בר גיורא (ארגון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל שוחט, מפקד ארגון "בר גיורא"

"בר גיורא" היה ארגון שמירה יהודי חשאי שפעל כשנה וחצי, בשנים 1907-1909 בארץ ישראל. מטרת הארגון הייתה לכבוש את השמירה במושבות היהודיות מידי הערבים והצ'רקסים ולהעבירה לידיים יהודיות.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת העלייה הראשונה, עקב התגברות ההתקפות הערביות על המושבות היהודיות בשל ההתעוררות הלאומית אצל הערבים, החלו היהודים למסור את השמירה על היישובים לידי שומרים ערבים וצ'רקסים. לבני העלייה השנייה מצב זה לא התאים מבחינה אידאולוגית. הם האמינו שיש צורך בהעברת השמירה על היישובים היהודים לידיים יהודיות. מספר פעילים ממפלגת "פועלי ציון" החלו לגבש מסגרת ארגונית, על מנת לכבוש את השמירה ולהעבירה לידיים יהודיות. ישראל גלעדי ניסה תחילה לפעול זאת במושבת מאיר שפיה, אך ללא הצלחה. בקונגרס הציוני שנערך בהאג ב-1907 הציע גלעדי את הרעיון של הקמת כוח מגן, והקונגרס אישר את רוח הדברים.

ארגון "בר גיורא" נוסד בליל שמחת תורה, כ"ב בתשרי תרס"ח 29 בספטמבר 1907, בעת הועידה השלישית של פועלי ציון, באספה חשאית שהתקיימה בחדרו הקטן של יצחק בן צבי בבתי ורשה ביפו.[1][2][3]

המשתתפים באספה, בנוסף לבן צבי וחברו לחדר יצחק נדב, היו קבוצת פעילים ממפלגת "פועלי ציון" היהודית-רוסית, ביניהם ישראל שוחט, ישראל גלעדי, אלכסנדר זייד, דב שוייגר, יחזקאל ניסנוב, משה ("יוזובר", כשם העיירה ממנה עלה ארצה) גולדשטיין-גבעוני, יחזקאל חנקין, מנדל פורטוגלי וצבי בקר.

הארגון נקרא על שמו של שמעון בר גיורא, אחד ממנהיגי המרד הגדול. כמפקד הארגון נבחר ישראל שוחט. במסגרת אספה זאת נקבעה גם סיסמת הארגון: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". האידאולוגיה של הארגון התבססה על עבודה, ביטחון והתיישבות. הקבוצה שאפה לבסס קבוצות של פועלים אשר יקימו יישובים, ינהיגו עבודה עברית, יאספו נשק וישתלטו על השמירה במטרה ליצור גרעין של כוח יהודי לוחם. המטרות רחוקות הטווח של הקבוצה היו הקמת צבא יהודי והשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל.

ה"קולקטיב" בסג'רה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי קבוצת "בר גיורא", פרט ליצחק בן-צבי ויחזקאל חנקין, חויבו לעלות לגליל התחתון ולהצטרף ל"קולקטיב" שהקימה מניה וילבושביץ-שוחט במושבה סג'רה. מניה שוחט הצליחה לשכנע את האגרונום אליהו קראוזה, שניהל את המושבה מטעם יק"א, למסור לאחריות חברי הקבוצה שטחי אדמה, שאותם עיבדו תוך שהם מבססים חיי שיתוף. שיטת ההתיישבות בקומונה תאמה את חזונה של מניה שוחט, אשר חלמה לייסד גרעין של מאות פועלים המנוסים בעבודת האדמה, שבעזרתם ניתן יהיה לעלות ולכבוש את אדמות חורן אשר בעבר הירדן המזרחי. השכר ששילמה יק"א לא הספיק לצורכי השומרים. מניה שוחט שהייתה אמונה על דרכי מהפכנים במזרח אירופה, שקלה לנהוג כמותם ולבצע בארץ "אקספרופראציה" - הפקעת הון מבעליו לשם מימון פעולות מהפכניות - כדי לממן את ה"קולקטיב". אך נסוגה מכך בעצת ידידים.[4] המשימה הראשונה שעמדה בפני הארגון החדש הייתה כיבוש השמירה בחוות סג'רה מידי השומרים הצ'רקסים. חברי הארגון יסדו בסג'רה קולקטיב חקלאי בראשותה של מניה שוחט, שעיבד את אדמות החווה. לאחר כמה חודשים הצליחו אנשי "בר גיורא" לשכנע את מנהל החווה להעביר לידיהם את השמירה, לאחר שהוכיחו לו שהשומר הצ'רקסי מתרשל בתפקידו. כך הפכה חוות סג'רה למרכז הארגון.

חברי "בר גיורא" הצליחו לשכנע את אליהו קראוזה, מנהל החווה, או כפי שכונה על ידם: "פקיד החוה" להעביר לידיהם את השמירה בסג'רה. הם ראו בתביעתם זו צעד חשוב בבניית כח מגן עברי. דוד בן-גוריון שהיה אחד מהשומרים בסג'רה סיפר על המאורע כעבור שנים אחדות: "בכל הגליל היה רק שומר עברי אחד. זה היה שלום הכורדי, ששמר בחצר החוה בסג'רה. אך גם אותו פיטר הפקיד באותו חורף, משום שלא נמצא לילה אחד על משמרתו, והעמיד על מקומו שומר צ'רקסי".[5] תחילה סירב קראוזה לבקשתם לקבל את השמירה בחווה, מחשש להתנגשות עם הצ'רקסים מכפר כמא הסמוך, שנודעו כתקיפים ואלימים: "שום פלח ושום בידואי לא יעיז להתגרות את הצ'רקסים. בטוחים הם שאם רק ידעו הגנבים, שהשמירה נמסרה לידם לא יעיזו עוד לבוא לגנוב. ואם גם יקרה "מקרה לא טהור" - נקל להם, על ידי יחסיהם הקרובים לעולם החמסנים והשודדים, לגלות את עקבות הגניבה ולהחזירה לבעליה, כמובן לא בלי פרס הגון מצד בעל הגניבה".[5] על תדמית זו סמך השומר הצ'רקסי הממונה ולא הופיע ל"משמרתו" דרך קבע. "במקום לסובב במשך כל לילה את חומת-החוה ולהתייחד בחשכה עם הסלעים והאקליפטוסים המקיפים את סג'רה - בחר ללכת לכפר הערבי הסמוך ולבלות את הלילות במסיבת רֵעים שיכורים. לשווא העירונו את הפקיד על מלאכתו הרמיה (כך) של השומר הצרקסי ועל ההפסד הכרוך בשיטת שמירה כזו; הוא לא היטה אוזן לדברינו. אז החלטנו להוכיח לו בפועל את צדקת דברינו. בליל-חושך אחד הובילו אחדים מאתנו את הפרדה היותר טובה מתוך החוה - ואנו הודענו מיד לפקיד את מעשה-הגנבה. הפקיד מהר לאורווה והפרדה איננה. תיכף צפר בחלילו לקרוא את השומר, אולם צפר פעם, שתים שלוש - אין קול ואין קשב. יצא החוצה, סבב את החומה - הצ'רקס איננו. ... הפקיד פִטר את הצ'רקס ומסר את השמירה לצבי בקר - לאחד מחברינו".[6]

בעקבות ההצלחה בשמירה בחווה, קיבלו לידיהם חברי "בר גיורא" גם את השמירה במושבה סג'רה. בקיץ 1908, למרות הצלחתו של הקולקטיב בסג'רה, ובעקבות העלייה בביקוש לשמירה בקרב חבריו, לא חודש החוזה בין חוות סג'רה לבין אנשי "השומר" והקולקטיב התפרק.[7] בחודש אב תרס"ח (1908) גרם סכסוך בין איכרים מהמושבה מֶסְחָה (לימים כפר תבור) לבין שומרי המושבה המוגרבים לכדי פציעה אנושה של שומר, לאחר שנפגע מפליטת כדור של רובהו. עקב כך כנראה החלו התנכלויות והתקפות של המוגרבים על מסחה/כפר תבור. להגנת המושבה נשלחו פועלים מהמושבות בגליל התחתון והוקם ועד הגנה זמני. דב (ברלה) שויגר, שהיה חבר בארגון "בר גיורא", נבחר לפקד על הגנת המושבה. באלול תרס"ח 1908 נחתם חוזה שמירה בין ועד המושבה מסחה/כפר תבור לבין חברי הקולקטיב בסג'רה[8]. חברי "בר גיורא" התלבטו אם לקבל את ההצעה, שכן מספר חבריהם היה מועט. בסופו של דבר, הסכימו החברים לקבל על עצמם את השמירה, בתנאי שיועסקו במושבה פועלים יהודים. מאז, הפך התנאי הזה לחלק בלתי נפרד מתנאי קבלת השמירה של הארגון.

בעקבות הצלחת השמירה בסג'רה ומסחה גדל הביקוש לשומרים יהודים, וחברי "בר גיורא" החליטו למקד את מאמציהם בכיבוש השמירה במושבות. משום כך הוחלט להקים הסתדרות שומרים, ארגון חוקי (להבדיל מארגון "בר גיורא", שהיה מחתרת), בשם: "השומר", שאספת היסוד שלה התקיימה בכפר תבור בכ"א בניסן שביעי של פסח תרס"ט, 12 באפריל 1909[9].

לאחר הקמת השומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ כפר גלעדי הוקם בשנת 1916 ונקרא תחילה "כפר בר-גיורא". לאחר שישראל גלעדי נפטר בשנת 1918 בגיל 32, החליטו חבריו לקרוא למקום על שמו "כפר גלעדי".

עם התרחבות הצורך בשמירה היהודית הוקם על ידי מייסדיו של "בר גיורא" ארגון חדש בעל מסגרת רחבה יותר בשם "השומר". ארגון זה החליף למעשה את "בר גיורא", שחדל לתפקד באופן עצמאי. ארגון נוסף שהוקם על ידי אנשי בר גיורא הוא "החורש" - הסתדרות פועלים חקלאיים.

אופי הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב חלק מאנשי הפועל הצעיר הייתה הסתייגות מהארגון. שלמה צמח תיאר את אנשי בר גיורא בבואם לסג'רה: "פניהם ונימוסיהם כפני גייס של כובשים ונימוסיו"[10]. משה סמילנסקי פרסם בבטאון הפועל הצעיר את דבר קיום הארגון, בכותבו: "יש עוד איזו הסתדרות סודית קטגה בין הפועלים שבגליל שאינה ידועה לכל הפועלים ושידה, כנראה, בכל אותם המעשים המעטים המתהוים והמתחדשים בתוך הפועלים. ככה חושבים לכה"פ רבים מן הפועלים."[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן-צבי, עם "השומר", קובץ "השומר", תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937, עמ' 39.
  2. ^ אחד בדורו, דבר, 5 במאי 1950
  3. ^ לא ברור למה גולומב כותב שהארגון הוקם בזכרון יעקב - אליהו גולומבציוני דרך, דבר, 28 ביוני 1948
  4. ^ רחל ינאית, מניה שוחט, עמ' 66.
  5. ^ 5.0 5.1 דוד בן-גוריון, (תרע"ו), בתוך: קובץ השומר, עמ' 266.
  6. ^ דוד בן-גוריון, (תרע"ו), בתוך: קובץ השומר, עמ' 267.
  7. ^ יעקב גולדשטיין, ההתגוננות, השמירה וארגוני "בר-גיורא" ו"השומר" בעלייה השנייה, העלייה השנייה, עמ' 455 -457.
  8. ^ פ. בן יוכבד, עם ראשוני העליה השניה בגליל העליון, על המשמר, 24 בדצמבר 1954
  9. ^ אגודת השומרים, זכרונות ומעשים: פרקים בתולדות השמירה והביטחון, 1965, עמוד 23
  10. ^ מאיר חזן, לראשית המתינות במפלגת הפועל הצעיר, עיונים בתקומת ישראל 12, עמ' 247-248
  11. ^ הפועל הגלילי, הפועל הצעיר, 3 במאי 1908