פמקה הלסמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פמקה הלסמה
Femke Halsema
לידה 25 באפריל 1966 (בת 57)
הארלם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אוטרכט עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת טילבורך עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר בית הנבחרים ההולנדי (19 במאי 199812 בינואר 2011)
  • ראש העיר של אמסטרדם (12 ביולי 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הירוקים של הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Robert Oey עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פמקה הלסמההולנדית: Femke Halsema; נולדה ב-25 באפריל 1966) היא מנהלת, פוליטיקאית וסופרת הולנדית. היא מכהנת כראש עיריית אמסטרדם מאז 12 ביולי 2018. בעבר הייתה חברה בבית הנבחרים של הולנד מטעם מפלגת הירוקים מ-1998 עד 2011. מ-2002 עד 2010 עמדה בראש המפלגה והסיעה בפרלמנט.[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלסמה נולדה בהארלם למשפחה סוציאל-דמוקרטית. המשפחה עברה לאנסחדה שם היה אביה היה מורה לחינוך גופני ומנהל מחלקת החינוך הגופני והספורט של עיריית אנסחדה.[2] אמה הייתה חברת מועצה לענייני סוציאליים ותעסוקה של מפלגת העבודה באנסחדה בין השנים 1982 ל-1994.

בשנת 1983 סיימה תיכון באנסחדה וב-1985 והחלה בהכשרת מורים להולנדית והיסטוריה באוטרכט. היא עזבה את הלימודים ב-1988 מבלי לסיים; לאחר מכן למדה מדעי החברה באוניברסיטת אוטרכט בין 1989 ל-1993. היא התמחתה בקרימינולוגיה ובסוציולוגיה של המשפט. במהלך לימודיה היו לה כמה משרות חלקיות הקשורות להכשרתה: בין השנים 1991 ו-1993 היא הייתה מתמחה בקבוצת העבודה של המשטרה והמהגרים של משרד הפנים ועוזרת מחקר.[3] בשנת 1992 הייתה מרצה זוטרה לשיטות מחקר בפקולטה למדעי החברה ולימדה ותרגלה סטטיסטיקות לתלמידי שנה א'.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה לפני הפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהלסמה סיימה את לימודיה ב-1993, היא הצטרפה לצוות של קרן ויארדי בקמן (WBS), מכון המחקר של מפלגת העבודה. ב-1996 היא נסעה כעמיתת מכון המחקר "קרן מרשל הגרמנית" לחודשיים בארצות הברית. ב-1996 החלה לערוך ב-"De Helling", המגזין של מכון המחקר של מפלגת הירוקים ההולנדית. באותה שנה היא החלה לשלב את עבודתה ב-WBS עם פעילות עבור "De Balie", מרכז פוליטי ותרבותי באמסטרדם, שם פגשה הובילה פרויקט על המשמעות של חוקת הולנד עבור החברה המודרנית. היא גם הצטרפה לוועדת התוכנית של מפלגת העבודה לקראת הבחירות ב-1998 ופרסמה עם מרטן האייר ספר עם מסות תרבותיות-פוליטיות על תכנון מרחבי .

לקראת בחירות 1998 הוצע להלסמה להיות מועמדת למפלגת העבודה, אך בסתיו 1997 עזבה האלסמה את המפלגה ואת ה-WBS. הסיבה הישירה הייתה הדרך האוטוריטרית שבה טיפלה המשטרה בהפגנות נגד הפסגה האירופית שעבדה על אמנת אמסטרדם. ראש העירייה הסוציאל-דמוקרטי, שלטו פאטיין, הכניס 500 בני אדם למעצר מנהלי. חוסר שביעות הרצון שלה ממפלגת העבודה נבעה גם במכך שלדעתה המפלגה לא הצליחה לחדש את המניפסט הסוציאל-דמוקרטי שלה ולנצל את הגאות הכלכלית הגואה כדי להשקיע במגזר הציבורי. לאחר שעזבה את ה-WBS, היא המשיכה לעבוד ב-De Balie וגם הייתה בעלת טור בעיתון "Het Parool" וברדיו IKON.

חברת בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הזמין מנהיג מפלגת הירוקים פול רוזנמולר את הלסמה לרשימת המפלגה. בבחירות הכלליות ב-1998, היא הייתה מועמדת במפלגת הירוקים במקום השלישי ברשימה. המפלגה יותר מהכפילה את סך המושבים שלה בפרלמנט מחמישה לאחד עשר. בכהונתה הראשונה בפרלמנט האלסמה הייתה דוברת בנושאי משפט, מבקשי המקלט ולענייני פנים. היא התפרסמה בזכות התנגדותה לחוק ההגירה המחמיר שהציע יוב כהן.

בבחירות שהתקיימו במאי 2002 הוצבה הלסמה במקום השני ברשימת הירוקים. המפלגה איבדה מושב אחד בפרלמנט. הלסמה נבחרה כסגנית ראש המפלגה. בנובמבר הודיע ראש המפלגה פול רוזנמולר במפתיע כי יעזוב את הפוליטיקה וביקש ממנה להחליפו כראש המפלגה. הלסמה הסכימה מיד.

הלסמה הייתה מנהיגת המפלגה במהלך הבחירות ב-2003. המפלגה הפסידה שני מנדטים. היא הפכה לראשת המפלגה והייתה דוברת בנושאי תרבות ותקשורת, בריאות, תכנון מרחבי ואיכות הסביבה. בין אוקטובר 2003 לינואר 2004, הלסמה הייתה בחופשת לידה לאחר שילדה תאומים. סגניתה מארייקה פוֹס החליפה אותה זמנית. לאחר חזרתה לבית הנבחרים, החלה הלסמה לקדם שיתופי פעולה בין המפלגה הסוציאליסטית, מפלגת העבודה ומפלגת הירוקים על מנת להוביל לממשלת שמאל לאחר הבחירות. היא ביקשה ממנהיג מפלגת העבודה ואוטר בוס להתבטא בעד קואליציה כזו, אך הוא סירב, כי לא רצה לשלול אפשרות של קואליציה עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. בינואר 2006 נבחרה הלסמה כ"ליברלית של השנה" על ידי ארגון הנוער של מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה (VVD) בגלל מדיניותה בנוגע לרפורמה במדינת הרווחה.[4] ביוני 2006 הייתה המועמדת היחידה לראש מפלגתה. בבחירות 2006 הפסידה המפלגה עוד מושב.

באפריל 2010, היא קיבלה את פרס תורבקה על כושר ביטוי פוליטי.[5]

בבחירות 2010 התחזקה מפלגת הירוקים בהנהגת הלסמה משבעה לעשרה מושבים בפרלמנט. לאחר הבחירות, הלסמה פעלה למען קואליציה "סגולה" של VVD, מפלגת העבודה, דמוקרטים 66 והירוקים, אך המשא ומתן נתקע.[6]

ב-17 בדצמבר 2010 הודיעה הלסמה על התפטרותה המיידית מהסיעה וכמנהיגה פוליטית של מפלגת הירוקים. היא הודיעה זאת למפלגתה כבר יום קודם לכן, ויולנדה סאפ נבחרה כמנהיגת המפלגה החדשה ולקחה לידיה את ההנהגה הפוליטית. הלסמה עזבה את בית הנבחרים לאחר פגרת חג המולד ב-11 בינואר 2011.

קריירה אחרי בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהלסמה עזבה את הפוליטיקה בינואר 2011, היא עבדה כפרילנסרית: במדע, כסופרת, עיתונאית ומפיקת טלוויזיה. היא הייתה פעילה כדירקטורית וחברה בוועדות מייעצות שונות, וכמרצה באוניברסיטת טילבורך (אנ') ואוניברסיטת אוטרכט.

ראש עיריית אמסטרדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2018 מינתה מועצת העיר אמסטרדם את הלסמה לראשות העיר במקום אברארד ואן דר לן שנפטר, והוחלף באופן זמני על ידי יוזיאס ואן ארטסן מאז דצמבר 2017.[7] לפני ההכרזה הרשמית הוזכרה הלסמה לעיתים קרובות כמועמדת החשובה ביותר.[8][9] הלסמה היא ראשת העיר הראשונה של עיר הבירה (לפניה החזיקו נשים את התפקיד באופן זמני במשך כמה שבועות, ב-2001 וב-2017).[10][11] היא גם חברת מפלגת הירוקים הראשונה בתפקיד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלסמה הייתה בת הזוג של יוצר הטלוויזיה רוברט אואי במשך כשמונה עשרה שנים. יחד יש להם בת ובן, תאומים. ב-20 בדצמבר 2022 היא הודיעה שנפרדו כשנה לפני כן.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פמקה הלסמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Benoeming burgemeester Amsterdam Rijksoverheid, Nieuwsbericht, 6 juli 2018
  2. ^ Wim Halsema, vader van Femke en oud-ambtenaar in Enschede, overleden Tubantia d.d. 18 oktober 2023
  3. ^ ‘Ik kan hard zijn’ op Groene.nl. Gearchiveerd op 12 april 2023.
  4. ^ Halsema Liberaal van het Jaar op de website van de JOVD
  5. ^ Femke Halsema wint Thorbeckeprijs, NU.nl, 13 april 2010
  6. ^ Balen als een gieter, afgaan als een stekker op nrc.nl. Gearchiveerd op 7 april 2022.
  7. ^ halsema/ Femke Halsema burgemeesterskandidaat van de gemeenteraad, amsterdam.nl, 27 juni 2018
  8. ^ "De rommelige aanloop naar de benoeming van Femke Halsema". NRC Handelsblad. אורכב מ-המקור ב-2018-06-23. נבדק ב-2018-06-27.
  9. ^ "Zoektocht nieuwe burgemeester bijna afgerond - Amsterdam - PAROOL". Het Parool. אורכב מ-המקור ב-2018-06-24. נבדק ב-2018-06-27.
  10. ^ היסטוריה בהולנד: אישה נבחרה לראשות עיריית אמסטרדם, באתר וואלה!‏, 29 ביוני 2018
  11. ^ אתר למנויים בלבד אשה מונתה לראשונה לעמוד בראש העיר אמסטרדם, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
  12. ^ Femke Halsema maakt scheiding bekend:”Wel dikke vrienden”, De Telegraaf, 20 december 2022. Gearchiveerd op 10 januari 2023.