ערך השרידים
ערך השרידים (בגרמנית: Ruinenwert) היא תאוריה אדריכלית שהעלה האדריכל הנאצי אלברט שפר. התאוריה מהווה הרחבה להשקפתו של האדריכל הגרמני בן המאה ה-19 גוטפריד סמפר בדבר העדפה של בנייה בחומרים טבעיים כגון סלע, על השימוש בחומרים מודרניים כברזל.
הבסיס התאורטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתבסס על תפישתו של היטלר לגבי האדריכלות הנאצית, אימץ שפר את הרעיון בדבר בנייה בחומרים טבעיים שיוכל לשמש כגשר תרבותי לדורות הבאים. הימנעות משימוש בחומרים מודרניים "חסרי ייחוד" כבטון ופלדה בבניית מבני המפלגה ומונומנטים אדריכליים אחרים, יאפשר את יצירת אותו קשר בין העבר לעתיד.
הרעיון העומד מאחורי התאוריה טוען, כי מבנים אשר יבנו בהווה, ואשר יתמוטטו ויהרסו בעתיד הרחוק, יותירו אחריהם הריסות "אסתטיות" כדוגמת הריסות רומא העתיקה. לטענתו של שפר הבנייה שתתבסס על תאוריית ערך השרידים תיצור מבנים הדורשים תחזוקה שוטפת מינימלית ולכן יהיו גם שימושיים ומרשימים יותר וישמשו בתפקידם לאורך דורות רבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרעיון הראשוני עלה במוחו של שפר בתקופת הכנותיו ותכנוניו לאולימפיאדת ברלין שנערכה ב-1936. הביטוי הפומבי הראשון לרעיון ניתן על ידו ב"תוכנית ארבע השנים" בשנת 1937. במאמרו "אבן ולא ברזל" נתן כדוגמה את מבנה הפרתנון באתונה העומד על מכונו במצב שימור מצוין מן התקופה של יוון העתיקה ועד היום. שפר טען כי בנייה מודרנית מחזיקה מעמד כ-50 שנה לכל היותר, לעומת הבנייה בחומרים טבעיים בתרבויות העתיקות כמצרים ורומא המשתמרת עד ימינו.
היטלר אימץ בחום רב את רעיונותיו של שפר וראה בהם אמצעי וסמל להוכחת גדולתו של הרייך השלישי, בדיוק כפי שהשרידים ברומא וביוון מסמלים את גדולתן של התרבויות ההן.
שפר הציע וקיבל את אישורו של היטלר לקביעת "חוק ערך השרידים" למרות הסתייגויות מקורביו האחרים.
מרבית המבנים המתוכננים לא ניבנו מעולם, ובאחרים נעשה, למרות החוק, שימוש בבטון במקום בחומרים טבעיים.