עלי חסנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Ali Hasana.png

עלי חסנהערבית: علي حسنا) (31 באוקטובר 1892 - ?) היה משפטן ערבי שכיהן כשופט בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. ישב בדין בבית המשפט לפשעים חמורים, כאחד מהרכב ארבעת השופטים במשפט רצח ארלוזורוב. לאחר הקמת מדינת ישראל היה שר המשפטים בממשלת כל פלסטין ולאחר מכן שר המשפטים בממלכת ירדן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי חסנא נולד בירושלים בשנת 1892. בצעירותו שירת במשטרת המנדט. בשנת 1919 היה פקיד במחלקה שטיפלה בהעברת רכוש השלטון לידי ממשלת המנדט[1]. בשנת 1920 נתמנה לתובע בבית המשפט בשכם, ובשנת 1921 נתמנה למשרת שופט שלום בשכם. בשנת 1924 הועלה לדרגת שופט מחוזי והחל לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה[2]. במאי 1931 הוא הועבר לבית המשפט המחוזי בשכם[3].

בספטמבר 1933, בתקופת ראשית ההתיישבות בעמק חפר (שנקרא אז בשמו הערבי "ואדי חווארת"), דן השופט חסנה במשפטו של חבר קיבוץ עין החורש שהועמד לדין באשמת פציעת רועה צאן ערבי שרעה את צאנו בשדות הקיבוץ. השופט חסנה זיכה את הנאשם בפוסקו כי "לשומר הייתה זכות להשתמש ברובהו להגנת הרכוש שנמסר לשמירתו"[4].

ביוני 1934 היה בהרכב שהרשיע את אבו ג'ילדהוגזר עליו ועל שותפו עונש מוות[5]. באותה תקופה נכלל עלי חסנה בהרכב של ארבעת השופטים במשפט רצח ארלוזורוב שהתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים בירושלים. הכללתו של שופט ערבי בהרכב הייתה למורת רוחו של אב"א אחימאיר, מי שהיה חשוד בהסתה לרצח, ישב שנה במעצר, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמת רצח, אך הוא הועמד לדין כמקים הארגון "ברית הבריונים", ונדון לשנה וחצי של מאסר בפועל. בספרו "המשפט" כתב:

"עלי חסנה היה טיפוס של אפנדי, כולו נימוסין מלבר, אך שבע כפול שבע תאוות בו מלגו. היא ישב בריחוק מה מנשיא בית הדין ועובדה "גאוגרפית" זו הפגינה אף היא את רגש הלא-אכפתיות שפעים בלב השופט הערבי. משפט זה – עניינם של ה"אינגליז" וה"יאהוד", ומה לו כי יתערב...נקל היה לקבוע, כי גם אם תהא לו דעה משלו, לא יאבה להגיע לכלל התנגשות עם האנגלים ולא יצא לריב את ריבם של ה"יאהוד".[6]

בתום המשפט, שהתמשך כעשרה חודשים והסתיים ב-8 ביולי 1934. הורשע אברהם סטבסקי ברצח וצבי רוזנבלט זוכה. הרשעתו של סטבסקי הייתה ברוב דעות של השופטים קורי, פלאנקט וחסנה, כאשר השופט ולירו, בדעת מיעוט, סבר שיש לזכותו. על סטבסקי הוטל עונש מוות. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי שזיכה אותו על בסיס דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה), שלפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד.

באותה תקופה עבר חסנה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה עלי חסנה חבר המועצה המוסלמית העליונה והיו לו גם קשרים הדוקים עם האמיר עבדאללה.

לקראת סיום המנדט הבריטי נתמנה עלי חסנה החל מ-1 בדצמבר 1947 לנשיא בפועל של בית המשפט המחוזי בירושלים, תפקיד שהיה שמור עד אז לבריטים בלבד[7][8]. בפברואר 1948 עבר לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה[9]. היה זה תפקידו האחרון בארץ ישראל.

עם הקמת מדינת ישראל עבר עלי חסנא לעזה ונתמנה לשר המשפטים בממשלת כל פלסטין. לאחר זמן לא רב עבר לממלכת ירדן בה כיהן כשר המשפטים במספר ממשלות. בשנת 1952 הוא שימש גם כממלא מקום נשיא בית משפט העליון ומשנת 1956 שימש כשר המשפטים ושר הרווחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Hasna, All,' in: The Near and Middle East Who's Who, 1947, p. 118.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במשפט יורשי השולטן, הצופה, 11 בדצמבר 1945
  2. ^ ברור עניינו של השופט סטרוזמה, הארץ, 25 במרץ 1930
    פסק הדין במשפט רוצחי ג'מיל בחרי, דבר, 21 בינואר 1931
  3. ^ בבתי המשפט, דואר היום, 19 במאי 1931
  4. ^ משפטי ודי חוארת, דבר, 27 בספטמבר 1933
  5. ^ משפט אבו ג'ילדה, דואר היום, 26 ביוני 1934
  6. ^ אב"א אחימאיר, המשפט, הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968, עמ' 156.
  7. ^ ערבי סגן נשיא ביה"ד המחוזי בירושלים, הצופה, 9 בנובמבר 1947
  8. ^ שלומה של ירושלים, הבוקר, 15 בדצמבר 1947
  9. ^ הכלל והפרט, הארץ, 19 בפברואר 1948