קטרקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה העין

קָ‏טָ‏רָ‏קְטעברית: ירוֹד, תבלול או חרדלית) היא מחלה של העין המתבטאת בעכירות של עדשת העין.

המחלה היא אחת הסיבות העיקריות לירידה בראייה בעולם המערבי ולגורם העיוורון העיקרי במדינות מתפתחות.

קליניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראייה רגילה
ראיית אדם עם קטרקט

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1. ירידה בראייה - ראייה מטושטשת.
  • 2. כפל ראייה (דיפלופיה).
  • 3. סנוור וכתמי צבע (Glare and Halos).
  • 4. שינוי ברפרקציה - שינוי מיופי (קוצר ראייה) או היפראופי (רוחק ראייה).

לא נראה עין אדומה, דמע מוגבר או תלונות על כאבים המאפיינות מחלות עייניות אחרות הפוגעות בראייה.

‎סוגי קטרקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרעיני (Nuclear Sclerosis) - הקטרקט הסנילי, הסוג השכיח ביותר. עכירות פיזיולוגית של העדשה המתגברת ככל שהגיל מתקדם.
  • קורטיקלי (Cortical) - מופיע ככל שהגיל מתקדם. הפגיעה היא באזורים קורטיקלים (היקפיים) של העדשה. הפרעת הראייה בולטת בעיקר בשעות הלילה כתוצאה מהרחבת האישונים בזמן חושך.
  • סאב-קפסולרי אחורי (Posterior SubCapsular) - נובעת כתוצאה מנדידת תאים לקפסולה (מעטפת) האחורית. הסוג שהכי מפריע לראייה, החולה יתלונן על סנוור רב בעיקר בשעות היום.
  • בשל (Mature) - העדשה מלבינה ולפעמים נראית מקומטת, בהמשך יכולה לעבור התנזלות (Hyper Maturation) ולגרום לדלקות עיניים. מחייב ניתוח דחוף להחלפת העדשה.
  • מולד - קטרקט המופיע כבר בלידה, ייתכן וקשור גם לחשיפה למזהמים תוך רחמיים. מהווה מצב חירום ויש לנתח תוך שבוע מהלידה או תוך חודש מהלידה אם המחלה מופיעה בשתי העיניים, כדי למנוע התפתחות עין עצלה ופזילה.

סיבות וגורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בקטרקט הוא באמצעות ניתוח פשוט יחסית, בהרדמה מקומית או כללית, שבו מוחלפת העדשה בתותב עדשה המותאם לעין החולה, העדשה המושתלת קבועה ואיננה גמישה אופטית. העדשה מושתלת בלשכה האחורית של העין.

רעיון החלפת הקטרקט בעדשה מלאכותית פותח על ידי האופטלמולוג הבריטי סר הארולד לויד רידלי.

בשיטה הנפוצה בימינו המנתח חותך חיתוך זעיר בקרנית העין, ובאמצעות טכנולוגיית אולטרא סאונד (השיטה נקראת פקואמולסיפיקציה) מבצע ריסוק ושאיבה של העדשה העכורה. לאחר מכן הוא מחדיר את העדשה המלאכותית, בעזרת מזרק מיוחד. העדשה מוכנסת כשהיא מקופלת, והיא נפתחת בתוך העין והמנתח מקבע אותה במקומה. את הניתוח מבצע המנתח באמצעות מיקרוסקופ, כדי להבטיח דיוק מרבי. הרדמת העין נעשית בהזלפת טיפות עליה. בתום הניתוח נסגרים החתכים מעצמם, בלי צורך בתפרים. משך הניתוח הוא בין 10 ל-30 דקות.

לעתים נדירות ינקוט המנתח את השיטה הידנית, שבה יבצע חתך גדול יותר, ובאמצעותו יוציא את העדשה העכורה בשלמותה ויכניס תחתיה את העדשה המלאכותית. בתום הניתוח יסגור את החתך באמצעות תפרים.

החלפת העדשה מאפשרת לבצע התאמה מלאה לעיניו של המטופל, ולצמצם את השימוש שעשה עד כה במשקפיים. המטופל יידרש לבחור אם יעדיף להשתמש במשקפיים לקריאה או למרחק. ההתאמה הסופית של המשקפיים תיעשה לאחר כ-6-8 שבועות אחרי הניתוח.

בסיום הניתוח קם המטופל מהמיטה ומשתחרר לביתו. העין תהיה מכוסה בתחבושת למשך כמה שעות, ובהדרגה תחזור לאיתנה והראייה בה תשתפר. במשך כמה שבועות יצטרך להזליף טיפות עיניים, שנועדו למנוע זיהום ולשפר את קליטת העדשה בעין המנותחת.

בדרך כלל יש צורך לבצע את הניתוח בשתי העיניים, אך אין מנתחים את שתי העיניים יחדיו, אלא בהפרש של כמה שבועות זו מזו.

השיפור בראייה דרמטי, והוא בולט במיוחד כאשר העין השנייה טרם נותחה. בעוד העין המנותחת רואה את העולם בצבעים בהירים וחיים, הראייה בעין השנייה, שבה עדיין קיים הקטרקט, היא כאילו מבעד למשקפי שמש. השינוי הזה אחרי הניתוח גורם לתחושת סנוור בשבועות הראשונים, בעיקר באור יום ובשמש מלאה. לכן מומלץ להצטייד במשקפי שמש.

סיבוכי ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניתוח בטוח ושיעור הסיבוכים הוא נמוך אך עדיין ייתכנו סיבוכים כגון:

  • פגיעה ופתיחת המעטפת האחורית של העדשה - המעטפת האחורית לא מוסרת במהלך הניתוח (אלא המעטפת הקדמית וגוף העדשה).
  • איבוד הזגוגית.
  • איבוד חלקי עדשה או פגיעה בשלמות האישון.
  • דימום כורדיאלי ("דימום אקסופלסיבי").

סיבוכים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרחשים לאחר גמר הניתוח ויכולים להופיע גם תקופה ארוכה אחרי הניתוח, לרוב הסיבוכים נדירים

  • קטרקט משני - מצב בו החלק האחורי של נרתיק העדשה מפתח עכירות. תופעה זו ניתנת לתיקון מהיר ופשוט באמצעות לייזר.
  • אסטיגמטיזם גבוה - מצב בו קיימים שני מרשמים שונים בעין אחת.

אסטיגמטיזם קל או בינוני (אפילו עד 2 דיופטר) ייתכן כמצב טבעי או כחלק מהמרשם, אולם משיכה של תפר בקרנית (בחלק מניתוחי הקטרקט) עקב הידוק יתר עלולה לגרום לאסטיגמטיזם גבוה 3-4-5 צלינדר, הדורש שחרור התפר.

  • אובאיטיס - דלקת של העין.
  • אנדופטלמיטיס - הסיבוך החמור ביותר, דלקת של חלל העין, מצב חירום המחייב טיפול מיידי.
  • ירידה בראייה.
  • היפרדות רשתית ניתוח להחלפת קטרקט מהווה גורם סיכון להתפתחות היפרדות רשתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.