הערבה

נוף טיפוסי באזור הערבה

הנוף ממצפה השלום לכיוון חצבה, בצפון הערבה

הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

היסטוריה

הערבה בעת העתיקה

מימים קדומים עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. על פי המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנתפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו על ידי הנבטים.

בתחילתה של המאה ה-2 השתלטו הנבטים על הערבה וגם הקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה גם הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו.

הערבה בעת המודרנית

בהפרדת עבר הירדן משטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל המערבית, חולקה גם הערבה כאשר הגבול הוגדר לאורך נחל הערבה וקו הנקודות הנמוכות ביותר הממשיכות אותו דרומה עד מפרץ אילת.

הערבה יועדה להיכלל במדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם. קטע קטן באזור סדום הוחזק בידי מפעלי ים המלח במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במבצע לוט. חלקה העיקרי של הערבה נתפס בידי ישראל במסגרת מבצע עובדה בסוף מלחמת העצמאות ומאז עלתה חשיבותה מחדש.

נקודות עניין

פארק תמנע

דישון מקראי על רקע נוף ערבה אופייני בחי-בר יטבתה

אתרים ארכאולוגיים

האתרים הארכאולוגיים הבולטים בערבה הם:

• תל אל ח'ליפה - עציון גבר המקראית, בצמוד ממזרח לגבול ישראל-ירדן בראש מפרץ אילת.
• מכלול בארות שרשרת במלחת עברונה.
• נווה יטבתה.
• מואה.
• מצד חצבה.
• פינון - למרגלות הרי אדום, בתחום ירדן (אתר כריית נחושת).
• תל חוג'יירת אל-ע'וזלאן אתר מהתקופה הכלקוליתית 4 ק"מ מצפון לעקבה

פרט לאתרים אלו, יש בערבה שרידים רבים של דרכים עתיקות (למשל, דרך הבשמים חוצה את הערבה באזור מואה) ואתרים נוספים, בעיקר בקרבת מעיינות ומקורות מים אחרים.

אתרי טבע

• חולות סמר
• בקעת תמנע
• חי-בר יטבתה
• חוות האנטילופות בערבה

אגני ניקוז ונחלים

אגן הניקוז הראשי בערבה הוא זה של נחל הערבה המתנקז לכיכר סדום. נחל הערבה קולט אליו מי שטפונות המגיעים משטחים נרחבים בהר הנגב ובהרי אדום.

היובל העיקרי של נחל הערבה בתחומי ישראל הוא נחל פארן (למעשה, זהו הערוץ הראשי, אך לפי השמות העבריים, נחל פארן נחשב כיובל של נחל הערבה). יובלים גדולים נוספים הם נחל חיון, המנקז את דרום הנגב, ונחל נקרות המנקז את אזור מכתש רמון.

שני ערוצים חשובים נוספים בתחומי ישראל, המתנקזים ישירות לכיכר סדום, הם נחל אמציהו ונחל צין.

שיא הגובה בערבה הוא גב הערבה, ברום כ- 205 מ' מעל פני הים, מדרום לנחל חיון.

מנקודה זו דרומה ועד אילת, אין אגן ניקוז מרכזי אחד, ובערבה הדרומית יש ארבע מלחות בולטות המהוות אגני ניקוז ללא מוצא: קע א-סעידיין (צפונית ליהל, רובה המכריע בתחום ירדן), מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת (האחרונה בימינו מנוקזת למפרץ אילת).

הנחלים הבולטים בערבה הדרומית הם נחל שעלב (באזור יהל - גרופית) ונחל רחם.

יישובי הערבה

מטע תמרים ישראלי בערבה על רקע הרי אדום.

אף על פי שהערבה היא אזור נרחב, גרים בה רק כ-60,000 תושבים, כשרובם (46,000) גרים באילת. שאר יישובי הערבה נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוט המועצה האזורית הערבה התיכונה והמועצה האזורית חבל אילות. מרבית היישובים הם יישובים חקלאיים, והענף החקלאי הנפוץ בהם הוא גידול ירקות חממה לייצוא ולשיווק מקומי.

בהכשרת השטחים החקלאיים נעשה שימוש רב במצע חולי, הנדיר בצד הישראלי של הערבה ונפוץ בצד הירדני, למרגלות הרי אדום.

כתוצאה מכך, במהלך שנות ה-70' וה- 80' של המאה ה-20', התפתחה החקלאות הישראלית בעיקר בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במזרח הערבה לאחר מלחמת ששת הימים.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן, בוצעו חילופי שטחים המשאירים את רוב שטחי החקלאות בתחום ישראל. באזור מושב צופר, שם השטחים החקלאיים חדרו לעומק 4 ק"מ בתחום ירדן, הוחכר השטח ל-25 שנה למדינת ישראל, בדומה לאזור נהריים.

שני היישובים הצפוניים ביותר בערבה, נאות הכיכר ועין תמר, נמצאים בכיכר סדום ושייכים למועצה האזורית תמר.

אילת אילות באר אורה אליפז סמר יטבתה גרופית

קטורה לוטן יהל פארן צוקים צופר ספיר

עין יהב חצבה עין חצבה עיר אובות עידן עין תמר נאות הכיכר

בנוסף ליישובים אלו ראויים לציון חוות הבודדים, באר מנוחה, והיאחזות הנח"ל לשעבר שיטים.

יישובים נוספים משתייכים למועצה האזורית חבל אילות, אך מבחינה גאוגרפית אינם ממוקמים בבקע הערבה אלא בדרום הנגב:

נווה חריף נאות סמדר שחרות

לקריאה נוספת

יאיר גלעדי (עורך), ערבה אין קץ, הוצאת ערבה, עין יהב, אוגוסט 2012

קישורים חיצוניים

• עתון ערבות גיליון 38(הקישור אינו פעיל, 3.1.2020) הוצאת המועצה האזורית הערבה התיכונה, דצמבר 2009
• תיירות בערבה התיכונה
• יורם גביזון, השוק הרוסי התרסק, 
ולא נשאר למי למכור פלפלים, באתר TheMarker‏, 3 באפריל 2015
• חגי עמית, "במיליון שקל אתה בונה פה טירה", באתר TheMarker‏, 27 באוגוסט 2015
• שרי מקובר-בליקוב, ‏ערבה בסתיו, באתר "ידיעות אחרונות", 25 באוקטובר 2018
• גילי מלניצקי, 200 אלף שקל ויש לכם בית קטן בערבה, כולל קנאביס. קניתם?, באתר TheMarker‏, 25 באפריל 2019