יקטרינה הראשונה, קיסרית רוסיה
 | |||||||||
| לידה |
15 באפריל 1684 ליבוניה, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1727 (בגיל 43) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית | ||||||||
| מדינה | האימפריה הרוסית | ||||||||
| מקום קבורה | מבצר פטר ופול | ||||||||
| עיסוק |
מושל  | ||||||||
| בן-זוג | פיוטר הגדול | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
יקטרינה הראשונה (רוסית: Екатерина I Алексеевна; 15 באפריל 1684 - 17 במאי 1727), שהייתה אשתו השנייה של פיוטר הגדול, שלטה כקיסרית רוסיה מ-1725 לתקופה בת שנתיים בלבד, עד מותה ב-1727. ב-1724 שלטה באימפריה בשיתוף עם בעלה עד מותו בחלוף שנה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מסמכים או תיעוד רשמי שיכולים לאשר בוודאות את הביוגרפיה של יקטרינה, אולם היא נולדה ביאקובסטאד, השייכת כיום ללטביה ב-15 באפריל 1684. שמה הראשון היה מרטה סקאברונסקה, בת לאיכר ליטאי. לאחר פטירת הוריה היא אומצה על ידי ארנסט גלוק, מטיף ומחנך פרוטסטנטי, שהיה הראשון שתרגם את התנ"ך ללאטבית, במאריינבורג. בגיל 17 היא נישאה לפרש שוודי. באותם ימים הרוסים כבשו את מאריינבורג מידי השוודים, וכתוצאה מכך 'סופחה' גם מארטה למדינה החדשה, שם עבדה במכבסה.
מארטה הכירה את אלכסנדר מנשיקוב, חברו הטוב של פיוטר הגדול, והייתה לו לפילגש. ההיכרות עם מנשיקוב איפשרה לה להתקרב יותר ויותר לפיוטר, עד שלבסוף שימשה גם לקיסר כפילגש. ב-1705 הפכה לאורתודוקסית, שינתה את שמה ליקטרינה אלכסיבנה ונישאה לבסוף לפיוטר בפברואר 1712. לא פחות מ-11 ילדים ילדה לפיוטר, ולמעט שתיים, אנה ויליזאבטה, כל השאר מתו בילדותם.
ב-1724 פיוטר מינה את אשתו לצארית, והשניים משלו ברוסיה עד למותו. פיוטר מת כעבור שנה, מבלי שיכריז על יורש, עובדה אשר עודדה את אנשי משמר המלוכה להכריז על יקטרינה כקיסרית רוסיה.
לא מעט אנשי אצולה תמכו בכך שפיוטר, נכד של פיוטר הגדול, יהיה היורש, אך זה לא התאים לאלכסנדר מנשיקוב, פיוטר טולסטוי וגברייל גולובקין, שהיו מקורבים מאוד ליקטרינה וגם חששו ממצבם בחצר במידה ובן של אלכסיי רומנוב יהיה הקיסר. בתאום איתה הם הביאו קציני צבא לישיבת הסנאט והקצינים דרשו שיקטרינה תוכרז כיורשת. בלחץ הקצינים הסנט הצביע בעד יקטרינה. זה הייתה הפעם הראשונה ברוסיה שהשלטון הועבר לאישה, אך השלטון עבר ללא מהומות.
השליטה המעשית במדינה הועברה למועצה הסודית העליונה ואלכסנדר מנשיקוב. יקטרינה עצמה לא התערבה בניהול ענייני המדינה, למעט פיתוח הצי. כתוצאה מהתפקיד החשוב והמכריע של המועצה נחלש תפקיד הסנט.
בתקופת שלטונה לא ניהלה האימפריה מדיניות חוץ אקטיבית במיוחד, למעט פעילות צבאית בקווקז ותמיכה בנסיך גרמני, חתנה של יקטרינה, בפעילותו נגד דנמרק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: פיוטר הגדול |
צארים רוסיים | הבא: פיוטר השני |
