אוריאל זוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוריאל זוהר
Ouriel Zohar
אוריאל זוהר 2009
אוריאל זוהר 2009
לידה 1952 (בן 70 בערך)
מחוז המרכז, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, במאי, מחזאי, סופר, מתרגם, דרמטורג
מדינה צרפת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה מחזאות, מחקר, שירה, סיפורת, עיון, תרגום
נושאי כתיבה תיאטרון מדעי, תיאטרון קהילתי, מחזות לילדים (אגדות קסומות ומקוריות), קומדיות, טרגדיות, שירה אמונית, רומנים, מחקרים על יוצרים, על במאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוריאל זוהר (נולד ב-1952) הוא במאי תיאטרון, סופר, משורר, מחזאי, מתרגם ודרמטורג ישראלי. פרופסור במחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות בטכניון, פרופסור מן המניין באוניברסיטאות הסורבון ובית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר נולד וגדל בקיבוץ תל יצחק. בצעירותו שיחק בהופעות תיאטרון ב"משואה", בקיבוץ תל יצחק, בבימוי השחקן והבמאי אליהו גולדנברג. סיים שירות צבאי, עקב פציעה, בשנת 1970. למד בחוג לתיאטרון ובחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שם סיים תואר ראשון ושני. התמחה בבימוי ובכתיבת מחזות. עבד בתיאטרון באר שבע, בתיאטרון החאן ובתנועה הקיבוצית. הצגתו המקצועית הראשונה, "היותר חזקה" מאת אוגוסט סטרינברג, הועלתה במועדון בן-יהודה בתל אביב בשנים 1975–1976. במקביל הדריך שחקנים בשכונת התקווה. ב-1976 ביים את קלינקה עם ליאור ייני ודני כץ. בשנת 1978 החל לביים בפריז. את עבודת הדוקטורט שלו, בנושא משמעות הקדושה בתיאטרון הקהילתי, כמקור להשראה קולקטיבית ואוניברסלית[1], סיים בהצטיינות באוניברסיטת פריז VIII של הסורבון, שם שהה 9 שנים, ובה הרצה בשנים 1980–1985. פרסם למעלה מ-150 מאמרים בתחום התיאטרון. בכתביו ניכרת הערכתו לאישים פיטר ברוק, קונסטנטין סטניסלבסקי, יז'י גרוטובסקי, אוגוסטו בואל, מרטין בובר ואהרון דוד גורדון, כבעלי השפעה עמוקה על התיאטרון. ביים כ-75 הצגות תיאטרון בישראל, בקנדה, באסיה, באפריקה ובאירופה.

אוריאל זוהר מעניק לבמאי פיטר ברוק את ספרו פגישות עם פיטר ברוק פריז 1991

בשנת 1986 הקים את תיאטרון הטכניון, שם ביים 52 הפקות עם הסטודנטים, חלקן הופיעו בפסטיבלים בינלאומיים רבים באירופה ובישראל. מלמד אסתטיקה של בימוי, דרמה ישראלית, כתיבת מחזות, הפקת הצגות, משחק ובימוי בטכניון ועוסק בתיאטרון רפואי-שמשי-רוחני[2]. זוהר נחשב למרצה מצטיין בטכניון וזוכה מדי שנה בתעודה מנשיא הטכניון, על הצטיינותו זו. היה חבר "ועדת משפט חברים" בארגון הסגל האקדמי בטכניון.

זוהר היה דרמטורג בתיאטרון הבימה 1989-1990, ובתיאטרון חיפה 1995-1997. בשנים 1987–1994 ניהל פרויקט לקיום יהודי-ערבי באמצעות האמנויות, ולימד במכללת בית ברל. ממקימי תיאטרון אל-מידאן 1994 בתפקידו כחבר הנהלת המועצה לתרבות ואמנות חיפה ויו"ר הוועדה לתיאטרון. היה חבר מועצת והנהלת בית הגפן. בשנת 2013 נבחר לייצג את חיפה בפרלמנט הישראלי פלסטיני IPC, והוצב המקום השני בהנהלה וחבר הנאמנים, מייד לאחר המייסד עו"ד יוסף אבישר[3]

בשנים 1993–1999 סגן נשיא האגודה הבינלאומית לתיאטרוני אוניברסיטה IUTA-AITU שמרכזה באוניברסיטת לייז' וב-2005 נבחר לחבר כבוד בה. משנת 1995 פרופסור אורח באוניברסיטת פריז HEC ומ-1997 פרופסור מן המניין באוניברסיטת פריז VIII.

ב-1993 ביים את מוחמד בכרי בהצגתם "עונת הנדידה אל הצפון", זוכה פרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו. בשנים 1995–1998 ביים בעברית, ערבית וצרפתית את "מונולוג בכרי" והופיע כשחקן לצידו, בסיבובי הופעות באירופה.

החל מ-2002 שיחק בתיאטרונה של ביאטריס ברו בצרפת. ב-2006 הקים להקת תיאטרון בפריז. הצגתו "אויב העם" מאת הנריק איבסן בצרפתית הופיעה ברחבי העולם[4]. "אויב העם" בעברית, בתיאטרון הטכניון, זכתה לציון לשבח על משחקו של פרופ' רוני נבון, בפסטיבל בנוונטו, איטליה 2009.

החל מ-2007 שופט בינלאומי בתחרויות תיאטרוני סטודנטים באירופה (פריז, מינסק, מוסקבה). מנחה כיתת אמן במשחק ובימוי, בפסטיבלים בינלאומיים באירופה. ב-2009 נבחר להיות חבר באיגוד כללי של סופרים בישראל. פרסם באינטרנט אלפי יצירות שירה וסיפורת.

ב-2011-2010 ביים בתיאטרון Théâtre de l'Île Saint-Louis בפריז את להקתו[5] עם הצגתה "סרפיטה" בעיבוד שכתב עם ברברה היימן לרומן מאת אונורה דה בלזק. ההצגה הופיעה גם ביוון[6], בקונגו-ברזוויל ובבריסל.

ב-2012 ההצגה הופיעה בתיאטרון "בית בלזק" ובתיאטרון דריוס מיו בפריז, בחיפה, באיסטנבול, בשווייץ ובפסטיבל הבינלאומי ה-24 של פורטו-הלי, יוון. ב-2013 במנטון (Menton) דרום צרפת וב-2014 באורוויל שבהודו. ב-2012 נסע עם מחזהו המקורי והצגתו "הבגד הבלתי נראה" להופיע בפסטיבל הבינלאומי של אוניברסיטת סנקט פטרבורג[7].

ב-2013 ביים את "מסר למטריאליסטים" (Message aux Matérialistes) מאת אומרם מיכאל איבנהוב, בשווייץ, בפסטיבל הבינלאומי ה-25 של פורטו-הלי, יוון, במנטון (Menton) דרום צרפת וב-2014 באורוויל, הודו. ב-2015 בפריז, בשני תיאטרונים.

ב-2015 ביים את מחזהו "חניכות שמים" בשווייץ, בריסל, פריז (בשני תיאטרונים), פרג'וס ואקס-אן-פרובאנס.

ב-2017 מביים את מחזהו Das Unsichtbare Kleidungsstück (הבגד הבלתי נראה) בפני הקהילה הגרמנית בדרום צרפת.

ב-2018 מרצה באוניברסיטת מוסקבה הממלכתית על שם מיכאיל לומונוסוב, על "רובוטיקה, החסרונות והיתרונות".

ב-2019 מרצה באוניברסיטת טקסס אוסטין בנושא: "ההומור המזרחי כבסיס לחוכמה האנושית". באותה שנה מביים את מחזהו "Our Father Who" בשפה האנגלית, בפני הקהילה האנגלית בעיר פרג'וס, צרפת[8]

ביים מחזות רבים, חלקם פרי עטו או בתרגומו. חלקם בעבודה קולקטיבית עם השחקנים. מחזות בבימויו מועלים בתיאטראות בכל הארץ, בפסטיבלים וברחבי העולם. זוהר שיחק במספר מחזות מאת שייקספיר, מולייר וויקטור הוגו בבימוי במאים ישראלים ובעיקר תחת בימויה של ביאטריס ברו בצרפת. מחזות בתרגומו כוללים בין השאר את "טרטיף" ו"הקמצן" מאת מולייר, "משחק האהבה והגורל" מאת פייר דה מאריבו (הצגה זו הופיעה בפריז), העצם מאת בירגו דיופ (הצגה זו הופיעה באוניברסיטאות מורסיה ואליקנטה), הרצאת הציפורים[9] מאת פאריד אל-דין אטאר, אשר בוימו בידי פיטר ברוק, ועוד.

בין תלמידיו השחקן ובמאי הקולנוע סכנדר קובטי יוצר הסרט "עג'מי", במאי התיאטרון שלמה פלסנר, המחזאית, תסריטאית, שחקנית הדר גלרון, המחזאית יוספה אבן-שושן ורבים אחרים בתחומיו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאל זוהר 2.jpg
  • חשיבות מחקר התיאטרון באוניברסיטה טכנולוגית-מדעית (דוגמת הטכניון) 2007[12].
  • חזון תיאטרון הטכניון, 2008[13].
  • Ma vie en Israël à la lumière des pins parasols avec Martine Zohar, éditions Persée, 421 p. France 2009[14]
  • מי אני אלוהים שבתוכי? הוצאת עקד 79 עמ', תל אביב 2011[15][16][17].
  • אהבתך מתבוננת בי מאחורי הגדר, הוצאת אחוה, 167 עמ', חיפה 2013[18].
  • יה מתעורר משבר לאושר, הוצאת אחוה, 176 עמ', חיפה 2015[19].
  • מסרים מפתיעים מקבוצתי בשמים, ספר אלקטרוני בהוצאת אוריון, 456 עמ', 2015[20], בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת[21] ובהוצאת אמזון בצרפתית 2016[22].
  • [23] 2015 ,The Invisible Garment, Amazon.com (הבגד הבלתי נראה)
  • [24] 2016 L'enfant qui savait voler: Amazon.com (הילד שידע לעוף) E-book
  • [25] 2016 La Clairvoyante, Amazon.com (רואת בהיר)
  • [26] Seraphita Seraphitus: L'androgyne, Amazon.com 2017 (סרפיטה סרפיטוס)
  • [27] 2017 ,Un Agriculteur, Amazon.com (החקלאי)
  • [28] 2017 Ariel et le monstre lumineux: Dialogue initiatique, Amazon.com (אריאל והמפלצת המוארת: דיאלוג חניכותי)
  • [29] 2017 L'Initiation du Ciel: Pièce de Théâtre (חניכות שמיים: מחזה)
  • [30] Our Father Who..., ("אבינו ש...") אתר הוצאת אמזון 2018
  • הילד שיודע לעוף, הוצאת ספרי ניב, מחזה לילדים ונוער 2018, 38 עמ', גם פורסם ב[31],[32],[33],[34],[35],[36] ועוד. תורגם לספר בצרפתית שיצא לאור באמזון[37], ולספר באנגלית[38]
  • מן האור באת ואל האור תשובי, שירה ודיאלוגים, ספר אלקטרוני בהוצאת אוריון, 188 עמ', 2018 וגם ב[39].
  • [40] Aura's Conflict, ("הקונפליקט של אורה") אתר הוצאת אמזון 2018.
  • [41] The New Generation, ("הדור החדש") אתר הוצאת אמזון 2020.
  • [42] La Lumière des Soucoupes Volantes, ("אור צלחות מעופפות") אתר הוצאת אמזון 2020.
  • [43] Atlantis sous l'eau, ("אטלנטיס מתחת לים") אתר הוצאת אמזון 2021.
  • [44] !OVNIS : RETOUR À LA LUMIÈRE, ("עב"מים: השיבה לאור") אתר הוצאת אמזון 2021.
  • [45] Le Roi ne dort pas, ("המלך לא ישן") אתר הוצאת אמזון 2021.
  • [46] Le Voyage de la Quatrième à la Cinquième Dimension, ("המסע מהמימד הרביעי לחמישי") אתר הוצאת אמזון 2021.

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב כ-45 מחזות, להלן כמה כותרים[47]:

מסיפוריו בכתבי-עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום, עלי שיח, גיליון מס. 12-14, עמ' 434–452, תל אביב, 1982.
  • בת שבע ובן ה-11 (או: לתקן את התנ"ך), הוצג באוניברסיטת ת"א, "עלי שיח", מס. 15-16, 277-278, 1982.
  • להתקרב דרך אגב, "עלי שיח", גיליון מס. 19-20, עמ' 109–113, תל אביב, 1983.
  • לילית בכפרו של זוהיר - עזה כמוות, אפיריון, גיליון מס. 35, עמ' 44–56, תל אביב, 1994.
  • המוות בקיבוץ - ילד חוץ, "אפיריון", גיליון מס. 36, עמ' 22–48, תל אביב, 1995.
  • זיכרונות של עוזב קיבוץ, מאזנים גיליון מס. ס"ט (7–8) עמ' 65–68, תל אביב, 1995. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • הענקים וילדי השמש (ספר שני: "זוהיר"), כתב העת הדואר כרך LXXVII מס. 20 (3177) עמ' 22–23 הפקולטה לאמנויות אוניברסיטת ניו יורק, ניו יורק 1998.
  • נערת האש בוערת בי, "מאזנים" גיליון מס. פ"ז (4) עמ' 23, תל אביב, 2013. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • רגל משותקת ולא מעץ, "בכיוון הרוח", ספרות, הגות, תרבות, חברה, 2014[57].
  • אורי, הילד שידע לעוף, באלבום "סיפורי הילדים", עמ' 87, הוצאת סער, 2017.
  • רגל משותקת, לא רגל מעץ, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21) עמ' 463-473 הוצאת כרמל, 2017.

משיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוהים אוהב את עמי-חי, משא לספרות, אמנות ועיון, עיתון דבר, 28.7.1989
  • אני יונק את השירים, כתב העת "פסיפס" בעריכת איתמר יעוז-קסט וחנה יעוז-קסט, גיליון 80, עמ' 22 הוצאת עקד, תל אביב, 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי?
  • כשאני יוצא מכלי, כתב העת מאזנים בעריכת ציפי שחרור גיליון 1, כרך פ"ה, עמ' 37, ירחון אגודת הסופרים העברים, תל אביב 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי? וגם "האתר של ריה", Musesatwork's Blog[58] זכרון יעקב, דצמבר 2012. וגם ב"אנתולוגיה לשירה ישראלית - הוליווד כבר גרה כאן", עמ' 98, הוצאת קונטנטו דה סמריק, תל אביב, 2015
  • הדייגים מחלקים לי חינם, כתב העת "פסיפס" בעריכת איתמר יעוז קסט ופרופ' חנה יעוז-קסט, גיליון 82, עמ' 44 הוצאת עקד, תל אביב 2011. מתוך ספרו מי אני אלוהים שבתוכי? ובמגזין הטכניון, בעריכת יצהר ורדי, סתיו 2011, עמ' 29, הטכניון, חיפה. ובכתב העת "עיונים בחינוך" עורך ראשי אדיר כהן, מספר 9–10, הפקולטה לחינוך אוניברסיטת חיפה, עמוד 210, יולי 2014
  • לאהוב את אלוהים, "פואמה" באתר Poem, ניהול אמנותי ציפי שחרור, 2011.
  • מרטין זוהר מלאכית בצבעי הקשת, "קורות", אנתולוגיה לשירה בהוצאת "קבוצת השראה צפונית", עמ' 43, הוצאת אחוזה, חיפה 2012
  • לחבק את אבי המת, "קורות", אנתולוגיה לשירה בהוצאת "קבוצת השראה צפונית", עמ' 44–45, הוצאת אחוזה, חיפה 2012
  • אישה לא ממתינה לא זקוקה לפינה, "דרך המילים", ספר בהוצאת חברי אתר דרך המילים, עמ' 9–10, ישראל 2012
  • האחד! אין שני לו, "אור", כתב עת לתאוסופיה, גיליון 96, עמ' 11, אוקטובר 2012
  • כולם כבר מזמן נמלטו מהמילים של הנשמות, בכתב העת "פסיפס" מס. 91, עמ' 26 הוצאת עקד, תל אביב, 2013.
  • אין למשורר רגליו לבעוט בנשותיו, כתב העת המקוון נתיבים, עורכים נעמה ארז ושמעון רוזנברג, גיליון סיון, 2014[59].
  • אהבה מושלמת ב"אנתולוגיה לשירה ישראלית - הוליווד כבר גרה כאן", עורכת ציפי שחרור, עמ' 99–100 הוצאת קונטנטו דה סמריק, תל אביב, 2015.

משיריו שהולחנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגם מצרפתית את המחזה הרצאת הציפורים, בכתב העת מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (8), עמ' 32–36, 1996.
  • תרגם מצרפתית את ספריו של אומרם מיכאל איבנהוב, עוצמת המחשבה, יצירה אמנותית ויצירה רוחנית, האור רוח-חיים, לקראת תרבות השמש, הטבע האנושי והטבע האלוהי, חוקי-זהב למען חיי היומיום, תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוריאל זוהר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו [1] נושא עבודת הדוקטורט באתר של האוניברסיטה
  2. ^ ב-2014 הנחה סדנאות באורוויל וב-Sadhana Forest בהודו
  3. ^ רשימת חברי הנהלה וחבר הנאמנים באתר IPC
  4. ^ בפסטיבלים ותיאטרונים שונים בעולם: פריז, פרג'וס, אוניברסיטת פראנש-קונטה (צרפת), יוון, קנדה, מינסק, בריסל, בשנת 2014 בהודו... ראו אתר הנריק איבסן
  5. ^ ראו אתר להקתו בפריז
  6. ^ ראו [2] אתר של עיתון מקומי, על הפסטיבל ה-22 וה-23 הבינלאומי ביוון
  7. ^ [3] "עיתון הטכניון", כתבה מאת יצהר ורדי על מסע תיאטרון הטכניון לפסטיבל בסנקט פטרבורג, עמ' 43
  8. ^ המחזה יצא לאור באנגלית וצרפתית amazon.com] 2018]
  9. ^ הרצאת הציפורים (מחזה), מאת ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום אוריאל זוהר, פורסם בכתב העת מאזנים: ירחון לספרות, גיליון ע' (8), עמ' 32–36, 1996
  10. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  11. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  12. ^ ראו אתר תיאטרון הטכניון, הספר מחולק לארבעה פרקים. נמצא גם בחנות הספרים "אלף בסט", הוצאת אוריון 2015
  13. ^ אתר אלף בסט, של הוצאת אוריון 2015, וגם לקריאת החזון, קיראו כאן סעיף 2.
  14. ^ אתר הוצאת אמזון 2015
  15. ^ אתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  16. ^ הקראת השיר, "אני יונק את השירים"
  17. ^ הקראת השיר: "כשאני יוצא מכלי"
  18. ^ אתר חנות הספרים של אלף בסט, הוצאת אוריון 2015
  19. ^ באתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון
  20. ^ באתר חנות הספרים אלף בסט, הוצאת אוריון
  21. ^ אתר מנדלי מוכר ספרים, 455 עמ' 2016
  22. ^ אתר אמזון, נובמבר 2016
  23. ^ באתר "הוצאת אמזון קינדל" May 2015
  24. ^ באתר "הוצאת אמזון" אפריל 2016
  25. ^ באתר הוצאת אמזון 2016
  26. ^ אתר הוצאת אמזון 2017
  27. ^ אתר הוצאת אמזון 2017
  28. ^ הוצאת אמזון 2017
  29. ^ אתר הוצאת אמזון 2017
  30. ^ המחזה יצא לאור באנגלית וצרפתית amazon.com] 2018]
  31. ^ אתר אינדיבוק
  32. ^ אתר עברית
  33. ^ אתר ביבוקס
  34. ^ אתר בוקסילה
  35. ^ אתר נטבוק
  36. ^ אתר בוקלי
  37. ^ אתר הוצאת אמזון 2018 Livre
  38. ^ אתר הוצאת אמזון 2018 book
  39. ^ באתר חנות הספרים אלף בסט, ספרים אלקטרונים ומודפסים, הוצאת אוריון
  40. ^ המחזה יצא לאור גם בצרפתית amazon.com] 2018]
  41. ^ המחזה יצא לאור גם בצרפתית amazon.com] 2020]
  42. ^ המחזה יצא לאור בצרפתית amazon.com] 2020]
  43. ^ המחזה יצא לאור בצרפתית amazon.com] 2021]
  44. ^ המחזה יצא לאור בצרפתית amazon.com] 2021]
  45. ^ המחזה יצא לאור בצרפתית amazon.com] 2021]
  46. ^ המחזה יצא לאור בצרפתית amazon.com] 2021]
  47. ^ פירוט ראו באתר תיאטרון הטכניון בתחתית הדף, בקובץ: "רשימת כל ההצגות בהן השתתף, בימוי, כתיבה או משחק"
  48. ^ המחזה נמצא כאן בארכיון התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
  49. ^ המחזה בצרפתית "La Clairvoyante" אתר אמזון 2016
  50. ^ ראו חזרה גנרלית של תיאטרון הטכניון youtube.com
  51. ^ [4] ההצגה מופיעה בשני פסטיבלים בינלאומיים: ברטיסלאבה, 2006, ומדריד 2007. ניתן לחזות בה באתר youtube.com.
  52. ^ ניתן לחזות בה, ביו-טיוב [5]
  53. ^ [6] ניתן לחזות בה, באתר .youtube.com
  54. ^ קטע מהמחזה פורסם בכתב העת עלי שיח מס. 19-20, עמ' 109–113, תל אביב 1983
  55. ^ פורסם באתר אמזון באנגלית Amazon 2015
  56. ^ פורסם באתר אמזון בצרפתית Amazon 2016
  57. ^ אתר בכיוון הרוח, הסיפור מופיע כאן
  58. ^ האתר של ריה
  59. ^ השיר באתר "נתיבים", כתב עת ליצירה ועיון, 5 ביוני 2014
  60. ^ ברח בני/אוריאל זוהר, שרון רוסטורף-זמיר, באתר SoundCloud אוקטובר 2013
  61. ^ אתר קול המוסיקה, בתוכנית "יד על הדופק", יניב ד'אור מראיין את שרון רוסטורף-זמיר, בתאריך 1 ביוני 2014
  62. ^ השיר והלחנתו באתר במה חדשה משנת 2009 וכחלק מההצגה "התמונה החסרה" שניתן לחזות בה באתר תיאטרון הטכניון.
  63. ^ השיר והלחנתו אתר במה חדשה 2009.