עמונית
| אזורים | עמון |
|---|---|
| דוברים | נכחדה |
| משפחה | עמונית |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
עמונית היא שפה כנענית נכחדת, ששימשה בממלכת עמון בעבר הירדן בתקופת הברזל. היא מוכרת ממספר קטן של כתובות ארוכות יחסית, מאוסטרקונים וממספר רב יותר של חותמות וטביעות חותם, בעיקר מאזור צפון-מערב ירדן של ימינו. העדויות העיקריות שניתן לשייך לעמונית מתוארכות בקירוב מן המאה ה-9 ועד המאות ה-6–5 לפנה"ס.[1][2][3] העמונית קרובה מאוד לעברית המקראית, למואבית ולפיניקית. בשל היקפו המוגבל של החומר, ובשל הרצף הדיאלקטי שאפיין את הלשונות הכנעניות בתקופת הברזל, לא תמיד אפשר לקבוע על סמך תכונה לשונית יחידה אם כתובת קצרה היא עמונית, עברית, ארמית או פיניקית. שיוך הממצאים לעמונית נשען אפוא על צירוף של לשון, צורת הכתב, מקום הממצא ושמות פרטיים.[4][5] [6]
האזור בו דיברו את השפה הוא ארץ בני עמון, בין נחל ארנון לנחל יבוק, ובמיוחד אזור רבת עמון, בירת העמונים.
מחקר וזיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיון בעמונית כקבוצה לשונית ואפיגרפית מובחנת התפתח בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-20, לאחר פרסומן של כתובות מעמאן, ובהן כתובת התיאטרון, כתובת מצודת רבת עמון וכתובת בקבוק תל סיראן, ולצדן אוסטרקונים מחשבון ומתל אל-מזאר. בעקבות ממצאים אלה סווגו מחדש גם כתובות וחותמות שיוחסו קודם לכן לעברית, לארמית או לפיניקית.[7]
המונוגרפיה של קנט פ' ג'קסון משנת 1983 הייתה המחקר המקיף הראשון שהוקדש לדקדוק העמונית. וולטר א' אופרכט כינס את הממצאים שיוחסו לעמון ב-"A Corpus of Ammonite Inscriptions"; המהדורה השנייה כוללת גם מאות פריטים קצרים, בעיקר חותמות וטביעות, ולא רק טקסטים רצופים. מכיוון שחלק ניכר מן החומר קצר וחסר הקשר ארכאולוגי בטוח, היקף הקורפוס אינו זהה למספר העדויות הלשוניות המובהקות.[8][7]
השרידים הארכאולוגיים העיקרים לשפה הם הכתובות העמוניות, ובמיוחד כתובת מצודת רבת עמון מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס,[9] בקבוק ארד עם כתובת מלכותית מסוף המאה ה-7 לפנה"ס,[10] אוסטרקונים שונים, מנהליים בעיקרם (כגון מחשבון, תל אל־מזאר וכלח),[11] וחותמים.[12]
סיווג ומאפיינים לשוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמונית משתייכת לענף השמי הצפון-מערבי ונהוג לכלול אותה בקבוצת השפות הכנעניות. אחד המאפיינים המגדירים את הקבוצה הכנענית הוא המעתק הכנעני, שבו *ā פרוטו-שמית התפתחה ל-ō. עם זאת, הכתב העיצורי והקורפוס המצומצם של העמונית אינם מאפשרים לשחזר בפירוט את מערכת התנועות שלה.[1]
מן החומר ששרד עולה דמיון רב לעברית המקראית, אך הוצעו כמה קווים מבחינים:
- נקבה יחידה: בכמה צורות נשמר העיצור תי"ו של הסיומת השמית הקדומה (*-at*), בעוד שבעברית המקראית הרגילה הוא נעלם בצורת הנפרד והוחלף בה"א. כך למשל בכתובת מצודת רבת עמון, שורה 5, מופיעה הצורה הצורה "אֶשְׁחַת" (במשמעות של שוּחָה / בור מים) בסיומת ת', לעומת "שׁוּחָה" בעברית. לעומת זאת, בעברית מקראית: העיצור ת' נחלש ונשר במצב נפרד, והפך לתנועה המסומנת באות ה' – שׁוּחָה. דוגמה נוספת היא במילה במה. בעמונית: נשמר העיצור ת' בסוף המילה בנפרד (בדומה לפיניקית ולמואבית: למשל במצבת מישע "הַבָּמַת זֹאת" לעומת "בָּמָה" בעברית). מנגד, באוסטרקונים מהעיר חשבון (שהייתה אז תחת שליטת בני עמון), מתועדת הצורה "עליה" בה"א, בדומה לעברית, דבר המלמד שהשימור אינו עקבי וייתכן שאינו מהווה כלל גורף בעמונית.[8]
- הדיפתונגים: הכתיב מעיד הן על שימור והן על כיווץ של דיפתונגים. בכתובת תל סיראן, למשל, הכתיב "יומת" משמר את רצף העיצורים של *yawm, ואילו צורות אחרות פורשו כמשקפות כיווץ דומה לזה שבעברית. בשל היעדר סימון תנועות, חלק מן הניתוחים משוערים.[8].
- זיקה לארמית: בכמה מילים וצורות ניכרת זיקה לארמית. הדוגמה המצוטטת ביותר היא השורש עב"ד במשמעות כללית של עשייה או עבודה בכתובת תל סיראן, במקום עש"ה הרווח בעברית המקראית. אין בכך כדי להפוך את העמונית לארמית; אפשר לפרש את התופעה כמגע לשוני או כתכונה אזורית.[13]
- שימור אפשרי של העיצור הפרוטו-שמי *ṯ (ת' רפה / th): בשפות הכנעניות התמזג העיצור הבין-שיני הקדום *ṯ (הנהגה כ-th במילה האנגלית think; או במילה שלוש בערבית: thalātha) לתוך האות שִׁי"ן (למשל: השורש הפרוטו-שמי *ṯ-l-ṯ הפך ל"שלש"). אולם החוקר גארי רנדסבורג שיער כי בעמונית נשמר עיצור קדום זה, אף שנכתב באות שי"ן בהיעדר אות ייעודית באלפבית. השערה זו מסבירה את חידת שמו של בעליס מלך בני עמון המוזכר בספר ירמיהו (פרק מ', פסוק יד). בפסוק זה מתואר מי עמד מאחורי רצח גדליהו בן אחיקם: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ...". במשך דורות, בלשנים וחוקרי מקרא שברו את הראש על השם "בַּעֲלִיס": מאחר שאין בעברית או בכנענית שום שורש, תואר או מילה הגיונית שמסתיימת בסמ"ך ויכולה להסביר שם כמו "בעליס". שם שמי טיפוסי המורכב מהרכיב התאופורי "בעל", אמור להכיל פועל (כמו "בעל-שמע", "בעל-חנן", "בעל-יעז"), ולא עם סיומת של האות סמ"ך (ס'). עד שבשנת 1984 התגלה חותם עמוני המזכיר את אותו מלך בשם "בַּעֲלִישַׁע" (בשי"ן). לפי רנדסבורג, השם נהגה בעמונית כ-Ba'al-yitha' (עם העיצור *ṯ), וכאשר הגיע לאוזניהם של סופרי יהודה – שבלשונם עיצור זה כבר נעלם – הם תעתקו אותו בסמ"ך ("בעליס"). עם זאת, בהיעדר טקסטים מנוקדים נוספים, קביעה זו נותרה בגדר השערה מחקרית בלבד, ולא תכונה המוכחת ישירות מטקסט מנוקד או מתעתיק חד-משמעי.[14]
הכתב והכתובות המרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כתובות עמוניות
הכתובות המיוחסות לעמון נכתבו בגרסאות מקומיות של האלפבית הצפון-מערב-שמי. מן המאה ה-8 לפנה"ס ואילך ניכרת בכתב העמוני זיקה חזקה לכתב הארמי, ובמחקר הפלאוגרפי הוגדרו מסורות מקומיות של כתב חותמות ושל כתב רהוט. התפתחותן אינה מתוארת עוד כמעבר פשוט מ"אלפבית פיניקי" ל"אלפבית ארמי", אלא כתהליך אזורי שבו צורות אותיות מקומיות התפתחו בהשפעת המסורת הארמית.[15][13]
כתובת מצודת רבת עמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – כתובת מצודת רבת עמון
כתובת מצודת רבת עמון התגלתה בשנת 1961 במצודת עמאן. היא חקוקה על אבן ונשתמרה באופן מקוטע, ומתוארכת בדרך כלל למאה ה-9 לפנה"ס. בשל החסר בתחילתם ובסופם של משפטים רבים, תוכנה שנוי במחלוקת. הוצעו לה פירושים ככתובת בנייה, כטקסט מלכותי או כטקסט דתי, אך אין בסיס להציג תרגום רציף אחד כמוסכם.[8][16]
כתובת תל סיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – כתובת בקבוק תל סיראן
כתובת תל סיראן חקוקה בשמונה שורות על בקבוק ברונזה קטן שנמצא בשנת 1972 בתל סיראן, בקמפוס של אוניברסיטת ירדן בעמאן. הכתב מתוארך בדרך כלל לסביבות 600 לפנה"ס. בשלושת הקווים הראשונים נזכרים עמינדב מלך בני עמון, אביו הצלאל (קריאת השם משתנה מעט בתעתיקים) וסב שנקרא אף הוא עמינדב, ושני האחרונים מתוארים אף הם כמלכי בני עמון.[17] המשך הכתובת הוליד תרגומים שונים. לפי הפירוש הרווח ככתובת הנצחה, היא מונה עבודות או נכסים ובהם כרם וגן, ומסתיימת בברכת שמחה ואריכות ימים. חוקרים אחרים הציעו לקרוא את הקטע כשיר. מחקרו של מתייה רישל דוחה את הקריאה השירית ומעדיף פירוש של כתובת הנצחה, אך מדגיש שאין הסכמה מלאה על כמה מן המילים. משום כך אין להציג תרגום מפורט של כל שורה כעובדה מוסכמת.[13]
אוסטרקונים, חותמות וטביעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסטרקונים שנמצאו בחשבון ובתל אל-מזאר כוללים רשימות, שמות וטקסטים מנהליים קצרים. בדיקה מחודשת של האוסטרקונים הראתה שחלק מן הקריאות ומן הסיווגים שהוצעו בעבר דורשים תיקון, ושלא כל חרס כתוב שנמצא בשטח המזוהה עם עמון הוא בהכרח טקסט עמוני.[5] חלק גדול מן הקורפוס המיוחס לעמון מורכב מחותמות וטביעות חותם. הן חשובות לחקר השמות הפרטיים, המנהל והמעמדות בממלכה. בשמות עמוניים מופיעים יסודות תאופוריים הקשורים לאל ולמלכום, אך שם פרטי יחיד אינו תמיד מאפשר לקבוע בוודאות את לשון בעל החותם.[7]
עמונית ושפות שכנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמון שכנה לאזורים שבהם דוברו עברית ומואבית, ומצפון וממזרח לה התקיימו ניבים ארמיים וערביים צפוניים קדומים. לפיכך מאפיינים לשוניים אינם חופפים תמיד לגבולות המדיניים. המחקר ההשוואתי מתאר את העמונית כחלק מרצף של ניבים כנעניים, שביניהם עברו איזוגלוסות שונות, ולא כמערכת מבודדת בעלת גבולות חדים.[4]
בתקופה הפרסית נעשתה הארמית ללינגואה פרנקה – לשון המנהל והתקשורת הבין-אזורית, והעדויות לעמונית כלשון כתובה מקומית פוחתות. אין תאריך מדויק שבו חדלה העמונית לשמש בדיבור, והקביעה כי נכחדה במאה מסוימת היא הסקה מן היעלמות הכתובות ולא תיעוד ישיר של החלפת שפה.
העמונית והמקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המקרא הייתה העמונית שפה חיה. בתנ"ך לא השתמר טקסט שלם המזוהה כעמוני, אך נזכרים בו אנשים עמונים ושמותיהם משמשים להשוואה עם החומר האפיגרפי. בין השמות: נחש העמוני, חנון בן נחש, שבי בן נחש, צלק העמוני ובעליס מלך בני עמון. בספר נחמיה נאמר כי בני משפחות מעורבות "חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה י"ג, כד). ההקשר מזכיר נשים אשדודיות, עמוניות ומואביות, אך הפסוק אינו מכנה לשון כלשהי "עמונית" ואינו מוסר עליה מאפיינים; לכן הוא יכול להעיד על רב-לשוניות כללית בלבד, ולא לשמש מקור ישיר לדקדוק העמונית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל אחיטוב, "הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ-ישראל ומממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון", מהדורה שנייה, מוסד ביאליק, 2012, פרק כתובות עמון.
- Gary A. Rendsburg, The Ammonite Phoneme /Ṯ/, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1988, עמ' 73–79 doi: 10.2307/1356953
- Matthieu Richelle, Revisiting the Ammonite Ostraca, Maarav 22, 2018, עמ' 45–77 doi: 10.1086/MAR201822106
- M. O'Connor, The Ammonite Onomasticon: Semantic Problems, Andrews University Seminary Studies (AUSS) 25, 1987, עמ' 51–64
- Kent P. Jackson, "The Ammonite Language of the Iron Age", Harvard Semitic Monographs 27, Scholars Press, 1983.
- Walter E. Aufrecht, "A Corpus of Ammonite Inscriptions", 2nd ed., Eisenbrauns, 2018.
- W. Randall Garr, "Dialect Geography of Syria-Palestine, 1000–586 B.C.E.", University of Pennsylvania Press, 1985.
- Walter E. Aufrecht, "Ammonite Texts and Language", in Burton MacDonald and Randall W. Younker (eds.), "Ancient Ammon", Brill, 1999, pp. 163–188.
- Matthieu Richelle, "Revisiting the Ammonite Ostraca", "Maarav", vol. 22, nos. 1–2 (2018), pp. 45–77.
- Matthieu Richelle, "Message on a Bottle: The Tell Siran Inscription Revisited", in Jean-Sébastien Rey and Martin Staszak (eds.), "Hokhmat Sopher: Hommage à Émile Puech", Peeters, 2021, pp. 253–269.
- Gary A. Rendsburg, "The Ammonite Phoneme /Ṯ/", "Bulletin of the American Schools of Oriental Research", no. 269 (1988), pp. 73–79.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפה עמונית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Dennis Pardee, "Canaanite Dialects", in Roger D. Woodard (ed.), "The Ancient Languages of Syria-Palestine and Arabia", Cambridge University Press, 2008, pp. 103–107, DOI:10.1017/CBO9780511486890.008
- ↑ Walter E. Aufrecht, "Ammonite Texts and Language", in Burton MacDonald and Randall W. Younker (eds.), "Ancient Ammon", Brill, 1999, pp. 163–188, DOI:10.1163/9789004667884_010
- ↑ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' ו'
- 1 2 W. Randall Garr, "Dialect Geography of Syria-Palestine, 1000–586 B.C.E.", University of Pennsylvania Press, 1985
- 1 2 Matthieu Richelle, "Revisiting the Ammonite Ostraca", "Maarav", vol. 22, nos. 1–2 (2018), pp. 45–77, DOI:10.1086/MAR201822106
- ↑ Kent P. Jackson, The Ammonite Language of the Iron Age, Brill, 1983, עמ' 108–109
- 1 2 3 Walter E. Aufrecht, "A Corpus of Ammonite Inscriptions", 2nd ed., Eisenbrauns, 2018. תיאור המהדורה השנייה באתר Penn State University Press: A Corpus of Ammonite Inscriptions
- 1 2 3 4 Kent P. Jackson, "The Ammonite Language of the Iron Age", Harvard Semitic Monographs 27, Scholars Press, 1983
- ↑ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 349–350
- ↑ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 354
- ↑ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 360–372
- ↑ Kent P. Jackson, The Ammonite Language of the Iron Age, Brill, 1983, p.69
- 1 2 3 Matthieu Richelle, "Message on a Bottle: The Tell Siran Inscription Revisited", in Jean-Sébastien Rey and Martin Staszak (eds.), "Hokhmat Sopher: Hommage à Émile Puech", Études bibliques, Nouvelle série 88, Peeters, 2021, pp. 253–269, טקסט מלא.
- ↑ Gary A. Rendsburg, "The Ammonite Phoneme /Ṯ/", "Bulletin of the American Schools of Oriental Research", no. 269 (1988), pp. 73–79, טקסט מלא.
- ↑ Larry G. Herr, "Aramaic and Ammonite Seal Scripts", in Jo Ann Hackett and Walter E. Aufrecht (eds.), "An Eye for Form: Epigraphic Essays in Honor of Frank Moore Cross, Eisenbrauns, 2014, pp. 179–190.
- ↑ שמואל אחיטוב, "הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ-ישראל ומממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון", מהדורה שנייה, מוסד ביאליק, 2012, פרק כתובות עמון.
- ↑ Matthieu Richelle, Message on a Bottle: The Tell Siran Inscription Revisited, Hokhmat Sopher: Hommage à Emile Puech, Études bibliques, Nouvelle Série 88, Leuven: Peeters, 2021, pp. 253–269
