עלווית ירוקה

עלווית ירוקה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	סבכיים
סוג:	עלווית
מין:	עלווית ירוקה
שם מדעי
	Phylloscopus sibilatrix; ‏בכשטיין, 1793
תחום תפוצה

עלווית ירוקה (שם מדעי: Phylloscopus sibilatrix, משמעות השם היא הצופה מן העלים, השורקנית (phyllos-עלווה), (scopus-צופה), (sibila-שריקה)) היא מין של ציפור שיר מהסוג עלווית שבמשפחת הסבכיים. שם זה ניתן לה בזכות שירתה הנשמעת כמו נגינת חליל.

העלווית הירוקה דומה לעלווית האפורה, בעיקר עלוויות צעירות - שהן צהובות יותר. היא נבדלת בכנף הארוכה יותר, שנותן לזנב מראה קצר יותר, במעבר חד בין החזה הצהוב לבטן הלבנה ובשירה^[2].

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך גוף העלווית נע בין 12–14 ס"מ^[3], משקלה 8–11 גרם^[2], אורך כנפיה הוא 20–24 ס"מ^[3]. כנפיה הארוכות והחדות גורמות לזנב להיראות קצר יותר^[2]^[4], יש לה בטן לבנה המסתיימת בקו ישר בחזה בצבע צהבהב-ירקרק^[2]. חלקיה העליונים צבועים בצבע ירוק כהה רווי, ומנוגדים לגמרי לשולייה הבהירים בצבע ירוק-צהוב, לפס הצהוב על גבה וכן לפס הירוק-אפור הבולט שנמשך מקדמת העין אחורנית^[4].

תפוצה וטריטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלווית הירוקה שכיחה בבריטניה ובאירופה (לא כולל ספרד ופורטוגל) ועד למערב אסיה.

העלווית חורפת באפריקה מדרום לסהרה^[3]. היא דוגרת בעיקר ביערות סגורים ומוצלים מאוד, אך לפעמים גם ביערות פתוחים, לרוב על מדרונות בעלי שיפוע קל^[4], ומעדיפה עצים על פני שיחים וצמחייה נמוכה.

העלווית הירוקה אינה שכיחה ברוב חלקי ארץ ישראל, אך אם היא מגיעה לארץ בעונת האביב, מקום וזמן הצפייה המומלצים ביותר הם: מצפה רמון והערבה^[5]^[2].

מקום רבייה וזמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות הרבייה של העלווית הירוקה הם מערב ג'ונין (Junin) שבמרכז אירופה בחודש מאי, ופינלנד - בסוף מאי עד תחילת יולי. העלווית בונה את הקן שלה על הקרקע, אך אינה מרפדת את הקן בנוצות^[4]. הקן נבנה בתוך צמחייה. לפעמים הוא תקוע מתחת לעץ או ענף שנפלו, ולעיתים קרובות הוא נמצא בתוך שקע שהעלווית יוצרת. הקן מכוסה בדשא יבש, גבעולים ועוד חומרים מהצומח.

העלווית הירוקה מטילה בין 5–7 ביצים שצורתן אליפסה. הביצים חלקות ומבריקות, צבען לבן, והן מסומנות בנקודות ובכתמים בצבע אדום-חום כהה, סגול-חום כהה או חום כהה, הדגירה נמשכת 12 עד 14 ימים על ידי הנקבות בלבד^[3].

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלווית הירוקה ניזונה בעיקר מחרקים ומחסרי חוליות אחרים, ובסתיו היא ניזונה גם מכמה פירות וזרעים. היא מוצאת את האוכל בעלים ומחלקים אחרים של עצים ושיחים בזמן שהיא עוברת דרך העלווה. במטרה למצוא את מזונה לפעמים היא מרפרפת בין העלווה, לעיתים קרובות היא מתעופפת מעל העצים או מתקיפה את טרפה בהפתעה^[3].

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלווית הירוקה אינה מצויה בסכנת הכחדה גלובלית. עקב תנודותיה המהירות והברורות היא לא נטרפת בקלות בידי טורפים, אך מדי פעם בעת סכנה תעופתה מוגברת למשך טווח קצר של זמן^[3].