פותינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פותינוס (תחילת המאה ה-1 לפנה"ס עד שנת 47-48 לפנה"ס) היה סריס והעוצר של המלך תלמי השלושה עשר, מלך מבית תלמי במצרים התלמיית. הוא זכור בעיקר בגלל שהסית את תלמי השלושה עשר כנגד קלאופטרה השביעית אחותו, ששלטה יחד אתו, ובכך הביא לפתיחת מלחמת אזרחים.‏[1] הוא גם גרם לרציחתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס על ידי כריתת ראשו, ומתן הראש הכרות ליוליוס קיסר כשזה הגיע לאלכסנדריה ב-2 באוקטובר 48 לפנה"ס, במרדף אחר פומפיוס.‏[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 51 לפנה"ס מת תלמי השנים עשר. על פי צוואתו, יורשיו היו בתו קלאופטרה השביעית שהייתה אז בת 18 ואחיה תלמי השלושה עשר בן ה-10. מפאת גילו הצעיר של תלמי, נמנעה ממנו האפשרות להיות שליט יחיד ופותינוס מונה להיות העוצר.‏[3] אפוטרופוסים נוספים של תלמי היו המצביא אכילאס והמורה שלו לרטוריקה, תאודוטוס.

קלאופטרה נקטה מדיניות עצמאית. אנשי החצר ופותינוס בראשם, לא אהבו את עצמאותה בקביעת מדיניות וכן את אי תלותה הגוברת במנגנון, ופעלו נגדה. הם העדיפו לפעול באמצעות תלמי השלושה עשר הצעיר, שבגלל גילו היה נתון להשפעתם. בסתיו של שנת 50 לפנה"ס, קודם תלמי השלושה עשר להיות שליט בכיר על פני קלאופטרה. הצו המלכותי הראשון שבו שמו מופיע לפני אחותו הוצא ב-27 באוקטובר שנת 50 לפנה"ס.‏[4] באביב 48 לפנה"ס, התרחש מרד בקרב אנשי החצר וקלאופטרה נאלצה לברוח כדי לגייס צבא שיבוא לעזרתה. תלמי השלושה עשר נשאר השליט היחיד, כשפותינוס הוא הכוח הפועל מאחורי הקלעים.

בקיץ 48 לפנה"ס, הייתה קלאופטרה מוכנה לחזור למצרים עם הצבא אותו גייסה כדי להיאבק על מקומה כשליטה. תלמי השלושה עשר ויועציו ידעו על גיוס הצבא על ידי קלאופטרה והיו מוכנים לכך. הצבא שהוכן למאבק נגדה כלל 20,000 חיילים והיה חזק יותר מצבאה של קלאופטרה. צבא תלמי, בפיקודו של אכילאס, צעד מזרחה למרחק 50 ק"מ מהעיר פלוסיום והתייצב שם בנקודה אסטרטגית ליד הר קסיוס (אנ'). קלאופטרה וצבאה הגיעו ממזרח והתייצבו מול צבא תלמי. שני הצבאות עמדו זה מול זה במשך ימים אבל לא נכנסו בפועל לקרב. האירוע ששינה את המצב היה הגעתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס לחופי מצרים.‏[5]

בשנת 48 לפנה"ס הייתה מלחמת האזרחים ברומא בשיאה. פומפיוס, שהיה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, הפסיד במלחמה. הוא נאלץ לנוס על חייו למצרים, בה בחר בגלל עזרתו הרבה לתלמי השנים עשר במאבקו לחזור לשלטון במצרים בעת המרד נגדו. מטרתו הייתה לבקש את עזרת תלמי השלושה עשר ואנשיו במלחמה נגד יוליוס קיסר. הוא הגיע לחוף ליד הר קסיוס ממזרח לפלוסיום. ב-29 באוגוסט יזם פותינוס את הריגתו ועריפת ראשו, מתוך תקווה להוכיח לקיסר שהמצרים דחו כל קשר לאויביו וכי אין לו סיבה לפלוש למצרים.‏[6] לאחר שלושה ימים, ב-2 באוקטובר 48 לפנה"ס, הגיע קיסר לאלכסנדריה. עוד בהיותו על הספינה, הגיש לו תאודוטוס כמתנה את ראשו הכרות של פומפיוס. קיסר זועזע ממראה ראשו הכרות של אויבו.‏[7]

לאחר הגעתו של יוליוס לאלכסנדריה, הוא הגיע למסקנה כי מניעת מלחמה בין קלאופטרה ותלמי הוא אינטרס חיוני עבורו, ולפיכך הזמין אותם לבוררות שנערכה על ידו. פותינוס הגיע לאלכסנדריה עם תלמי אבל לא פיזר את הצבא שהיה ערוך ממזרח לפלוסיום. בעקבות הבוררות, פרסם קיסר הודעה לציבור המבטיחה את קיום צוואת תלמי השנים עשר לשלטון משותף של שני האחים.‏[8] החלטת הפיוס לא תאמה את רצונם של אנשי החצר בראשות פותינוס. לאחר שהסיתו את תלמי השלושה עשר כנגד קיסר וקלאופטרה, הם הפעילו את אכילאס. הוא צעד ממזרח לפלוסיום לאלכסנדריה, בראש צבא של 20,000 איש ששם מצור על קיסר. קיסר התבצר בארמון, ויחד איתו שהו קלאופטרה השביעית, אחותה ארסינואי, תלמי השלושה עשר ותלמי הארבעה עשר וכן פותינוס. פותינוס נחשד על ידי יוליוס כמשתף פעולה עם המורדים והוצא להורג.

דמותו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של פותינוס הופיעה במספר מחזות וסרטים, ביניהם המחזה של ג'ורג' ברנרד שו "קיסר וקלאופטרה", בסרטו של ססיל ב. דה-מיל "קלאופטרה" משנת 1934 בכיכובה של קלודט קולבר, בסרט זוכה האוסקר משנת 1963 "קלאופטרה" בכיכובם של אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון, ובסדרת הטלוויזיה "רומא".‏[9]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, עמ' 778
  2. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, הוצאת דביר, 1992, עמ' 197
  3. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 253
  4. ^ Cleopatra: Last Queen of Egypt מאת Joyce Tyldesley‏, עמ' 237
  5. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 309-301
  6. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 342-343
  7. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, הוצאת דביר, 1992, עמ' 197
  8. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 359-360
  9. ^ דמותו של פותינוס בקולנוע ובטלוויזיה במסד הנתונים IMDb