נובי גוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נובי גוד
Новый Год
עץ השנה החדשה
עץ השנה החדשה
שמות נוספים "השנה החדשה" (רוסית)
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג חג אזרחי
סיבה תחילתה של השנה האזרחית
סמלים עץ יולקה, סנגורוצ'קה ודד מורוז
מועד
תאריך 31 בדצמבר 2022
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סנגורוצ'קה ודד מורוז (נערת השלג וסבא כפור)

נובִי גוֹדרוסית: Новый Год, "השנה החדשה") הוא חג לציון תחילתה של השנה האזרחית. החג נחוג במדינות ברית המועצות לשעבר בלילה שבין 31 בדצמבר ל-1 בינואר. החג נחוג גם בידי מהגרים ממדינות ברית המועצות לשעבר ובני משפחתם במדינות שונות בעולם, בהם חלק מהעולים שבאו מברית המועצות מאז שנות ה-90 למדינת ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצו המלכותי על חגיגות בין 31 דצמבר לינואר

חג המולד נחוג בכנסייה הפראבוסלאבית ב-25 בדצמבר כחג דתי בעל תכנים דתיים. כשבוע אחריו, ב-1 בינואר נחוג חג "ברית המילה של המושיע", גם הוא חג בעל אופי דתי. בשל העובדה שהכנסייה חוגגת את החגים לפי לוח השנה הביזנטי (הזהה ללוח השנה היוליאני), הרי שבלוח השנה הגרגוריאני חלים כיום החגים 13 יום מאוחר יותר, כלומר ב-7 בינואר וב-14 בו, בהתאמה.

את חגיגות השנה החדשה ב-1 בינואר הביא לאימפריה הרוסית הצאר פיוטר הראשון בשנת 1699, כאשר ניסה לקרב את הקיסרות הרוסית לעולם המערבי בו הוא שהה תקופה ארוכה מחייו. פיוטר הראשון הוציא צו על פיו האימפריה תאמץ את ספירת הנוצרים בכל הנוגע לתאריך תחילת השנה. שיהא מעתה בראשון לינואר (לפי הלוח היוליאני) ולא ב-1 בספטמבר כפי שנהגו ברוסיה מאז סוף המאה ה-15[1]. כלומר לציין את יום תחילת השנה לפי זמני הולדת ישו[2].

חגיגות תחילת השנה (בספטמבר) ברוסיה לפני המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכשאימצה האימפריה הרוסית את הנצרות לפני כאלף שנה, היא השתמשה בלוח הביזנטי (הזהה ללוח היוליאני-רומי). אף על פי שבלוח היוליאני שימש ה-1 בינואר כיום הראשון של לוח השנה כבר עם ראשיתו של הלוח בשנת 45 לפנה"ס עם זאת היו תקופות שדווקא ה-1 במרץ שימש בתור היום הראשון של הלוח. כך גם ברוסיה עד שלהי המאה ה-15 ציינו את יום תחילת השנה ב-1 במרץ.

משנת 1492 החלו לציין ברוסיה את יום תחילת השנה ב-1 בספטמבר. ונערכו טקסים דתיים בהשתתפות הצאר ראשי הכנסייה הכמרים והאצולה.

האירוע המרכזי התקיים בבירה מוסקבה מול קתדרלת המלאך מיכאל. הטקס נפתח בבוקר כאשר לקול צלצול מגדל הפעמונים של איוואן הגדול יצאה מקתדרלת העלייה לשמים תהלוכה של הפטריארך מלווה באנשי דת נושאי סמלים. ובמקביל יצאה תהלוכה של הצאר ופמיילתו. לכשהגיעו הצאר והפטריארך לשבת בבימה. הפסיקו הפעמונים. במקביל תפסו את מקומם אנשי הכמורה והאצולה לפי דרגתם. במהלך הטקס הדתי, הצאר הפנה פניו אל סמלי הדת וקיבל ברכה מהפטריארך. בהמשך ניגשו המכובדים בצמדים לקוד בפני הצאר והפטריארך ולאחר מכן נשא הפטריארך נאום ולאחריו נשא הצאר נאום. ולאחריהם נשא נאום אחד הזקנים מהמכובדים. בנוסף נישאו ברכות קצרות בקול לכבוד הצאר, אשר הסתיימו בתרועת כל הקהל והצבא ובקידה של הצאר בחזרה. בסיום הטקס הלך הצאר למיסה בכנסיית הבשורה בקרמלין.

החג במאות ה-18 וה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית המאה ה-18 החלו לציין את תחילת השנה ב-1 בינואר (בלוח היוליאני). ומנהגים וטקסים שאפיינו את ציון תחילת השנה ב-1 בספטמבר עברו בחלקם למועד החדש.[3] במסגרת הצו של פיוטר הראשון נמסרו הוראות כיצד לציין את החג בפרהסיה וניתנה חופשה של שבוע ימים לכבוד החג. עם הוראות להטמיע סממני חג חדשים בהם גם סממנים הדומים לסממני חג המולד באירופה המערבית. בין ההוראות היה להציב בכניסה לבתים והחצרות עצים מחטניים או ענפים לקישוט ולהדליק מדורות. מהקרמלין נורו בכל ערב מטחי תותחים וזיקוקים. לאחר מותו של הצאר פיוטר ה-1 הפסיקו חלק מהמנהגים שיזם. ואף התעוררה התנגדות מקרב הכנסייה הפרוסלבית וגורמים שמרניים נוספים לשימוש בעץ האשוח בטענה שהוא מנהג זר, פגאני ושיש בו פגיעה בטבע. עם זאת במאה ה-19 החל המנהג להתפשט יותר. תחילה היה נהוג להציב העץ יום אחד בלבד. ולאחר מכן לאורך כל ימי החג.

בתקופתה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה, מסורת השנה החדשה כללה החלפת מתנות ושולחן חגיגי מיוחד. קישוטי חג המולד, ברכות בגלויות מיוחדות. בשנת 1852, עץ חג המולד הציבורי הראשון הותקן בבניין תחנת הרכבת בסנט פטרבורג.

החג לאחר המהפכה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול דואר סובייטי משנת 1970 המברך את האזרחים בשנה אזרחית חדשה

בשנת 1916, נאסר השימוש בעצי חג מולד[4] (בעקבות מלחמת העולם הראשונה). לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון במהפכת אוקטובר 1917, יצאה הוראה מהמפלגה הבולשביקית לאסור את כל החגיגות הדתיות כולל זאת כחלק ממלחמתה בדת ובמייצגיה. במקביל, בוטל השימוש הרשמי של המדינה בלוח השנה הליטורגי הכנסייתי כמו גם הצמדת התאריכים ללוח היוליאני ועברו לשימוש רשמי בלוח הגרגוריאני. כך נוצרה הפרדה בין הציון האזרחי של השנה החדשה (1 בינואר) לבין החג הדתי שחל באותו יום לפי הלוח היוליאני הכנסייתי וצוין כעת (לפי הלוח הגרגוריאני) על ידי הכנסייה ב-14 בינואר, שזכה לשם "שנה חדשה ישנה" (ברוסית: Старый Новый год). לאחר מלחמת העולם השנייה, איסורים על חגיגות חג המולד התפשטו גם לשאר מדינות הגוש המזרחי, כאשר בשנת 1960 החג היה אסור ברומניה, בולגריה, ואלבניה[5].

מסורת חג הנובי גוד הוחזרה לברית המועצות בשנות השלושים המאוחרות כפשרה בין המשטר הקומוניסטי, שביקש לטשטש סממנים דתיים במדינה מחד, לבין העם, שהיה מורגל בחגים הנוצרים והפולקלור הפגאני-סלאבי מאידך[6]. בעקבות כך צומצם הפער בין החגיגות שאושרו וקיבלו עידוד מטעם השלטון, לבין החג הדתי. במקביל המשיכה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית לציין את חג המולד וחג מילת ישו 13 יום מאוחר יותר בהתאמה.

בשנת 1936,[4][7] שלח אחד מראשי המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, פבל פוסטישב, מכתב לעיתון המפלגה פראבדה, שבו הציע להציב עצי יולקה (אורן, אשוח או אשוחית) במוסדות חינוך, בבתי-קולנוע ובאולמות תיאטרון, על מנת לאפשר לבני מעמד הפועלים לחגוג. עד אז לא היה כל יום חופש רשמי, פרט לאחד במאי, שגם הוא צוין באורח ממלכתי ולא כחג משפחתי. פוסטישב (שהיה למעשה שופר של המפלגה) נימק את הצעתו בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה, חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית המועצות[4]. מהלך זה בסופו של דבר הביא להחזרת חגיגות הנובי גוד ב-1937 ולהפיכתו של החג ליום חופש ב-1947. החג שאב גם סממנים פולקלוריסטיים מן המיתולוגיה הסלאבית (כמו דד מורוז וסנגורוצ'קה). הרחובות קושטו על ידי השלטונות ונוצרה אווירה חגיגית, שונה מאוד משאר הימים בברית המועצות. בשל יום החופש יכלו משפחות להתכנס יחדיו ולהעניק מתנות זה לזה.

סממני החג השתנו בברית המועצות. כוכב בית לחם הוחלף בכוכב אדום מחומש, ונרות השעווה הוחלפו בזרים חשמליים. במקום אגוזים מוזהבים, פירות ודמויות חג המולד, היו על עץ חג המולד מגדלי קרמלין, ספינות אוויר, דמויות של קוסמונאוטים, לוויינים, אלומות חיטה, קלחי תירס וכו'.

מאז שנות השישים החלה להתגבש מסורת לציין את הגעת השנה החדשה בהרמת כוסית שמפניה ובצפייה בנאום הנשיאותי המשודר בכל הערוצים רגע לפני כניסת השנה. גם בשלהי העשור השני של המאה ה-21, כל ערוצי הטלוויזיה משדרים בליל זה תוכניות מיוחדות, המשלבות הופעות של זמרים ושל קומיקאים פופולריים.

בשנת 1986 התרחש אירוע תקדימי בו בשידור בטלוויזיה איחל הנשיא מיכאיל גורבצ'וב לארצות הברית שנה טובה, והנשיא האמריקני רונלד רייגן בירך על השנה החדשה את תושבי ברית המועצות[8].

החג לאחר התפרקות ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דד מורוז על בול אוקראיני

החל משנת 1992 גם ה-2 בינואר הפך ליום חופש בפדרציה הרוסית, וב-2005 הוארכה החופשה עד ל-9 בינואר (היא כוללת גם את חופשת חג המולד הפראבוסלאבי). רוסים רבים לוקחים חופש של שבוע ימים לכבוד החג, בין חג המולד והנובי גוד.

באוקראינה חגיגת הנובי גוד מהווה חג ממלכתי ו-1 בינואר הוא יום חופש. עם זאת, במערב המדינה נותנים עדיפות לחג מולד.

גם לאחר התפרקות ברית המועצות, המשיך החג להיות פופולרי בקרב מדינות חבר העמים, כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי.

ישנה התנגדות לחג מצד מוסלמים במדינות מרכז אסיה שהיו חלק של ברית המועצות[9].

מאפייני החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולקה (עץ אשוח)
הצבעים המסורתיים בלבושו של דד מורוז הם כחול או אדום המשולב עם לבן
השעה חצות כפי שמבשרים מדי שנה פעמוני הקרמלין שבמוסקבה

בנובי גוד ישנם גם סממנים הדומים לחג המולד, כגון קישוט עץ יולקה (אדרה, אשוחית או דומה), הנחת מתנות למרגלותיו ודמותו של דד מורוז (סבא כפור) כמין מקבילה לדמותו של סנטה קלאוס.

דד מורוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דד מורוז

עד להגעת הנצרות במאה התשיעית והעשירית לאזור רוסיה התקיימו מספר אמונות סלאביות באזור. אחד השדים במיתולוגיה היה מורוזקו.[10] מורוזקו היה עוזר לילדים טובים ואנשים עובדי כפיים ולפעמים אף חילק מתנות, ולעומת זאת העניש ילדים חצופים (באגדת ילדת השלג הוא מקפיא למוות את הילדה החצופה בעוד נותן מתנות יקרות ערך לילדה טובת הלב).

במהלך המאה ה-19 לאחר מספר מחזות שפורסמו ברבים[11], התעצבה דמותו של דד מורוז בדומה למה שמקובל לראות היום.

במהלך החג מחלק דד מורוז מתנות בחשאי בליל השנה החדשה ומניחן למרגלות העץ בעזרת נכדתו סנגורוצ'קה (נערת השלג). דד מורוז רוכב על סוס או על טרוייקה (כרכרה הרתומה לשלושה סוסים)[12] מלווה בנכדתו.

מנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסיבות תחפושות לילדים
  • חלוקת מתנות
  • הצבת יולקה
  • ארוחת חג והכנסת אורחים
  • צפייה בתוכניות החג המיוחדות ונאום המנהיג לאומה (בקרב צעירים - באופן אירוני)
  • צפייה בזיקוקין די-נור (במדינות בהן נחוג החג באופן רשמי)
  • שתיית שמפניה בחצות
  • נהוג לסלוח למי שרבו איתו להחזיר חובות לפני החג מתוך אמונה כי בצורה שבה מתחילים את השנה כך גם מעבירים אותה
  • לובשים בגדים חדשים ורוכשים מוצרים חדשים מתוך אמונה כי אם מתחילים את השנה בלבוש חדש, נהנים ממוצרים חדשים במהלכה
  • נמנעים משינה ככל האפשר בליל הנובי גוד מתוך אמונה כי אחרת מחמיצים זמן במהלך השנה
  • ממלאים את שולחן החג באוכל - שולחן מלא מסמל רווח והצלחה בשנה החדשה
  • נפטרים מכל החפצים השבורים והמיותרים שבבית

ארוחת החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג למלא את השולחן במאכלים המתאימים לעונה במדינת המוצא. הארוחה מתוכננת להימשך מספר שעות, ובנויה בהתאם (מזון בכמויות רבות, שתייה חריפה). בין היתר, אפשר למצוא את המנות הבאות:

דד מורוז בעיר וליקי אוסטיוג (Вели́кий У́стюг) שהוכרזה כעירו של דד מורוז

נובי גוד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות, וילדיהם שנולדו בישראל, נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד.

בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20, אפשר צה"ל לראשונה לחיילים יוצאי ברית המועצות לשעבר לקבל יום חופשה כדי לחגוג את נובי גוד עם משפחותיהם בביתם[13].

ב-2011 אישרה הכנסת את הוספת ה-1 בינואר כיום בחירה, במסגרת תיקון חוק חופשה שנתית בתאריכים ייחודיים[14].

במספר ערים בישראל הועלו הצעות שונות לייסד חגיגות נובי גוד בצורה רשמית בכל שנה, ולהכיר בחג כנכס תרבותי של יוצאי ברית המועצות, אך ההצעות לא התקבלו[15][16][17][18].

בניגוד לדעה שהעולים מחבר העמים בשנות ה-90 המציבים אשוח בנובי גוד, אינם יהודים. הרי שחלק מהעולים היהודים נוהגים כך בישראל[19].

חוגים חרדיים ודתיים יוצאים נגד מכירת היולקה ושאר סממני החג בפרהסיה, בטענה כי מדובר במנהגי גויים ובהתבוללות[18]. חסידות חב"ד הידועה בפועלה למען יהדות רוסיה לפני נפילת מסך הברזל ולאחריו, מבקרת גם היא את התופעה. הרב מנחם ברוד דובר חב"ד בישראל אמר עליה: ”ה'נובי גוד' הוא חג של לא-יהודים בברית-המועצות, ואין לו שום קשר ליהדות ולעם היהודי. אם יש קשר – הוא בכיוון ההפוך דווקא... התופעה הזאת היא סימפטום של הכישלון שלנו בקליטת העלייה מחבר המדינות... אותם עולים שלא התחברו ליהדותם עדיין מרגישים קשורים לתרבות הזרה, שגזלה מהם את זהותם. וצריך לזכור שיש בקרבם גם שיעור ניכר של לא-יהודים, ואך טבעי שהם מוסיפים לחגוג את החגים שלהם.“[20]

לפי מסורת רבת-שנים של רוסיה, נשיא רוסיה נושא נאום חגיגי קצר אשר משודר בטלוויזיה הממלכתית מספר דקות לפני החצות. בישראל נוהג זה אומץ בידי ערוץ 9, שמשדר בדרך כלל נאום ברכה מפי נשיא מדינת ישראל או ראש ממשלת ישראל או שר בכיר. כך למשל, בשנת 2013 שודרה ברכה מפי שר הכלכלה נפתלי בנט[21], ואילו בשנת 2015 היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו[22].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נובי גוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעשה מראשיתו של הלוח היוליאני בשנת 45 לפנה"ס קבעה האימפריה הרומית את ה-1 בינואר בתור היום המייצג של תחילת לוח השנה. באותה עת הנצרות טרם נוסדה, ולחגיגות בתאריך תחילת השנה ב-1 בינואר היה אופי פגאני. לכשנוסדה הנצרות הקתולית (בטרם התפלגותה), אימצה הנצרות את הלוח היוליאני, אך ניסתה לבטל את חגיגות ה-1 בינואר, כדי להימנע מהחגיגות הפגניות שהיו אופייניות לו, כגון בקביעתו של ראש השנה הנוצרי בספטמבר. אבל מאחר שהנוהג העממי היה כה מושרש ויתרה בהמשך הכנסייה הקתולית. לכשקבעה את הלוח הגרגוריאני ב-1622 נקבע ה-1 בינואר באופן רשמי כיום הראשון בלוח השנה. למעשה כבר במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. לכשאימצו מדינות נוצריות נוספות את הלוח הגרגוריאני, קבעו באופן רשמי כך גם כן. עם זאת האימפריה הרוסית לא אימצה את הלוח הגרגוריאני במקביל ל-צו של הצאר פיוטר ה-1 לקביעת הנובי גוד ב-1 בינואר, אלא עשתה זאת רק לאחר הקמת הרפבוליקה הסובייטית ומטעמים אזרחיים. בעוד שבלוח השנה הליטורגי של הכנסייה הפרוסלבית ראש השנה הכנסייתי עודינו חל ב-1 בספטמבר המתייחס לנקודת הציון של מנין השנים לבריאת העולם.
  2. ^ הנוצרים מציינים את התאריך לתחילת השנה לפי יום מילתו של ישו. וכך הסביר במפורש פיוטר עצמו בצו המלכותי שנתן.
  3. ^ Slavic New Year is celebrated today, Russkiy Mir ‏14 בספטמבר 2017
  4. ^ 1 2 3 איגור יבדוסין, עוז אלמוג, חגיגות ה"נובי גוד" בקרב עולי חבר המדינות, באתר "אנשים ישראל", 25 ביוני 2008(הקישור אינו פעיל, 21.10.2019)
  5. ^ העולם על סף 1961, דבר, 30 בדצמבר 1960
  6. ^ אנקדוטה סובייטית, דבר, 16 בינואר 1936
  7. ^ זכרונות של ניקיטה חרושצ'וב
  8. ^ הרוסים שמעו לראשונה את רייגן ללא צנזורה, מעריב, 2 בינואר 1986
  9. ^ טג'יקיסטן נגד חגיגות השנה החדשה: "מתנות ועצי אשוח אסורים", באתר וואלה!‏, 22 בדצמבר 2015
  10. ^ Mike Dixon-Kennedy, Encyclopedia of Russian & Slavic Myth and Legend, ABC-CLIO, 1998. (באנגלית)
  11. ^ Of Russian origin: Ded Moroz, באתר Russia Today (באנגלית)
  12. ^ Of Russian origin: Troika, באתר Russia Today (באנגלית)
  13. ^ ימימה כהן אהרוני, למה כדאי לחגוג את נובי גוד, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
  14. ^ לילך ויסמן, ‏השתוללתם בסילבסטר? מגיע לכם יום חופש למחרת - כחוק, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2011
  15. ^ ויטלי קטייב, דרישה בנתניה: העירייה צריכה לממן את חגיגות הסילבסטר, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2010
  16. ^ פרוטוקול ישיבת מועצת חיפה
  17. ^ קטע קול'נובי גוד' שמח - ח"כ קסניה סבטלובה: "אריה, איך אתה מדבר כך?!", באתר רדיו ללא הפסקה, 13 בדצמבר 2015
  18. ^ 1 2 אריק בנדר, ‏אל תקרא לי סילבסטר: יוזמה חדשה להפוך את הנובי גוד לאירוע משותף לכל הישראלים, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2015
  19. ^ חב"ד מחליפים את האשוח בחנוכיה, אלי בנדרשטיין, 2009 בעיתון מעריב.
  20. ^ יש לנו החגים שלנו, מנחם ברוד, י' בטבת ה'תשפ"ב (14/12/21). העמדה השבועית באתר חב"ד ישראל.
  21. ^ ברכת נפתלי בנט לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2013
  22. ^ ברכת ראש הממשלה נתניהו לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2015