פגישות עם פיטר ברוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פגישות עם פיטר ברוק
פיטרברוק.jpg
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת אוריאל זוהר
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספר לימוד
הוצאה
הוצאה זוהר
שנת הוצאה 1990
מספר עמודים 176
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001123701
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פגישות עם פיטר ברוק הוא ספר לימודי בתחום התיאטרון, מאת אוריאל זוהר, בהוצאת "זוהר" תל אביב (1990). בספר 176 עמודים ובו כמה תמונות נדירות מהצגותיו של פיטר ברוק, בתיאטרונו בוף דה-נור בפריז.

מתוך עטיפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר מעניק לפיטר ברוק את ספרו זה, בתיאטרון בוף דה נור, פריז 1991

הספר מתאר את ברוק כבמאי תיאטרון מחדש, בתחום העריכה והבימוי של מחזות שקספיר, צ'כוב ואחרים, וכן כבמאי אופרה, במאי קולנוע ופילוסוף. סרטיו והצגותיו הכינו אותו לערוך, לכתוב את המחזה ולביים את ההצגה "הרצאת הציפורים", הנחשבת לאחד מהישגיו הגדולים. בארכיון תיאטרונו בפריז ניתן למצוא מעט קטעי וידאו ותמונות מן ההצגה[1]. ספר זה הוא מסע אל עולמו הפנימי, המחשבתי והאמנותי. הספר כולל מאמרי מחקר, פגישות עם ברוק ועדויות של אמנים שעבדו במחיצתו במשך שנים.

תוכן הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק א', "מדברים על", מתוארת פגישה של המחבר עם הגברת מישלין רוזאן, שניהלה את תיאטרונו של ברוק מראשית ימיו. רוזאן הייתה סוכנת חשובה, בארצות הברית ולונדון, לפני כן, ונלכדה בקסמו של ברוק. היא החליטה להצטרף אליו ולמשימותיו חברה בחפץ לב. היא המנוע הגדול של ברוק, והידיים הטכניות והמקצועיות של הקמת התיאטרון והפעלתו היומיומית, אשר איפשרה לברוק להיות פנוי למען עבודתו האמנותית.

בפרק ב', "על צ'כוב", מתאר המחבר את תפיסתו של ברוק לגבי מחזאים כמו צ'כוב ושקספיר. מדוע הוא מעריך את כתיבתם ואת מחזותיהם, ובעיקר מדוע העלה מחזות אלה לעתים קרובות.

בפרק ג', "האלתור", מגדיר המחבר את שיטות עבודתו של ברוק באמצעות האלתור. הוא רואה בזה כלי מרכזי להעברת היכולות של השחקן, ומרכיב חשוב לביטוי רגשי ואמנותי, שמאפשר זרימת חיים חופשית.

בפרק ד', "כרמן", יש חשיבה ניתוחית באשר למחזה האופרה כרמן והסיבות לבימוי בסדרה בת שלוש ורסיות שונות, וסרט המבוסס על ההצגות.

פרק ה', "הטראגדיה של כרמן", בוחן מהם החידושים שמכניס ברוק לנפשם של הזמרים שבאים לעבוד עמו באופרה כרמן מאת ביזה. מהי דרך עבודתו השונה מאופרות אחרות המועלות בעולם.

בפרק ו', "פגישה עם שחקניו", מתקיים ראיון עם שניים משחקניו הפחות בולטים, של ברוק: אלאן מאראטרה וז'אן-פול דניזון. הם מתארים את דרך הגעתם, פגישתם המרגשת עם ברוק וקבלתם לתיאטרון. הם מתארים את דרך עבודתו מנקודת מבט של שחקן, ומהם המרכיבים החייוביים לעבודתם זו. הם נמצאים באותה עת בחזרות על הצגת המאהבארטה, ומתעתדים לשחק אלים או בני אלים, ומהו הקושי הטמון בעבודה מסוג זה. (אלאן מאראטרה שיחק בהצגה אך איננו מופיע בסרט).

פרק ז', "לעבוד עמו", הוא פגישה עם זהבה גל, זמרת אופרה מצליחה שהתקבלה לעבודה אצל ברוק באמצעות שיחת טלפון שניהל איתה, להפתעתה הרבה. זהבה משחקת את התפקיד הראשי, כרמן. היא מתארת את המפגש עם ברוק, את דרך עבודתו, את דרך דיבורו ויחסים שהוא יוצר עם שחקניו. היא מאשרת שלמדה רבות לא רק על תיאטרון אלא גם על עבודתה כאמנית הבמה, הודות למפגש זה.

בפרק ח', "תאוות האיכות", עולות מסקנות על איכות עבודתו של ברוק. הפרק מתאר אותו כמי שמשתמש בתיאטרון כאמצעי ליצירת חברה או קהילה של אנשים, המסוגלים לחקור את עצמם ואת קהילתם, ועל הערך שהתיאטרון מביא לחייהם. ברוק עוסק גם בתיאטרון החי של ג'וליאן בק וג'ודית מאלינה. תיאטרונם מוצג כדוגמה לאנשים שחווים את סיפור חייהם האמיתי על הבמה, ושלא כמו אחרים, שמנסים לפתור בעיות מאחורי הקלעים, הם פותרים או מנסים לפתור את כל בעיותיהם על הבמה. רגע מעניין בדיון מתרחש כאשר יש אי-הסכמה בין זוהר לברוק. ברוק טוען שאין לערבב מסורות ודתות בתוך התיאטרון, כי יש בכך סכנה של עירבוב תחומי חיים. ואילו זוהר טוען שאין כאן כל סכנה, להפך, זו הדרך אל האוניברסליות של שפת התיאטרון, אותה חיפש ברוק במסעו לאפריקה או במחזהו אורגאסט באיראן.

פרק י', "דרכו של ברוק מ'הרצאת הציפורים' אל עצמו", עוסק בהצגה "הרצאת הציפורים" המבוססת על טקסט מאת פאריד אל-דין אטאר אותו ערך ז'אן-קלוד קרייר מחזאי הבית של ברוק. במקביל להצגה זו מעלה ברוק גם את ההצגה העצם מאת בירגו דיופ מחזאי-סופר אפריקאי. שני המחזות מועלים באותו ערב, ומהווים חטיבה אחת. כאשר "הרצאת הציפורים"[2] זוהי שירה אפית במקורה, המתארת מצבים מיסטיים במסע הציפורים לקראת האושר, למען מציאת המרכז או המדריך או המלך שיציל את העולם מאסונותיו. ואילו "העצם", הוא מחזה קומי ביסודו, הנושא בחובו מסר של מוסר השכל, על נושא הידידות בין בני-אדם, ומה רבה האנוכיות באדם העלולה להובילו אל השאול.

פרק י"א, "על התיאטרון הקדוש", המחבר בוחן עומקם של מושגים הבאים משיחותיו עם ברוק, בתיאטרונו. הוא בוחנם באמצעות כלים ביבליוגרפים נוספים, ומנסה לנסח אותם בשפתו. המושגים הם: "מחזה-מחזאי, חזון-חוזה", שמשמעותם בעברית מקבלת תפנית חשיבתית, אמונתית ופילוסופית. וכן "תיאטרון מערבי לעומת תיאטרון מזרחי", "הולדת הטרגדיה מתוך רוח המיתולוגיה" וכמובן, נושא יקר לברוק: "עבודת האמן על עצמו בתיאטרון הקדוש".

פרק י"ב הוא ראיון שמקיים שדרן רדיו ידוע בצרפת: ז'אק שנסל עם ברוק על נושא הסרט שברוק ביים: "פגישות עם אנשים מיוחדים". מתוך הראיון מתברר לקורא שברוק אוהד ואולי אף מעריץ מורה דרך בשם גורדייף והוא מחבר הספר עליו מבוסס הסרט הזה. למעשה מדובר בסיפור חייו של האיש. תחילת המחקר הרוחני, המיסטי שלו ועד מציאת המנזר באסיה אליו הצטרף. דרך שככל הנראה ברוק שייך אליה בכל רמ"ח איבריו.

פרק י"ג הוא ראיון עם ברוס מאיר, שהוא אחד השחקנים הוותיקים ביותר בתיאטרונו של ברוק, ומשחק בו מאז ומתמיד תפקידים ראשיים. זוהר מנסה לעמוד על חשיבתו ונושאי העניין של ברוס מאיר היהודי. כיצד עבד בישראל בסדנאות שהעביר בנושא המשיח, וכיצד בא הדבר גם לידי ביטוי אצל מורה הדרך שלו, פיטר ברוק, בעבודותיו הראשונות בפריז בתקופת מהפכת הסטודנטים בשנת 1968 ואילך. מתוך הראיון נרמז כי ברוס הוא חבר באותה תנועה רוחנית אליה גם משויך פיטר ברוק כאחד המנהיגים המובילים אותה עד כה.

פרק י"ד, "לטפל באנושי", עוסק במחזה האפריקאי "ווז'ה אלברט" שמשמעו לקום אלברט, שהועלה בתיאטרונו בשנת 1989. מהי הדרך המקורית בה כתבו המחזאים את ההצגה, ברחוב, ומהי הדרך בה צעדו מבחינה אמנותית, כדי להופיע בתיאטרונו של ברוק.

פרק ט"ו, "פגישה עם פיטר ברוק", עוסק בראיון של המחבר עם ברוק אותו הוא מכנה כבר ברגע הראשון: "לפגוש את אלוהים של התיאטרון". השיחה קולחת על נושאים שונים, החל בקיבוץ, במורה א. ד. גורדון, במחזה הגולם מאת ה. לייוויק ועד לדרך החשיבה הפילוסופית של ברוק באשר להקשרים הרוחניים וביטויים הבימתי. זוהי שיחה אישית וניתן להניח שצדדים אישיים מאוד, הוסרו מן הראיון ולא דווחו כאן.

פרק ט"ז הוא קורות חיים של ברוק, בקיצור, ולאחריו יש מעין תת-פרק על הנושא: "רק על עצמי לספר לא ידעתי". על פניו, נראה כי זוהי אמירה צינית למדי, של המחבר, על ברוק ועל יכולות הדיבור שלו על עצמו ועל עבודותיו. כאן מובאים ציטוטים רבים ובנושאים מגוונים של פיטר ברוק, אותו פגש וממנו שמעם באירועים שונים.

אחרי כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבר מתאר בספרו את תיאטרונו של ברוק כפי שחזה בו, חקר אותו, למד ולימד אותו עד שנת 1990, לכן חסרים בו פרטים על עבודותיו לאחר תאריך זה, כמו למשל סיפור תולדות הודו, מבראשיתה, המהאבהארטה, שרק אז יצא כהפקה בת תשע שעות לבימת התיאטרון בפריז.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר הזה, בעמודים 92, 161, 176 ניתן לצפות בתמונות מתוך ההצגה "הרצאת הציפורים".
  2. ^ סצנה אחת מהמחזה בתרגום זוהר, ראו מאזנים מס. ע' (8), עמ' 32-36 ת"א, 1996.