הערבה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערוב של מידע ממקורות מקראיים במידע ממקורות היסטוריים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערוב של מידע ממקורות מקראיים במידע ממקורות היסטוריים. |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מדבר |
| נתונים ומידות | |
| אורך |
166 ק"מ  |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל,  ירדן |
| קואורדינטות | 30°25′01″N 35°09′05″E / 30.416944444444°N 35.151388888889°E |
  | |
הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.
השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. לאורך הערבה עובר קו הגבול בין ירדן לישראל.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערבה היא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. הטופוגרפיה שלה מישורית בעיקרה, ומשתפלת משיא גובהה - גב הערבה, ברום של כ־205 מ' מעל פני הים (מדרום לנחל חיון) לצפון לכיוון ים המלח ולדרום לכיוון מפרץ אילת.
אגני ניקוז ונחלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגן הניקוז הראשי בערבה הוא זה של נחל הערבה המתנקז לכיכר סדום. נחל הערבה קולט אליו מי שיטפונות המגיעים משטחים נרחבים בהר הנגב ובהרי אדום.
היובל העיקרי של נחל הערבה בתחומי ישראל הוא נחל פארן (למעשה, זהו הערוץ הראשי, אך לפי השמות העבריים, נחל פארן נחשב כיובל של נחל הערבה). יובלים גדולים נוספים הם נחל חיון, המנקז את דרום הנגב, ונחל נקרות המנקז את אזור מכתש רמון. שני ערוצים חשובים נוספים בתחומי ישראל, המתנקזים ישירות לכיכר סדום, הם נחל אמציהו ונחל צין.
משיא הגובה ועד למפרץ אילת, אין אגן ניקוז מרכזי אחד, ובערבה הדרומית יש ארבע מלחות (אגמים של מים מליחים) בולטות המהוות אגני ניקוז ללא מוצא: קע א-סעידיין (צפונית ליהל, רובה המכריע בתחום ירדן), מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת (האחרונה מנוקזת למפרץ אילת כיום).
הנחלים הבולטים בערבה הדרומית הם נחל שעלב (באזור יהל - גרופית) ונחל רחם.
ישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקצה הדרומי של הערבה, לחוף מפרץ אילת נמצאות שתי הערים הגדולות בערבה - עקבה, המשמשת כנמל והמוצא היחידי לים של ירדן, ואילת. לאורך הערבה פזורים ישובים קטנים רבים העוסקים בעיקר בחקלאות.
בערבה שני נמלי תעופה - נמל התעופה רמון ונמל התעופה הבינלאומי המלך חוסיין.
ישובים ישראליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצד הישראלי של הערבה מתגוררים כ-63,000 תושבים, כשרובם (53,000) גרים באילת. שאר יישובי הערבה נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוט המועצה האזורית הערבה התיכונה והמועצה האזורית חבל אילות. שני היישובים הצפוניים ביותר בערבה, נאות הכיכר ועין תמר, נמצאים בכיכר סדום ושייכים למועצה האזורית תמר.
מרבית היישובים הם יישובים חקלאיים, והענף החקלאי הנפוץ בהם הוא גידול ירקות חממה לייצוא ולשיווק מקומי. בהכשרת השטחים החקלאיים נעשה שימוש רב במצע חולי, הנדיר בצד הישראלי של הערבה ונפוץ בצד הירדני, למרגלות הרי אדום. כתוצאה מכך, במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, התפתחה החקלאות הישראלית בעיקר בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במזרח הערבה לאחר מלחמת ששת הימים.
עם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בוצעו חילופי שטחים שהשאירו את רוב שטחי החקלאות בתחום ישראל. באזור מושב צופר, שם השטחים החקלאיים חדרו לעומק 4 ק"מ בתחום ירדן, הוחכר השטח ל-25 שנה למדינת ישראל, בדומה לאזור נהריים. חכירה זו לא חודשה עם סיומה.
בנוסף ליישובים אלו ראויים לציון חוות הבודדים, באר מנוחה, והיאחזות הנח"ל לשעבר שיטים.
יישובים נוספים משתייכים למועצה האזורית חבל אילות, אך מבחינה גאוגרפית אינם ממוקמים בבקע הערבה אלא בדרום הנגב:
ישובים ירדניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערבה בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מימים קדומים עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. על פי המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו על ידי הנבטים.
בתחילתה של המאה ה-2 השתלטו הנבטים על הערבה וגם הקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה גם הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו.
הערבה בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: חוסר סדר.בהפרדת עבר הירדן משטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל המערבית, חולקה גם הערבה כאשר הגבול הוגדר לאורך נחל הערבה וקו הנקודות הנמוכות ביותר הממשיכות אותו דרומה עד מפרץ אילת.
הערבה יועדה להיכלל במדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם. קטע קטן באזור סדום הוחזק בידי מפעלי ים המלח במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במבצע לוט. חלקה העיקרי של הערבה נתפס בידי ישראל במסגרת מבצע עובדה בסוף מלחמת העצמאות ומאז עלתה חשיבותה מחדש.
נקודות המחלוקת העיקריות בשיחות על הסכם השלום בין ירדן לישראל היו: שטח של כ־380 קמ"ר בערבה, שהירדנים טענו כי ישראל סיפחה במהלך השנים, וחלוקה במשאבי המים של נהר הירדן, שרוב מימיו נעצרו בסכר דגניה והוטו למפעל המוביל הארצי. ישראל הסכימה להחזיר את רוב השטח (כ-380 קמ"ר) ולהקצות מים ממקורותיה לירדן, ובכך למעשה נפתרה הסוגיה הטריטוריאלית בהסכם השלום.
נמל התעופה רמון נפתח ב-21 בינואר 2019[1].
בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי דלפו מקו צינור אילת-אשקלון באזור היישוב באר אורה[2]. הנפט הגולמי זרם לשמורת ערבת עברונה הסמוכה וגרם לאסון אקולוגי חמור בתוכה.
באוקטובר 2018 הודיעה ממלכת ירדן כי עקב מחאה ציבורית חריפה[3] כי היא לא מאריכה את סעיף החכירה של מובלעת צופר[4]. שנתיים לאחר מכן אכן הועברה מובלעת צופר לשליטה בלעדית של ירדן[5].
נקודות עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתרים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתרים הארכאולוגיים הבולטים בערבה הם:
- תל אל ח'ליפה – עציון גבר המקראית, בצמוד ממזרח לגבול ישראל-ירדן בראש מפרץ אילת.
- מכלול בארות שרשרת במלחת עברונה.
- נווה יטבתה.
- מואה.
- מצד חצבה.
- פינון - למרגלות הרי אדום, בתחום ירדן (אתר כריית נחושת).
- תל חוג'יירת אל-ע'וזלאן אתר מהתקופה הכלקוליתית 4 ק"מ מצפון לעקבה.
פרט לאתרים אלו, יש בערבה שרידים רבים של דרכים עתיקות (למשל, דרך הבשמים חוצה את הערבה באזור מואה) ואתרים נוספים, בעיקר בקרבת מעיינות ומקורות מים אחרים.
אתרי טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטרקציות תיירותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאיר גלעדי (עורך), ערבה אין קץ, הוצאת ערבה, עין יהב, אוגוסט 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיתון ערבות גיליון 38 הוצאת המועצה האזורית הערבה התיכונה, דצמבר 2009
- תיירות בערבה התיכונה
יורם גביזון, השוק הרוסי התרסק, ולא נשאר למי למכור פלפלים, באתר TheMarker, 3 באפריל 2015- חגי עמית, "במיליון שקל אתה בונה פה טירה", באתר TheMarker, 27 באוגוסט 2015
- שרי מקובר-בליקוב, ערבה בסתיו, באתר "ידיעות אחרונות", 25 באוקטובר 2018
- גילי מלניצקי, 200 אלף שקל ויש לכם בית קטן בערבה, כולל קנאביס. קניתם?, באתר TheMarker, 25 באפריל 2019
- יורם גביזון, ההימור של חקלאי הערבה הפך אותם לעשירים - אבל בקרוב החלום עלול להפוך לסיוט, באתר TheMarker, 16 במאי 2021
- הערבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איתי בלומנטל, "החזון הציוני מתגשם": נחנך נמל התעופה רמון הסמוך לאילת, באתר ynet, 21 בינואר 2019
- ^ אבי בר-אלי, קצא"א מודה: דליפת הנפט בערבה כפולה מהדיווח, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2014
- ^ "مسيرة بعمان تطالب الحكومة باستعادة أراضي الباقورة والغمر - الوكيل الاخباري". الوكيل الاخباري (בערבית). 2018-10-19. אורכב מ-המקור ב-2018-10-21. נבדק ב-2018-10-21.
- ^ דניאל סלאמה, איתמר אייכנר ואילנה קוריאל, ירדן מבטלת חלק מהסכם השלום: שטחים יחזרו לריבונותה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2018
- ^ משה כהן, תם עידן: החקלאים נפרדו ממובלעת צופר שהועברה לשטח ירדן, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2020
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן |  |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |