יקטרינה הראשונה, קיסרית רוסיה
 | |||||||||
| לידה |
15 באפריל 1684 ליבוניה, האימפריה השוודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1727 (בגיל 43) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית | ||||||||
| מדינה | האימפריה הרוסית | ||||||||
| מקום קבורה | מבצר פטר ופול | ||||||||
| עיסוק |
מושלת  | ||||||||
| בן זוג | פיוטר הגדול | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
יקטרינה הראשונה (רוסית: Екатерина I Алексеевна; 15 באפריל 1684 - 17 במאי 1727), שהייתה אשתו השנייה של פיוטר הגדול, שלטה כקיסרית רוסיה מ-1725 לתקופה בת שנתיים בלבד, עד מותה ב-1727. ב-1724 שלטה באימפריה בשיתוף עם בעלה עד מותו בחלוף שנה. לאורך תקופת כהונתה כקיסרית יחידה העבירה את רוב סמכויות השלטון לידי המועצה הסודית העליונה בראשות הנסיך אלכסנדר מנשיקוב.
יקטרינה הייתה אמה של יליזבטה, קיסרית רוסיה ואנה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה ולימים אמו של פיוטר השלישי, קיסר רוסיה. במותה ירש אותה פיוטר השני, קיסר רוסיה, שהיה בנו של אלכסיי פטרוביץ', הצארביץ' של רוסיה ונכדו של פיוטר הגדול דרך אשתו הראשונה, יבדוקיה לופוחינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מסמכים או תיעוד רשמי שיכולים לאשר בוודאות את הביוגרפיה של יקטרינה, אולם היא נולדה ברינגן, השייכת כיום לאסטוניה ב-15 באפריל 1684. שמה הראשון היה מרטה סקאברונסקה, בת לאיכר ליטאי ממוצא פולני ודתה המקורית הייתה נצרות קתולית. שמה השני, סקאברונסקה (Skowronska), נובע מהמילה הפולנית של ערפדית. על פי השמועות, הוריה הם צמיתים בורחים ואביה היה קברן.
כשאביה נפטר מהתפרצות מגפה, עברה אמה לליבוניה (כיום שטח לטביה ודרום אסטוניה) ושם גם היא נפטרה במהרה בטרם עת מאותה מחלה, והותירה אחריה ארבעה ילדים. יתומה בגיל שלוש, מרתה סקאברונסקה התגוררה תחילה עם דודתה, מריה וסילבסקאיה, ולאחר מכן נשלחה לביתו של כומר בשם דאוט, ומאוחר יותר, במרינבורג (אלוקסנה של ימינו, לטביה) לביתו של כומר לותרני אחר, ארנסט גלוק.
גלוק, שרמטב ומנשיקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנסט גלוק היה מטיף ומחנך פרוטסטנטי, שהיה הראשון שתרגם את התנ"ך ללטבית, במאריינבורג. בגיל 17 היא נישאה לפרש שוודי. באותם ימים הרוסים כבשו את מאריינבורג מידי השוודים, וכתוצאה מכך 'סופחה' גם מרטה למדינה החדשה, שם עבדה במכבסה.
מרתה עבדה במשק ביתו של פילדמרשל שרמטב. לא ידוע אם היא הייתה פילגשו, או שפשוט הייתה עקרת בית, אך שרמטב מסר אותה לידי הרוזן אלכסנדר מנשיקוב, יועץ קרוב של פיוטר הראשון. ייתכן והשניים היו מאהבים, אך מנשיקוב כבר היה מאורס לאשתו לעתיד בעת פגש במרתה. בביתו של מנשיקוב בסתיו 1705 ראה הקיסר הרוסי פיוטר בפעם הראשונה את מרתה והתאהב בה. אין עוררין על כך שמנשיקוב ומרתה נותרו חברים קרובים לכל חייהם, וייתכן שמנשיקוב ניסה לשמר את מעמדו בראי פיוטר בכך שהציג בפניו את מרתה. זמן קצר לאחר מכן מרטה ופיטר הפכו לאוהבים ומרתה הובאה להתגורר בחצר המלוכה עם פיוטר. שנה לאחר שנפגשו מרתה ילדה ילד שקראו לו פיוטר, ולאחר שנה נוספת ילדה ילד אחר, פאבל. שני הילדים לא שרדו יותר משנה. לקיסר פיוטר ומרתה נולדו בסך הכל 12 ילדים, שניים מהם שלטו בסופו של דבר ברוסיה.
אשת פיוטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1705 הפכה לאורתודוקסית, שינתה את שמה ליקטרינה אלכסיבנה ונישאה לבסוף לפיוטר בפברואר 1712. ב-28 בדצמבר 1706 מעמדה של יקטרינה בחצר המלוכה התחזק עם לידת בתה הראשונה מנישואיה עם פיוטר. בינתיים, אנשים וחיילים מן השורה הביעו את חוסר שביעות רצונם מחיבתו של פיוטר לנערה הלא יודעת קרוא וכתוב, שהאמינו כי משפיעה על הקיסר באופן יוצא דופן. ואכן, "קטרינושקה" כפי שכינה אותה פיוטר, נהנתה באופן יוצא דופן מחסדיו של פיוטר.
אפילו במהלך מפלות צבאיות במלחמה הצפונית הגדולה, פיוטר הורה על העברת כספים רבים מהאוצר הלאומי לידי יקטרינה ובתם. פעולה זו נגדה את טבעו של פיוטר, שכן היה לו מוניטין של חסכן. הוא בנוסף נהג להביע אהבה ודאגה לה במכתביו. פיוטר העביר את מושב הבירה ממוסקבה לסנקט פטרבורג בשנת 1703. בזמן שהעיר נבנתה הוא גר בבקתת עץ בת שלושה חדרים יחד עם יקטרינה, שם בישלה וטיפלה בילדים והוא עבד בגינתם כאילו היו זוג פשוט. יש מספר רב של מכתבים המעידים על החיבה העזה בין יקטרינה ופיוטר. פיוטר העניק ליקטרינה את כל המתנות האפשריות. לאחר שכבש את אסטוניה בשנת 1711, החל פיוטר לתכנן את פארק קאדריורג בטאלין וארמון במרכזו כמתנה ליקטרינה - ומכאן שמו של הפארק, קאדריורג, שפירושו באסטונית "עמק יקטרינה". יקטרינה הייתה מצטרפת לפיוטר בסעודות רבות ובמקביל הייתה לה השפעה חיובית עליו ועל התנהלותו. היא הצליחה להרגיע את פיוטר במהלך התקפי הזעם התכופים שלו. רק יקטרינה הצליחה להפיג את כאביו במהלך ההתקפים האפילפטיים שלו.
שלא כמו קודמתה האכזרית והשאפתנית, אנה מונס האהובה על פיוטר, יקטרינה מעולם לא השתמשה בכוחו של פיטר כדי לעזור לאף אחד או לתת דחיפה לקריירה של אחרים. היא לא הייתה מעורבת בפוליטיקה אבל תמיד הייתה מסוגלת להתמיד בידיעתה במתרחש בעת שיחות. בניגוד לאנשים אימפריאליים אחרים היה לה חדר שינה קטן ונוח, במקום תאי מלוכה מרווחים. היא ידעה שמאז ילדותו פיוטר סבל מפחד לא מודע לישון בחדרים גדולים - בעיקר בגלל מספר ניסיונות רצח שהתעמת איתם. פיוטר נהנה להישאר בחדר השינה הקטן של קתרין. יקטרינה, על אף שהייתה בלתי משכילה, הצליחה להזדהות עם פיוטר. לעיתים פיוטר התייחס אליה כחברה טובה ובת סוד. הוא נהנה לחלוק איתה חדשות פוליטיות ולדון עמה על מחשבותיו.
בני הזוג נישאו בשנת 1707 אך הנישואין נשמרו בסוד במשך מספר שנים גם לאחר שילדה מספר ילדים. יקטרינה ליוותה את פיוטר במסעותיו כולל במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1710–1711). הכוחות הרוסים היו מוקפים ועל סף תבוסה, והיו מכותרים בידי כוחות צבא האימפריה העות'מאנית, שהתעלו על הרוסים במספרם. יקטרינה הציעה לפני כניעה אפשרית, להשתמש בתכשיטים שלה ובנשים אחרות הנוכחות במאמץ לשחד את הווזיר הגדול בלטג'י כדי לאפשר נסיגה. בלטג'י אפשר את הנסיגה, אך לא ברור אם הוא הונע על ידי השוחד או משיקולי מסחר ודיפלומטיה.
פיוטר חשש לשבור את מסורות אבותיו אך לבסוף נישא ליקטרינה באופן רשמי ב-9 בפברואר 1712. ב-19 בפברואר יקטרינה ופיוטר העניקו לגיטימציה לבנותיהם, אנה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, נולדה בשנת 1708 ויליזבטה, לימים גם כן קיסרית רוסיה, נולדה ב-1709. הם הוכרו רשמית כנסיכות. יקטרינה ליוותה תמיד את פיוטר במסעות החוץ שלו, כולל מלחמת רוסיה–פרס (1722–1723). ב-7 במאי 1724 הוכתרה יקטרינה כקיסרית רוסיה בקתדרלת אוספנסקי בקרמלין במוסקבה. מנקודת הכתרה הלאה השניים משלו ברוסיה עד למותו.
לאחר ההכתרה החלה יקטרינה להתקרב לוויליאם מונס (אחיה של פילגשו לשעבר של פיוטר ומזכירה של יקטרינה). ויליאם מונס ואחותו החלו לספסר בהשפעה שלהם על יקטרינה ובאמצעותה על פיוטר ובכך הקשו על מאבקו הממושך של פיוטר בשחיתות השלטונית. יקטרינה, שאהבה את האח והאחות לבית מונס, העלימה עין מהשחיתות שלהם. פיוטר שכבר היה חולה ישיש שגיבש את צוואתו, וקרא ליקטרינה יורשתו וקיסרית האימפריה הרוסית, אך ביטל זאת בצוואתו כשהגיעו לאוזניו שמועות על רומן של אשתו עם ויליאם מונס (אין בנמצא ראיות שמוכיחות זאת). פיוטר גם הורה על הוצאתו של מונס, שהואשם בקבלת שוחד, להורג.
ראשו של מונס נערף בהוראת הקיסר פיוטר ב-16 בנובמבר 1724 ואחותו הוגלתה. יקטרינה לא הפגינה אבלות ודווח שהייתה במצב רוח מרומם באותו היום. פיוטר יצא איתה במכוון לטיול שבמהלכו חלפו על פני אתר ההוצאה להורג של מונס, היא שמרה על קור רוח, הסתכלה למטה ואמרה בפשטות: "חבל שלמשרתים יש כל כך הרבה רשעות". פיוטר ויקטרינה לא דיברו בחודשים שלאחר מכן, שהיו החודשים שקדמו למותו של פיוטר, אך זמן קצר לפני מותו הם הגיעו לפיוס.
קיסרית רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוטר מת כעבור שנה להכרזתו על יקטרינה כקיסרית וכשליטה שותפה לצידו, מבלי שיכריז על יורש, עובדה אשר עודדה את אנשי משמר המלוכה להכריז על יקטרינה כקיסרית רוסיה.
החידוש האדמיניסטרטיבי הגדול של יקטרינה היה הקמת המועצה הסודית העליונה של רוסיה הקיסרית ב-8 בפברואר 1726. היא מינתה שישה מיועציו לשעבר של פיוטר כחבריה של המועצה והעבירה למעשה את השליטה בענייני הממשלה לגוף החדש, ובכך ערערה את סמכות הסנאט והקולגות, שהיו לכלים הניהוליים העיקריים של פיוטר. במקור כללה המועצה שישה חברים - אלכסנדר מנשיקוב (שהיה לקול רב ההשפעה ביותר), פיודור אפרקסין, גבריאיל גולובקין, אנדריי אוסטרמן, פיוטר טולסטוי ודמיטרי גוליצין.
מספר חודשים לאחר מכן הצטרף למועצה חתנו של יקטרינה קרל פרידריך, דוכס הולשטיין-גוטורפ, בעלה של אנה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. בתקופת שלטונה של יקטרינה נשלטה המועצה על ידי הנסיך מנשיקוב, שהיה בפועל לשליט רוסיה. הסנאט איבד את חשיבותו וכל ענייני המדינה היו בפיקוח יועציה של יקטרינה שקיבלו גם הם את כל החלטות הליבה. רוב פעילותו הרפורמיסטית של פיוטר אבדה ושוחד ומעילות הפכו לנפוצות בממשל.
לצד זאת יקטרינה עדיין נהנתה מתמיכתם של רוב תושבי רוסיה - שלהם הוצגה כטובת לב ונדיבה. היא העניקה כספים לעניים, הפכה לסנדקית לילדי איכרים ונתנה בנדיבות כספים לכלות אלמנות. אך פעילותה בתחום מדיניות החוץ הוגבלה לפעילות צבאית משנית בקווקז ולמכתבים דיפלומטיים בהם הציגה תמיכה באינטרסים של חתנה קרל פרידריך, דוכס הולשטיין-גוטורפ. שלטונה הקצר של יקטרינה נכנס להיסטוריה כתקופה נטולת כל סכסוכים צבאיים גדולים עבור רוסיה. מכיוון שהאומה הייתה שלווה, יקטרינה הייתה נחושה לצמצם את ההוצאות הצבאיות והיא הצליחה בכך. היא הורידה מנטל המיסים הכבד על האיכרים, מהלך שתרם למוניטין שלה כשליטה צודקת והוגנת.
עם זאת, בגלל תמיכתה של יקטרינה בקרל פרידריך, רוסיה מצאה את עצמה במהלך מול ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה עקב המאבק על נחלות נסיכות הבוחר מהנובר בשלזוויג-הולשטיין. המאבק הגיע לכדי הסלמה, עד שבאביב 1726 נשלחה שייטת בריטית לים הבלטי והטילה עוגן לפני העיירה רבל. הקיסרית הפגינה בחריפות והצי הבלטי הרוסי יצא לפעול נגד השייטת, אך במהרה קידמו דיפלומטים הסדר. בסופו של דבר הצטרפה הקיסרות הרוסית בהנהגתה אל ברית עם ספרד הבורבונית ומלוכת הבסבורג נגד ממלכת בריטניה הגדולה בכדי להגן על האינטרסים של קרל פרידריך בחבל הולשטיין.
לא מעט אנשי אצולה תמכו בכך שפיוטר, נכדו של פיוטר הגדול, יהיה היורש, אך זה לא התאים לאלכסנדר מנשיקוב, פיוטר טולסטוי וגבריאיל גולובקין, מקורבי יקטרינה שחששו למעמדם בחצר במידה ובן של אלכסיי רומנוב יהיה לקיסר. בתאום איתה הם הביאו קציני צבא לישיבת הסנאט והקצינים דרשו שיקטרינה תוכרז כיורשת. בלחץ הקצינים הסנט הצביע בעד יקטרינה. זה הייתה הפעם הראשונה ברוסיה שהשלטון הועבר לאישה, אך השלטון עבר ללא מהומות. יקטרינה עצמה לא התערבה בניהול ענייני המדינה, למעט בפיתוח הצי.
יקטרינה נפטרה לבסוף במאי 1727, נקברה במבצר פטרופבלובסקיה לצד בעלה וירש אותה פיוטר השני, קיסר רוסיה. יקטרינה נפטרה בהיותה בת 43 כתוצאה ממחלת השחפת.
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 בפברואר 1712 התחתנה יקטרינה עם פיוטר הגדול, ממנו נולדו להם 11 ילדים, אולם רק שתי בנות הגיעו לבגרות:
- פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1704)
- פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1705)
- קתרינה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1706–1708)
- אנה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1708–1728)
- יליזבטה, קיסרית רוסיה (1709–1762)
- מריה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1713–1715)
- מרגריטה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1714–1715)
- פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1715–1719)
- פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1717)
- נטליה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (1718–1725)
- פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1723)
- פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1724)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יקטרינה הראשונה, קיסרית רוסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: פיוטר הגדול |
צארים רוסיים | הבא: פיוטר השני |