עצמים צפים בעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עצמים צפים בעין
Floaters.png
תחום אופתלמולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווג
 ‑ ICD-10 H43.9 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עצמים צפים בעיןאנגלית: Floaters, 'צַפוֹנִים') עלולים להיגרם מכמה הפרעות בשדה הראיה הנדמות כעצמים הצפים בתוך הגוף הזגוגי של העין (Vitreous Humour). העצמים הנצפים נבדלים זה מזה בגודלם, צורתם, מספרם, צבעם, תנועותם ואופן שבירת האור דרכם.[1] ניתן להבחין בגופיפים בזכות הצל שהם מטילים על הרשתית או בשל האור הנשבר דרכם. כיוון שמקור ההפרעה הוא עצמים בעין עצמה, אין מדובר באשליה אופטית אלא בתופעה אנטופטית (Entoptic phenomena) - אפקט חזותי שמקורו תוך עיני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגופיפים הצפים בעין נראים כעצמים התלויים בגוף הזגוגי של העין, ה-Vitreous Humour - חומר קרישי שקוף ומימי, המהווה את רוב העין וממלא את החלל שבין העדשה באזור הקדמי של העין לבין הרשתית בחלקה האחורי. תפקידו של הנוזל הוא הגנה על קולטני האור (רצפטורים) הנמצאים ברשתית ורגישים מפני מגע ישיר עם הסביבה. העצמים הצפים זזים באיטיות בתוך הנוזל בכיוון תנועת העיניים המהירות. ניסיון למקד את הראיה בעצמים הצפים איננו פשוט, כיוון שהעצמים עוקבים אחר תנועות העין, ומתמקמים בצידי המבט הישיר. למעשה, צורתם של הגופיפים מתקבלת מצילם של העצמים המוקרן על רשתית העין. בניגוד למשתמע משמם, העצמים אינם צפים בחופשיות, אלא נוטים לשקוע מטה. הגופיפים הצפים מתאפיינים במופעים שונים, החל מנקודות קטנות, וכלה בטבעת גדולה.

באופן טבעי, כחלק מתהליך הסתגלות עצבית, מסנן המוח עצמים קבועים המקובעים בעין, כדוגמת כלי דם. כך שניתן להבחין בגופיפים הצפים רק כיוון שהם אינם מקובעים וזזים בחופשיות בגוף הזגוגי.

ניתן להבחין בגופיפים הצפים בעין בעיקר בעת התבוננות במשטח בעל צבע אחיד אשר ממלא את כל שדה הראיה, כדוגמת שמיים כחולים ומוארים. הסיבה לכך כפולה ונובעת משילוב של הטיית הראש מעלה בעת התבוננות בשמים המובילה לשקיעת וריכוז הגופיפים בגומחה המרכזית ברשתית (Foba), וכן כיוון שאישון העין מצטמצם בעת ההתבוננות בשמים המוארים, ולפיכך גורם לעצמים הצפים להופיע מטושטשים פחות וביתר חדות.

הגופיפים הצפים אינם נדירים, ולרוב אינם גורמים להפרעות אצל בני האדם. למרות זאת, במקרים קיצוניים הגופיפים הצפים יכולים להוות הפרעה מכבידה על איכות הראייה, במיוחד במקרים בהם הגוף מופיע ככתם גדול הצף בשדה הראיה. הגופיפים הצפים מהווים אחת התלונות הנפוצות לרופאי עיניים, וסקר שנערך ב-2002 בקרב אופטומטריסטים בבריטניה העלה כי מדי חודש כל אופטומטריסט מטפל ב-14 פניות אודות גופיפים צפים בממוצע. הבעיה איננה נחלתם של בני הגיל המבוגר בלבד, ומופיעה גם בגילאים צעירים יותר, בעיקר אצל הסובלים מקוצר ראייה, וכן לאחר ניתוח להסרת קטרקט ולאחר טראומה. מקרים של גופיפים צפים בעיניהם של מבוגרים צעירים קשים יותר לטיפול.

הגורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הפרעה לגוף הזגוגי של העין מוגדרת כ"גופיפים צפים בעין", ולהלן יפורטו ההפרעות הנפוצות הגורמות לתופעה:

היפרדות הזגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוט הדמיה: גופיפים צפים הנגרמים כתוצאה מהיפרדות הזגוגית

החומר הצמיגי המרכיב את הגוף הזגוגי של העין מורכב מ-99% מים ו-1% יסודות מוצקים. אותם מרכיבים מוצקים מורכב מרשת סיבי קולגן וחומצה היאלורונית, אשר תומכים במולקולות המים ומעניקים לעין את צמיגותה. פירוק רשת הסיבים הזו גורמת לחומצה היאלורונית לשחרר את מולקולות המים הכלואות במבנה, וכתוצאה מכך גורמים למִיוּם המרקם הצמיגי. סיבי הקולגן נשברים לליפונים, סיבים קטנים המשתחררים וצפים בגוף הזגוגי של העין. הליפונים האלו הם הגופיפים הצפים הגורמים להפרעה. גופיפים הנגרמים מהיפרדות הזגוגית מעטים במספרם ונראים כקווים. תופעה זו איננה נדירה, ומתרחשת כחלק מתהליך ההתבגרות- אצל ילודים ותינוקות הגוף הזגוגי של העין צלול, אולם פגמים מתחילים להופיע כבר בגיל צעיר.

היפרדות הזגוגית האחורית והיפרדות הרישתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוט הדמיה: הבזקים הנגרמים כתוצאה מהיפרדות הזגוגית מהרשתית
סרטוט הדמיה: גופיפים צפים הנגרמים כתוצאה מדליפת דם לגוף הזגוגי בעין

עם הגיל, יכולת התמיכה הפנימית של הגוף הזגוגי נחלשת, וחיבורו של תוך הגוף למסגרת החיצונית מתערער וכתוצאה מכך מתרחק החלק האחורי של הגוף הזגוגי מקולטני הרשתית. כתוצאה מההיפרדות, הזגוגית המצטמקת מגרה פיזית את הקולטנים ברשתית, וגורמת לפוטופסיה- הבזקי אור בשדה הראייה של המטופל או תחושה שזבוב מפריע לשדה הראיה.[2] שחרורה הסופי של זגוגית העין מקצה עצב הראייה (Optic Nerve) גורמים להופעת גופיף גדול, שלרוב צורתו טבעת. כסיבוך אפשרי, חלקים מהרשתית עשויים להיתלש על ידי קרום הזגוגית המתכווץ בתהליך המכונה "היפרדות רישתית". במקרים מסוימים עלול לזלוג דם לתוך העין, במקרה שכזה המטופל יראה שטף נקודות זעירות. תהליך זה עלול לגרום לעיוורון.

גופיפים בבורסה הפרפמאקיולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוט הדמיה: גופיפים צפים בבורסה הפרפמאקיולארית

הצטברות חד תאים בבורסה הפרהמאקיולארית- שק נוזלים הממוקם מעל הרישתית. הגופיפים במקום זה נדמים למטופל כתולעת/רשת/תא. מעט מאוד ידוע על אזור זה של העין, וניתן להבחין בו רק לאחר היפרדות הגוף הזגוגי של העין מהרשתית בגילאים מבוגרים. בשל גודלם המיקרוסקופי של הגופיפים הצפים לא ניתן להבחין בהם על ידי הסתכלות מקצועית חיצונית לעין, וניתן לראותם רק בשל קרבתם לרשתית. ניתן להבחין בגופיפים עד העשור השלישי לחיים, אך במהלך העשור הרביעי ואילך התופעה נעשית נדירה. טכנית, הפרעות אלו אינם "גופיפים צפים" במובן שאין מדובר בגופים הצפים בגוף הזגוגי של העין.

נסיגת עורק ה-היאלויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוט הדמיה: גופיפים צפים הנגרמים משאריות עורק ההיאלויד

עורק ההיאלוייד (Hyaloid artery) עובר דרך גוף העין בשלב ההתפתחות העוברית, ובשליש האחרון של ההריון העורק נסוג ומתפורר. לעיתים נותרים חלקיקים מהעורק הנותרים צפים בגוף הזגוגי של העין.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רופא עיניים או אופטימטריסט יכולים להבחין בגופיפים הצפים בעין באמצעות שימוש באופתלמוסקופ (ראי עין, ophthalmoscope) או נורת סדק (slit lamp). על כל פנים, לא ניתן להבחין בגופיפים הצפים בבורסה הפרהמאקיולארית וצפים קרוב לרשתית. אם אדם רוצה לצפות באופן עצמאי בגופיפים הצפים בעינו עליו לצמצם את האישון- למשל באמצעות הגדלת אור הרקע או שימוש בחריר ממוקד- כמו כן רצוי להטות את הראש קלות, כך שהגופיפים יתנקזו אל עבר ציר מרכז העין. על ידי כך הגופיפים מופיעים בצורה ברורה יותר.

דרכי טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור כך שחלק מרכזי מהגופיפים הצפים בעין נובע מתהליך טבעי של הזדקנות הגוף הזגוגי של העין, אין טיפול תרופתי או טיפול מונע המצמצמים את הופעת הגופיפים. אולם במקרים קשים בהם יש הפרעה חריגה באיכות הראיה או הופעת גופיפים רבים מהמקובל, ייתכן צורך בהליך כירורגי.

ניתוח ויטרקטומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח ויטרקטומי הוא ניתוח לכריתת הגוף הזגוגי של העין או מקצתו. בניתוח מוחדרים כלי הניתוח לעינו של המטופל, ונעשה שימוש בקרני לייזר להצמדת הרשתית לדופן העין. לאחר החזרת הרשתית למקומה התקין, ממלאים את חלל העין בגז. בשבועות שלאחר הניתוח נוזלי העין יחליפו בהדרגה את בועת הגז, והגז יתנדף מהעין.

טיפול ויטראוליזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ויטראוליזיס הוא טיפול יעיל העושה שימוש בקרני לייזר בעצמה נמוכה יחסית. במסגרת הטיפול מכוונת קרן הלייזר אל הגופיף הצף בעין, ובפעימות קצרות מחממת אותו עד להתאדותו והפיכתו לגז. הגז מפעפע ויוצא, באופן טבעי, דרך רקמות העין. בצורה זו ניתן להעלים או לצמצם את גודלם של הגופיפים הצפים. ישנה מחלוקת מקצועית אודות אפקטיביות הטיפול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Spots before your eyes. (eye-floaters). Science digest, [0036-8296] yr: 1982; vol: 90; pg: 104

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עצמים צפים בעין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Facts About Floaters. National Institutes of Health
  2. ^ de Smet. Gad Elkareem. Zwinderman. "The Vitreous, the Retinal Interface in Ocular Health and Disease". Ophthalmologica. 2013; 230(4): 165-78