ענבייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עִנְבייה (uvea; ולפי המונח האנטומי: גְּלִימַת גַּלְגַּל הָעַיִן הַמְּצֻנֶּרֶת, TA: tunica vasculosa bulbi), שנקראה בעבר גְּלִימַת הָעַיִן הָאֶמְצָעִית (tunica media oculi), היא הגלימה האמצעית מבין שלוש הגלימות המרכיבות את העין האנושית. כאשר שכבה זו מוצאת מעין אנושית בנתיחה שלאחר המוות היא כהה ודומה בגודלה לענב וייתכן שזהו המקור לשמה.

חלקי הענבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענבייה מורכבת משלושה חלקים אנטומיים מרכזיים:

  • הקשתית היא החלק הקדמי ביותר בענבייה היוצרת את אישון העין. האישון הוא למעשה חלל שגודלו נקבע על ידי תנועת קבוצת שרירים מרחיבי אישון (dilator muscles) וקבוצת שרירים סוגרי אישון (sphincter muscles) הנתונים להשפעה פאראסימפתטית וסימפתטית בהתאמה. גודל האישון חשוב לקביעת כמות האור הנכנסת לעין. נוסף על כך, שינוי גודל האישון משנה את גודל זווית הקשתית ואת פתח תעלות ניקוז הנוזל התוך-עיני. כאשר האישון רחב קטנה זווית הניקוז וגדל הלחץ התוך עיני, ואילו כשהאישון מצטמצם גדלה זווית הניקוז והלחץ בעין יורד. מסיבה זו שרירים אלה משמשים יעד לפעילות תרופות לטיפול בגלאוקומה, מחלה המאופיינת לעיתים קרובות על ידי לחץ תוך-עיני מוגבר.
  • הגוף הריסי הוא החלק האמצעי בענבייה. תפקידו לייצר את נוזל העין וכן הוא מתחבר לעדשה באמצעות השרירים הריסניים, וכך משמש לשינוי צורת העדשה לשינוי מוקד הראייה.
  • השכבה הדמית היא החלק האחורי בענבייה ותפקידה אספקת דם וחומרי מזון לעין ולרשתית.

תפקידי הענבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקרת כמות האור הנכנסת לעין – הענבייה משנה את כמות האור הנכנסת לעין הן על ידי שינוי צורך האישון - הגדלתו בחושך וצמצומו באור, וכן על ידי ספיגת קרני אור לא ממוקדות החודרות מבעד לאישון או דרך לובן העין על ידי הפיגמנט.
  • ייצור הנוזל הזגוגי האחראי על הזנת העין ושמירת הלחץ התוך-עיני.
  • מיקוד אור על ידי שינוי צורת העדשה באמצעות השרירים הריסניים.
  • השתתפות ביצירת מחסום דם-נוזל העין (aqueous blood barrier) ובכך שמירה על מזעור התגובה האימונולוגית בעין.

תפקידים אלו נמצאים בבקרת מערכת העצבים האוטונומית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]