עמק עכור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקילת עכן בעמק עכור, באיורו של גוסטב דורה.

עֵמֶק עָכוֹר הוא כינוי שניתן במקרא לעמק באזור יריחו, בו נסקל עכן בן כרמי.

לפי המתואר בספר יהושע, יהושע בן נון הורה על סקילת עכן בן כרמי ובני משפחתו, אשר מעלו בחרם העיר יריחו, וכינה את העמק בו בוצעה הסקילה בשם "עמק עכור", בשל התנהגותו העכורה של עכן:

"וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן ... עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[1].

העמק נזכר גם בתיאור גבולות נחלות שבט יהודה ושבט בנימין בספר יהושע: "וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל"[2].

מאוחר יותר, העמק נזכר בספרי הנביאים, כמשל לתקומת ישראל. כך, בספר ישעיהו: " וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי"[3], וכך, בספר הושע: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"[4]. יש לציין כי הפסוק האחרון שימש מקור לשמה של המושבה פתח תקווה, הואיל ובתחילה חשבו מייסדיה להקימה בסביבות יריחו.

במגילת הנחושת שנמצאה בקומראן, ומתוארכת לשלהי תקופת בית שני, הוזכרו אוצרות שנטמנו ב"חרובא שבעמק עכור" ו"בין שני הבינין שבעמק עכור". בשנת 2005 התגלה מטמון בזמן ביצוע עבודות עפר באחד מהכפרים במזרח ירושלים, שתואם בכמותו למתואר במגילה על אותו אוצר שבעמק עכור. 

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי העמק שוכן מצפון ליריחו[5]. עם זאת, הדעה המקובלת כיום היא שעמק עכור המקראי שכן דרומית ליריחו, ויש המציעים את בקעת הורקניה ("אלבקיעה"), השוכנת כחמישה ק"מ מערבית לקומראן[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]