המכון למדע המדינה פריז
אוניברסיטה ציבורית | |
---|---|
מוטו | Excellence, Innovation, Diversité |
תקופת הפעילות | 1872–הווה (כ־152 שנים) |
מייסדים | Émile Boutmy |
בעלי תפקידים | |
נשיא | פרדריק מיון |
מנהל | Roger Seydoux (1945–1947) |
סגל | 900 |
תלמידים | |
14,000 | |
מיקום | |
מיקום | פריז, צרפת |
מדינה | צרפת |
קואורדינטות | 48°51′15″N 2°19′43″E / 48.854166666667°N 2.3286111111111°E |
www.sciencespo.fr | |
המכון למדע המדינה פריז (בצרפתית: Institut d'études politiques de Paris; מכונה לרוב כסיאנס פו, Sciences Po), הוא מוסד להשכלה גבוהה בפריז, צרפת, שהוקם בשנת 1872 ושנחשב לאוניברסיטת עילית מסוג גרנד אקול. האוניברסיטה מדורגת כאחת מהטובות בעולם, מקום שני בדירוג העולמי, בתחום יחסים בין-לאומיים ומדע המדינה.[1] באוניברסיטה למדו ראשי מדינה ואנשי ממשל ממדינות שונות, ראשי ארגונים בין-לאומיים מרכזיים ואנשי עסקים ופיננסיים מהחברות הגדולות באירופה ובעולם. רבים מאנשי האליטה החברתית, התרבותית והכלכלית באירופה התחנכו בסיאנס פו.
האוניברסיטה מפורסמת בלימודי יחסים בין-לאומיים המתקיימים בבית הספר ליחסים בין-לאומיים (PSIA) ובלימודי מדע המדינה. בנוסף מתקיימות תוכניות נוספות בתחומים הבאים: כלכלה, משפטים, עיתונות, תקשורת, ניהול, מימון ועוד. כחלק מהתמחותה ביחסים בין-לאומיים ומדע המדינה, מציעה האוניברסיטה תוכניות לימודים ספציפיות בתתי נושאים כגון: ניהול בין-לאומי, מדיניות כלכלית בין-לאומית, ביטחון בין-לאומי, מינהל ציבורי, אנרגיה בין-לאומית, אורבניזם ופיתוח עירוני, פיננסים, עיתונות ויחסים בין-לאומיים ועוד.
מיקום הקמפוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמפוס המרכזי של סיאנס פו נמצא בפריז והוא מתפרש על פני כעשרה מבנים ברובע הלטיני וברובע ה-7. המבנה המרכזי בפריז נמצא ברחוב Guillaume. בקמפוס בפריז לומדים תלמידי תארים מתקדמים ובנוסף מופעלת בו רשת של מרכזי מחקר ומעבדות. לסיאנס פו גם שישה קמפוסי משנה המפוזרים בערים שונות בצרפת, בהם לומדים תלמידי תואר ראשון בלבד, המתמקדים כל אחד מהם בלימודים הנוגעים לאזור גאוגרפי אחר בעולם (לימודי אסיה בלה האבר, צפון אמריקה בריימס, אפריקה בריימס, המזרח התיכון במנטון, דרום אמריקה בפואטייה, מזרח אירופה בדיז׳ון. הקמפוס בננסי מתמקד באיחוד האירופי, ובפרט ביחסי צרפת-גרמניה).
בתי ספר ולימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוניברסיטה קיימים 7 בתי ספר ללימודים מתקדמים.[2]
- בית הספר ליחסים בין-לאומיים (PSIA) במסגרתו נלמדים התחומים: ביטחון בין-לאומי, ניהול ציבורי בין-לאומי, אנרגיה בין-לאומית ועוד. בנוסף מוצעים אשכולות בתחומים דוגמת לימודי מודיעין, סיכונים גלובלים, ניהול פרויקטים.
- בית הספר לניהול וחדשנות שבמסגרתו נלמדים תארים מתקדמים בתחומים: ניהול בין-לאומי, פיננסים ואסטרטגיה, חדשנות ושינוי דיגיטלי, שיווק, משפטים ופיננסים.
- בית הספר למשפטים בו נלמדים תארים מתקדמים בתחומים: משפטים ופיננסיים, משפטים וכלכלה.
- בית הספר למינהל ציבורי.
- בית הספר למרחב העירוני המציע תארים מתקדמים בתחומים: ניהול מטרופולינים גדולים, תכנון עירוני.
- בית הספר לעיתונות המציע לימודים בתחומים דוגמת: עיתונות ויחסים בין-לאומיים.
- בית הספר ללימודי דוקטורט.
מרכזי מחקר ומעבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוניברסיטה רשת רחבת היקף של מרכזי מחקר ומעבדות. להלן דוגמאות:[3]
- המעבדה הדיגיטלית (médialab) העוסקת במחקר פורץ דרך בתחום מערכות מידע וסייבר.
- המרכז ליחסים בין-לאומיים (CERI) העוסק בביטחון בין-לאומי, כלכלה בין-לאומית ועוד.
- OFCE הוא גוף מחקר אוטונומי המספק תחזיות, מחקרים וניתוחים בתחום מדיניות ציבורית.
- המרכז לחקר היסטוריה (CHSP) עוסק בתחומים דוגמת היסטוריה של ביטחון בין-לאומי, היסטוריה של מודיעין ועוד. במסגרת המרכז פועלת קבוצת חקר המודיעין הכוללת גם הרצאות וכנסים עם ראשי ובכירי גופי מודיעין מרחבי העולם.
- המעבדה אינטרדיספלינרית לניתוח מדיניות ציבורית (LIEPP) היא מעבדת מצוינות הנתמכת על ידי סוכנות המחקר הלאומית של צרפת. המעבדה משתמשת בכלים חדשניים לבחינת מדיניות.
- DIME-SHS הוא מתקן מחקר פרקטי העוסק בפיתוח וחקר טכנולוגיות חדשניות ומתקדמות בתחום מידע דיגיטלי. המתקן מוגדר תשתית מצוינות לאומית.
דירוג בין-לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוניברסיטה מדורגת במקום ה-2 בעולם בתחום יחסים בין-לאומיים ומדע המדינה אחרי אוניברסיטת הרווארד. היא מדורגת בעולם במקום ה-50 במשפטים ובמקום ה-23 במינהל ציבורי.[4] האוניברסיטה מדורגת בעקביות במיקום גבוה בדירוג העסקי של ה-Annual Higher Education Survey. הסקר בודק היכן סיימו את לימודיהם חמש מאות מנכ"לי החברות הבין-לאומיות הגדולות ביותר בעולם. בשנת 2009 דורג המכון במקום ה-15, ירידה לעומת דירוגו במקום ה-8 בשנת 2007.[5]
מבנה, ארגון ושמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק מהיותו גרנד אקול, המכון נוסד בצו מיוחד המקנה לו מבנה ארגוני שונה ועצמאות נרחבת מיתר המוסדות להשכלה גבוהה בצרפת. המכון מורכב משני גופים:
- FNSP: Fondation Nationale des Sciences Politiques – עמותה רשומה האחראית על ניהול ותיקצוב המכון.
- IEP: Institut d'Études Politiques – הגוף האקדמי המתווה את המדיניות המקצועית במכון.
כמו כן כפופים למכון תשעה מכוני מחקר.
המכון הוא גוף ציבורי, אולם מאחר שהוא אינו כפוף לכללים החלים על אוניברסיטאות אחרות בצרפת, שכר הלימוד במכון נקבע על ידי חבר המנהלים שלו, ולא על ידי משרד החינוך הצרפתי. סיאנס פו גובה עד 13,000 אירו בשנה[6] כשכר לימוד, מה שהופך אותו לאחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה היקרים ביותר בצרפת וזאת בניגוד לשכר לימוד נמוך יחסית הנדרש ברוב האוניברסיטאות. על אף מדיניות מלגות שמפעיל המכון, ארגוני סטודנטים וגופים פוליטיים שונים טוענים ששכר הלימוד הגבוה משמר אליטות חברתיות, ומונע ממעוטי יכולת את האפשרות למוביליות חברתית ולהצטרפות למעגל מקבלי ההחלטות במדינה.[7]
בוגרים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראשי ארגונים בין-לאומיים: בוטרוס בוטרוס ראלי, מזכ"ל האו"ם השישי; מישל קמדסוס, יו"ר קרן המטבע הבין-לאומית; דומיניק סטראוס-קאהן, יו"ר קרן המטבע הבין-לאומית; פסקל לאמי, יו"ר ארגון הסחר העולמי; ברנרד ברדה, מנכ"ל הבנק העולמי; גילברט גיום, נשיא בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ); פייר ללוש, נשיא האספה של נאט"ו.
- נשיאי צרפת: ניקולא סרקוזי, ז'אק שיראק, פרנסואה מיטראן, ז'ורז' פומפידו.
- ראשי ממשלת צרפת: אלן ז'ופה, ליונל ז'וספן, דומיניק דה-וילפן, פרנסואה פיון.
- מנהיגים מהעולם: פייר אליוט טרודו, כיהן כראש ממשלת קנדה, אנריקו לטה, כיהן כראש ממשלת איטליה; ז'וזה סוקרטש, כיהן כראש ממשלת פורטוגל; ז'אן-קלוד טרישה, נשיא הבנק המרכזי האירופי; אוסטן צ'מברלין, כיהן כשר החוץ של בריטניה.
- אנשי תרבות ואקדמיה: מרסל פרוסט, דרק בוק, נשיא אוניברסיטת הרווארד; רמון ארון, פרנאן ברודל, ברנאר-אנרי לוי.
תוכניות עם אוניברסיטאות בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוניברסיטה מקיימת תוכניות לתואר משותף, בין השאר, עם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בית הספר לכלכלה של לונדון, אוניברסיטת טוקיו, קינגס קולג' לונדון, אוניברסיטת פקינג ואוניברסיטת פודן בסין, האוניברסיטה הלאומית של סינגפור.[8][9] האוניברסיטה מקיימת תוכנית חילופי סטודנטים עם 470 אוניברסיטאות בעולם.[10] בנוסף מתקיימות תוכניות מיוחדות עם אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת אוקספורד.[11][12]
רפורמות והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת תוכנית אסטרטגית לשדרוג האוניברסיטה חלו רפורמות רבות בעשור האחרון. לדוגמה מספר הסטודנטים גדל מכ-4,250 סטודנטים בשנת 1997 לכ-14,000 סטודנטים,[13] בניגוד לאופי הסלקטיבי המסורתי של הגרנד אקול האחרים. התוכנית הלימודית הותאמה לתהליך בולוניה, ומרבית הסטודנטים מסיימים את לימודיהם אחרי חמש שנים עם תואר ראשון כללי ותואר שני בהתמחות ספציפית.
נקבעה חובת לימודי שפות נוספות בחלק מבתי הספר באוניברסיטה דוגמת בית הספר ליחסים בין-לאומיים. בנוסף הסטודנטים לתארים מתקדמים מחויבים לבצע התמחות ארוכה ברחבי העולם, עליה הם מקבלים תשלום, בחברות בין-לאומיות גדולות, ארגוני ממשל וביטחון של מדינות שונות, שגרירויות וארגונים בין-לאומיים דוגמת האו"ם ועוד. האוניברסיטה הוסיפה תוכניות שנועדו להכיר לסטודנטים את הפעילות במגזר העסקי דוגמת מתן ייעוץ לחברות.
כל הסטודנטים לתואר ראשון מחויבים להעביר את שנתם השלישית ללימודים בחילופי סטודנטים מחוץ לצרפת, באחת מ-470 האוניברסיטאות החתומות על הסכם חילופי סטודנטים עם המכון. בנוסף באוניברסיטה לומדים סטודנטים בין-לאומיים שמגיעים לשנת חילופי סטודנטים בפריז. נכון לשנת 2020, 49% מגוף הסטודנטים באוניברסיטה מורכב מסטודנטים בין-לאומיים, רבים מהם בתוכנית לחילופי סטודנטים.[13] כמחצית מכלל השיעורים במכון מתקיימים כיום באנגלית, בניגוד לאוניברסיטאות רבות בצרפת.
האוניברסיטה משמשת כמרכז בין-לאומי לדיונים וכנסים בהשתתפות אנשי ממשל מרחבי העולם, ראשי מדינה ושרים זרים, אנשי ביטחון ומודיעין בכירים, מנהלי ארגונים בין-לאומיים ובכירים מתאגידים בין-לאומיים. הרצאות וכנסים אלו פתוחים לסטודנטים.
רשת ארגוני הבוגרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאוניברסיטה רשת בוגרים גלובלית המכילה, בין השאר, סניפים ב-38 מדינות. במסגרת הרשת מופעלים מועדונים בין-לאומיים וקבוצות מקצועיות בתחומים שונים ומתקיימים כנסים ומפגשים ברחבי העולם, רישות עסקי, אירועי ממשל-אקדמיה, אירועי עסקים ועוד. ברשת כ-65,000 בוגרים המפוזרים ברחבי העולם.[14]
המכון וישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאוניברסיטה מגיעים ללמד ולחקור אנשי סגל ישראלים מהאקדמיה לתקופות שונות כחלק מתוכנית חילופי חוקרים. לאוניברסיטת סיאנס פו הסכמי חילופי סטודנטים עם אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית והמרכז הבינתחומי הרצליה. במכון עצמו מתקיימת פעילות חברתית של ארגון הסטודנטים היהודיים UEJF. בין חברי הסגל נמנים מספר חוקרים ממוצא ישראלי דוגמת פרופ' סמי כהן. בישראל פועלת, בדומה למדינות אחרות בעולם, תוכנית רשת בוגרים של האוניברסיטה המופעלת על ידי שגרירות צרפת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של המכון למדע המדינה פריז (בצרפתית ובאנגלית)
- המכון למדע המדינה פריז, ברשת החברתית פייסבוק
- המכון למדע המדינה פריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- המכון למדע המדינה פריז, סרטונים בערוץ היוטיוב
- המכון למדע המדינה פריז, סרטונים באתר Vimeo
- מדריך(הקישור אינו פעיל) באנגלית וצרפתית לסטודנטים בין-לאומיים חדשים המגיעים לסיאנס פו. בסוף המדריך נמצאת מפה ובה מיקומי הבניינים של המכון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Best International Relations Schools in the World, Foreign Policy, 20 February 2018
- ^ "Graduate Studies at Sciences Po". Sciences Po. נבדק ב-6 במאי 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Research Centers – Sciences Po Research". sciencespo.fr. 20 ביוני 2014.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Sciences Po". Top Universities. 2012-12-09. נבדק ב-2020-03-06.
- ^ École des Mines, Annual Higher Education Survey
- ^ אתר סיאנס פו
- ^ לדוגמה, הביקורת של ארגון הסטודנטים UNEF על שכר הלימוד
- ^ "GPPN Mission". 21 באוקטובר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Global Public Policy Network" (PDF).
- ^ "Search Best Universities and Business Schools Globally 2017/2018". masterstudies.com. אורכב מ-המקור ב-2017-06-16. נבדק ב-2017-10-05.
- ^ "OxPo (Oxford-Sciences Po Programme) – Centre – Research". University of Oxford.
- ^ "Sciences Po/Princeton Collaborative Research Grants 2017 – Sciences Po Département d'histoire". sciencespo.fr. 5 בדצמבר 2016.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 אתר סיאנס פו
- ^ "ALUMNI".