פולקיזם
 |
ערך ללא מקורות | |
| ערך ללא מקורות | |
פולקיזם הוא זרם בהגות בספרות ובפוליטיקה הגרמנית מאז המאה ה-19. התנועה הפולקיסטית (בגרמנית: Völkische Bewegung) היא הגרסה הגרמנית של התנועה הפופוליסטית (עממית). הפולקיזם כולל דגש רומנטי על פולקלור ועל הפן ה'אורגני' של העם. המונח 'פולקיסט' מקורו במילה הגרמנית Volk, 'עם'. בגרמנית יש כאן גם קרבה לשונית למובן 'כח העם', עממי, פולקלורי.
שורשי הפולקיזם הגרמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשי התנועה הפולקיסטית בלאומיות הרומנטית כפי שזו נתנסחה בכתביהם של רומנטיקנים מוקדמים כמו פיכטה בחיבורי הפנייה שלו אל האומה הגרמנית (נתפרסמו החל משנת 1808 ואילך, בימי מלחמות נפוליאון) ובייחוד במסה השמינית 'מהו עם, במובן העמוק ביותר, ומהי אהבת המולדת?' - שם ענה פיכטה על השאלה המופיעה בכותרת המסה. בתשובה לשאלה 'מה יכול להעניק משמעות נאצלת למאמצי הפרט ול'אמונתו בנצחיות פועלו'? ענה שם פיכטה שזו תוכל להיות אך ורק במסגרת 'טבעה הרוחני המיוחד של הסביבה האנושית אשר בתוכה הוא עצמו, בכל פעולותיו ומחשבותיו...נוצר, דהיינו העם ממנו הוא הגיע ובו עוצבה אישיותו'.
התנועה הפולקיסטית שילבה עניין פטריוטי-סנטימנטלי בפולקלור הגרמני, בהיסטוריה לוקאלית ובמגמה עממית ואנטי-אורבנית של 'שיבה אל האדמה' לה מקבילות רבות גם בכתביו של ויליאם מוריס. החזון הזה כיוון אל חיים עצמאיים ומספקים הכרוכים בזיקה מיסטית אל האדמה. הייתה זו תגובת-נגד לניכור התרבותי שהמהפכה התעשייתית הביאה בכנפיה. (ואגב, תחושות דומות בוטאו גם בארצות הברית בשנות השלושים של המאה העשרים בכתביהם של סופרים 'אגרריים' בדרום).
רפובליקת ויימאר והנאציזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי התנועה הפולקיסטית דחו כל מה שהוצג ברפובליקת ויימאר כקדמה. הם התנגדו הן למרקסיזם של מפלגות השמאל והן לדמוקרטיה.[1] אף שבאופן רשמי גינו הפולקיסטים אלימות פוליטית, הם קיימו קשרים עם ארגונים צבאיים־למחצה של הימין הקיצוני, השתתפו בפוטש של קאפ ובפוטש במרתף הבירה, והיו מעורבים בהתנקשויות וברציחות פוליטיות חשאיות. להקצנתם תרמו, לצד חילופי המשטר, גם זרימתם של חיילים משוחררים לשורות הארגונים הפולקיסטים.[2]
לאחר 1918 גדל באופן ניכר מספר הארגונים והתומכים הפולקיסטים; עם הברית הגרמנית-פולקיסטית להגנה ולהתגוננות (Deutschvölkischer Schutz- und Trutzbund) (1919–1923) אף התקיים לזמן קצר קרטל רב־השפעה של אגודות פולקיסטיות, ונציגים פולקיסטים נכנסו ללנדטאג של המדינות ולרייכסטאג. אולם משנת 1924/25 ואילך נדחקה התנועה בהדרגה לשוליים הפוליטיים בידי המפלגה הנאצית, שהפכה למוקד החדש של הימין הרדיקלי, וזאת בשל חולשותיה המבניות של התנועה הפולקיסטית.[3] בתקופה זו, ובעיקר לאחר ייסודה מחדש של המפלגה הנאצית, הודגשו הפערים בין הצדדים, לא אחת כעימות בין־דורי בין פולקיסטים ותיקים לנאצים צעירים. עם זאת התקיימו ביניהם קווי דמיון רבים, בעיקר במישור האידאולוגי. החפיפה הבולטת ביותר מבחינה אישית בין פולקיסטים לנאצים ניכרה בתנועת ההתיישבות של הארטאמנים, שנוסדה בשנת 1926.[4]
אף כי ארגונים פולקיסטיים ודמויות פולקיסטיות אחדות הצטרפו לנאציזם בדרגות שונות, רובם בירכו על העברת השלטון לידי אדולף היטלר, ורבים מתומכיהם אימצו עד 1945 את אידאולוגיית דם ואדמה במסגרת הרייך השלישי - איבדו הארגונים הפולקיסטיים שנותרו לאחר 1933 במהירות את חשיבותם. חלקם נטמעו במערך הארגוני הנאצי, ורובם התפרקו או התקיימו עד לאיסורם בידי בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Schindelmeiser, S. (2010). Geschichte der Baltia (בגרמנית). Vol. 2. München. p. 233. ISBN 978-3-00-028704-6.
- ↑ Lohalm, Uwe (1970). Völkischer Radikalismus. Die Geschichte des Deutschvölkischen Schutz- und Trutz-Bundes 1919–1923 (בגרמנית). Hamburg.; Wilhelm, Hermann (1989). Dichter, Denker, Fememörder. Rechtsradikalismus und Antisemitismus in München von der Jahrhundertwende bis 1921 (בגרמנית). Berlin.
- ↑ "Völkischer Block in Bayern (VBl), 1924/25" (בגרמנית). Historisches Lexikon Bayerns.
- ↑ Botsch, Gideon (2012). "Artamanen". In Wolfgang Benz (ed.). Handbuch des Antisemitismus (בגרמנית). Vol. 5. Berlin. pp. 44–46.
