אוריאל זוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוריאל זוהר
Ouriel Zohar
Ouriel Zohar 2009.jpg
אוריאל זוהר, 2009
תאריך לידה 1952 (בן 65 בערך)
עיסוק סופר, מתרגם, מחזאי, תסריטאי, משורר

אוריאל זוהר (נולד ב-1952) הוא במאי תיאטרון, סופר, משורר, מחזאי ישראלי, מתרגם ודרמטורג. פרופסור במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות בטכניון, פרופסור מן המניין באוניברסיטאות הסורבון ובית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו שיחק בהופעות תיאטרון ב"משואה", בקיבוץ תל יצחק, בבימוי השחקן והבמאי אליהו גולדנברג. סיים שירות צבאי, עקב פציעה, בשנת 1970. למד בחוג לתיאטרון ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שם סיים תואר ראשון ושני. התמחה בבימוי ובכתיבת מחזות. עבד בתיאטרון באר-שבע, בתיאטרון החאן ובתנועה הקיבוצית. הצגתו המקצועית הראשונה, "היותר חזקה" מאת אוגוסט סטרינברג, הועלתה במועדון בן-יהודה בתל אביב בשנים 1975–1976. במקביל הדריך שחקנים בשכונת התקווה. ב-1976 ביים את קלינקה עם ליאור ייני ודני כץ. בשנת 1978 החל לביים בפריז. את עבודת הדוקטורט שלו, בנושא משמעות הקדושה בתיאטרון הקהילתי, כמקור להשראה קולקטיבית ואוניברסלית[1], סיים בהצטיינות באוניברסיטת פריז VIII של הסורבון, שם שהה 9 שנים, ובה הרצה בשנים 1980–1985. פרסם למעלה מ-150 מאמרים בתחום התיאטרון. בכתביו ניכרת הערכתו לאישים פיטר ברוק, קונסטנטין סטניסלבסקי, יז'י גרוטובסקי, אוגוסטו בואל, מרטין בובר ואהרון דוד גורדון, כבעלי השפעה עמוקה על התיאטרון. עד כה ביים כ-72 הצגות תיאטרון בישראל, בקנדה, באפריקה ובאירופה.

אוריאל זוהר מעניק לבמאי פיטר ברוק את ספרו פגישות עם פיטר ברוק פריז 1991

בשנת 1986 הקים את תיאטרון הטכניון, שם ביים 52 הפקות עם הסטודנטים, חלקן הופיעו בפסטיבלים בינלאומיים רבים באירופה ובישראל. מלמד אסתטיקה של בימוי, דרמה ישראלית, כתיבת מחזות, הפקת הצגות, משחק ובימוי בטכניון ועוסק בתיאטרון רפואי-שמשי-רוחני[2]. זוהר נחשב למרצה מצטיין בטכניון וזוכה מדי שנה בתעודה מנשיא הטכניון, על הצטיינותו זו. היה חבר "ועדת משפט חברים" בארגון הסגל האקדמי בטכניון.

זוהר היה דרמטורג בתיאטרון הבימה 1989-1990, ובתיאטרון חיפה 1995-1997. בשנים 1987–1994 ניהל פרויקט לקיום יהודי-ערבי באמצעות האמנויות, ולימד במכללת בית ברל. ממקימי תיאטרון אל-מידאן 1994 בתפקידו כחבר הנהלת המועצה לתרבות ואמנות חיפה ויו"ר הוועדה לתיאטרון. היה חבר מועצת והנהלת בית הגפן. בשנת 2013 נבחר לייצג את חיפה בפרלמנט הישראלי פלסטיני IPC, והוצב המקום השני בהנהלה וחבר הנאמנים, מייד לאחר המייסד עו"ד יוסף אבישר[3]

בשנים 1993–1999 סגן נשיא האגודה הבינלאומית לתיאטרוני אוניברסיטה IUTA-AITU שמרכזה באוניברסיטת לייז' וב-2005 נבחר לחבר כבוד בה. משנת 1995 פרופסור אורח באוניברסיטת פריז HEC ומ-1997 פרופסור מן המניין באוניברסיטת פריז VIII.

ב-1993 ביים את מוחמד בכרי בהצגתם "עונת הנדידה אל הצפון", זוכה פרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו. בשנים 1995–1998 ביים בעברית, ערבית וצרפתית את "מונולוג בכרי" והופיע כשחקן לצידו, בסיבובי הופעות באירופה.

החל מ-2002 שיחק בתיאטרונה של ביאטריס ברו בצרפת. ב-2006 הקים להקת תיאטרון בפריז. הצגתו "אויב העם" מאת הנריק איבסן בצרפתית הופיעה ברחבי העולם[4]. "אויב העם" בעברית, בתיאטרון הטכניון, זכתה לציון לשבח על משחקו של פרופ' רוני נבון, בפסטיבל בנבנטו, איטליה 2009.

החל מ-2007 שופט בינלאומי בתחרויות תיאטרוני סטודנטים באירופה (פריז, מינסק, מוסקבה). מנחה כיתת אמן במשחק ובימוי, בפסטיבלים בינלאומיים באירופה. ב-2009 נבחר להיות חבר באיגוד כללי של סופרים בישראל. פרסם באינטרנט אלפי יצירות שירה וסיפורת.

ב-2011-2010 ביים בתיאטרון Théâtre de l'Île Saint-Louis בפריז את להקתו[5] עם הצגתה "סרפיטה" בעיבוד שכתב עם ברברה היימן לרומן מאת אונורה דה בלזק. ההצגה הופיעה גם ביוון[6], בקונגו-ברזוויל ובבריסל. ב-2012 ההצגה הופיעה בתיאטרון "בית בלזק" ובתיאטרון דריוס מיו בפריז, בחיפה, באיסטנבול, בשווייץ ובפסטיבל הבינלאומי ה-24 של פורטו-הלי, יוון. ב-2013 במנטון (Menton) דרום צרפת וב-2014 באורוויל שבהודו. ב-2012 נסע עם מחזהו המקורי והצגתו "הבגד הבלתי נראה" להופיע בפסטיבל הבינלאומי של אוניברסיטת סנקט פטרבורג[7]. ב-2013 ביים את "מסר למטריאליסטים" (Message aux Matérialistes) מאת אומרם מיכאל איבנהוב, בשווייץ, בפסטיבל הבינלאומי ה-25 של פורטו-הלי, יוון, במנטון (Menton) דרום צרפת וב-2014 באורוויל, הודו. ב-2015 בפריז, בשני אולמות שונים. בשנת 2015 ביים את מחזהו "חניכות שמים" בשווייץ, בריסל, פריז, פרג'וס ואקס-אן-פרובאנס.

ביים מחזות רבים, חלקם פרי עטו או בתרגומו. חלקם בעבודה קולקטיבית עם השחקנים. מחזות בבימויו מועלים בתיאטראות בכל הארץ, בפסטיבלים וברחבי העולם. זוהר שיחק במספר מחזות מאת שייקספיר, מולייר וויקטור הוגו בבימוי במאים ישראלים ובעיקר תחת בימויה של ביאטריס ברו בצרפת. מחזות בתרגומו כוללים בין השאר את "טרטיף" ו"הקמצן" מאת מולייר, "משחק האהבה והגורל" מאת פייר דה מאריבו (הצגה זו הופיעה בפריז), העצם מאת בירגו דיופ (הצגה זו הופיעה באוניברסיטאות מורסיה ואליקנטה), הרצאת הציפורים[8] מאת פאריד אל-דין אטאר, אשר בוימו בידי פיטר ברוק, ועוד.

בין תלמידיו השחקן ובמאי הקולנוע סכנדר קובטי יוצר הסרט "עג'מי", במאי התיאטרון שלמה פלסנר, המחזאית, תסריטאית, שחקנית הדר גלרון, המחזאית יוספה אבן-שושן ורבים אחרים בתחומיו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאל זוהר 2.jpg

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב כ-37 מחזות, להלן כמה כותרים[28]:

מסיפוריו בכתבי-עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום, עלי שיח, גיליון מס. 12-14, עמ' 434–452, תל אביב, 1982.
  • בת שבע ובן ה-11 (או: לתקן את התנ"ך), הוצג באוניברסיטת ת"א, "עלי שיח", מס. 15-16, 277-278, 1982.
  • להתקרב דרך אגב, "עלי שיח", גיליון מס. 19-20, עמ' 109–113, תל אביב, 1983.
  • לילית בכפרו של זוהיר - עזה כמוות, אפיריון, גיליון מס. 35, עמ' 44–56, תל אביב, 1994.
  • המוות בקיבוץ - ילד חוץ, "אפיריון", גיליון מס. 36, עמ' 22–48, תל אביב, 1995.
  • זיכרונות של עוזב קיבוץ, מאזנים גיליון מס. ס"ט (7–8) עמ' 65–68, תל אביב, 1995. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • הענקים וילדי השמש (ספר שני: "זוהיר"), כתב העת הדואר כרך LXXVII מס. 20 (3177) עמ' 22–23 הפקולטה לאמנויות אוניברסיטת ניו יורק, ניו יורק 1998
  • נערת האש בוערת בי, "מאזנים" גיליון מס. פ"ז (4) עמ' 23, תל אביב, 2013. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • רגל משותקת ולא מעץ, "בכיוון הרוח", ספרות, הגות, תרבות, חברה, 2014[38]
  • אורי, הילד שידע לעוף, באלבום "סיפורי הילדים", עמ' 87, הוצאת סער, 2017

משיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוהים אוהב את עמי-חי, משא לספרות, אמנות ועיון, עיתון דבר, 28.7.1989
  • אני יונק את השירים, כתב העת "פסיפס" בעריכת איתמר יעוז-קסט וחנה יעוז-קסט, גיליון 80, עמ' 22 הוצאת עקד, תל אביב, 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי?
  • כשאני יוצא מכלי, כתב העת מאזנים בעריכת ציפי שחרור גיליון 1, כרך פ"ה, עמ' 37, ירחון אגודת הסופרים העברים, תל אביב 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי? וגם "האתר של ריה", Musesatwork's Blog[39] זכרון יעקב, דצמבר 2012. וגם ב"אנתולוגיה לשירה ישראלית - הוליווד כבר גרה כאן", עמ' 98, הוצאת קונטנטו דה סמריק, תל אביב, 2015
  • הדייגים מחלקים לי חינם, כתב העת "פסיפס" בעריכת איתמר יעוז קסט ופרופ' חנה יעוז-קסט, גיליון 82, עמ' 44 הוצאת עקד, תל אביב 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי? ובמגזין הטכניון, בעריכת יצהר ורדי, סתיו 2011, עמ' 29, הטכניון, חיפה. ובכתב העת "עיונים בחינוך" עורך ראשי אדיר כהן, מספר 9–10, הפקולטה לחינוך אוניברסיטת חיפה, עמוד 210, יולי 2014
  • לאהוב את אלוהים, "פואמה" באתר Poem, ניהול אמנותי ציפי שחרור, 2011.
  • מרטין זוהר מלאכית בצבעי הקשת, "קורות", אנתולוגיה לשירה בהוצאת "קבוצת השראה צפונית", עמ' 43, הוצאת אחוזה, חיפה 2012
  • לחבק את אבי המת, "קורות", אנתולוגיה לשירה בהוצאת "קבוצת השראה צפונית", עמ' 44–45, הוצאת אחוזה, חיפה 2012
  • אישה לא ממתינה לא זקוקה לפינה, "דרך המילים", ספר בהוצאת חברי אתר דרך המילים, עמ' 9–10, ישראל 2012
  • האחד! אין שני לו, "אור", כתב עת לתאוסופיה, גיליון 96, עמ' 11, אוקטובר 2012
  • כולם כבר מזמן נמלטו מהמילים של הנשמות, בכתב העת "פסיפס" מס. 91, עמ' 26 הוצאת עקד, תל אביב, 2013.
  • אין למשורר רגליו לבעוט בנשותיו, כתב העת המקוון נתיבים, עורכים נעמה ארז ושמעון רוזנברג, גיליון סיון, 2014[40].
  • אהבה מושלמת ב"אנתולוגיה לשירה ישראלית - הוליווד כבר גרה כאן", עורכת ציפי שחרור, עמ' 99–100 הוצאת קונטנטו דה סמריק, תל אביב, 2015.

משיריו שהולחנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברח בני עם שרון רוסטורף-זמיר שהלחינה ושרה[41], הושמע בקול המוסיקה[42].
  • סמוי מן העין, תקליטור. יצא לאור בשנת 2013 ובו מופיעים 10 משיריו, כולל 8 השירים הבאים הנמצאים באתר יוטיוב. כל השירים בתקליטור, מלחינה ושרה שושיה בארי-דותן, עיבוד חיים אגמון, 2013: "הקדוש ברוך הוא", "סמוי מן העין", "איזה מתוקה את", "כאילו הגשם", "העולם מואר", "שמש מתבוננת בי", "אמן ואמן", "ואולי אם יפתחו השמים"
  • כשאני יוצא מכלי, שר והלחין רוני פפו מהנדס תעשייה וניהול, תיאטרון הטכניון[43].
  • אמנות או נמות, הלחין, שר ומנגן בפסנתר שי אקשטיין טבעון[44].

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Svetost Rezije (The directing phenomena), in the book: "Svet Rezije" by Prof. Lazic Radoslav, Belgrade University, Theatre Department, pp. 222–230, Ed. Novi Sad (1992).
  • Non-verbal Communication, The Body and Soul Language in Theatre Aesthetics, in Future and Communication, Ed. Prof. J. Rosenhouse, Y. Gitay and D. Porush, International Scholars Publications, pp. 75–82, San Francisco-London-Bethesda (1997).
  • La recherche Théâtrale dans un Institut Technologique et Scientifique, in Théâtre et Science, Ed. Prof. Lucile Garbagnati, F. Montaclair and D. Vingler, Presses du Centre Unesco de Besançon et du Théâtre de l' Université de Franche-Comté, pp. 49–64, Besançon, France (1998).
  • Le Modèle 'Je -Tu' et 'Je-Vous' dans une société utopiste selon Martin Buber, comme principe de theâtre collectif, in "Utopies – Mémoire et Imaginaire", éditeurs Prof. Zinguer et Dr. Amar (from Haifa university), in DIE BLAUE EULE, Essen pp. 99–107 (2008).
  • L'analyse de la 'Coexistence, par Martine et Ouriel Zohar, dans "Ma vie en Israël à la lumière des pins parasols" par Martine Zohar, éditions Persée, pp 202–217 France (2009).
  • Le théâtre universitaire en Israël. University theatre in Israel. In "Le théâtre universitaire.

Pratiques et expériences. The University Theatre. Practice and Experience", éditions universitaires de Dijon, collection U-Culture(s), Dijon, pp. 105–114, (2013).

ממאמריו בכתבי-עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La fête dans la société du kibbutz, in REVUE de la société d'histoire du THÉATRE II, No. 174, pp. 162–179, CNRS (Centre National de la Recherche Scientifique) Paris (1992).
  • Le théâtre comme un moyen pédagogique pour améliorer les relations judéo-arabes, in Tsafon No. 19-20, pp. 112–130, Ed. Prof. J.M. Delmaire, Université de Lille III, Institut d'Histoire des Religions, Lille, (1995).
  • «La veille du 20, pièce collective et intime, à la lumière de la doctrine d'Aharon David Gordon, in Tsafon, No.19-20, pp.141-164, Ed. Prof. J. M. Delmaire, Université de Lille III, Institut d'Histoire des Religions, Lille, (1995).
  • L'homme derrière l'auteur de théâtre, le Tchekhov de Brook, in Coulisses, No.14, Université de Franche-Comté, Besançon, pp. 22-28, (1996).
  • Comparaison du Théâtre Bimate Ha'Kibbutz et du Théâtre National Israélien Habima et du Théâtre ‘Habima’ avec la Comédie Française, in Théâtres du Mond Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon,Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No.6, pp. 203–210, (1996).
  • L'imitation du roi, Zohar, Uriel, in Perspectives (Jerusalem), No. 4, pp. 51–66, 1997
  • Le vrai/le faux au théâtre: vers un théâtre scientifique, in Théâtres du Monde, Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon, Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No.21, p. 281-288, (2011).
  • Μονtépvα Tpαγωδiα (Modern Tragedy), in Theater Studies, Prof. Grammatas editor, University of Athens, Greece, No. 4, pp. 86–99, (2012).
  • "Peter Brook, Julian Beck et Choulamite Bat-Dori: étude comparative de trois réalisateurs, in Théâtres du Monde, Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon, Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No. 22, pp. 353-369, (2012).
  • Le theâtre collectif et ses étapes, in Théâtres du Monde, Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon, Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No. 23, pp.321-326, (2014).
  • "À propos de l'amour d'un Juif et d'une Palestinienne : La Palestinienne de Joshua Sobol", in Théâtres du Monde, Revue Interdisciplinaire de l'Université d'Avignon, Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No. 25, p. 269-271, 2015.
  • Du théâtre à la philosophie et de la philosophie à la vie (Ibsen, Balzac, etc.)", in Théâtres du Monde, Revue Interdisciplinair de l'Université d'Avignon, Institut de Recherches Internationales sur les Arts du Spectacle, Faculté des lettres et des sciences humaines, No. 26, p. 179-183, 2016.

ממאמריו בכתבי-עת בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א. ד. גורדון כיוצר תיאטרון חדש, זהות, מס. ד', עמ' 51–60, אוניברסיטת בר-אילן, 1978[45].
  • תאוות האיכות, על דעותיו של פיטר של במאי התיאטרון והקולנוע פיטר ברוק, שדמות מס. פ', עמ' 97–106, תל אביב, 1983.
  • הקיבוץ כתיאטרון קדוש (על משמעות הקדושה בחברת התיאטרון הקיבוצית ובחברת התיאטרון האוניברסלית), שדמות מס. פ"ד, עמ' 83–94, תל אביב, 1983.
  • אורסון וולס בא אל הסינמטק הפריזאי, פיענוח הפסקול של פגישת קולנוענים צעירים עם אורסון וולס, כתב העת פרוזה, מס. 68-69: עמ' 80–85, תל אביב 1983.
  • על צ'כוב של פיטר ברוק, על הצגת גן הדובדבנים בפריז, כתב העת פרוזה, מס. 68-69: עמ' 70–72, תל אביב 1983.
  • פגישה עם שחקניו של פיטר ברוק, כתב העת פרוזה, מס. 71-72: עמ' 59–62, תל אביב 1983.
  • על התיאטרון, כתב העת פרוזה, מס. 73-74: עמ' 57–60, תל אביב 1984.
  • "הטראגדיה של כרמן" לפי פיטר ברוק, במה (כתב עת) רבעון לדרמה, מס. 105-106, עמ' 124–129, תל אביב 1986.
  • פיטר ברוק - חוקר ואמן יוצר, כתב העת שדמות, מס. צ"ו-צ"ז, עמ' 157–163 תל אביב 1986.
  • בנות האוטופיה, שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, גיליון ק"ב, עמ' 174–181, תל אביב 1987.
  • דרכו של פיטר ברוק מ"הרצאת הציפורים" אל עצמו, כתב העת בארי, פרקים במדעי הרוח, החברה והחינוך, גיליון מס. 1, עמ' 115–123, תל אביב 1988.
  • האלתור אצל פיטר ברוק, במה: רבעון לדרמה, מס. 112, עמ' 65–69, תל אביב 1988.
  • "פינוק מטריף" - המאבק על דמיונך, שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, גיליון ק"ט, עמ' 148–150, 1989.
  • אריה זקס (משורר): מהות התיאטרון, מאמר, במה, רבעון לדרמה, מס. 119, עמ' 92–94, 1990.
  • התיאטרון הוא יצור חי, סטודיו (כתב עת), גיליון 20, עמ' 28–29, 1991
  • ליל העשרים, מחזה קולקטיבי ואינטימי, לאור משנתו של א.ד. גורדון, כתב העת עלי-שיח מס. 35 עמ' 117–131, 1993.
  • תיאטרון מגלם מיתוס, (בעיקר על חנוך לוין וניסים אלוני), עיתון 77 ירחון לתרבות וספרות, מספר 170, (תשנ"ד) עמ' 30–33, 42, תל אביב, 1994.
  • התיאטרון השטני והאלוהי מאמר, מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ס"ח (4), עמ' 34–37, 1994.
  • יוצר קולקטיבי, קיומי ומומלכד, מאמר, עתון 77: לספרות ולתרבות, גיליון 177, עמ' 32–34, 1994.
  • התיאטרון כאדם בינלאומי (דברים ב"כנס החינוך לשלום" שהתקיים במכללת בית-ברל), מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ס"ט (1), עמ' 26–29, 1994.
  • הטראגדיה של כרמן: גוף, תנועה, משחק והדרך מן האהבה אל המוות, כתב העת אפיריון, גיליון 31, עמ' 3–9, 1994.
  • השפעתו של א.ד. גורדון על התיאטרון הקולקטיבי, עתון 77, ירחון לספרות ולתרבות מס. 171 (תשנ"ד), עמודים 18–22, 43, 1994.
  • התיאטרון האוניברסלי המשתמע ממשנתו של א.ד. גורדון, מאזנים, גיליון סט, מס. 5, עמ' 22–27 1995.
  • לגעת במקומות הרגישים ראיון עם פואד עווד וערן בניאל על "רומיאו ויוליה", עתון 77: לספרות ולתרבות, מס. 182, עמ' 34–39, 42, 1995.
  • האדם שמאחורי המסכה: שיפור יחסי יהודים וערבים באמצעות האמנות, עתון 77: לספרות ולתרבות, מס. 191, עמ' 34–37, 42, 1995.
  • דיוקן האמן כאנתרופולוג: מסעו החניכותי של פיטר ברוק לאפריקה, מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (3), עמ' 46–50, 1995.
  • הגלגולים אצל א.ב. יהושע כמשחק תפקידים תיאטרוני, מאזנים, גיליון ע', מס. 10, עמ' 10–18 1995.
  • תיאטרון דתי (דרכים לעבודת השחקן על-פי המסורת והתנ"ך), מאזנים, מס. ע"א (2), עמ' 34–39, תל אביב, 1996.
  • מאחורי משחק המסיכות, על דוד גרוסמן וספרו "יש ילדים זיגזג", עתון 77, ירחון לספרות ולתרבות מס. 199, עמ' 20–23 1996.
  • התיאטרון הקולקטיבי של אוגוסטו בואל, במה (כתב עת), רבעון לדרמה, מספר 144, עמ' 69–84, 1996.
  • תקשורת בלתי מילולית, שפת גוף ונפש באסתטיקה של התיאטרון, בכתב העת צפון, מס.5, עמ' 259–276, חיפה, 1998.
  • על התיאטרון הדתי של פול קלודל, מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע"ב (4): עמ' 23–24, 1998.
  • התיאטרון הקולקטיבי החדש של א.ד. גורדון, בכתב העת "ראה" מס. 9, של אוניברסיטת פריז 8, 2003.
  • המנדלה - כלי עבודתו של האמן הטיבטי לעיצוב דמותו, נפש רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי, מס. 17-18, עמ' 65–71. אוניברסיטת חיפה, 2004.
  • תראו אותי! מאת עמיה ליבליך, [7] באתר המוסד לביטוח לאומי, בכתב העת "ביטחון סוציאלי" גיליון מס. 86, עמודים 123–127, 2011.

ממאמריו בעיתונות הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנוחה אחרת, על ספרו של עמוס עוז "מנוחה נכונה", מעריב 22 באוקטובר 1982.
  • חוות החיות - כלרובהורג, מוסף ספרותי משא, עיתון דבר, 11 ביולי 1986.
  • מינשר אנטי מלחמתי, משא עיתון דבר, 21 בנובמבר 1986.
  • עניין של טעם, משא דבר, 12 בדצמבר 1986.
  • היהודי הראשון, מאמר על המחזה של שמואל הספרי: "החילוני האחרון", משא דבר, 30 בינואר 1987.
  • כרמן של פיטר ברוק, עיתון מעריב, ספרות, 3 באפריל 1987.
  • (נכתב עם ד"ר יעל הראל), מברוקט עד לוין מאמר על א.ג'. ברוקט וספרו: 'תולדות הדרמה והתיאטרון', משא דבר, 25 במרץ 1988.
  • מישל, הציפורים, אני והאור מאמר על ספרו של אמנון שמוש: 'מן המעין', משא דבר, 19 באוגוסט 1988.
  • ספר בימוי, מאמר על ספרו של פרופ' דן אוריין: 'ממחזה להצגה', משא דבר, 2 בדצמבר 1988.
  • מלכודת קיומית, מאמר על ספרו של יוסף מונדי: 'לילות פרנקפורט העליזים', משא דבר, 4 בנובמבר 1988.
  • לחזור אל המעדר, על מחזהו של דניאל הורוביץ: 'עלילות יחזקאל פיירמן' ועל גורדון וי"ח ברנר שחזו את הדרדרות התרבות, ספרות מעריב, 10 בפברואר 1989.
  • תיאטרון מחפש מיתוס, מאמר על חיים שוהם וספרו: 'תיאטרון ודרמה מחפשים קהל', משא דבר, 23 ביוני 1989.
  • פיטר ברוק: אל האנושי, ריאיון על הצגתו: 'לקום אלברט!' בבימויו, ספרות מעריב, 16 בפברואר 1990.
  • ערב-ערב פרימיירה! מאמר על ספרו של ניסים עזיקרי: 'רשמים בלי מסכות', ספרות מעריב, 25 במאי 1990.
  • מעשים שהיו, מאמר על ספרו של אמנון שמוש: 'ארזים', משא דבר, 16 בנובמבר 1990.
  • Science Philosophy & Theater באתר במה חדשה[46] מתאריך 5 באפריל 2008.
  • דרמה קוסמית: על התיאטרון הרוחני-הרפואי, באתר מעריב nrg[47], מתאריך 18 בדצמבר 2008.
  • האדרת נשים - The Role of Women in the Future, באתר במה חדשה[46] מתאריך 30 בדצמבר 2011

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוריאל זוהר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו [1] נושא עבודת הדוקטורט באתר של האוניברסיטה
  2. ^ ב-2014 הנחה סדנאות באורוויל וב-Sadhana Forest בהודו
  3. ^ רשימת חברי הנהלה וחבר הנאמנים באתר IPC
  4. ^ בפסטיבלים ותיאטרונים שונים בעולם: פריז, פרג'וס, אוניברסיטת פראנש-קונטה (צרפת), יוון, קנדה, מינסק, בריסל, בשנת 2014 בהודו... ראו אתר הנריק איבסן
  5. ^ ראו אתר להקתו בפריז
  6. ^ ראו [2] אתר של עיתון מקומי, על הפסטיבל ה-22 וה-23 הבינלאומי ביוון
  7. ^ [3] "עיתון הטכניון", כתבה מאת יצהר ורדי על מסע תיאטרון הטכניון לפסטיבל בסנקט פטרבורג, עמ' 43
  8. ^ הרצאת הציפורים (מחזה), מאת ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום אוריאל זוהר, פורסם בכתב העת מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (8), עמ' 32–36, 1996
  9. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  10. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  11. ^ ראו אתר תיאטרון הטכניון, הספר מחולק לארבעה פרקים. נמצא גם בחנות הספרים "אלף בסט", הוצאת אוריון 2015
  12. ^ אתר אלף בסט, של הוצאת אוריון 2015, וגם לקריאת החזון, קיראו כאן סעיף 2.
  13. ^ אתר הוצאת אמזון 2015
  14. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  15. ^ הקראת השיר, "אני יונק את השירים"
  16. ^ הקראת השיר: "כשאני יוצא מכלי"
  17. ^ אתר חנות הספרים של אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  18. ^ באתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון
  19. ^ באתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון
  20. ^ אתר מנדלי מוכר ספרים, 455 עמ' 2016
  21. ^ אתר אמזון, נובמבר 2016
  22. ^ באתר "הוצאת אמזון קינדל" May 2015
  23. ^ באתר "הוצאת אמזון" אפריל 2016
  24. ^ באתר הוצאת אמזון 2016
  25. ^ אתר הוצאת אמזון 2017
  26. ^ אתר הוצאת אמזון 2017
  27. ^ הוצאת אמזון 2017
  28. ^ פירוט ראו באתר תיאטרון הטכניון בתחתית הדף, בקובץ: "רשימת כל ההצגות בהן השתתף, בימוי, כתיבה או משחק"
  29. ^ המחזה נמצא כאן בארכיון התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
  30. ^ המחזה בצרפתית "La Clairvoyante" אתר אמזון 2016
  31. ^ ראו חזרה גנרלית של תיאטרון הטכניון youtube.com
  32. ^ [4] ההצגה מופיעה בשני פסטיבלים בינלאומיים: ברטיסלאבה, 2006, ומדריד 2007. ניתן לחזות בה באתר youtube.com.
  33. ^ ניתן לחזות בה, ביו-טיוב [5]
  34. ^ [6] ניתן לחזות בה, באתר .youtube.com
  35. ^ קטע מהמחזה פורסם בכתב העת עלי שיח מס. 19-20, עמ' 109–113, תל אביב 1983
  36. ^ פורסם באתר אמזון באנגלית Amazon 2015
  37. ^ פורסם באתר אמזון בצרפתית Amazon 2016
  38. ^ אתר בכיוון הרוח, הסיפור מופיע כאן
  39. ^ האתר של ריה
  40. ^ השיר באתר "נתיבים", כתב עת ליצירה ועיון, 5 ביוני 2014
  41. ^ ברח בני/אוריאל זוהר, שרון רוסטורף-זמיר, באתר SoundCloud אוקטובר 2013
  42. ^ אתר קול המוסיקה, בתוכנית "יד על הדופק", יניב ד'אור מראיין את שרון רוסטורף-זמיר, בתאריך 1 ביוני 2014
  43. ^ השיר והלחנתו באתר במה חדשה משנת 2009 וכחלק מההצגה "התמונה החסרה" שניתן לחזות בה באתר תיאטרון הטכניון.
  44. ^ השיר והלחנתו אתר במה חדשה 2009.
  45. ^ עדכון המאמרים נמצא כאן, בספריית אוניברסיטת תל אביב
  46. ^ 46.0 46.1 לקריאה כאן
  47. ^ לקריאה כאן, מעריב