תאודוטוס מכיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאודוטוס מכיוס (המאה ה-1 לפנה"ס, מת בשנת 43 או 42 לפנה"ס) היה אחד האפוטרופוסים של המלך תלמי השלושה עשר, מלך מבית תלמי במצרים התלמיית, ומורהו לרטוריקה. מקום הולדתו שנוי במחלוקת: על פי פלוטארכוס מקום הולדתו היה באי כיוס, ועל פי ההיסטוריון אפיאנוס, מקום הולדתו היה באי סאמוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 51 לפנה"ס מת תלמי השנים עשר. על פי צוואתו, יורשיו היו בתו קלאופטרה השביעית בת ה-18 ואחיה תלמי השלושה עשר בן ה-10. מפאת גילו הצעיר נמנעה ממנו האפשרות להיות שליט יחיד ופותינוס מונה להיות העוצר.[1] יחד איתו מונו לאפוטרופוסים גם המצביא אכילאס ותאודוטוס, שהיה השלישי ברמת ההשפעה על תלמי השלושה עשר.

קלאופטרה נקטה מדיניות עצמאית. אנשי החצר, ביניהם תאודוטוס, לא אהבו את עצמאותה בקביעת מדיניות וכן את אי תלותה הגוברת במנגנון, ופעלו נגדה. באביב 48 לפנה"ס, נאלצה קלאופטרה לברוח כדי לגייס צבא שיבוא לעזרתה. תלמי השלושה עשר נשאר השליט היחיד. בקיץ 48 לפנה"ס, חזרה קלאופטרה למצרים עם הצבא אותו גייסה כדי להיאבק על מקומה כשליטה. תלמי השלושה עשר ויועציו ידעו על גיוס הצבא על ידי קלאופטרה, והיו מוכנים לכך. הצבא שהוכן למאבק נגדה כלל 20,000 חיילים והיה חזק יותר מצבאה של קלאופטרה. צבא זה בפיקודו של אכילאס צעד מזרחה למרחק 50 ק"מ מהעיר פלוסיום והתייצב שם בנקודה אסטרטגית ליד הר קסיוס (אנ'). קלאופטרה וצבאה הגיעו ממזרח והתייצבו מול צבא תלמי. שני הצבאות עמדו זה מול זה במשך ימים אבל לא נכנסו בפועל לקרב. האירוע ששינה את המצב היה הגעתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס לחופי מצרים.[2]

בשנת 48 לפנה"ס הייתה מלחמת האזרחים ברומא בשיאה. פומפיוס, שהיה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, הפסיד במלחמה. הוא נאלץ לנוס על חייו למצרים, בה בחר בגלל עזרתו הרבה לתלמי השנים עשר במאבקו לחזור לשלטון במצרים בעת המרד נגדו. מטרתו הייתה לבקש את עזרת תלמי השלושה עשר ואנשיו במלחמה נגד יוליוס קיסר. הוא הגיע לחוף ליד הר קסיוס ממזרח לפלוסיום וב-29 באוגוסט, ביוזמתו של פותינוס ועל פי הצעתו של תאודוטוס, הרגו אכילאס וספטמיוס את פומפיוס וכרתו את ראשו. המעשה נעשה מתוך תקווה להוכיח לקיסר שהמצרים דחו כל קשר לאויביו וכי אין לו סיבה לפלוש למצרים.[3] לאחר שלושה ימים, ב-2 באוקטובר 48 לפנה"ס, הגיע קיסר לאלכסנדריה. עוד בהיותו על הספינה, הגיש לו תאודוטוס כמתנה את טבעת החותם וראשו הכרות של פומפיוס. קיסר זועזע ממראה ראשו הכרות של אויבו פומפיוס.[4]

לאחר הגעתו של יוליוס לאלכסנדריה הוא הגיע למסקנה כי מניעת מלחמה בין קלאופטרה ותלמי, הוא אינטרס חיוני עבורו, ולפיכך הזמין אותם לבוררות שנערכה על ידו, שבעקבותיה פרסם קיסר הודעה לציבור המבטיחה את קיום צוואת תלמי השנים עשר לשלטון משותף של שני האחים.[5] החלטת הפיוס לא תאמה את רצונם של אנשי החצר. לאחר שהסיתו את תלמי השלושה עשר כנגד קיסר וקלאופטרה, הם הפעילו את אכילאס. הוא צעד ממזרח לפלוסיום לאלכסנדריה, בראש צבא של 20,000 איש ו-2,000 פרשים ששם מצור על קיסר. קיסר התבצר בארמון, ויחד איתו שהו קלאופטרה השביעית, אחותה ארסינואי הרביעית, תלמי השלושה עשר ותלמי הארבעה עשר.

לאחר שקיסר קיבל תגבורת צבאית, הוא הצליח לנצח בקרב שהתרחש בשנת 47 לפנה"ס את הצבא של תלמי השלושה עשר. פותינוס ואכילאס כבר היו בין המתים, אבל תאדוטוס הצליח לברוח ממצרים. הוא חי מספר שנים בפרובינקית אסיה שבמערב אנטוליה בתנאים קשים. תאדוטוס נהרג בין השנים 42-43 לפנה"ס על ידי מרקוס יוניוס ברוטוס או על ידי גאיוס קסיוס לונגינוס. קווינטיליאנוס, הרטוריקן הרומי המפורסם, סיפר שאחד הנושאים שהיו נהוגים בבתי הספר לרטוריקה, היו "דיונים עם קיסר" על העונש הראוי לתאודוטוס בגלל רצח פומפיוס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 253
  2. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 309-301
  3. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 342-343
  4. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, הוצאת דביר, 1992, עמ' 197
  5. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 359-360