עידן הסילון
עידן הסילון (באנגלית: Jet Age) הוא תקופה בהיסטוריה של התעופה המוגדרת על ידי הופעת מטוסים המונעים על ידי מנועי טורבינות סילון והשינויים החברתיים והתרבותיים שנוצרו על ידי טיסות הסילון המסחריות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוסי נוסעים סילוניים היו מסוגלים לטוס גבוה יותר, מהר יותר ורחוק יותר ממטוסי הבוכנה הישנים והקודמים יותר, מה שהפך את הנסיעה הבין-יבשתית למהירה וקלה משמעותית. מטוסים שיצאו מצפון אמריקה וחצו את האוקיינוס האטלנטי (ומאוחר יותר גם את האוקיינוס השקט) יכלו לטוס ליעדיהם ללא הפסקה, מה שהפך בפעם הראשונה, את רוב העולם לנגיש תוך יום נסיעה. מטוסי סילון גדולים יכלו לשאת יותר נוסעים מאשר מטוסי הנוסעים המונעים על ידי בוכנות, מה שגרם לירידה במחירי הטיסה ופתח נסיעות בינלאומיות למגוון רחב יותר של קבוצות סוציו-אקונומיות.
בנוסף למנועי סילון טהורים, מנועי מדחף מונעי טורבינה סיפקו נסיעה חלקה יותר ויעילות דלק טובה יותר. חריג לשליטה המונעת על ידי מטוסי נוסעים גדולים היה תכנון הטורבו -פרופלרים המסתובבים שהניעו את הטופולב Tu-114 (טיסה ראשונה 1957). מטוס נוסעים זה הצליח להשוות או אפילו לעלות על המהירות, הקיבולת והטווח של המטוסים האחרים בני זמנו, אך מטוסי ענק כאלה שימשו רק במסגרות גדולות של מטוסים צבאיים לאחר 1976.
הכנסתו של מטוס התחבורה העל-קולי הקונקורד (SST) לשירות סדיר ב-1976 הייתה צפויה לחולל מהפכה נוספת בנסיעות האוויריות על ידי קיצור זמני הנסיעה באופן דרמטי, אך המטוס מעולם לא זכה להצלחה מסחרית. לאחר שני עשורים וחצי של שירות, טיסות הקונקורד הופסקו ב-2003 לאחר תאונה קטלנית ליד פריז ביולי 2000 (טיסה 4590 של אייר פראנס) וגורמים נוספים. זה היה האובדן היחיד של SST בשירות אזרחי. רק עיצוב SST אחד אחר שימש בתפקיד אזרחי, הטופולב Tu-144 בעידן הסובייטי, אך הוא ננטש במהרה עקב עלות תחזוקה גבוהה ובעיות אחרות. מקדונל דאגלס, לוקהיד קורפוריישן ובואינג היו שלוש יצרניות אמריקאיות שתכננו במקור לפתח עיצובי SST שונים מאז שנות ה-60, אך פרויקטים אלה ננטשו בסופו של דבר מסיבות של עלויות פיתוח וסיבות מעשיות אחרות.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "עידן הסילון" נטבע בסוף שנות ה-40.[1] באותה תקופה, המטוסים היחידים שהיו מונעים על ידי סילון היו סוגים צבאיים, רובם מטוסי קרב. הביטוי שיקף את ההכרה שמנוע הסילון חולל, או יגיע בקרוב, לשינוי עמוק באווירונאוטיקה ובתעופה.
הדעה אומרת שעידן הסילון החל עם המצאת מנוע הסילון בשנות ה-30 וה-40.[2] בהיסטוריה של התעופה הצבאית זה התחיל ב-1944 עם כניסתם לשירות של מפציץ הסיור הגרמני Arado Ar 234 ומטוס הקרב הגרמני מסרשמיט Me 262 עוד במהלך מלחמת העולם השנייה.[3] [4] בתעופה מסחרית, עידן הסילון הוצג בבריטניה בשנת 1952 עם הטיסה הסדירה הראשונה של מטוס הנוסעים דה הבילנד קומט ולאמריקה מאוחר יותר בעשור עם המטוסים הסילוניים הראשונים שנבנו באמריקה.[5] [6]
תעופה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטוס הבריטי דה הבילנד קומט שכבר הוזכר היה מטוס הנוסעים הסילון הראשון שטס (1949), הראשון בשירות (1952), והראשון שהציע שירות טרנס-אטלנטי סדיר (1958). נבנו מאה וארבע עשרה מטוסים כאלה מכל הגרסאות. עם זאת, מטוס הנוסעים הסילון הראשון שסיפק שירות מתמשך ואמין היה ה-Tupolev Tu-104 הסובייטי (נבנו 201) שהיה מטוס הנוסעים הסילון היחיד שפעל ברחבי העולם בין השנים 1956 לבין 1958. הקומט וה-Tu-104 "נוצחו" מאוחר יותר בייצור על ידי הבואינג 707 האמריקאי (שנכנס לשירות ב-1958) והדאגלס DC-8, שהצטרף אליו בשמיים במהלך השנים שלאחר מכן. סוגים אחרים של מטוסים באותה התקופה כללו את הקרוול הצרפתי. לאחר שה-707 החלה שירות בקו ניו יורק לפריז ב-26 באוקטובר 1958, עם פאן אמריקן, 1959 הפכה לשנה הראשונה שבה יותר נוסעים טרנס-אטלנטיים נסעו באוויר מאשר בים.
תעופה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התעופה הצבאית נכנסה לעידן הסילון מעט קודם לכן, בשלבי הסיום של מלחמת העולם השנייה. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, לשימוש הגובר במטוסי סילון הייתה השפעה (משמעותית) מועטה. הטיסה העל-קולית הביאה לשינוי בביצועי המטוסים. ה-בל X-1 היה הראשון ששבר את מחסום הקול בטיסה מישורית, מטוס הסילון הראשון שתוכנן מלכתחילה לטיסה על-קולית היה ה-Fairey Delta 2 הבריטי. ב-10 במרץ 1956, הוא הפך למטוס הראשון שטס מהר יותר מ-1,000 מייל לשעה, מה שבישר עידן של "מטוסים מהירים" המוגבלים בדרך כלל למהירות של מאך 2.2 על ידי החומרים ההנדסיים הזמינים. ככל שהמטוסים הפכו למהירים יותר, החימוש שלהם השתנה מירי תותחים לירי טילים. מערכות האויוניקה הפכו מורכבות יותר עם מכ"ם, בקרת אש ומערכות אחרות. מטוסים הפכו גדולים ויקרים יותר, ולכן נדרש לעשות יותר כדי להפוך אותם לחסכוניים. כל זה השפיע עמוקות על אופייה של האסטרטגיה הצבאית במהלך המלחמה הקרה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Story goes on" (PDF). נבדק ב-25 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History of flight | aviation". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2020-01-26.
- ^ "military aircraft | Types, History, & Development". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2020-01-26.
- ^ Green, W.; "Warplanes of the Third Reich", Macdonald and Jane's (1970).
- ^ "Sixty years of the jet age". Flight Global. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Jet Age, 1958 – today," America by air, Smithsonian national Air and Space Museum.