים תימניים אותם ליקט טוביה והשתמש בהם כחומרי גלם מוזיקליים. היא הועלתה על ידי תיאטרון מחול ענבל יותר ממאה פעמים בישראל ומחוצה לה וזכתה לשלל ביקורות משבחות.

בבסיס היצירה אגדה על נערה בשם ורד בר, יתומה מאם, שאביה מוכר אותה לזקן עשיר סתום עין. בר מאוהבת בדולה פנינים צעיר מכפר הדייגים שבו היא חיה. בליל כלולותיה חוטף אותה אהובה, אולם אנשי הכפר רודפים אחריו והורגים אותו. בייאושה היא בורחת אל המדבר כדי לחבור אליו – במותה.

בשנת 2011 היצירה זכתה לשחזור והעלאה מחודשת.[6][7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עליזה מור, עובדיה טוביה והחלוץ הצעיר בעדן, ירושלים: עמותת יהודי עדן, 2005
  • "לא לגעור לא לנעור עובדיה טוביה, מעולי תימן, מחנך למוזיקה, מחבר ומעבד מוזיקה ללהקת ענבל", הארץ, 5 באפריל 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 האתר לזכרו
  2. ^ 2.0 2.1 מתוך ערב לזכרו, סמינר לוינסקי, 22.05.2006
  3. ^ מתוך מטרות החינוך המוזיקלי בישראל, מאת מרדכי מזרחי.
  4. ^ אתר "נשמה"
  5. ^ הספרייה הלאומית
  6. ^ עכבר העיר
  7. ^ נעם בן זאבנס מקומי, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2011