פולונארווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פולונארווה
පොළොන්නරුව
הריסות הארמון המלכותי בפולונארווה
הריסות הארמון המלכותי בפולונארווה
מדינה סרי לנקהסרי לנקה סרי לנקה
מחוז מחוז צפון-מרכז
תאריך ייסוד לפני 1070
קואורדינטות 7°56′00″N 81°00′00″E / 7.933333°N 81.0°E / 7.933333; 81.0
אזור זמן UTC+5:30
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
העיר העתיקה פולונארווה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 1, 3 ו-6

פּוֹלוֹנַארוֹוַהסינהלית: පොළොන්නරුව; בטמילית: பொலன்னறுவை) היא העיירה הראשית בנפת פולונארווה (אנ') במחוז צפון-מרכז בסרי לנקה. העיירה המודרנית פולונארווה ידועה גם בשם "העיירה החדשה", והחלק השני של פולונארווה נשאר כעיר המלוכה העתיקה של ממלכת פולונארווה (אנ').

פולונארווה הייתה הממלכה השנייה הוותיקה מכל ממלכות סרי לנקה, והוקמה לראשונה כעמדה צבאית על ידי הממלכה הסינהלית. שמה שונה ל"ג'אנאנאתמנגאלם" (Jananathamangalam) על ידי שושלת צ'ולה (אנ') לאחר פלישתם המוצלחת לבירת המדינה של אז, אנוראדאפורה, במאה ה-10. ב-1980 הוכרזה העיר העתיקה פולונארווה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]

פולונארווה המודרנית עוברת פרויקט פיתוח גדול המכונה "ההתעוררות של פולונארווה", בראשותו של הנשיא לשעבר מייטריפלה סיריסנה. הוא צופה את הפיתוח של כל המגזרים בפולונארווה, כולל כבישים, חשמל, חקלאות, חינוך, בריאות וסביבה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם פולונארווה הוא ממקור לא ידוע והוא אומץ על ידי הנוסע ג'יימס אמרסון טננט (אנ') בן המאה ה-19. צורתו הטמילית, "פולאינארי", מוזכרת בכתובות טמיליות שנמצאו בפולונארווה של תקופת שושלת צ'ולה. השם היה אולי קיצור של שמו העתיק פולאטי נקארם (Pulatti nakaram) או פולאסטייה נגארה (Pulastya nagara) שפירושו העיר של החכם ההינדי פולאסטייה (אנ').

תחת שלטון צ'ולה שונה שם המקום ל"ג'אנאנאתמנגאלם" המקום נודע מאוחר יותר בשם ויג'ייאראג'פורם (Vijayarajapuram), שכנראה נגזר משמו של ויג'ייאבאהו הראשון (אנ').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולונארווה הוקמה לראשונה כמוצב צבאי על ידי הממלכה הסינהלית. ושם זה שונה ל"ג'אנאנאתמנגאלם" על ידי שושלת צ'ולה לאחר פלישתם המוצלחת למדינה במאה ה-10. בתקופה זו התרחש הרס שיטתי של הציוויליזציה הבודהיסטית במישורים הצפוניים של סרי לנקה. רג'ארג'ה הראשון (אנ') משושלת צ'ולה בנה את ואנאוואן מאהדאוויסוורם (Vanavan Mahadevisvaram), מקדש שיווה בפולונארווה הקרוי על שם מלכתו, אשר ידוע כיום בשם סיווה דוואלה (Siva Devale). המקדש הכיל, בין היתר, פסלי ארד של גנש ופרוואטי. החלקים הצפוניים והמרכזיים של סרי לנקה נשלטו בתקופה זו תחת רג'נדרה צ'ולה הראשון, קיסר צ'ולה (אנ') ישירות כפרובינציה של צ'ולה. עם זאת, לאחר שנת 1070 לספירה הסתיים שלטון הצ'ולה באי, ופולונארווה נכבשה על ידי ויג'ייאבאהו הראשון (אנ') מפולונארווה הידוע גם בשם ויג'ייבאהו הגדול (שלט 1055–1110).[2]

ויג'ייבאהו הראשון החל במסע הכיבושים ממהאנאגקולה (Mahanagakula) ושילח שלושה כוחות צבאיים לתקוף את פולונארווה משלוש חזיתות. כוח אחד נשלח לאורך החוף המערבי של המדינה לנמל מהאטיטה כדי לטפל בכל תגבורת שעלולה להגיע מדרום הודו. לאחר מכן, חלק מכוח זה נע לעבר פולונארווה ותקף מצפון-מערב. כוח שני נשלח ממזרח מעבר למאגאמה (Magama) כדי לתקוף את פולונארווה ממזרח. הכוח השלישי והעיקרי התקדם ברחבי הארץ, בראשות המלך. מוקף בשלושת כוחות אלו הייתה פולונארווה תחת מצור במשך שבעה חודשים לפני שכוחותיו של המלך ויג'ייבאהו נכנסו לעיר. בשנת 1070 הפך ויג'ייבאהו לשליט פולונארווה. באותה תקופה סרי לנקה הייתה ידועה בשם ת'מבאפאני.

המסחר והחקלאות שגשגו תחת חסותו של הנכד המפורסם של המלך ויג'ייבאהו הראשון מפולונארווה, המלך פראקראמבהו הגדול, שהיה נחוש ששום טיפת מים שנופלת מהשמים לא תבוזבז, וכל אחת מהן הייתה אמורה לשמש לפיתוח של האדמה. לפיכך, נבנו בתקופת שלטונו של פראקראמבהו מערכות השקיה עדיפות בהרבה מאלו של עידן אנוראדאפורה, מערכות המספקות עד היום את המים הדרושים לגידול אורז במהלך העונה היבשה הלוהטת במזרח הארץ. הגדולה מבין המערכות הללו היא פאראקרמה סמודרה (Parakrama Samudra) או ים פאראקרמה אשר שימש גם כמעגן גדול של ספינות ים דרך נהר מאהאוולי. ממלכת פולונארווה הייתה עצמאית לחלוטין בתקופת שלטונו של המלך פראקראמבהו.

במבנה זה המכונה וטאג'ג' שמרו פעם את השן של הבודהה

למעט יורשו המיידי, ניסנקה מאלה הראשון (אנ'), המלכים האחרים של פולונארווה לא הפגינו כישורי שלטון ובחצר המלכות שלהם פרצו מדי פעם עימותים. הם גם המשיכו ליצור בריתות נישואים יותר עם ממלכות דרום הודו החזקות יותר עד שקשרי נישואים אלו החליפו את השושלת המלכותית המקומית. זה גרם לפלישה של המצביא קאלינגה מאגה (אנ') בשנת 1214 ולהרס המוחלט של הערים הגדולות אנוראדאפורה ופולונארווה בשריפה. עד שהובס הספיק קאלינגה מאגה להרוס את הציוויליזציה הבודהיסטית בצפון סרי לנקה. בשנת 1284 הייתה פלישה נוספת, הפעם של שושלת ארייקאקראוורטי (אנ'), מה שאילץ את העברת הבירה לדמבדנייה (אנ').

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה פולונארווה נותרה אחת מהשרידים הארכאולוגיים הטובים ביותר במדינה של ערים המתוכננות היטב. יופיה שימש גם כרקע לסצנות מצולמות עבור הקליפ של דוראן דוראן עבור השיר Save a Prayer (אנ') בשנת 1982. ב-1980 הוכרזה העיר העתיקה פולונארווה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

ליד העיר העתיקה ישנה עיירה קטנה עם מספר בתי מלון וכמה חנויות יקרות. ישנם מוסדות ממשלתיים באזור שנבנה לאחרונה בשם "העיירה החדשה", במרחק של כ-6 קילומטרים מהעיר ומהכביש הראשי. בית הספר הגדול ביותר במחוז, ממוקם בעיירה החדשה.

פולונארווה היא העיר השנייה בגודלה במחוז צפון-מרכז, אך היא ידועה כאחת הערים הנקיות והיפות במדינה. הסביבה הירוקה, המבנים העתיקים המרשימים, פאראקרמה סמודרה (Parakrama Samudra, אגם ענק שנבנה בשנת 1200), ומלונות תיירות אטרקטיביים הופכים אותה למוקד תיירותי.

אטרקציה נוספת לתיירים היא אוכלוסיית מקוק הכיפה בעיר. הקופים חיים בהריסות מאז ההתיישבות האנושית והמשיכו לשגשג שם הרבה אחרי שבני האדם עזבו.

אתר המורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר פולונארווה משתרע על פני כ-1,220 דונם ויש בו הרבה מונומנטים שמורים היטב. באופן כללי, הסגנון האדריכלי מושפע מהסגנון ההינדי. רוב המונומנטים דתיים, אבל יש גם שרידים של מונומנטים זמניים כמו חדר המועצה המלכותית. האתר עצמו מחולק למספר אתרי משנה.

גאל ויהרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאל ויהרייה הפכו את פולונארווה למפורסמת. אלו הם שלושה בודהות גדולים חצובים על פני סלע. הראשון יושב במדיטציה, השני עומד כשזרועותיו שלובות על החזה, הצורה שבה הגיע, ולבסוף השלישי שוכב. בודהה השוכב הגדול, שהגיע לנירוונה, הוא גם המושלם ביותר וגם המסתורי ביותר מבין הפסלים העתיקים של סרי לנקה. הוא נחשף לפני מאה שנים באתר הארכאולוגי. אורכו 15 מטרים, הבודהה חצוב מתוך הסלע.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פולונארווה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Centre, UNESCO World Heritage. "Ancient City of Polonnaruwa". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
  2. ^ Nubin, Walter (2002). Sri Lanka: Current Issues and Historical Background (באנגלית). Nova Science Publishers. pp. 102, 103. ISBN 9781590335734.