עץ לבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח עץ לבוד בעובי 15 מ"מ

עץ לבוד (נקרא גם לביד, ובעגת תעשיית העץ והנגרים: דיקט או סנדוויץ') הוא לוח עץ תעשייתי המורכב משכבות עץ ניצבות זו לזו (לבדים). הלבדים בעובי של 1 מ"מ עד 4.7 מ"מ. בדרך כלל, הכריכה בעובי של 1.5 מ"מ ולבדי המילוי עבים יותר. מספר הלבדים הוא תמיד אי-זוגי - באופן זה מתקבל איזון כוחות פנימי מיטבי ונטיית החומר להתכופף היא מינימלית. העץ הלבוד הוא בעל יחס חוזק למשקל גבוה יחסית לחומרים מרוכבים אחרים, ואחיד יותר מעץ טבעי. העץ הלבוד משמש לבניית סירות ובתים ועד לסוף מלחמת העולם השנייה היה חומר פופולרי גם לבניית מטוסים. לצד זה הוא משמש לבניית רהיטים, ובייחוד ארונות ומטבחים.

טכנולוגיית ייצור העץ הלבוד מאפשרת יצירת לוחות עבודה מעץ בממדים אשר לא תמיד ניתן לנסרם מתוך העץ הגולמי. בעוד לוחות עץ גושני (בעגה: "עץ מלא") מנוסרים ישירות מגזע העץ ולפיכך מוגבלים ברוחבם לכל היותר לקוטר הגזע, לוחות עץ לבוד יכולים להיות רחבים הרבה יותר. נוסף על גודלו, לעץ לבוד יתרונות נוספים על עץ גושני. עץ גושני, מעצם היותו חומר היגרוסקופי (סופח ופולט לחות) נוטה להתעוות עם הזמן, בעוד שבתוך עץ לבוד , ששכבות העץ המרכיבות אותו מונחות שתי וערב, מתקיים איזון בין כוחות הפועלים לעיוותו במימד אחד לבין כוחות הפועלים לעוות אותו בניצב להם. התוצאה היא לוח שנוטה להתעקם ולהתעוות משמעותית פחות מעץ גושני.

תהליך הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריחת דבק על לוחות וניר וסידורם
ערמת ונירים מרוחים בדבק ומסודרים לפני כבישה קרה
מכבש חם לייצור עץ לבוד

בולי העץ נחתכים בניצב לאורכם, ליצירת בולים באורך המתאים לעיבוד (בדרך כלל 260 ס"מ). לאחר מכן מקולפים ומרוככים על ידי בישול בקיטור. בול העץ המבושל מוזן למחרטת למינציה. במחרטה, בול העץ מסובב כנגד סכין המקלפת פורניר (אנגלית: veneer, שכבת עץ דקה) רציף בעובי קבוע, בתהליך הדומה לחידוד עיפרון.

הפורניר הרציף נחתך בגיליוטינה ליחידות בגודל אחיד, וכך גם מוודאים שמקטעים פגומים יוסרו. לאחר מכן הפורניר מיובש ל-14% עד 2% רטיבות משקלית בהתאם לסוג הדבק והמיקום המיועד בלביד (כריכה או מילוי). פיסות הפורניר המיובשות מצורפות זו לזו ליצירת פיסות בעלות ממדים אחידים. פיסות הפורניר נמרחות בדבק (הפיסות הזוגיות משני הצדדים, או כל פיסה מצד אחד למעט הכריכה) ומונחות זו על גבי זו בכיוונים מאונכים זה לזה. הדבק יכול להיות עמיד במים (WBP) או עמיד ברטיבות (MR). הדבק העמיד במים הוא פולימר של פנול-פורמאלדהיד, ונקרא גם דבק אדום. הדבק העמיד בלחות הוא אוראה-פורמאלדהיד, ונקרא גם דבק לבן. לאחר ההרכבה של דפי הפורניר זה מעל זה עד ליצירת ערמה בגובה של כמטר, הערימה נכבשת במכבש קר על מנת להעביר את הדבק בין שכבות הפורניר, ולהדביק את הדפי הפורניר שיצרו לביד בודד זה לזה, כך שניתן יהיה להכניס אותם בקלות למגרה במכבש החם. הלוחות שנוצרים בכבישה הקרה, מוזנים למכבש חם, כל לוח במגרה נפרדת ונכבשים. ככל שטמפרטורת הכבישה גבוהה יותר, זמן הכבישה קצר יותר. טמפרטורת כבישה אופיינית לדבק לבן היא 115°, ולדבק אדום 140°. זמן כבישה אופייני הוא דקה לכל מילימטר עובי. התוצר של המכבש החם הוא כבר עץ לבוד. העץ הלבוד עובר מריחה של חומר לטיפול קוסמטי בפגמים קלים, מנוסר למידה (המידה הסטנדרטית היא 122 על 244 ס"מ), מלוטש, וממוין לפני שנארז ונשלח לרחבי העולם.

חוזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הוא חומר העשוי מטבעו סיבים בעלי כיוון אחיד. כאשר מגלפים את העץ הטבעי ומתקבל הווניר, לפיסה דקיקה זו חוזקי כפיפה, מתיחה וגזירה שונים בהתאם לציר הפעלת הכוח. עם כיוון הסיבים, ללוח יכולת התנגדות למאמצים אלו אולם בניצב לכיוון הסיבים הוא חלש הרבה יותר. הדבקתם של הוונירים בכיוונים מאונכים זה לזה לסירוגין מקנה ללוח העץ חוזק בשני הכיוונים גם יחד וכן מגדילה את עוביו ובכך מגדילה את מומנט ההתמד שלו כנגד כפיפה וגזירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עץ לבוד בוויקישיתוף