עשה לך רב

עֲשֵׂה לְךָ רַב היא עצה והנחית חכמים שנכתבה על פי חז"ל, והיא מופיעה פעמיים במסכת אבות.

ביאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדורות חכמי חז"ל כתבו ביאורים שונים סביב הוראה זו, כאשר עיקרן הוא - שעל כל אדם יהודי לקבוע עבור עצמו דמות רב: אדם כלשהו, שהוא גדול ממנו בתורה ובהלכה (בהתאם למנהגי העדה אליה הוא משתייך, עד כמה שניתן). רב, שיוכל האדם להתחבר אליו ויהיה מסוגל להבין את דבריו וכוונותיו גם ברובד האישי, כך שיוכל להרגיש בנוח לשתף ענייניו האישיים והרב יוכל לעזור לו להתמצא בענייני העולם, ולהשתלם בתורה מצוות ובמעשים טובים; ומן הרב יוכל לטקס עצות טובות והכוונות בכדי להכריע החלטות, לפתור בעיות, ולהתנהל בהתאם לרוח היהדות על תקניה.

מקורות ופירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור להוראה זה מובא לראשונה במסכת אבות ושם הדבר נאמר בשם רבי יהושע בן פרחיה: ”עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.” (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו').

כאמור, הסברים שונים נכתבו במהלך הדורות בהסבר וטעם הוראה זו:

הרמב"ם כתב בפירושו למשנה, שהסיבה היא ”שהלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר. אף אם היה (האדם שנקבע להיות רב) כמוהו בחכמה, או למטה ממנו”. המאירי מפרש באותו הסגנון: ”אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו”.הכוונה היא שגם אדם חכם כל כך, שאינו יכול למצוא מישהו חכם יותר ממנו או אפילו שווה לו - עדיף שימצא אפילו מישהו קצת פחות חכם, אבל שיהיה אובייקטיבי לגבי עניינים אישיים.

רובד נוסף מביא רבי עובדיה מברטנורא, שכותב בפירושו למשנה: ”...ואני שמעתי: עשה לך רב - שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר”.

באבות דרבי נתן מובא הסבר זה ביתר פירוט: ”עשה לך רב כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא, משנה, מדרש, הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במדרש - סוף שיאמר לו בהלכות; טעם שהניח לו בהלכות - סוף שיאמר לו באגדה; נמצא האדם ההוא יושב לו במקומו ומלא וברכה. היה רבי מאיר אומר: 'הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהייתה לו שדה אחד, וזרע מקצתה חִטים, ומקצתה שעורים, מקצתה זיתים ובמקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שהוא לומד משניים או שלשה, דומה למי שיש לו שדות הרבה: אחד זרע חטין, אחד זרע שעורים, ואחד נטע זיתים, ואחד אילנות - ונמצא האדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה”. כאן הכוונה שאין אחד שיודע הכל ומומלץ לאדם לשאול אדם הבקיא ומוסמך באותו העניין המדובר ולא לשים מבטחו באדם אחד, גדול ככל שיהיה^{[דרושה הבהרה]}.

עצה זו מובאת פעם שנייה במסכת אבות, בהמשך אותו הפרק: ”רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות” (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ט"ז).

על אמרה זו נוטים הפרשנים^[^{דרוש מקור]} להסביר שרצוי שיהיה לאדם רב שיהיה כתובת לפנות אליה במקרה של ספק בהלכה. הם מסיקים זאת, כנראה, מהמשך דבריו 'והסתלק מן הספק', שהכוונה היא להימנעות מספק בהלכה (גם המשך המשנה: "אל תרבה לעשר אומדות" היא עצה דומה: למדוד את התרומה בצורה מדויקת, כדי להימנע מההתלבטות האם התרומה הייתה במידה הראויה או לא).

פרשנות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, הורה לכל חסידיו, אנשים, נשים, ואפילו ילדים, שימנו לעצמם רב עמו יתייעצו^[1], כיון ש"אדם קרוב אצל עצמו", ו"האהבה מקלקלת את השורה", וכדי לבחור את ההחלטות הנכונות בצורה אובייקטיבית - עליו להתייעץ עם אדם נוסף. הוא אף הוסיף מימד נוסף לכך: בנוסף לתפקידו כ"יועץ", הרב משמש גם כ"שוטר", כלומר, על האדם לעמוד מזמן לזמן אצל הרב ל"מבחן" בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה'. באופן זה, טען, ירגיש מחויב יותר להיטיב את דרכיו. מכך שההוראה "עשה לך רב" מופיעה פעמיים בפרקי אבות בהקשרים שונים, פעם אחת נכתב עשה לך רב והסתלק מן הספק, ובפעם אחרת עשה לך רב וקנה לך חבר, הרבי למד שישנם שני סוגי רבנים שאדם צריך למנות לעצמו, רב אחד שתפקידו לפסוק ולהסיר את הספק, ורב אחר שתפקידו להיות חבר וידיד.

הרב שי פירון כתב בנושא כך: ”ממשנתנו אנו יכולים ללמוד הנהגה עקרונית: אנו צריכים שתהיה לנו דמות שאליה אנחנו רגילים לפנות, דמות שאנחנו מזדהים עמה ומרגישים שייכים לעולמה. עלינו לעשות לנו רב שיוכל לייעץ לנו בנושאים אישיים, ידע לשמוע ללבנו, יבין לרגשותינו ויעזור לנו בזמנים הקשים”^[^{דרוש מקור]}.

עשה לך רב היה גם שמה של תוכנית רדיו ששודרה בקול ישראל בשנות השמונים. בתוכנית שושדרה בשידור חי הופנו לרב חיים דוד הלוי שאלות הלכתיות מן הקהל באולם ומן המאזינים בבית.