פוליאוריתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תגובת פוליאוריתן כללית

פוליאורֶתן (Polyurethane) הוא פולימר נפוץ המורכב משרשרות של יחידות אורגניות הקשורות בקשרים אוריתניים (קשר הידרוקסיל-איזוציאנט). מולקולות הפוליאורתן נוצרות מהתרכבות של מולקולה (מונומר) המכילה לפחות שתי קבוצות איזוציאנט עם מולקולה אחרת המכילה לפחות שתי קבוצות הידרוקסיל (כוהל) (תהליך פלמור). תהליך ההתרכבות מתרחש בנוכחות זרז (קטליסט).

תרכובות פוליאורתן משמשות לייצור מגוון אדיר של מוצרים. ניתן להרכיב את הפוליאורתן במשרע רחב של תכונות פיזיקליות (ביניהן צפיפות, קושי, מוליכות תרמית וכו'). כמה מהיישומים הנפוצים הם:

  • מוצרים מוקצפים גמישים בעלי צפיפות נמוכה המשמשים בתעשיית הריפוד, אריזה ומיזרונים.
  • מוצרים מוקצפים קשיחים בצפיפות נמוכה המשמשים לבידוד תרמי. פוליאורתן מוקצף עשוי להגיע למוליכות תרמית נמוכה עד כדי 0.018W/mK, ובכך הוא מהווה את חומר הבידוד התרמי הטוב ביותר (פרט לוואקום). זהו חומר קצף הבידוד העיקרי במקררים ביתיים ומסחריים, בתי קירור, דודים וקולטים לחימום מים וכו'.
  • מוצרים מוקצפים חצי-גמישים בעלי צפיפות נמוכה עד בינונית המשמשים לייצור מוצרים סופגי אנרגיה כדוגמת פגושים ואריזות.
  • חומרים מוקצפים או קומפקטיים קשיחים, בעלי קרום חיצוני צפוף, המשמשים לייצור חלקים מבניים ומארזים כדוגמת משענות היד בכיסאות משרדיים.
  • מוצרים קומפקטיים גמישים בעלי צפיפות גבוהה המשמשים לאיטום, ייצור ידני של תבניות אלסטיות ועוד.
  • דבקים לייצור רכיבים רב שכבתיים ומשטחים סופגי אנרגיה.

רוב מוצרי הפוליאורתן מיוצרים על ידי תגובה בין 2 רכיבים המסופקים בנפרד, אך ישנם גם מוצרים המבוססים על פוליאורתן חד-רכיבי כגון דבקים וקצף לקיבוע/מילוי הארוזים לרוב במיכל מדוחס.

הפוליאורתן הומצא בסוף שנות ה-40 על ידי ד"ר אוטו פון באייר, במסגרת עבודתו בחברת באייר על פיצוח הפטנט של דופונט. בשנות ה-50 וה-60 הוגש בממוצע כל יום פטנט חדש הקשור לפוליאורתן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.