פורטל:היסטוריה/מאמר נבחר/88
.jpg){kind=small}
השוֹמֵר היה ארגון הגנה ביישוב היהודי בארץ ישראל, שפעל בשנים 1909–1920. הארגון הוקם על ידי אנשי ארגון בר גיורא, ומטרתו המוצהרת הייתה "כיבוש השמירה" ו"כיבוש העבודה". כלומר: לימוד עבודת האדמה והמלאכות שבכל ענף ומקצוע, והעדפת העסקת יהודים על פני פועלים שאינם יהודים. בשיא פעילותו, בשנת 1913, מנה הארגון כ-100 חברים וכ-300 שכירים יהודים, וריכז את השמירה ב-13 מושבות בארץ ישראל. לאחר פירוק "השומר" בשנת 1920, השתתפו חברי הארגון בהקמת "ההגנה", גדוד העבודה, מחתרת הקיבוץ החשאי, ותרומתם ניכרה בהקמת הפלמ"ח, וצבא ההגנה לישראל. לארגון "השומר" חלק במורשת הציונית בשל עקרונות 'כיבוש העבודה' וככוח מגן בהקמת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. ארגון "השומר" הצליח ביעדו העיקרי: שמירה עברית ביישוב בארץ ישראל, והוכיח את יכולתו ואת ערכו של "השומר" העברי. "השומר" לא הצליח לקבל את השמירה בכל היישובים העבריים בארץ ישראל, ואף נאלץ לעזוב את המושבות הגדולות חדרה ורחובות בעקבות חילוקי דעות; אך השמירה העברית הונהגה ונשארה בידי שומרים עבריים. החוקר מרדכי נאור העריך כי "מייסדי "השומר" וותיקיו, שכה היטיבו לפעול ולהפעיל בשנותיו הראשונות של הארגון, לא הצליחו להשתלב במנהיגות הפוליטית והביטחונית בימי המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. למנהיגים שצמחו מקרב אנשי העלייה השנייה (להוציא את יצחק בן-צבי) לא היה יחס חם ל"השומר" בשנות פעילותו, וחלק מהם אף התנכרו לאנשיו בשנים מאוחרות".
