ספירה (קבלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עץ החיים - תרשים של עשר הספירות - מבנה היסוד של הקבלה - ו-22 אותיות האלף בית, שמרכיבים ביחד את 32 נתיבות החכמה.

סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות. ניתן להבין את הספירות כשכלים פשוטים המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה שם הם מובאים במשמעות הפשוטה של המילה סיפרה, וייתכן שיש להם רמזים כבר במדרש[דרוש מקור] ובמשנה באבות שאומרת ב"עשרה מאמרות נברא העולם" שהוא כמניין הספירות.

המקור הלשוני למושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מסדרה ב-קבלה
Tree-of-Life Queens-Colour.png
תת-נושא
אבי"ע  ·  ספירות  ·  קליפות  ·  אינסוף (קבלה) ·  תורת הצמצום ·  תורת השמיטות  ·  עץ החיים ·  סדר השתלשלות  ·  מעשה בראשית ·  מעשה מרכבה  ·  מדיטציה יהודית  ·  אסטרולוגיה קבלית  ·  מיסטיקה יהודית  ·  פרדס (יהדות)
ספרות
ספר יצירה  ·  ספר הזוהר  ·  ספר הבהיר  ·  ספרות ההיכלות  ·  ספר רזיאל המלאך  ·  עץ חיים (ספר)
קטגוריות
קבלה ·  יהדות ·  מיסטיקה יהודית
אנשים
הגאון מווילנא  ·  שמעון בר יוחאי  ·  משה קורדובירו ·  יצחק סגי נהור ·  בחיי בן אשר  ·  משה בן נחמן  ·  עזריאל בן מנחם  ·  יצחק לוריא  ·  חיים ויטל  ·  יעקב עמדן  ·  יהונתן אייבשיץ  ·  חיים בן עטר  ·  משה חיים לוצאטו  ·  נתן אדלר  ·  שלום שרעבי  ·  חיים יוסף דוד אזולאי  ·  שלמה אלישיב  ·  ישראל אביחצירא  ·  יוסף חיים

מקור המילה ספירה הוא אולי באבן הספיר המנצנצת ומאירה חלקים שונים, כמתוארת כשייכת לגילוי האלוהות בספר שמות "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות כ"ד י')[1]ספר הבהיר: "ואמאי קרי ליה ספירות, משום דכתיב 'השמים מספרים כבוד אל' (תהלים י"ט ב)".

רבי משה קורדובירו[2] כותב ששם זה בא מלשון מספר, מרמז בכך למספרן הקבוע של הספירות שהוא עשר[3]. הרמב"ן, בעקבות הפתיחה של ספר יצירה, מציין שעשר הספירות ביחד עם כ"ב אותיות השפה העברית, מרכיבות את ל"ב נתיבות החכמה[4].

יש הטוענים שמקורו במילה ספֵירה - כדור, ובציורם כל ספירה מקיפה את הספירה הפנימית לה כמו בצל בקליפותיו, אך נראה כי מדובר בהשערה לא מבוססת ואין קשר אטימולוגי בין המילים. הרב קוק מינח את הספירה במושג האפלטוני אידיאה ולעתים השתמש לגבי הספירות במושג אור שמדגיש את הממד הרוחני שבספירות ואת תהליך התפשטותן והאצלתן אחת מהשנייה.

אזכורים מוקדמים של הספירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך במספר מקומות מוזכרים דרכי ה', מחשבותיו, אימרותיו ושמותיו, והמקובלים סידרו ופירשו אותם בעניין הספירות (בראשית א ג, בראשית יז א, ישעיהו נה ט). מקורות מפורשים יותר לשמות שכינו בהם את הספירות נמצאים בספרים מאוחרים.

את הפסוק מספר משלי המתייחס לבריאות העולם הם פירשו כמתייחס למושג הספירות שלהם:

"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל.

– משלי ג' י"ט-כ'

בדברי הימים, בברכתו של דוד, במעמד ציבורי, לאחר שהעם מנדב מאוצרותיו לבניין בית המקדש, מוזכרים שבעה שמות המיוחסים לפעולת ה' בארץ ואותם המקובלים קבעו כשמות לשבע הספירות התחתונות.

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל... לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (=חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל (=יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (=מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ"

– ספר דברי הימים א', כ"ט י'-י"א


והוא פסוק שכבר קודם לכן פירשו אותו כבעל משמעות רחבה יותר מכינוי שבח לחוד, בתלמוד (בבלי, ברכות דף נח עמוד א) ובתרגום יונתן (דברי הימים א', כ"ט י"א) שהם מפרשים שפסוק זה מרמז להתגלויות היסטוריות מיוחדות שבהם היה גילוי אלהי מיוחד כמו בריאת העולם, יציאת מצרים, מתן תורה, מלחמת יהושע ונס השמש והירח, מלחמת ברק בסיסרא, ומלחמת עמלק. ובתלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף י/ב ) מסופר כי קטע היה חלק מתפילתו של בר קפרא.

מהות הספירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקובל רבי עזריאל מגירונדי שהיה מראשוני המקובלים ורבו של הרמב"ן כתב ב'ביאור עשר ספירות' שלו

"ועל מה ששאלת באי זה הכרח שיש ספירות. דע כי אין סוף אין לומר כי יש לו רצון ולא כוונה ולא חפץ ולא מחשבה ולא דבור ומעשה:

ואע"פ שאין חוץ ממנו, אין לומר בו שום דבר שיהיה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה, ואין אצלו לא שינוי ולא חילוף ולא חדוש. ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך הגבול כמו ויעל וירד ויבא וילך וידבר וכן כל כיוצא בזה.

וא"ת להשגת השכל נאמר. כבר ידעת שהשכל יש לו גבול, א"כ כל הדברים הנמצאים בכתוב נאמרים על הגבול, אע"פ שהגבול מבלי גבול. והגבול הוה באדם שהם הספירות.

וכל סדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות זה. וכל שכן הקרבנות שכתוב בהן את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, זה יעיד שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא לכח העליון, וכל זה לא ייתכן בלתי הספירות וסדורם במוטבע ובמורגש ובמושכל. כי לשון עלייה וירידה שהוא מדרך הטבע והרחת ריח שכתוב בו וירח ה' את ריח הניחוח שהיא מדרך הרגש והשגת החכמה שכתוב בו שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול. ומה שאין לו גבול אין להגבילו ולהמשילו בכל אלה."

המקובל הרב יוסף חיים מסביר כי על פי הקבלה, הספירות הם שכלים פשוטים ותשוקתם לעשות רצון בוראם. "הם בעלי חכמה ובינה יתירה, והם משכילים תמיד בבוראם, ושוקדים תמיד על חשק עבודתם, שהיא עבודה שכלית לא גשמית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא..." ("דעת ותבונה פרק ראשון עמוד נ"ב).

על פי הקבלה, האל הוא אינסופי ובלתי מושג. אך למרות זאת ניתן לנסות להבין את הצורות בהן הוא מתגלה בעולם ו"המדות שהבורא פועל בהם פעולותיו"[5]. ישנן רמות ואיכויות שונות של התגלויות. הספירות ממחישות כיצד הולך ומתגלה, כך שספירה נמוכה יותר מייצגת התגלות מוחשית וגשמית יותר. במקומות רבים מתוארות הספירות כמעין "צינורות" המחברות בין עולמנו לבין האל, ודרכם עובר ה"שפע האלוקי", "האורות", הברכה שמשפיע האל על העולם. בהקשר זה מתואר המקובל כאדם המתקן את החיבורים בין הספירות, ובכך מאפשר לשפע לרדת לעולמנו בצורה חלקה ובעוצמה גדולה יותר.

צורה אחרת לתאר את הספירות היא כמעין תכונות אופי של האלוהות, המתארות את התנהגות האל כלפינו. הרמח"ל מתאר את הספירות כמחשבות של האלוהות[6]. הוא מדגיש שמה שמכנים את הספירות "הארות", הוא מפני שהאור נחשב לדבר הכי לא גשמי בעולם, והוא מובא רק בהשאלה על הספירות, להורות על התפשטות של האלוהות (ספר קל"ח פתחי חכמה פתח ה').

בספר יצירה, שהוא מקור חשוב להבנת הספירות, כתוב על הספירות שהן "עשר שאין להן סוף" - שמכיוון שנאצלו מהאינסוף הן צריכות לשקף את אינסופיותו ולכן הן מכונות שם "עשר ספירות בלימה" כפירוש הרמ"ק (ספר פרדס רמונים) "בלי מה" - ללא מהות, ובדבריו "שאין להם מהות מושג אל בני אדם, לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות, מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות", מה שבהכרח מביא לידי כך, ש"צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף" - ובפרשנות הרמ"ק שאף שהנבואה מושפעת מהן, הן אינן מושגות אפילו לנביא, שרק ראה את השתקפותן בדברים אחרים (רמ"ק, ספר היצירה).

הספירות הן עשרת המאמרות שבהן נברא העולם, כפי שכתוב במשנה במסכת אבות, בספר היצירה הן מכונות "ידיים", מכיוון שהן משמשות את הבורא כפי שהידיים משמשות את האדם[7], והן שורשן של עשרת הדברות שניתנו לישראל בהר סיני[8].

לתנועת החסידות שהתפתחה בפולין של המאה ה-18 היה יחס מעט שונה לתורת הקבלה. מתוך האמונה שהאדם נברא בצלם אלוקים בהתבסס על הפסוק "כי בצלם אלוקים עשה את האדם", טענו רבני התנועה כי הכוחות האלוקיים המבוטאים במערכת הספירות קיימים במקביל בנפש האדם ונחלקים שם ל"שכל" ו"מידות"[9]. לדוגמה, הקבלה משתמשת בספירת החסד כדי לתאר את כוח ההטבה של האל ובספירת הגבורה כדי לתאר את כוח הדחיה. החסידות תשתמש במונחים הללו כדי לתאר את הקונפליקט האנושי בין כוחות האהבה ושנאה באדם, במקביל לפרשנות המסורתית.

הספירות עונות על בעיה פילוסופית ותאולוגית חריפה והיא - איך יכול להיות קשר בין האינסוף לבין הסוף, שהרי האדם אינו יכול להבין ולהשיג מושג אינסופי שלא מוגבל ולא מוגדר, וקיים חיץ בלתי עביר בין עצמותו האל לבין האדם, ועל השאלה הפילוסופית כיצד מהאחדות שאין בה פירוד ושניות נוצר הריבוי ואף הרוע שנראה בעולם[10]. באמצעות מערכת הספירות מוסברת הבריאה בכך שהייתה שורה של השתלשלות והתגשמויות מהאינסוף המופשט עד שנוצר העולם הגשמי. הבורא כביכול התלבש ב"לבושים" וצמצם את עצמו כדי ל"רדת" אל העולם, כמו מורה שממחיש נוסחה מופשטת באמצעות דוגמה מעשית. כמו כן, באמצעות הספירות האדם יכול להתדבק בבוראו, שהרי את עצמות ה' האדם אינו יכול לתפוס[11] ולא להתדבק בו[12].

מחלוקת עצמות וכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרמב"ם, הקב"ה הינו שכל פשוט (כלומר שאינו מורכב בגוף, אפילו לא גוף רוחני) אך שלא כמו שכלי המלאכים, הבורא יודע את העולם במה שיודע את עצמו, ובלשונו של הרמב"ם "שהוא המדע והוא היודע והוא הדעה עצמה". בניסוח זה עונה הרמב"ם מדוע אין ביכולתינו לייחס שינוי והרכבה בבורא מידיעה לידיעה, "כיון שאצלו ית' אינה אלא ידיעה אחת, שע"י ממילא גלוי וידוע לפניו כל פרטי הבריאה". לעומת זאת, המהר"ל כותב שמכיוון שהשכל הוא נברא יש מאין, לא ייתכן לומר שהוא עצמות הבורא, אלא עצמות הבורא אינה מוגדרת בגדר מיוחד. בשל כך קורא המהר"ל לבורא פשוט בתכלית הפשיטות, כלומר שאינו פשוט רק ממקרי הגוף (כדעת הרמב"ם) אלא אף פשוט מהשכל ומכל גדר שהוא. ובאשר לחכמתו ית' ושאר כוחותיו, אומר המהר"ל שאינם אלא פעולות, והיינו כמו כלי האומן שבהשתנותם לא ישתנה מהות האומן הפועל ע"י. מחלוקת זו מבוססת גם בדברי המקובלים הראשונים והם ר' דוד ור' מנחם רקאנטי. ר' דוד דומה בדעתו לרמב"ם, ואילו הרקאנטי למהר"ל, ובלשון הקבלה קראו אותם "עצמות וכלים".

סוגיה זו מתרחבת בדברי הרמ"ק שמתווך בין שתי הדעות. לדעת הרמ"ק, הספירות, כלומר הכוחות של הבורא, הם הן עצמות והן כלים כאחד. הרמ"ק, בהסתמכו על דברי הזוהר, מבחין ומחלק בין החלק הפנימי שבספירות, אשר לו הוא קורא "עצמות ואור", ובין החלק החיצוני שבספירות, אותו הוא מכנה "כלים". לדעת הרמ"ק, עצמות הבורא הינה פשוטה כדברי המהר"ל ורבי דוד, אבל שלא כדעתם, סובר הרמ"ק שהעצמות מתאחדת עם הכלים והיא הפועלת בהם, עד שנופלת עליה שם התואר מהפעולות. ובאשר לשאלת ההשתנות מן התוארים, מתרץ הרמ"ק שההשתנות בעצמות הבורא היא רק בהתפשטות כוחו (שנקרא עצמות שכן הוא גם כן פשוט כעצמותו) משא"כ בעצמותו. עוד מסביר הרמ"ק, שגם ההשתנות שבכוח זה אינה אלא מקרית ולא עצמית. וע"ד המים שנראים ככחולים כשנמצאים בזכוכית כחולה, אבל באמת הם צלולים ולא נשתנו אלא למראית הרואה. לפי דעה זו, יש אכן ביסוס מסוים בקבלה לדעת הרמב"ם שעצמות הבורא היא שכל. והיינו מצד התואר שנעשה באור המתפשט, אף שתואר זה אינו מתמיד ועצמי.

דברי רמ"ק אלו נתקבלו כ"משנה אחרונה" גם על האר"י, תוך שהוא מוסיף עליהם ומעגן את דברי הרמב"ם במשנה חיזוק. לדעת האר"י, הכלים אינם מתהווים ל"יש" מה"אין" המוחלט (כדעת הרמ"ק, המהר"ל ור' דוד), אלא על ידי צמצום אור העצמות. כלומר, התואר כלים המתייחס אל חיצוניות הספירות, הוא לא מצד מהותם כשאר הבריאות והפעולות שבעולם שהם נפרדים מהאלוקות אלא משום היותם אלוקות בצמצום. ונמצא שהתואר שבכוחות אינו מקרי לאלוקות כדברי הרמ"ק, אלא מכיוון שהוא אינו שייך לערכה העצמי של האלוקות, אנו מכנים אותו בשם כלים.

לסיכום, נוכל לצייר את השתלשלות הדברים בשלושה חתכים:

  1. מחלוקת הרמב"ם ומהר"ל אם השכל הוא עצמות האלוה או שהשכל הוא כלי.
  2. פשרת הרמ"ק, שעצמות הבורא פשוטה אבל אורו מתאחד עם הכלים עד ששייך בהם שם הפועל מהכלים.
  3. דעת האר"י, שהתהוות הכלים היא על ידי צמצום האור וע"י התאחדות האור עם הכלים שייך בהם שם התואר.[13]

הערה: יש להבדיל בין עצמות האל כשהיא לעצמה ובין אור העצמות המאיר וממלא את אין-סוף.[14]

מבנה עשר הספירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מחשיבים את כתר לספירה הראשונה, לא כוללים את ספירת דעת. אם מציבים את כתר מעל לכל יתר הספירות, דעת הופכת לספירה השלישית.

למבנה וסדר הספירות חשיבות רבה. מקומה של כל ספירה נותן לנו מידע גם לגבי תכונותיה וגם לגבי יחסי הגומלין שהיא מקיימת עם הספירות האחרות. המיקום מורכב משני פרמטרים:

  • צד הספירה. ישנם שלושה צדדים, "עמודים" או "קווים" בלשון הקבלה. ימין, אמצע ושמאל. ספירות הממוקמות אחת לצד השנייה הן ספירות המנוגדות אחת לשנייה, ומנהלות ביניהם מערכת יחסים דיאלקטית של ניגוד והשלמה. לכל צד מאפיינים מיוחדים לו:
ימין - הצד ה"זכרי". צד זה מאופיין בכוחות אקטיביים בעלי נטייה להשפעה, התרחבות והתפשטות, ללא מורכבות ופרטים.
שמאל - הצד ה"נקבי". צד זה מאופיין בכוחות פסיביים בעלי נטייה לקבל, הצטמצם ולהיכנס להגדרות ופרטים.
אמצע - צד "הזיווג". צד זה מאופיין בכוחות המאוזנים, המבקשים לאחד בין הניגודים, הזכר והנקבה, ולהגיע לשלמות.

הקבלה משווה את מבנה הספירות לצורת גוף אדם, ומחלקת אותן לשתי קבוצות:

  • שלוש הספירות העליונות המכונות בקצרה ג"ר (ג' ראשונות). ספירות אלה מכונות לרוב "המוחין" והן מייצגות את ראש האדם ואת כוחות השכל והמחשבה.
  • שבע הספירות התחתונות המכונות בקצרה ז"ת (ז' תחתונות). ספירות אלה מכונות לרוב "ספירות הבניין" ומייצגות את גוף האדם, מהחזה ומטה, ואת הכוחות הרגשיים והמעשיים. לעתים מתוארות הג"ר כנשמה, ביחס לז"ת שהן הגוף. קיים שפע רב של הקבלות אלגוריות לשבע הספירות התחתונות. אחת מהן היא הקבלתן לשבע דמויות מופת היסטוריות, שנקראות שבעת הרועים, שבע דמויות אלה הן גם האושפיזין המבקרים בסוכה.

לעתים יש כינויים ושמות שונים לאותה ספירה, כמו חסד הנקראת גם גדולה, או תפארת הנקראת גם רחמים או אמת.

פירוט הספירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת בשאלה האם הכתר אכן יכול להיחשב לספירה. שמה של ספירה זו מעיד כי אינה חלק אינטגרלי מתוך מערכת הספירות, אלא מעליהם, כמו הכתר שאינו חלק מן הגוף אלא מונח מעליו. לרוב מכונה "אין", כי היא מייצגת את החלל הפנוי שקדם לבריאה. התכונה המיוחסת ל"כתר" היא הרצון. הכתר מייצגת את השלב שבו מתעורר רצון מעורפל לדבר כלשהו, כשעדיין לא ידוע מה הוא, וכיצד הוא יושג, אלא רק צורך ל"משהו" לא ידוע.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אריך אנפין.

מסיבות רבות, העובדה שספירה זו אינה לגמרי חלק מהספירות האחרות, כמו גם השאלה האם לכתר יש כח משל עצמה או שכמו כל האחרות גם היא רק "צינור" וכלי, "כתר" לא תמיד נספרת כחלק ממערך הספירות. אם כך, צריך להוסיף ספירה נוספת, "דעת". זאת שיטתה הקבלית של חסידות חב"ד.

חוכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"החוכמה מאין תמצא"; החוכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. ספירה זו היא תחילת המחשבה והתכנון האלוקי של הבריאה. בספירה זו הרצון של הכתר מתגלה, ומופיע רעיון ראשוני, אינטואיטיבי, כמעין תשובה כללית לשאלה "מה אני רוצה?", כרמוז בשמה "חכמה"= "כח מה".

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אבא.

בינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינה היא התגלמות החוכמה. היא לוקחת את הרעיון שנוצר בחוכמה ומפרטת אותו, מנסה לברר כיצד ניתן יהיה אפשר לממש אותו במציאות. כעת הרעיון מתחיל להיעשות מובן יותר, והוא מקבל צורה ופרטים. הבינה נמשלת לרחם, המקבל את זרע האב, החוכמה, ומעניק לו גוף, הוא ספירות הבניין.

ספירת הבינה מקושרת גם ליכולת להכיל ניגודים ולשלב הפכים. על ספירת הבינה נקראת גם "עלמא דחירו" ("עולם החירות") - מקורה של הבחירה החופשית. היא גם מקורה של התשובה, היכולת להפוך את הרע לטוב.

ספירה זו מייצגת גם את פרצוף אמא.

דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירה זו מחברת בין חוכמה ובינה ומסמלת את האמונה במציאות של הרעיון. דעת אם כן היא הספירה הראשונה המעלה אפשרות להביא את הרעיון לידי מימוש.

חסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. כך גם בנפש האדם, היא מסמלת את כוח האהבה והרצון להיטיב, הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות ואינה מתחשבת כלל במקבל.

שפע זה בעייתי בגלל מספר גורמים. הוא אינו מאפשר עצמאות למקבל, כמו הורה שלא עוזב לרגע את ילדו ולא נותן לו להתמודד בעצמו עם אתגרים. כמו כן, כח זה אינו מתחשב כלל בצרכיו של המקבל ויכול להעניק לו הטבה שיכולה להזיק לו, כמעין "חיבוק דוב" קטלני.

ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם, יום ראשון ויד ימין.

גבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירה זו מצמצמת את ההארה אל מי שראוי לה בלבד. בגבורה היחס אל כל יצור הינו לפי מעשיו הנמדדים על פי אמת נוקשה. ישנו מימד הרסני בספירה זו, מאחר שאין בה התחשבות בחולשות האדם, אך מצד שני, תפקידה של ספירת גבורה להעניק עצמאות למציאות ולהכיר בקיומה.

בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות נוקשה, "לפי הספר". נתינה על פי צרכיו המינימליים של האחר בלבד, ללא התחשבות בחולשותיו ורצונותיו, כמו גם ההכרה בעצמאותו ונבדלותו של האחר.

הספירה נקראת גם ספירת "דין" וגם "פחד", כפי שכתוב: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי." (בראשית ל"א מ"ב)

ספירה זו מקושרת לדמותו של יצחק, יום שני ויד שמאל.

תפארת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפארת היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת" – יופי. בתור המיצוע שבין החסד לדין, שם אחר שניתן לה הוא "אמת". שם אחר שנוסף לספירה זו הוא "רחמים".

בהיותה הספירה האמצעית ביותר במבנה עץ החיים, וגשר בין מימד החסד למימד הדין, היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים. בנפש האדם ספירה זו מתארת התנהגות על פי צרכיו של האחר ונתינה באופן מוגבל, אך מתחשב.

ספירה זו מקושרת לדמותו של יעקב, יום שלישי, ואזור החזה והבטן בגוף האדם.

נצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספירה הינו מלשון "ניצחון", ניצוח, וזמן נצחי. בספירה זו השפע האלוקי מוכוון על מנת להעלות את המציאות ולקדם אותה אל האינסוף.

בנפש האדם ספירה זו מקושרת ליכולת להציב מטרות גבוהות ולהשיגן תוך התגברות על קשיים, ליכולת הניהול וליכולת לשאוף למעלה. כמו כן גם להשפעה באופן אקטיבי על האחר.

ספירה זו מקושרת לדמותו של משה, יום רביעי ורגל ימין.

הוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספירה הינו מלשון הודאה על האמת, אמירת תודה, ומשמעותה המילולית כמראה מרשים.

ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אהרן, יום חמישי ולרגל שמאל.

יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירה זו מייצגת את החיבור בין שמיים וארץ, ואת המעבר בין רעיון למעשה. היא הכוח שמאפשר לאידאות האלוהיות להתגשם במציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם הרוחני לעולם הגשמי. ספירת יסוד משולה לזכריות ומקושרת לאיבר הרבייה הגברי, מאחר שהיא מקבלת שפע מהספירות הקודמות וזורעת אותו בספירת המלכות.

הספירה מקושרת גם לדמותו של יוסף הצדיק ("וצדיק יסוד עולם") וליום שישי.

מלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירת מלכות משולה לנקביות ומקושרת לאישה. על הסטרא אחרא ("הצד האחר", השטן), נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלוהי שמיועד להגיע לשכינה. המטאפורות[דרוש מקור].

ספירה זו מקושרת גם לדמותם של דוד המלך ורחל, וליום שבת.

ייצוגיהן בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשר הספירות מצוטטות באמנות העת החדשה, בציור ובפיסול במגוון טכניקות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וכן בחזון המרכבה של יחזקאל "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (ספר יחזקאל א' כ"ו)
  2. ^ "ולשון הספירות הוא לשון מספר שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות." - רבי משה קורדוברו, ספר פרדס רמונים א' א'
  3. ^ "עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר" - ספר יצירה א' ג'
  4. ^ פירוש הרמב"ן לספר יצירה א' א'
  5. ^ רמ"ק לספר היצירה א' ד'
  6. ^ עשרה אורות ו', קל"ח פתחי חכמה פתח ז' חלק ב'
  7. ^ "עשר ספירות בלי מה במספר עשר אצבעות" (ספר יצירה) - וזהו שמצינו בתורה מיוחסים הידיים אל הבורא, והוא כנוי אל הספירות כאומרו מקדש ה' כוננו ידיך, וכן אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וכן כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וכן אצבע אלהים היא, וכיוצא רבים, רמז אל הכלים כעניין הידיים אל האדם - פירוש הרמ"ק.
  8. ^ "אלו הספירות הם פועל הספירות הנמשכות מן המקור שפעלו עשר דברות." - פירוש הרמב"ן לספר יצירה א' ד'
  9. ^ ראה ספר התניא פרק ה'
  10. ^ ראו מהר"ל נצח ישראל פרק שלישי "סוגיית הראשית" - איך יושפע מדבר שהוא אחד דברים מתחלפים עמ' ט"ו
  11. ^ "פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל". - תיקוני זהר דף יז/א
  12. ^ "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא? אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא." -תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יד/א
  13. ^ לפי ביאורו של הצ"צ בספרו דרך מצוותיך, מצוות האמנת אלוקות
  14. ^ ראה טוני לביא, סוד הבריאה-תורת האלוהות ותכלית האדם בקבלת הרי"ל אשלג, מוסד ביאליק תשס"ח.