ממשלת כל פלסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כל פלסטין
حكومة عموم فلسطين
All-Palestine
Flag of Hejaz 1917.svg
דגל
Gz-map he.png
יבשת אסיה
שפה נפוצה אנגלית, ערבית
עיר בירה עזה
משטר ממשלת בובות
הקמה
תאריך
מלחמת העצמאות
22 בספטמבר 1948
פירוק
תאריך

1959
ישות קודמת המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
ישות יורשת Flag of the United Arab Republic.svg משטר צבאי מצרי בעזה
שליטים בולטים נשיא: חאג' אמין אל-חוסייני

ראש ממשלה: אחמד חילמי עבד אל-באקי

דת אסלאם

ממשלת כל פלסטין (ערבית: حكومة عموم فلسطين, תעתיק: חֻכּוּמַת עֻמוּם פלסטין) הייתה ישות פוליטית אשר הוקמה על ידי הליגה הערבית ברצועת עזה בספטמבר 1948. ישות זו התקיימה במשך כעשור כניסיון מצד מדינות ערב בראשות מצרים להביא לפתרון הבעיה הפלסטינית, ובוטלה ב-1959.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הוכרזה ביוזמת הליגה הערבית בעיר עזה, שהייתה תחת שלטון מצרי, ב-22 בספטמבר 1948, כניסיון לתת מענה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות בישות פוליטית עצמאית שאינה תלויה בממלכת ירדן או כפופה לה וזאת בתגובה לתוכניתו של עבדאללה מלך ירדן לספח את שטחי הגדה המערבית לממלכתו ולהעניק אזרחות ירדנית לתושביה הפלסטינים, תוכנית שנתפסה כמנוגדת לשאיפה למדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית. עם הקמתה של ממשלת 'כל פלסטין' הוכרז ב-1 באוקטובר 1948 על ייסוד מדינה פלסטינית, ירושלים ("אל-קודס") בירתה. בפועל, לא היו לממשלה זו סמכות כלשהי או הישגים לאומיים כלשהם, והיא גם לא הייתה עצמאית אלא כפופה לחלוטין לשלטון המצרי.

עם הקמתה, בראש הממשלה עמד אחמד חילמי עבד אל-באקי, ושר החוץ היה ג'מאל אל-חוסייני. לנשיא מונה חאג' אמין אל-חוסייני. ממשלת כל פלסטין הורכבה ברובה מקרוביו ותומכיו של אל-חוסייני, וכללה נציגים של סיעות אחרות של המעמד השליט בחברה הפלסטינית.

בתגובה להקמת הממשלה בעזה, יזם עבדאללה הראשון, מלך ירדן ב-2 באוקטובר את קונגרס יריחו, כינוס של ערביי הגדה המערבית. הייתה זו עליית מדרגה במאבק המתמשך בין המלך עבדאללה לבין המופתי אמין אל-חוסייני על ייצוג הערבים הפלסטינים בשטחי ארץ ישראל המערבית. בקונגרס הוחלט על סיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן[1].

בניסיון לממש את חוקיותה והשפעתה, הנפיקה ממשלת כל-פלסטין דרכונים לפלסטינים תושבי רצועת עזה, שלא היו זכאים לאזרחות מצרית. ממשלת כל-פלסטין ודרכוניה הוכרו ב-6 מדינות הליגה הערבית: מצרים ועיראק (12 באוקטובר), סוריה ולבנון (13 באוקטובר), ערב הסעודית (14 באוקטובר) ותימן (16 באוקטובר). ירדן (בתמיכת ארצות הברית ובריטניה) ושאר מדינות העולם לא הכירו בממשלה הפלסטינית או במדינה שהיא הכריזה עליה.

ממשלת כל פלסטין פונתה לקהיר בסוף 1948 עקב התקדמות צה"ל במבצע חורב ומעולם לא הורשתה לשוב למרות שרצועת עזה נותרה תחת שליטה צבאית מצרית עד מלחמת ששת הימים מה שהפך אותה לממשלה גולה בעלת סמכויות מוגבלות. חרף עצמאותה להלכה של ממשלת כל פלסטין, המנהל האזרחי אשר פעל בשטח רצועת עזה היה נתון באופן מוחלט בידי הצבא המצרי. סירובה המתמשך של מצרים להעביר לשליטת הממשלה שטח לשליטה ריבונית, חרף תמיכתה והכרתה הרשמית בממשלה, הציג את הממשלה כממשלת בובות, הפועלת בתמיכה מצרית, והמסמלת את תקוות הפלסטינים להשגת חירות מדינית בשטח ארץ ישראל ותו לא. בכל שנות קיומה של ממשלת כל פלסטין, הניסיונות להשגת ריבונות ממשית בשטח רצועת עזה הובילו לתגובה חריפה מצד השלטונות המצריים, אשר חששו מערעור הסדר הציבורי ברצועה. באופן כללי, ככל שהמצרים ביקשו לפעול כדי להשקיט את אזור הגבול עם ישראל, כך עמדה הממשלה למול הגבלות דרקוניות יותר. בשנת 1952, עם מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, ניתנה סמכות מוחלטת לרפובליקה המצרית לנהוג בעזה כנאמן מטעם הליגה הערבית. כמו כן, מבצע סיני ב-1956 הביא לשליטה ישראלית של מספר חודשים ברצועת עזה, עובדה שערערה את מעט הכוח המעשי בשטח שעוד נשאר לממשלה הפלסטינית.

הרכב הממשלה[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת כל פלסטין, 1950 בערך

סוף קיומה של כל פלסטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 חדלה ממשלה זו להתקיים, על-פי החלטתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר שהחליט לפרקה, כמכשיר מצרי אשר אין בו עוד תועלת, ולצרפה לרפובליקה ערבית מאוחדת (איחוד של סוריה ומצרים). גם הדרכונים הפלסטיניים שהנפיקה איבדו את תוקפם במעט המדינות שהכירו בהם. את מקומה של הממשלה כגוף המייצג של ערביי פלסטין תפס בהדרגה "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף), אשר נוסד בשנת 1964.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Palestinian Contemporary Political Performance: A Bitter Harvest, Palestine-Israel Journal, Vol 15 No. 1&2, 2008
  2. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שני, עמ' 91. הוצאת כרטא, 1980