פיברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפרמקולוגיה, פיברט (Fibrate) היא משפחה של חומצות קרבוקסיליות אמפיפיליות. משפחה זו משמשת עבור מגוון נרחב של בעיות מטבליות, אך בעיקר עבור היפרכולסטרולמיה בגלל האפקט ההיפוליפידמי שלה.

פיברטים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדיקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיברטים משמשים לטיפול של מצבים שונים של היפרכולסטרולמיה, בדרך כלל בשילוב עם סטטינים. פיברטים מפחיתים את מספר התקפי לב לא-קטלניים, אך אינן מפחיתות תמותה כללית או תמותה קרדיווסקולרית בחולים עם הפרעה בשומני הדם. לפיכך הן ניתנות רק לחולים שאינם יכולים ליטול סטטינים.

הפיברטים ניתנים כדי להוריד רמות ה-LDL, להפחתת רמות בדם שומנים (שיורדות בממוצע ב-30%), וכן בהעלאת ה-HDL. הם מפחיתים את העמידות לאינסולין במידה וקיימת דיסליפידמיה שנובעת מתסמונת המטבולית. פיברטים אינם מתאימים לחולים עם רמות HDL נמוכות. מומלץ לבדוק את כמות ה-HDL בחודשים הראשונים לטיפול בפיברטים.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפיברטים יכולים לגרום למיופתיה. כיוון שפיברטים מעלים את כמות הכולסטרול במרה, הם מעלים את הסיכון לאבנים בכיס המרה.

בשילוב עם סטטינים, פיברטים גורמים לסיכון מוגבר לתמס שריר (רבדומיוליזיס), הרס של רקמת שריר שמוביל לאי ספיקת כליות. סטטינים פחות ליפופילים ינטו פחות לגרום לתופעת לוואי זו, ולפיכך הם בטוחים יותר בשילוב עם פיברטים.

מנת יתר עלולה לגרום לאי-ספיקת כליות חריפה.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שפיברטים נמצאים בשימוש קליני כבר מאז 1930, מנגנון הפעולה שלהם נותר לא ברור עד שנת 1990, אז התגלה כי הם אגוניסטים לקולטן הגרעיני PPAR מסוג אלפא. זוהי קבוצה של קולטנים המווסתים את חילוף החומרים של פחמימות ושומן וכן בידול רקמת שומן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיברט בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.