פסקל ברוקנר
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1948 (בן 75) פריז |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פריז 7, תיכון הנרי הרביעי  |
| מנחה לדוקטורט |
רולאן בארת |
| מוסדות |
המכון למדע המדינה פריז |
| עיסוק |
מחבר רומנים, תסריטאי, מסאי, פילוסוף |
| מדינה |
 צרפת |
| פרסים והוקרה |
Prix du livre incorrect (2012) פרס רנודו פרס מדיסיס לחיבור עיוני |
  | |
פסקל ברוקנר (Pascal Bruckner) (נולד ב-15 בדצמבר 1948 בפריז) הוא סופר ומסאי צרפתי. בצרפת הוא אחד מנציגי הפילוסופים החדשים (אנ') לצד ברנאר-אנרי לוי, אלן פינקלקראוט ואנדרה גליקסמן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוקנר הוא בנם של המורה מוניק ברוקנר והמהנדס רנה ברוקנר.בילדותו חלה בשחפת, מחלה שהייתה נפוצה במשפחתו, ולכן נשלח להחלים במעונות ילדים באוסטריה ובשווייץ.[1] הוא למד פילוסופיה בפריז וכתב את עבודת הדוקטורט שלו בהנחייתו של רולאן בארת.
בשנת 1977 הוא נודע בזכות ספרו "Le nouveau désordre amoureux" ("הפרעת האהבה החדשה"), שנכתב יחד עם אלן פינקלקראוט. מדובר בעיקר בדחייתה של "מהפכה המינית" הקשורה לשם וילהלם רייך, כפי שנטען במקביל גם על ידי מחברים אחרים, כמו הפילוסוף מישל פוקו. ברוקנר ערך פולמוס נגד רעיונותיו של רייך[2] על "עריצות איברי המין". לשיטתו: רייך "רצה לציין הפרעה. למעשה, הוא רק נתן מתיחת פנים לשעבוד ישן מאוד."[3] מאוחר יותר, בשנת 1997, הוא תיאר זאת כ"אחת התגליות החשובות ביותר של הדור שלנו" ש"אפילו משוחרר מיניות יכול להפוך לדכאנית". [4]
ב-2007 ניהל ברוקנר דיון ציבורי עם חוקר מדעי המדינה הבריטי טימותי גרטון אש, בו האשים אותו בכך שהוא נותן למוסלמים החיים באירופה תפקיד מיוחד ובעמידה על רב-תרבותיות שמחלישה את הליברליזם המערבי. בהקשר זה, דיבר ברוקנר על פרדוקס הרב-תרבותיות: הוא מעניק יחס שווה לכל הקהילות, אך לא לאנשים המרכיבים אותן, כי הוא מונע מהם את החופש להתנתק מהמסורות שלהם. במקום זאת: הכרה בקבוצה, דיכוי הפרט. העדפת מסורת בניגוד לרצונם של כל מי שמשאיר מאחור מנהגים ומשפחה, למשל בגלל שהם רוצים לחיות אהבה לפי הרעיונות שלהם.[5]
כיורשו של ברנרד פיבוט, הוא חבר ב"אקדמיה גונקור" מאז 2019, המעניקה מדי שנה את הפרס הספרותי הצרפתי החשוב ביותר פרס גונקור.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "הפרעת האהבה החדשה", 1977, עם אלן פינקלקראוט
- ירח מר. (Lunes de fell) רומן. 1981 עובד לסרט "ירח מר" בידי רומן פולנסקי.
- יבבותיו של האדם הלבן. אירופה והעולם השלישי. 1986
- המלנכוליה הדמוקרטית 1991
- הילד האלוהי, 2005
- עריצות האשמה,[6]2006
- פרדוקס האהבה, 2012
- גזענות מדומיינת. איסלומופביה ואשמה 2018
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלדד בק, נביא הזעם. ישראל היום. 7 במאי 2020
- אונברסיטת בן-גוריון. פתיחת התערוכה: פרדוקס האהבה בגלריית טרומפלדור. 17 בנובמבר 2022
- דניאל פייפס, האלימות האיסלמית היא שתקבע את גורלה של אירופה. 10 באוקטובר 2016
פסקל ברוקנר, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלדד בק, נביא הזעם. ישראל היום. 7 במאי 2020
- ^ הכוונה היא לרעיונות המוקדמים של רייך, כלומר הפרוידו-מרקסיסטים.
- ^ ע"פ. כל הפרק הראשון תאווה גלויה או חוזה האורגזמה, עמ' 13–54 passim
- ^ ראיון עם מרקו מרטין, עירייה. פורום לפוליטיקה, כלכלה ותרבות, 2, 1997, עמ’ 21
- ^ ברוקנר: פונדמנטליזם של הנאורות או גזענות של האנטי-גזענים?
- ^ אורי שרגיל. אנושות 'ביום מחלה וכאב אנוש'. ניוז 1. 13 במרץ 2019