תסמונת מטבולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף התסמונת המטבולית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התסמונת המטבולית
שם בלועזית Metabolic syndrome
ICD-9
(אנגלית)
277.7
DiseasesDB
(אנגלית)
31955
MeSH
(אנגלית)
D024821
השמנה בטנית

התסמונת המטבולית היא צבר תסמינים שמעלים את הסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2 או במחלות לב וכלי דם. מאפייניה הם השמנה בטנית, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם או רמות נמוכות של HDL בדם והיפרגליקמיה בצום. התסמונת ידועה גם בשמות סינדרום X ותסמונת התנגודת אינסולין, וכאשר מאפייניה מופיעים יחד הם מעלים את הסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2 או במחלות לב וכלי דם[1]. לפי מחקר ATP3, על מנת לאבחן את התסמונת המטבולית אין צורך בהופעה של כל הקריטריונים אלא רק בשלושה. באירופה מספיקים שני קריטריונים מהרשימה, לצד השמנה בטנית. הקריטריונים העיקריים הכלולים בתסמונת הם:

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות התסמונת המטבולית משתנה באזורים שונים, בקבוצות אתניות שונות ובגילאים שונים. ממחקר שפורסם ב-2010 עלה ששכיחות התסמונת בארצות הברית היא 34.3 אחוזים בקרב האוכלוסייה הכללית. בארץ לא בוצע מחקר אפידמיולוגי מקיף, אך ניתן להעריך שכמו בשאר העולם המערבי, השכיחות בארץ היא כ-25%[2][3].

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונה עשירה בפחמימות גורמת לעליה בייצור חומצת שומן וטריגלצרידים בכבד (ועליה ברמת חומצה פלמיטית בתאים אדומים).

השמנה: השמנה בטנית הנמדדת בעזרת היקף המותניים היא אחד הסממנים העיקריים להימצאות התסמונת. עם זאת חשוב לזכור כי משקל גופם של חלק מהלוקים בתסמונת תקין.
אורח חיים יושבני: אורח חיים יושבני, כנהוג בעולם המערבי, קשור באופן ישיר עם מאפיינים רבים של התסמונת. הסיכוי של אנשים שעוסקים בעבודה מול מחשב, או יושבים מול טלוויזיה מעל 4 שעות ביום, גדול פי שלושה מהאוכלוסייה הכללית.
גיל: מחקרים מראים קשר בין גיל האוכלוסייה לבין שכיחות התסמונת. כאשר נבדקה השכיחות בארצות הברית היא הייתה כ-7% בקבוצת גילאי 20-29 לעומת כ-44% בגילאי 60-69.
סוכרת: מחלת הסוכרת נכללת בהגדרות ה-(NCEP (national cholesterol education program וה-(IDF (international diabetes foundation לתסמונת המטבולית. מוערך כי בערך ב-75% מהחולים בסוכרת מסוג 2 או תנגודת אינסולין מופיעה גם התסמונת המטבולית.
מחלת לב כלילית: שכיחות התסמונת בחולים עם מחלות מחלת לב כלילית היא כ-50%.
היפוגונדיזם (חוסר בטסטוסטרון): חוסר בטסטוסטרון קשור להופעת התסמונת המטבולית. כאשר אצל גברים חלה ירידה חריגה ברמת ההורמון טסטוסטרון בגוף, הם נמצאים בסיכון יתר לתסמונת מטבולית. כ-10% מבני ה-60-50 סובלים מירידה חריגה ברמות הטסטוסטרון בגוף, ומעל גיל 60 מדובר ב-20% מהגברים. נמצא קשר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון להופעת מחלות לב ומחלות כלי דם, הפרעה בשומני הדם (Dyslipidemia), טרשת עורקים וסוכרת מסוג 2[4], כך שחוקרים רבים סבורים שרמות נמוכות של טסטוסטרון הן חלק מהתסמינים המאפיינים תסמונת מטבולית, ואף מהוות גורם סיכון להופעתה[5].
תרופות: גלוקוקורטיקואידים (סטרואידים נוגדי דלקת) ובעיקר בשימוש ממושך.

פתופזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקמת שומן משחררות כמות גודלה של חומצות שומן חופשיות. בכבד חומצות השומן החופשיות גורמות ליצור מוגבר של גלוקוז וטריגליצרידים ולהפרשה מוגברת של VLDL (very-low-density-lipoprotein) . במצב זה ישנה ירידה ב-HDL ועליה ב-LDL. חומצות שומן חופשיות מורידות את הרגישות לאינסולין בשרירים. עליה במעגל הגלוקוז וברמות חומצות השומן החופשיות מובילה להפרשה מוגברת של אינסולין בלבלב מצב שמוביל להיפר-אינסולימיה שתורמת ליתר לחץ-דם.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנגודת לאינסולין: ההשערה המקובלת ביותר היום לגבי הפתופיזיולוגיה של התסמונת המטבולית היא עמידות לאינסולין אשר מתבטאת בסופו של דבר בהיפרגליקמיה.
  • השמנה בטנית: השמנה בטנית נמדדת על ידי מדידת היקף המותניים. עם זאת, מדידה של השמנה בטנית אינה מבדילה בהכרח בין שומן סביב איברים פנימיים לשומן תת-עורי. שומן סביב איברים פנימיים מגדיל את הפרשת חומצות השומן החופשיות אל הכבד, מה שעלול להוביל לתנגודת לאינסולין[6].
  • דיסליפידמיה: ההשפעה של אינסולין על מעבר חומצות שומן חופשיות לכבד מסובך, אך מספיק לומר כי רמות גבוהות של טריגליצרידים הן סמן טוב לתנגודת אינסולין. כמו כן, כאשר קיימות רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם ישנה ירידה ברמות HDL.
  • אי-סבילות לגלוקוז: במצב זה ישנה עליה ביצור הגלוקוז בכבד וירידה וקיבולת הגלוקוז ברקמות. על מנת לפצות על מצב זה ולשמור על רמות סוכר תקינות בדם ישנו שינוי בהפרשת או פינוי האינסולין מהגוף. פיצוי זה לא יכול להישמר לעד ולכן בשלב מסוים מתפתחת סוכרת.
  • יתר לחץ דם: הקשר בין תנגודת לאינסולין לבין יתר לחץ דם הוא קשר ידוע ומבוסס. באופן פרדוקסלי אינסולין דווקא מרחיב כלי דם, ומשפיע על הנתרן בכליות. אך כאשר מתפתחת תנגודת לאינסולין הוא מאבד את השפעתו כמרחיב כלי דם ושומר על השפעתו על הכליות, וכך נוצר מצב של יתר לחץ דם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חיים:
קו הטיפול הראשון בתסמונת המטבולית הוא שינוי אורח חיים, הכולל בתוכו ספורט, דיאטה וכו'. עם זאת אם לאחר כ-6 חודשים אין שיפור משמעותי יש צורך בטיפול תרופתי.
טיפול תרופתי:
א. טיפול תרופתי נפרד עבור כל סימפטום.
ב. טיפול תרופתי כוללני האמצעות טסטוסטרון: מחקרים הראו שטיפול בטסטוסטרון (נבידו) מסייע בשיפור התסמינים של התסמונת המטבולית[7]. מחקר שפורסם ב-2012 במגזין Obesity, מראה כי טיפול בטסטוסטרון במשך חמש שנים הוביל להפחתת משקל משמעותית וירידה ניכרת בהיקף המותניים בגברים שסבלו מחוסר בטסטוסטרון. החולים שהשתתפו במחקר היו 255 גברים שפנו לאורולוג כדי לטפל בבעיות בתפקוד המיני. הם הופנו לקבלת טיפול בזריקות נבידו - תרופה לטיפול בחוסר בטסטוסטרון - הניתנות אחת לשלושה חודשים. לצד השיפור בסימפטומים של בעיית חוסר בטסטוסטרון, נמצא גם כי החולים ירדו במשקל - תופעה שלא הייתה צפויה באופן כל כך משמעותי או מכוונת כחלק משאלת המחקר המרכזית[8].

ויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הקליני של התסמונת המטבולית שנוי במחלוקת, כיוון שלא ברור האם תסמונת זו מעלה את הסיכוי לסוכרת או מחלה כלילית יותר מאשר כל סימפטום בנפרד[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harrison's Principles of Internal Medicine 18e, Chapter 242
  • Williams Obstetrics, 23e, Chapter 43

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תסמונת מטבולית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MedlinePlus: Metabolic Syndrome
  2. ^ Ford ES, Giles WH, Dietz WH (2002). "Prevalence of metabolic syndrome among US adults: findings from the third National Health and Nutrition Examination Survey". JAMA 287 (3): 356–359. PMID 11790215. doi:10.1001/jama.287.3.356. 
  3. ^ http://www.themedical.co.il/Article.aspx?itemID=2383
  4. ^ Testosterone and metabolic syndrome: The link
  5. ^ "טיפול בטסטוסטרון בגברים", ד"ר משה שלו
  6. ^ Fukuchi S, Hamaguchi K, Seike M, Himeno K, Sakata T, Yoshimatsu H. (1 ביוני 2004). "Role of Fatty Acid Composition in the Development of Metabolic Disorders in Sucrose-Induced Obese Rats". Exp Biol Med 229 (6): 486–493. PMID 15169967. 
  7. ^ Testosterone-replacement therapy improves symptoms of metabolic syndrome
  8. ^ Testosterone as potential effective therapy in treatment of obesity in men
  9. ^ Richard Kahn (2008). "Metabolic syndrome—what is the clinical usefulness?". Lancet 371 (9628): 1892–1893. doi:10.1016/S0140-6736(08)60731-X. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.