פהרניק
פַּהַרְנִיק (ברומנית: paharnic . ברבים:paharnici - פַּהַרְנִיץ', באותיות קיריליות ברומנית בימי הביניים: Пъхарникȣ), ידוע בעבר גם כ păharnic או păharnec, לפעמים בנסיכות מולדובה גם כ- ceașnic - צ'אשניק[1] היה תפקיד בכיר או תואר שאינו עובר בירושה - (דרגטור)- בהיררכיה של אצולת החצר בנסיכויות הרומניות מולדובה ולאכיה. הבויאר שמילא את התפקיד של "פהרניק גדול" (ול-פהרניק vel-paharnic) היה מעין "שר המשקאות", אחראי על הגביע של השליט, שטעם מהמשקאות לפני השליט. הפהרניק דאג לאספקת המשקאות הדרושים לחצר[1] ולמזיגתם לכוסות ולגביעים של אנשי החצר. עם הזמן מילא תפקיד מנהלי חשוב, ובוולאכיה גם תפקידים צבאיים[1] .
בשתי הנסיכויות הייתה קיימת בתקופות מסוימות יחידה צבאית פרטית של "פהרניצ'יי" (păhărnicei) ("פהרניץ'" קטנים) תפקיד זה תועד לראשונה בוולאכיה בשנת 1392 בימי השליט מירצ'ה הזקן ובנסיכות מולדובה בשנת 1408 בימי השליט אלכסנדרו הטוב[1].
היו ידועות שלוש דרגות של פהרניק: א. הפהרניק הגדול (ול-פהרניק - vel-paharnic או mare paharnic) שדאג לאספקת היינות והמשקאות לשליט ולחצר, ומזג יין לשליט. לפהרניק הגדול היו גם משימות צבאיות. בעידן הפנריוטים, השליטים היונים שמונו בנסיכויות הרומניות על ידי הסולטן הטורקי, תפקיד הטעימה והמזיגה במסיבות החצר היה סמלי, ושימש בחגים ובטקסים מיוחדים. בנסיכות מולדובה הוא כיהן גם כפרקלאב של קוטנאר וחרלאו, יישובים ידועים בכרמים וביקבים שבסביבתם. בתקופה מאוחרת יותר הוחלף הפהרניק על ידי "הקופּאר הגדול" ( mare cupar - מהמילה cupă שמשמעותה היא "גביע"). הפהרניק הגדול היה אחראי על גביית המיסים על הכרמים ועל סחר ביינות, שנקרא căminărit -קמינריט. שליש מהסכומים שנגבו על ה"קמינריט" היוו את הכנסת הפהרניק הגדול[1].
בנסיכות מולדובה הפהרניק הגדול היה אחד משמונת הבויארים החשובים שישבו במועצת החצר של הנסיכות, לצד הלוגופט הגדול (ול-לוגופט), הוורניק של "הארץ העליונה", ההטמאן, הפוסטלניק הגדול והוויסטיירניק. במסיבות הגיש הפהרניק הגדול לשליט את כוס היין הראשונה. והוא גם פיקח על כרמי השליט ועל העבודות בהם. איש לא יכול היה לקטוף את הענבים לפני שנתן הפהרניק רשות לעשות זאת ביום הצלב - 14 בספטמבר. על מתן הרשות להתחיל בקטיף זכה מהעם במתנות מיוחדות, כמו כן הוא קבע את ה"דסיאטינה", סוג של מעשר על היין שנגבה למען השליט.
ב. פהרניק שני (paharnic al doilea - vtori paharnic) - תפקידו היה לעיתים זהה או מקביל לזה של ה"פיבניצ'ר" (pivnicer) או ה"קופאר" (cupar) . יחד עם ה"רושי" וה"פהרניציי" מהסביבה הכפרית, היו כפופוים לפהרניק הגדול. ג. פהרניק שלישי. (treti paharnic - paharnic al treilea)
במאה 15 ואחר כך במאות 16–17 הפהרניקים הגדולים עמדו בקדמת החיים הפוליטיים בנסיכות ולאכיה. כיהנו אז בתפקיד במיוחד בני משפחת קראיובשט (Craiovești) ופלורשט (Florești). עם הפהרניקים נמנו דמויות כמו לופו מהדינציאנו, שרבאן מקויאן ומאתיי בסאראב, לימים שליט ולאכיה. הם נודעו בהתנגדותם להגדלת השפעתם של היוונים מפנר בחיי המדינה. שליט ולאכיה, קונסטנטין ברנקוביאנו, פהרניק גדול לשעבר, העניק מעמד מיוחד ליחידה הצבאית של הפהרניצ'יי אולם בסופו של דבר הוציא להורג את מפקדה, הפהרניק סטאיקו בוקשאנו.
החל משנת 1720 עם התחלת עידן הפנריוטים מספר ה"פהרניקים" עלה וחשיבותם הפוליטית ירדה. מאז ואילך הם, כולל הפהרניק הגדול, נחשבו לחלק מהמעמד השני של הבויארים[2] צאצאיהם הוכרו כענף של האצולה הקטנה, לצד ה"פהרניצ'יי". בעוד שהפהרניצ'יי הפכו למעמד בינוני כפרי, התארים של פהרניק נפתחו גם בפני נציגי הסוחרים שבערים. עם הפהרניקים המפורסמים במאות ה-18–19 בלטו שמות כמו של יאנקה האפטה ומנוק ביי שתרמו להתפתחות העיר בוקרשט, ושל גבריל איסטראטי שטיפח את הזהות הלאומית הרומנית תוך כדי התעמתות עם היוונים.
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פהרניק" הוא מונח המורכב מן המילה pahar - "פּאהאר" שמשמעותה בשפה הרומנית היא "כוס" ושמקורה בהונגרית pohár (פוהאר = כוס) או אולי מסרבית-קרואטית pehar (פחאר= כוס, גביע) ) ומן הסיומת הסלאבית "nik" (-ניק) . ברומנית של ימי הביניים נהגתה המילה "פֶהַרנִיק păharnic (בכתב קירילי רומני: Пъхарникȣ). עדיין המיטרופוליט אנטים האיברי במאה ה-18 השתמש בצורה הזאת. המונח בצורת Пєхарник (פחרניק) היה קיים בשפה הסלבונית שהייתה בימי הביניים בשימוש בכנסיות האורתודוקסיות בנסיכויות מולדובה ובוולאכיה. המלומד הרומני ממולדובה, דימיטריה קנטמיר סבר שתואר זה הועתק מהאצולה הסרבית שבעצמה שאלה אותו מהאצולה הביזנטית או ההונגרית. לפי חוקר תולדות המשפטים איוואן ביליארסקי המונח ברומנית ובסרבית קשור לתפקיד "פינקרנס" מהחצר הביזנטית.
הקמת התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוואלכיה מוזכר התפקיד לראשונה בשנת 1392 בימי השליט מירצ'ה הזקן (1418-1386). הפהרניק היה חבר במועצת הבויארים כשהוא נמצא במקום הרביעי או החמישי בהייררכיה, אחרי הבאן, הוורניק, הלוגופט ולפעמים הספטאר[3]. בנסיכות מולדובה מוזכר התפקיד לראשונה בשנת 1408 בימי השליט אלכסנדרו הטוב (1432-1400) והוא ממוקם במקום השני בין אצילי החצר אחרי הספטאר[4]. להבדיל מהבאן והלוגופט שתפקידם נחשב ל"מנהלי" או "ציבורי" ותפקידים שנחשבו צבאיים - כמו לוגופט ושוב באן, הפהרניקנמנה עם קטגוריה שלישית של תפקידים שנחשבו "תפקידי חצר" (de curte) לצד הקלוצ'ר, הז'יטניצ'ר, המדלניצ'ר, הפיטאר, הפוסטלניק, הסלוג'ר והסטולניק[5] במולדובה במאה ה-15 מינו פהרניק מיוחד בשרות אשת השליט.
במולדובה פיקח הפהרניק ישירות על הסטארוסטה של קוטנאר, שייצר את היין המתוק של קוטנאר, שנודע כיין הטוב באזור, כמו כן פיקח על הכרמים והיקבים של דיאלו מורי, חרלאו, הוש וטרגו טרוטוש. אחרי שנת 1482 גם הכרמים בפאנצ'ו באזור פוטנה, בגבול בין מולדובה וולאכיה, היו בפיקוחו של הפהרניק. בססביבות שנת 1700, הפהרניק הגדול (ול-פהרניק) עמד מתוקף תפקידו בראש תעשיית היין של אזור פוטנה, בעוד שעוזרו פיקח רק על הכרמים של הוש. בוולאכיה, לפי נ. סטויצ'סקו, פיקח הפהרניק במידה זו או אחרת על הכרמים והיקבים של גבעות בוזאו (דיאלורילה בוזאולוי), לא רחוק מהגבול עם האזור פוטנה בנסיכות מולדובה.
הפהרניק היה גם גובה מיסים מכל יצרני היין והיה זוכה מהם לאתנן מיוחד בתאריך 14 בספטמבר (חג הצלב). במולדובה גבו את מס היין - מען "מעשר" שכונה "וינריץ'"(vinărici) בוולאכיה הוינריץ' כלל 1000 חביות יין שנאספו ביקבים של אזור ארג'ש (שטפנשט, טופולובן) ואזור ולצ'ה (דרגשאן). מס אחר שכונה "פהרניצ'יה" (păhărnicie) נגבה מיצרני יין פרטיים, למשל בבוקרשט. במאה ה-18בוולאכיה גבה הפהרניק מס יין שנקרא קמינריט (căminărit)
חיילי הפהרניק - פהרניצ'יי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפהרניק הייתה כפופה יחידה צבאית פרטית שחייליה נקראו "פהרניצ'יי" (ביחיד: פהרניצ'ל) . בהתחלה הם היו בנים של בויארים. הפהרניצ'ל הראשון הידוע היה במולדובה פאן אורקה (Ureche) (דצמבר 1437). הוא היה קודם לכן פהרניק של השליט איליאש ואחר כך מונה כוורניק. בשנת 1438. בוולאכיה של המאה ה-15 התפקידים "באן" ו"פהרניק" נקשרו במיוחד למשפחת קראיובשט שמייסדה, בארבו קראיובסקו הוזכר לראשונה בשנת 1431 כפהרניק של השליט אלכסנדרו אלדיה וישב במועצת הבויארים. בעימות בין שושלות דנשט ודרקולשט היו הקראיובשט במחנה של הראשונים. הפהרניק בוולאכיה עמד בראש צבא הפהרניצ'יי ששימשו במשימות צבאיות ושל גביית מיסים. במולדובה הפהרניצ'יי היו עדיין בעלי אחוזות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mihai Țipău Domnii fanarioți în Țările Române - mică enciclopedie Editura Omonia, București 2008
- 1982 Pompiliu Eliade Influența franceză asupra spiritului în România - Originile" Editura Univers, București
(תרגום מצרפתית)
- Constantin Rezachevici Dicționar istoric. Marile dregătorii ale Moldovei și Țării Românești", Magazin Istoric, January 1971, pp. 22–25,
(קונסטנטין רזאקביץ' - הדרגטורים הגדולים של מולדובה וולאכיה", ב"מגזין איסטוריק" ינואר 1971 עמ' 22–25
- Ivan Biliarsky, Word and Power in Mediaeval Bulgaria. Leiden: Brill Publishers, 2011. ISBN 978-90-04-19145-7
- Lucian Constantin Palade, "Relațiile Drăculeștilor cu boierimea în veacul al XV-lea", in Argesis. Studii și Comunicări. Seria Istorie, Vol. XVIII, 2009, pp. 143–149.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
din Țara Românească și Moldova (sec.XIV-XVII), Editura enciclopedică română, București 1971