פוליוויניל כלוריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פוליוויניל כלוריד
צפיפות 1.34 ג'/ס"מ³
מוליכות חשמלית 10-? S/m
מוליכות חום 0.12 k-0.23 W/(מ'·K)
טמפרטורת התכה 160°C-182°C
מספר CAS ‏ 9002-86-2
Polyvinylchlorid.svg

פוליוויניל כלוריד (אנגלית: Polyvinyl chloride; ידוע בראשי התיבות PVC) הוא אחד משלושת הפולימרים התרמופלסטיים הסינתטיים הנפוצים ביותר בעולם.[1] PVC מיוצר בפלמור רדיקלי של כלורואתילן השייך למשפחת המונומרים הווינילים (בעלי קשר כפול). ייצורו המסחרי החל בשנת 1936.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוג מולקולת פוליוויניל כלוריד

פוליוויניל כלורידי התגלה במקרה לפחות פעמיים במאה ה-19. בתחילה בשנת 1835 על ידי הנרי ויקטור רנו וב-1872 על ידי יוג'ין באומן. בשני המקרים הפולימר הופיע כמוצק לבן בתוך מבחנות שהכילו ויניל כלוריד שנחשפו לאור השמש. בשנת 1920, הכימאי הרוסי איוון אוסטרומילנסקי והכימאי הגרמני פריץ קלאטה ניסו לרתום את ה־PVC לשימוש מסחרי אולם נתקלו בקשיים בעיבוד החומר הפריך והשביר. בשנת 1926 פיתח ואלדו סימון מחברת גודריץ' שיטה להגמשת החומר על ידי ערבובו עם תוספים שונים. על ידי כך הפך את החומר לידידותי לעיבוד, ומכאן הדרך לייצור בקנה מידה מסחרי הייתה קצרה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

PVC הוא בעל ערך רב בתעשייה הכימית ורבים השימושים בו. כמחצית מה־PVC המיוצר בעולם מיועד לשימוש בענף הבנייה שם הוא מחליף את חומרי הבנייה המסורתיים (כגון טיט, בטון ועץ). PVC קשיח משמש לייצור מגוון מוצרים: ציפויים פנימיים וחיצוניים לבניינים, כרטיסים מגנטיים ככרטיסי אשראי או תחבורה ציבורית, מסגרות לחלונות, תקליטים (מכאן השם "תקליטי ויניל"), צינורות, אביזרי אינסטלציה ועוד. ניתן לרכך PVC באמצעות הוספת חומרים מגמישים כגון פתלאטים. בצורתו הרכה משמש ה־PVC לייצור בדים, ריפודים, צינורות גמישים, ציפוי רצפות, בידוד לחוטי חשמל, ציפויים לגגות, ניילון נצמד ועוד.

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מומחים הסבורים כי ל־PVC, כחומר סינתטי העלול לפלוט פתלאטים, השפעות מזיקות על בריאות האדם, אך אלו לא הוכחו במחקר. לעומת זאת, משנות ה־70 של המאה הקודמת ידוע היטב כי המונומרים (אבני הבניין) מהם מסונתז ה־PVC רעילים מאוד ומסרטנים בבני אדם.

רבים ממוצרי הפלסטיק בסביבת האדם עשויים PVC. לאחרונה, מתרבים המחקרים המראים כי פלסטיק מסוג זה שהתיישן (כגון במוצצים, בקבוקים ושקיות) מתחיל להתפרק ולפלוט מולקולות מסרטנות[דרוש מקור]. אחד הרעלים המשתחררים מהתפרקות ה-PVC הוא דיאוקסין, הידוע כחומר מסרטן במיוחד.

מיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם מרכזי במיחזור פסולת פוליוויניל כלוריד הוא טוהר החומר הממוחזר. ברוב החומרים, PVC הוא אחד המרכיבים. כדי לייצר מוצרים חדשים מ- PVC ממוחזר, יש צורך להפריד אותו מחומרים אחרים. שיטות מיחזור מסוף המאה הקודמת אינן מספיקות ויקרות מכיוון שיש לבצע את הפרדה לכל מוצר בנפרד.[2] VinyLoop הוא תהליך מיחזור המפריד בין PVC לחומרים אחרים באמצעות תהליך של פירוק, סינון והפרדה של חומרים לא רצוים. משתמשים בממיס בלולאה סגורה לשטוף ולהרחיק חומרים נספחים (Elution) ולטהר את ה-PVC מהפסולת. VinyLoop (אנ') מאפשר למחזר PVC שבדרך כלל היו שורפים או מטמינים.[3] האנרגיה הדרושה למיחזור באמצעות VinyLoop, נמוכה ב-46 אחוזים בהשוואה ליצור PVC חדש.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוליוויניל כלוריד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Polymer Profiles: A Guide to the World’s Most Widely Used Plastics
  2. ^ A. Tukker, H. de Groot, L. Simons, S. Wiegersma, Chemical Recycling of Plastics Waste (PVC and other resins), TNO report, 1999
  3. ^ PVC recycling technologies - VinylPlus
  4. ^ About Downcycling, GreenXchange, ‏2014-09-15 (בAmerican English)

[1]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
  1. ^ ווד גאלרי, ריצוף pvc עם כל היתרונות (בעברית)