עולם האצילות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עולם האצילות הוא, על פי תורת הקבלה, העליון מארבעת עולמות היסוד הרוחניים בהם מתגלה התורה לאדם כמהות או מדרגה אחרת; והבורא מתגלה בהם ברמת גילוי או היעלם אחרת כלפי הנברא.

תיאור עולם האצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדר ארבעת העולמות הרוחניים המרכזיים המשתלשלים מטה אל העולם הזה, העולם הגשמי - עולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) - עולם האצילות נמצא כגבוה ביותר (תחת דרגת אדם קדמון שהוא הדרגה שלפני העולמות). הוא קרוי בשם הזה מפני שהוא נאצל מהבורא, "ויאצל מן הרוח", וכן משום שהוא מצוי אצלו, והוא היחיד המקבל מאור אינסוף. בעולם זה ניכר יחודו של הבורא באופן מוחלט, ולכן עולם זה הוא אלוהות גמורה, כולו טוב ואין בו ישות נפרדת לנבראים. בלשון הזוהר מכונה מצב זה "איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד"[1] כלומר איהו - הוא הבורא, וחיוהי - החיות הנשפעת ממנו באמצעות הספירות, וגרמוהי - הכלים המכילים את הספירות, חד - אחד. שם הקדוש ברוך הוא ותורתו ונבראיו חד הם[2]. במדרגת אצילות מושלמת רכישת תרי"ג רצונות ההשפעה, הן תכונות הבורא הטוב והמטיב. על 'תורה דאצילות' נאמר: "תורת ה' תמימה'" (תהילים יט, ח), כלומר היא חתומה ומסוגרת בטבעה האלוהי ועודנה בתומתה הראשונית כפי שהיה לפני שנעשה בה שימוש כלשהו."[3] בעולם האצילות, מושלם מעשה הרכבת נשמת אדם הראשון אשר נשברה והתפזרה בין העולמות, ומושלמת התפתחות הנברא, ה'אני הרוחני', לכדי אחדות ודבקות עם הבורא, ללא הסתר ומרחק.

שורש עולם האצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבכל עולם ועולם, לעולם האצילות יש שורש בעולמות עליוניים יותר. עולם אצילות מצוי תחת עולם אדם קדמון בסדר ההשתלשלות הבסיסי, מטה לעולם הזה, ומהווה עולם של גילוי שני, עבור הרצון השואף לתיקון והכרת הבורא.
על פי הקבלה שורשו של עולם האצילות בעולם הנקודים: לאחר יציאת עשרת הכלים, הכנסות אורותיהם ושבירת הכלים, התחיל תהליך התיקון ההופך את עולם הנקודים לעולם האצילות. כל פרצוף באצילות מורכב משילוב של מ"ה וב"ן של אדם קדמון (א"ק), כאשר שם ב"ן יוצא מעיני אדם קדמון (ובנקודים יצאו רק המלכויות דב"ן, ותשע הספירות האחרות יוצאות רק במהלך התיקון) ושם מ"ה ממצח של אדם קדמון.

פרצופי האצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכללות האצילות, היא כוללת י"ב פרצופים:

  • א. פרצוף עתיק
  • ב. נוקבא שלו הנקראת לפעמים עתיק יומין, כאשר הם מאוחדים בגוף רוחני אחד: הזכר דעתיק הוא בחינת הפנים שלו, והנקבה בחינת האחור שלו. ראשו של עתיק (רישא דלא אתיידע) נמצא מעל לעולם האצילות, ולכן לפעמים עתיק לא נמנה עם פרצופי האצילות.
  • ג. פרצוף אריך אנפין
  • ד. הנוקבא שלו, והוא ממלא את כל חלל האצילות ומבריח מן הקצה אל הקצה, והוא בחינת ספירת כתר של עולם האצילות. הוא מלביש את ז"ת (שבע הספירות התחתונות) דעתיק. הזכר שבו הוא צד ימין והנקבה שבו היא צד שמאל של אריך אנפין (א"א).
  • ה. פרצוף אבא
  • ו. פרצוף אמא (ביחד או"א) הם שני פרצופים נפרדים, ועל שניהם חופה הדיקנא (הזקן) של אריך אנפין. כאשר אבא מלביש את זרוע ימין של אריך אנפין, ואמא את זרוע שמאל. ושניהם (בחלוקה זו) מהווים את ספירות חכמה ובינה של עולם האצילות.
  • ז. פרצוף ישראל סבא (יש"ס)
  • ח. פרצוף תבונה (ביחד ישסו"ת) יש"ס מלביש את אבא מחזהו ומטה, וכן תבונה את אמא. ושניהם יחדיו (בחלוקה זו) ממשיכים מוחין לזעיר אנפין (ז"א) ונוקבא דז"א.
  • ט. פרצוף זעיר אנפין (ז"א; נקרא גם ישראל). והוא מלביש את ישסו"ת מהחזה ולמטה (את הנה"י [נצח-הוד-יסוד] שלהם). והוא בחינת תפארת של עולם האצילות, הכוללת את הו' קצוות שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.
  • י. פרצוף נוקבא דז"א (או נוק' בקיצור), מתחלק לשתי בחינות פרצוף לאה היוצאת מן ספירת הדעת ועומדת על החזה.
  • י"א. פרצוף רחל היוצאת מן ספירת תפארת ומסתיימת ברגלי זעיר אנפין.
  • י"ב. פרצוף יעקב מלביש את זעיר אנפין מנה"י שלו ומטה.

ישנם פרצופים נוספים אך הם אינם עיקריים:

  • ישראל סבא ותבונה שניים (יש המונים אותם במקום עתיק ונוקביה על מנת לשמור על מנין י"ב הפרצופים).
  • לאה דור המדבר - נוקבא של פרצוף יעקב.
  • פרוצופים העומדים באלכסון.
    • ענני הכבוד (מימין לזעיר אנפין).
    • מן (משמאל לזעיר אנפין).
    • מטה האלוהים (מימין לאה דור המדבר).
    • מטה משה (משמאל לאה דור המדבר).
    • ערב רב (מימין יעקב).
    • עשו (משמאל יעקב).
  • שמונה עשר פרצופי לאה הטפלים לפרצוף לאה העיקרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיקוני הזהר בהקדמה (ג, סע"ב)
  2. ^ תניא חלק ד כ
  3. ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה (1976), עמ' 67; תיקוני זוהר כב, סד ע"א.