פאנינו
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
כריך  |
| מוצא |
איטליה |
| מרכיבים עיקריים |
לחם |
  | |
פאנינו (באיטלקית: Panino, כלומר "לחם קטן", "לחמנייה") או פאניני (כריך) הוא כריך העשוי מלחם איטלקי (כגון צ'באטה ומיצ'טה), בדרך כלל מוגש חם לאחר צלייה או קלייה.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריך פאניני הוא במקור כריך איטלקי, אבל היום הוא התפשט לכמה מדינות. באיטליה מכינים כריך פאנינו בדרך כלל מלחמנייה או כיכר קטנה (מקבילותיהם האיטלקיות הן צ'באטה או רוזטה). הלחם נחתך לשניים, ואז מניחים סלמי, שינקן, גבינה ומורטדלה או בשרים קרים אחרים. לאחר הוצאתו מרשת הגריל, הוא מוגש בדרך כלל חם. כריך הפאנינו הקלוי, שהאיטלקים קוראים לו בשפה הרווחת קלי, מורכב משתי פרוסות לחם מחוממות בתנור כריכים, בדרך כלל ממולאות בשינקן (פרושוטו) וכמה חתיכות גבינה. במרכז איטליה ישנה גרסה פופולרית לכריך הפאנינו, בה מונחת פרוסת חזיר צלוי (פורצ'טה). הוא מוגש בפני עצמו, ללא רטבים או תוספות.
טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה האיטלקית פאנינו (panino) פירושה מאפה/לחם קטן/לחמנייה. הרבים הוא פאניני. מחוץ לאיטליה משתמשים במילה panini ביחיד (בדומה למילה סלמי, המציינת גם הוא שם עצם ברבים באיטלקית).
באופן כללי, משמעות המילה פאנינו היא כריך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנם ניתן לאתר את הופעת הפאניני בארצות הברית כבר בשנת 1956 ושמו נכתב כבר אפילו בספרי בישול של המאה ה-16, כריכים הפכו פופולריים רק בשנות ה-70 ובשנות ה-80 בסנדוויץ'-ברים הנושאים את הכינוי paninoteche. בעיקר, מסעדות אמריקאיות אופנתיות בניו יורק החלו לכלול את כריך הפניני בהיצע התפריט שלהן, שהפופולריות שלו התפשטה מאוחר יותר לערים אמריקאיות אחרות וכל מסעדה הכינה וריאציות פאניני שונות.
בשנות ה-80, השם paninaro (שהיא מילת סלנג ליצרני ומוכרי פאניני) הורחב גם כשם שניתן לסגנון הצעיר שהיה אופייני לבני נוער שנפגשו במסעדות אל פאנינו של מילאנו.
