פיוטר הראשון (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיוטר הראשון
Пётр I
מבוסס על חיי פיוטר הגדול
בימוי אנדריי קראבצ'וק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קונסטנטין חבנסקי
איוואן קולסניקוב
אלכסיי לוקין
דניל מוראביוב-איזוטוב
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
חברת הפקה דירקציה קינו
1-2-3 Production
חברה מפיצה גזפרום מדיה
סנטרל פרטנרשיפ
הקרנת בכורה רוסיהרוסיה 3 בנובמבר 2022
שפת הסרט רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיוטר הראשוןרוסית: Пётр I, רשמית: "Пётр I: Последний царь и первый император", "פיוטר הראשון: הצאר האחרון והקיסר הראשון") הוא סרט ביוגרפי רוסי, המבוסס על אירועים אמיתיים ומגולל את סיפור חייו של פיוטר הגדול למן עלייתו לשלטון במאי 1682 ועד למותו בשנת 1725. הסרט הופק בשיתוף פעולה בין דירקציה קינו עם גזפרום מדיה בתמיכת ממשלת רוסיה. בוים על ידי אנדריי קראבצ'וק ובכיכובם של איוואן קולסניקוב, אלכסיי לוקין ודניל מוראביוב-איזוטוב.

הסרט הוקרן בקולנוע ברוסיה בנובמבר 2022. בינואר 2023 שודר כמיני-סדרה בת ארבעה פרקים ברשת NTV.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מגולל את קורות חייו של פיוטר למן הרגע שבו הדומה הבויארית בחרה בפיוטר בן העשר לשליט המדינה, כשאמו משמשת עוצרת. אחת מבנותיו של הצאר הקודם אלכסיי, סופיה אלכסייבנה, סירבה להכיר במינוי והסיתה את ה"סטרלצים" (הצבא הסדיר) למרוד בו. במסגרת מרד 1682 נרצחו מרבית קרוביו וחבריו של פיוטר. בימי שלטונה של סופיה כעוצרת, שהה פיוטר בכפר פראובראז'נסקויה, שם פיתח התלהבות ואהדה לצבא ובמיוחד לספינות. הוא לא הוטרד ממאבקי הסמכויות והעביר את זמנו במשחקי מלחמה עם ידידיו, מהם צמחו שני הרגימנטים הראשונים של הצבא הסדיר החדש שלו: משמר פראובראז'נסקי ומשמר סמיונובסקי.

בקיץ 1689 תכנן פיוטר ליטול את רסן השלטון מידי סופיה, שמעמדה נחלש עם כישלון מערכותיה בחצי האי קרים. כשלמדה סופיה על תוכניותיו, קשרה נגדו יחד עם אחדים ממנהיגי הסטרלצים. אלא שפלג יריב בסטרלצים תכנן להיפטר ממנה בלאו הכי והחליף צד. היא הודחה מהשלטון והחלה תקופת שלטונם המשותפת של פיוטר הראשון ואיוואן החמישי כצארי רוסיה. עם מות אמו בשנת 1694 נעשה פיוטר לשליט עצמאי לחלוטין. רשמית, השלטון התחלק בינו לבין אחיו למחצה, אלא שתפקודו של איוואן היה מוגבל ביותר והוא מת בשנת 1696. אז נעשה פיוטר לשליט היחיד של רוסיה.

פיוטר ארגן את הצבא הרוסי על פי אמות המידה האירופיות והרכיב צבא על בסיס המשמרות שארגן בפראוברז'נסקאיה שסייע לו לצאת למערכות אזוב, במסגרת מלחמתו בהשפעת בטטרים וניסיונו להשיג גישה לים. בקיץ 1695 ארגן פיוטר את מערכת אזוב על מנת לכבוש את המצודה העותמאנית באותו שם, אך תוכניתו נכשלה. הוא שב למוסקבה והתמקד בבניית צי גדול. ביולי 1696 שלח כוח ימי בן כשלושים ספינות כדי לכבוש את המצודה, הפעם הצליח.

עתה, התפנה פיוטר לחפש בעלי ברית באירופה ויחד עם יועציו נסע ב-1697 במשלחת כדי לבקש את עזרת מלכי אירופיה. אך הוא לא הצליח להשיג בעלי ברית. במסגרת מסעותיו הגיע לאנגליה, הולנד ולצרפת ולמד על התרבות המערב אירופית. אלה תרמו לגזרות הכוחניות שהטיל על בני עמו, כמו גזירת זקנים ארוכים ועטיית מלבושים מערביים. מי שביקש לשמור על זקנו שילם מס שנתי.

בשנת 1698, פרץ מרד חיילים במוסקבה. המרד דוכא עוד לפני שובו של הצאר, במחיר הרוג בודד. אך פיוטר הורה להוציא להורג יותר מ-1,200 מהמורדים שעונו קשות. זמן קצר לאחר מכן החיל לוח שנה חדש והורה לחגוג את נובי גוד החל מינואר 1700. במקביל פיוטר הכריז על המלחמה הצפונית הגדולה נגד שוודיה ומלכה בן ה-16, קרל השנים עשר. רוסיה לא הייתה מוכנה די למלחמה בצבא השוודי החזק, והניסיון הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נארווה ועלה במחיר דמים של עשרות אלפי הרוגים. השוודים לא התקדמו אל רוסיה גופא ופיוטר התפנה לטפח את צבאו. ארבע שנים לאחר מכן הטיל מצור על נארווה, כשהוא מצליח להכניע את הכוחות השוודים שם.

בשנת 1703, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג. כדי לנצל את מלוא המשאבים לצורך בניית העיר החדשה, אותה ביקש להפוך לבירת רוסיה, אסר פיוטר על בניית מבני אבן כלשהם מחוץ לשטח העיר, עד אשר בניינה יושלם. עבור בנייתה של סנקט פטרבורג הובאו אלפי עובדי פרך שמתוכם רבים מתו בתהליך הבנייה. במקומה של העיר המיועדת היה תחילה רק המבצר השוודי ניינשאנץ. באותן שנים פגש את מרתה סקוורונסקיה אשר לאחר שהמירה דתה לנצרות אורתודוקסית, אימצה את השם יקטרינה והשניים נישאו בחשאי בשנת 1707. שנתיים לאחר מכן יצא למערכה מחודשת נגד שוודיה, במסגרת קרב פולטבה, במהלכו הביס את השוודים קשות.

שנותיו האחרונות של פיוטר עמדו בסימן רפורמות נוספות ברוסיה. בשנת 1721 זכה לתואר "קיסר רוסיה כולה". הוא קידם רפורמות בתחומים רבים. בשנת 1724 הכתיר את אשתו השנייה, יקטרינה, בתואר "קיסרית", אף על פי שהמשיך להחזיק בפועל בשלטון. כל בניו הזכרים של פיוטר מתו - בנו הבכור, אלכסיי, עונה והוצא להורג בפקודת אביו משנת 1718 כיוון שהתנגד למדיניותו הרשמית של פיוטר וברח מרוסיה כאשר הורה אביו על גיוסו לצבא הרוסי מהלך המלחמה הצפונית הגדולה.

בשנה שלפני מותו, פיוטר ויקטרינה התנכרו עקב קשריה של יקטרינה עם ויליאם מונס (ששימש כמזכירה של יקטרינה). ויליאם מונס ואחותו החלו למכור את השפעתם למי שרצה גישה ליקטרינה ובאמצעותה לפיוטר למעשה דרך נפוטיזם ובכך הקשו על מאבקו הממושך של פיוטר בשחיתות השלטונית. ככל הנראה, יקטרינה, שאהבה את האח והאחות לבית מונס, הלאימה עין על מעשיות השחיתות שלהם. פיוטר כבר היה חולה ישיש כשגיבש את צוואתו, וקרא ליקטרינה יורשתו וקיסרית האימפריה הרוסית. הוא קרע את קביעה זאת בצוואתו כשנודע לו על הרומן של אשתו עם ויליאם מונס. הוא גם הורה על הוצאתו להורג של מונס, שהואשם בשוחד. ראשו של מונס נערף בהוראת הקיסר פיוטר ב-1724. על אף השמועות על כך שהיא ומונס ניהלו רומן, לא היו ראיות שיתמכו בטענה זו ואם אכן היו לה אנשים אחרים איתם ניהלה קשרים, היא הצליחה לשמור עליהם בשקט. פיוטר ויקטרינה לא דיברו במשך החודשים הקרובים שקדמו למותו של פיוטר. זמן קצר לפני מותו הם הגיעו לפיוס.

חוק שאושר בשנת 1722 העניק לפיוטר את הזכות לבחור את יורשו, אולם פיוטר לא זכה לנצל חוק זה לפני שמחלה קשה הביאה למותו בשנת 1725.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיוטר הראשון בוויקישיתוף