נובי גוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נובִי גוֹד
עץ השנה החדשה
עץ השנה החדשה
שמות נוספים רוסית: Новый Год, "השנה החדשה
נחגג 31 בדצמבר
סיבה תחילתה של השנה האזרחית
סנגורוצ'קה ודד מורוז (נערת השלג וסבא כפור)

נובִי גוֹדרוסית: Новый Год, "השנה החדשה") הוא חג לציון תחילתה של השנה האזרחית. החג נחוג במדינות ברית המועצות לשעבר בלילה שבין ה-31 בדצמבר ל-1 בינואר, ולרוב, גם בקרב מהגרים דוברי רוסית בשאר מדינות העולם, כולל עולים במדינת ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולקה (עץ אשוח)
הצו המלכותי על חגיגות בין 31 דצמבר לינואר

חג המולד נחוג בכנסייה הפראבוסלאבית ב-25 בדצמבר כחג דתי בעל תכנים דתיים. שבוע ימים אחריו, ב-1 בינואר נחוג חג "ברית המילה של המושיע", גם הוא חג בעל אופי דתי. בשל העובדה שהכנסייה חוגגת את החגים לפי לוח השנה היוליאני, הרי שבלוח השנה הגרגוריאני חלים החגים 13 יום מאוחר יותר, כלומר ב-7 בינואר וב-14 בו, בהתאמה. בלוח השנה הליטורגי של הכנסייה חל ראש השנה ב-1 בספטמבר.

את חגיגות השנה החדשה ב-1 בינואר הביא לאימפריה הרוסית הצאר פיוטר הראשון בשנת 1699, כאשר ניסה לקרב את הקיסרות הרוסית לעולם המערבי בו הוא שהה תקופה ארוכה מחייו. פיוטר הראשון הוציא צו על פיו האימפריה תאמץ את ספירת הנוצרים.

בשנת 1916, נאסר השימוש בעצי חג מולד[1](הקישור אינו פעיל, 21.10.2019)}} (בעקבות מלחמת העולם הראשונה). לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון במהפכת אוקטובר 1917, יצאה הוראה מהמפלגה הבולשביקית לאסור את כל החגיגות הדתיות כולל זאת כחלק ממלחמתה בדת ובמייצגיה. במקביל, בוטל לוח השנה הליטורגי הכנסייתי והצמדת התאריכים ללוח היוליאני. כך נוצרה הפרדה בין הציון האזרחי של השנה החדשה (1 בינואר) לבין החג הדתי שחל באותו יום לפי הלוח היוליאני הכנסייתי וצויין כעת על ידי הכנסייה ב-14 בינואר, שזכה לשם "שנה חדשה ישנה" (ברוסית: Старый Новый год).

מסורת חג הנובי גוד הוחזרה לברית המועצות בשנות השלושים המאוחרות כפשרה בין המשטר הקומוניסטי, שביקש לטשטש סממנים דתיים במדינה מחד, לבין העם, שהיה מורגל בחגים הנוצרים והפולקלור הפגאני-סלאבי מאידך. בעקבות כך צומצם הפער בין החגיגות שאושרו וקיבלו עידוד מטעם השלטון, לבין החג הדתי שלפי הכנסייה הפראבוסלאבית חל ב-25 בדצמבר. מאידך, התרחב העמיק הפער בין המשטר ובין ההכנסייה האורתודוקסית הרוסית שלפי שיטתה חג המולד חל בלילה שבין 13 בינואר ל-14 בינואר.

בשנת 1936,[1][2] שלח אחד מראשי המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, פבל פוסטישב, מכתב לעיתון המפלגה פראבדה, שבו הציע להציב עצי יולקה (אורן, אשוח או אשוחית) במוסדות חינוך, בבתי-קולנוע ובאולמות תיאטרון, על מנת לאפשר לבני מעמד הפועלים לחגוג. עד אז לא היה כל יום חופש רשמי, פרט לאחד במאי, שגם הוא צויין באורח ממלכתי ולא כחג משפחתי. פוסטישב (שהיה למעשה שופר של המפלגה) נימק את הצעתו בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה, חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית המועצות.[1] מהלך זה בסופו של דבר הביא להחזרת חגיגות הנובי גוד ב-1937 ולהפיכתו של החג ליום חופש ב-1947. החג שאב גם סממנים פולקלוריסטיים מן המיתולוגיה הסלאבית (כמו דד מורוז וסנגורוצ'קה), שלא היו בעלי זיקה נצרית. הרחובות קושטו על ידי השלטונות ונוצרה אווירה חגיגית, שונה מאד משאר הימים בברית המועצות. בשל יום החופש יכלו משפחות להתכנס יחדיו ולהעניק מתנות זה לזה. מאז שנות השישים החלה להתגבש מסורת לציין את הגעת השנה החדשה בהרמת כוסית שמפניה ובצפייה בנאום הנשיאותי המשודר בכל הערוצים רגע לפני כניסת השנה. גם בשלהי העשור השני של המאה ה-21, כל ערוצי הטלוויזיה משדרים בליל זה תוכניות מיוחדות, המשלבות הופעות של זמרים ושל קומיקאים פופולריים.

החל משנת 1992 גם ה-2 בינואר הפך ליום חופש בפדרציה הרוסית, וב-2005 הוארכה החופשה עד ל-9 בינואר (היא כוללת גם את חופשת חג המולד הפראבוסלאבי). רוסים רבים לוקחים חופש של שבוע ימים לכבוד החג, בין הנובי גוד וחג המולד.

באוקראינה חגיגת הנובי גוד מהווה חג ממלכתי ו-1 בינואר הוא יום חופש. עם זאת, במערב המדינה נותנים עדיפות לחג מולד.

גם לאחר התפרקות ברית המועצות, המשיך החג להיות פופולרי בקרב מדינות חבר העמים, כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי.

ישנה התנגדות לחג מצד מוסלמים במדינות מרכז אסיה שהיו חלק של ברית המועצות.[3]

מאפייני החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבעים המסורתיים בלבושו של דד מורוז הם כחול או אדום המשולב עם לבן

למרות הגדרתו כחג חילוני, כולל הנובי גוד מספר סממנים הדומים לחג המולד הפרובוסלאבי הנחוג ב-7 בינואר, כגון קישוט עץ יולקה (אשוח, אשוחית או דומה), הנחת מתנות למרגלותיו ודמותו של דד מורוז (סבא כפור) כמין מקבילה לדמותו של סנטה קלאוס.

דד מורוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דד מורוז

עד להגעת הנצרות במאה התשיעית והעשירית לאזור רוסיה התקיימו מספר אמונות סלאביות באזור. אחד השדים במיתולוגיה היה מורוזקו.[4] מורוזקו היה עוזר לילדים טובים ואנשים עובדי כפיים ולפעמים אף חילק מתנות, ולעומת זאת העניש ילדים חצופים (באגדת ילדת השלג הוא מקפיא למוות את הילדה החצופה בעוד נותן מתנות יקרות ערך לילדה טובת הלב).

במהלך המאה ה-19 לאחר מספר מחזות שפורסמו ברבים,[5] התעצבה דמותו של דד מורוז בדומה למה שמקובל לראות היום.

במהלך החג מחלק דד מורוז מתנות בחשאי בליל השנה החדשה ומניחן למרגלות העץ בעזרת נכדתו סנגורוצ'קה (נערת השלג). דד מורוז רוכב על סוס או על טרוייקה (כרכרה הרתומה לשלושה סוסים)[6] מלווה בנכדתו.

מנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסיבות תחפושות לילדים
  • חלוקת מתנות
  • הצבת יולקה
  • ארוחת חג והכנסת אורחים
  • צפייה בתוכניות החג המיוחדות ונאום המנהיג לאומה (בקרב צעירים - באופן אירוני)
  • צפייה בזיקוקין די-נור (במדינות בהן נחוג החג באופן רשמי)
  • שתיית שמפניה בחצות

ארוחת החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג למלא את השולחן במאכלים המתאימים לעונה במדינת המוצא. הארוחה מתוכננת להימשך מספר שעות, ובנויה בהתאם (מזון בכמויות רבות, שתייה חריפה). בין היתר, אפשר למצוא את המנות הבאות:

בול דואר סובייטי משנת 1970 המברך את האזרחים בשנה אזרחית חדשה
דד מורוז על בול אוקראיני
דד מורוז בעיר Вели́кий У́стюг שהוכרזה כעירו של דד מורוז

מנהגים שהופיעו לאחר פירוק ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונות טפלות בנושאי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצורה שבה התחלת את השנה כך גם תעביר אותה - בגלל אמונה זו נהוג להחזיר הלוואות לפני החג.
  • צריך ללבוש בגדים חדשים, או לרכוש מוצרים חדשים - אם התחלת את השנה בלבוש חדש תהנה ממוצרים חדשים כל השנה.
  • צריך לסלוח למי שאתה כועס עליו ולהחזיר חובות.
  • להימנע משינה כמה שיותר בליל הנובי גוד - אחרת תפספס יותר מדי בשנה החדשה.
  • שולחן החג צריך להיות מלא באוכל - שולחן מלא מסמל רווח והצלחה בשנה החדשה.
  • יש להיפטר מכל הדברים השבורים והמיותרים בבית.

נובי גוד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות, וילדיהם שנולדו בישראל, נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד.

בשלהי שנות ה-90, אפשר צה"ל לראשונה לחיילים יוצאי ברית המועצות לשעבר לקבל יום חופשה כדי לחגוג את נובי גוד עם משפחותיהם בביתם.[7]

ב-2011 אישרה הכנסת את הוספת ה-1 בינואר כיום בחירה, במסגרת תיקון חוק חופשה שנתית בתאריכים ייחודיים.[8]

במספר ערים בישראל הועלו הצעות שונות לייסד חגיגות נובי גוד בצורה רשמית בכל שנה, ולהכיר בחג כנכס תרבותי של יוצאי ברית המועצות. הצעות שלא התקבלו.[9][10][11][12]

חוגים חרדיים ודתיים יוצאים נגד מכירת היולקה ושאר סממני החג בפרהסיה, בטענה כי מדובר במנהגי גויים ובהתבוללות.[12]

לפי מסורת רבת-שנים של רוסיה, נשיא רוסיה נושא נאום חגיגי קצר אשר משודר בטלוויזיה הממלכתית מספר דקות לפני החצות. בישראל נוהג זה אומץ בידי ערוץ 9, שמשדר בדרך כלל נאום ברכה מפי הנשיא או ראש הממשלה או חבר כנסת בכיר אחר. כך למשל, בשנת 2015 שודרה ברכה מפי בנימין נתניהו,[13] ואילו בשנת 2013 היה זה נפתלי בנט.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נובי גוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 איגור יבדוסין, עוז אלמוג, חגיגות ה"נובי גוד" בקרב עולי חבר המדינות, באתר "אנשים ישראל", 25 ביוני 2008
  2. ^ זכרונות של ניקיטה חרושצ'וב
  3. ^ טג'יקיסטן נגד חגיגות השנה החדשה: "מתנות ועצי אשוח אסורים", באתר וואלה! NEWS‏, 22 בדצמבר 2015
  4. ^ Mike Dixon-Kennedy, Encyclopedia of Russian & Slavic Myth and Legend, ABC-CLIO, 1998. (באנגלית)
  5. ^ Of Russian origin: Ded Moroz, באתר Russia Today (באנגלית)
  6. ^ Of Russian origin: Troika, באתר Russia Today (באנגלית)
  7. ^ ימימה כהן אהרוני, למה כדאי לחגוג את נובי גוד, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
  8. ^ לילך ויסמן, ‏השתוללתם בסילבסטר? מגיע לכם יום חופש למחרת - כחוק, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2011
  9. ^ ויטלי קטייב, דרישה בנתניה: העירייה צריכה לממן את חגיגות הסילבסטר, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2010
  10. ^ פרוטוקול ישיבת מועצת חיפה
  11. ^ קטע קול'נובי גוד' שמח - ח"כ קסניה סבטלובה: "אריה, איך אתה מדבר כך?!", באתר רדיו ללא הפסקה, 13 בדצמבר 2015
  12. ^ 12.0 12.1 אריק בנדר, ‏אל תקרא לי סילבסטר: יוזמה חדשה להפוך את הנובי גוד לאירוע משותף לכל הישראלים, באתר מעריב השבוע, 14 בדצמבר 2015
  13. ^ ברכת ראש הממשלה נתניהו לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2015
  14. ^ ברכת נפתלי בנט לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2013