התסמונת המטבולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התסמונת המטבולית
שם בלועזית Metabolic syndrome
ICD-9
(אנגלית)
277.7
DiseasesDB
(אנגלית)
31955
MeSH
(אנגלית)
D024821
השמנה בטנית

התסמונת המטבולית היא אוסף תסמינים שמעלים את הסיכוי לתחלואה בסוכרת מסוג 2 או במחלות לב וכלי דם. התסמינים הם השמנה בטנית, יתר לחץ דם, כמות גבוהה של טריגליצרידים בדם, היפרגליקמיה בצום, HDL נמוך. התסמונת ידועה גם בשמות סינדרום X ותנגודת אינסולין, וכאשר מאפייניה מופיעים יחד הם מעלים את הסיכוי לתחלואה בסוכרת מסוג 2 או במחלות קרדיווסקולריות[1]. על מנת לאבחן את התסמונת המטבולית אין צורך בהופעה של כל הקריטריונים אלא רק בשלושה (לפי מחקר ATP3). באירופה שני קריטריונים מהרשימה, לצד השמנה בטנית, מהווים קריטריון לאבחנה. הקריטריונים העיקריים הכלולים בתסמונת זו:

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות התסמונת המטבולית משתנה בהתאם לאזורים גאוגרפיים, אתניים וגיל. במחקר שפורסם ב-2010 נראה כי שכיחות התסמונת בארצות הברית היא % 34.3 בקרב כלל האוכלוסייה. בארץ לא בוצע מחקר מקיף בנוגע להיקף התופעה, אך ניתן להעריך כי בארץ כמו בשאר העולם המערבי השכיחות היא כ-25%[2][3].

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמנה: השמנה בטנית הנמדדת בעזרת היקף המותניים היא אחד הסממנים העיקריים להימצאות התסמונת. עם זאת חשוב לזכור כי ישנם חולים בתסמונת אשר נמצאים במשקל גוף תקין.

אורח חיים יושבני: אורח חיים יושבני, כנהוג בעולם המערבי, קשור באופן ישיר עם מאפיינים רבים של התסמונת. אנשים אשר עוסקים בעבודה מול מחשב או טלוויזיה מעל 4 שעות ביום הם בעלי סיכון של פי 3 להיות בעלי התסמונת המטבולית.

גיל: מחקרים מראים קשר בין גיל האוכלוסייה לבין שכיחות התסמונת. כאשר נבדקה השכיחות בארצות הברית היא היתה כ-7% בקבוצת גילאי 20-29 לעומת כ-44% בגילאי 60-69.

סוכרת: מחלת הסוכרת נכללת בהגדרות ה-(NCEP(national cholesterol education programוה-(IDF (international diabetes foundation לתסמונת המטבולית. מוערך כי בערך ב-75% מהחולים בסוכרת מסוג 2 או תנגודת אינסולין מופיעה גם התסמונת המטבולית.

מחלות לב כליליות: שכיחות התסמונת בחולים עם מחלות מחלת לב כלילית מוערכת בכ-50%.

היפוגונדיזם (חוסר בטסטוסטרון): חוסר בטסטוסטרון קשור להופעת התסמונת המטבולית. כאשר אצל גברים חלה ירידה חריגה ברמת ההורמון טסטוסטרון בגוף, הם נמצאים בסיכון יתר לתסמונת מטבולית. כ-10% מבני ה-60-50 סובלים מירידה חריגה ברמות ההורמון טסטוסטרון בגוף, ומעל גיל 60 מדובר ב-20% מהגברים.
נמצא קשר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון להופעת מחלות לב ומחלות כלי דם, הפרעה בשומני הדם (Dyslipidemia), טרשת עורקים וסוכרת מסוג 2[4], כך שחוקרים רבים סבורים שרמות נמוכות של טסטוסטרון הן חלק מהתסמינים המאפיינים תסמונת מטבולית, ואף מהוות גורם סיכון להופעתה[5].
ניתן לטפל בחוסר בטסטוסטרון באמצעות נבידו - טיפול ארוך טווח הניתן בהזרקה ומשפר את רמות הטסטוסטרון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבידו.

פתופזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקמת שומן משחררות כמות גודלה של חומצות שומן חופשיות. בכבד חומצות השומן החופשיות גורמות ליצור מוגבר של גלוקוז וטריגליצרידים ולהפרשה מוגברת של VLDL(very-low-density-lipoprotein) . במצב זה ישנה ירידה ב-HDL ועליה ב-LDL. חומצות שומן חופשיות מורידות את הרגישות לאינסולין בשרירים. עליה במעגל הגלוקוז וברמות חומצות השומן החופשיות מובילה להפרשה מוגברת של אינסולין בלבלב מצב שמוביל להיפר-אינסולימיה שתורמת ליתר לחץ-דם.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנגודת אינסולין: ההשערה המקובלת ביותר היום לגביי הפתופיזיולוגיה של התסמונת המטבולית היא עמידות לאינסולין אשר מתבטאת בסופו של דבר בהיפרגליקמיה.
  • השמנה בטנית: השמנה בטנית נמדדת על ידי מדידת הקיף המותניים. עם זאת מדדיה של השמנה בטנית אינה בהכרח מבדילה בין שומן סביב איברים פנימיים לשומן תת-עורי. שומן סביב לאיברים פנימים מגדיל את הפרשת חומצות השומן החופשיות אל הכבד דבר שיסתיים בתנגודת-אינסולין[6].
  • דיסליפידמיה:ההשפעה של אינסולין על מעבר חומצות שומן חופשיות לכבד מסובך, אך מספיק לומר כי רמות גבוהות של טריגליצרידים הן סמן טוב לתנגודת אינסולין. כמו כן כאשר קיימות רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם ישנה ירידה ברמות HDL.
  • אי-סבילות לגלוקוז: במצב זה ישנה עליה ביצור הגלוקוז בכבד וירידה וקיבולת הגלוקוז ברקמות. על מנת לפצות על מצב זה ולשמור על רמות סוכר תקינות בדם ישנו שינוי בהפרשת או פינוי האינסולין מהגוף. פיצוי זה לא יכול להישמר לעד ולכן בשלב מסוים מתפתחת סוכרת.
  • יתר לחץ דם: הקשר בין תנגודת אינסולין לבין יתר לחץ-דם הוא קשר ידוע ומבוסס. באופן פרדוקסלי אינסולין דווקא מרחיב כלי דם, ומשפיע על הסודיום בכליות. אך כאשר מתפתחת תנגודת-אינסולין הוא מאבד את השפעות כמרחיב כלי דם ושומר על השפעות בכליות וכך נוצר מצב של יתר לחץ-דם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חיים:
קו הטיפול הראשון בתסמונת המטבולית הוא שינוי אורח חיים, הכולל בתוכו ספורט, דיאטה וכו'. עם זאת אם לאחר כ-6 חודשים אין שיפור משמעותי יש צורך בטיפול תרופתי.
טיפול תרופתי:
א. טיפול תרופתי נפרד עבור כל סימפטום.
ב. טיפול תרופתי כוללני המשפיע על טווח רחב של התסמינים:
מחקרים הראו שטיפול בטסטוסטרון (נבידו) מסייע בשיפור התסמינים של התסמונת המטבולית[7]. מחקר שפורסם ב-2012 במגזין Obesity, מראה כי טיפול בטסטוסטרון במשך חמש שנים הוביל להפחתת משקל משמעותית וירידה ניכרת בהיקף המותניים בגברים שסבלו מחוסר בטסטוסטרון.
החולים שהשתתפו במחקר היו 255 גברים שפנו לאורולוג כדי לטפל בבעיות בתפקוד המיני. הם הופנו לקבלת טיפול בזריקות נבידו - תרופה לטיפול בחוסר בטסטוסטרון - הניתנות אחת לשלושה חודשים. לצד השיפור בסימפטומים של בעיית חוסר בטסטוסטרון, נמצא גם כי החולים ירדו במשקל - תופעה שלא היתה צפויה באופן כל כך משמעותי או מכוונת כחלק משאלת המחקר המרכזית[8].

ויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הקליני של התסמונת המטבולית שנוי במחלוקת, כיוון שלא ברור האם תסמונת זו מעלה את הסיכוי לסוכרת או מחלה כלילית יותר מאשר כל סימפטום בנפרד[9].

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harrison's Principles of Internal Medicine 18e, Chapter 242
  • Williams Obstetrics, 23e, Chapter 43

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MedlinePlus: Metabolic Syndrome
  2. ^ Ford ES, Giles WH, Dietz WH (20 ביולי 2002). "Prevalence of metabolic syndrome among US adults: findings from the third National Health and Nutrition Examination Survey". JAMA 287 (3): 356–359. doi:10.1001/jama.287.3.356. PMID 11790215. 
  3. ^ http://www.themedical.co.il/Article.aspx?itemID=2383
  4. ^ Testosterone and metabolic syndrome: The link
  5. ^ "טיפול בטסטוסטרון בגברים", ד"ר משה שלו
  6. ^ Fukuchi S, Hamaguchi K, Seike M, Himeno K, Sakata T, Yoshimatsu H. (1 ביוני 2004). "Role of Fatty Acid Composition in the Development of Metabolic Disorders in Sucrose-Induced Obese Rats". Exp Biol Med 229 (6): 486–493. PMID 15169967. 
  7. ^ Testosterone-replacement therapy improves symptoms of metabolic syndrome
  8. ^ Testosterone as potential effective therapy in treatment of obesity in men
  9. ^ Richard Kahn (20 ביולי 2008). "Metabolic syndrome—what is the clinical usefulness?". Lancet 371 (9628): 1892–1893. doi:10.1016/S0140-6736(08)60731-X. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.